דרישה/אבן העזר/קלט

דרישה ‏ אבן העזר קלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שהיא עומדת בחצרה כו' בריש פרק הנזקין פריך חצירה הא מה שקנתה אשה קנה בעלה פירוש ואפי' אם הוא נכסי מלוג הא יש לבעל פירות ואפי' הוא מתנה שאין לבעל פירות מ"מ כיון שאינה יכולה למוכרה הוי כשלו ומשני דגיטה וחצרה באין לה כאחד ועיין בב"י ור"ל באין כאחד שכשנותן לה גט בחצרה שתהא מגורשת ממנו אז אין לו חלק בחצרה לענין פירות דהרי כשהגט חל אינה עוד אשתו שיאכל פירות של נכסי מלוג שלה נמצא שבאין לה כאחד ממילא בלי שום דיבור והקנאה לה מה שאין כן כשנותן הגט בחצרו דאז בעינן שיקנה לה חצרו בהדיא ואז באין כאחד באמירת הקנאתו:

ב

משתמר לדעתה פירש"י כלומר על פיה וצווייה כו' ולפ"ז א"ש מ"ש רבינו אבל אם אינה עומדת שם אע"פ שהוא משתמר לדעתה ר"ל על פיה וצווייה אבל בית יוסף כתב משתמרת לדעת לאפוקי אם הוא חצר גדול שכשהיא עומדת במזרחו אין מערבו משתמר לדעתה וזרק לה הגט במערבו דאינה מגורשת ולפ"ז לא א"ש מ"ש רבינו אבל אם אינה עומדת שם אע"פ שהוא משתמר לדעתה דאם אינה עומדת שם היאך הוא משתמר לדעתה ונ"ל דב"י סובר דרבינו ס"ל דשני הפירושים הנ"ל נכללים במשתמר לדעתה ומוכרח הוא בדברי רבינו מדאמר אבל אם אינה עומדת שם אע"פ כו' משמע דס"ל כפירש"י ומדאמר בתחלה שהיא עומדת בחצרה והוא משתמר לדעתה משמע דסבירא ליה פי' של ב"י דאי פירש"י למה לו לרבי' לכתוב והוא משתמר כו' והא היא עצמה עומדת שם:

ג

ויצא חוץ לרשותה אינה מגורשת כו' עיין בב"י שכתב ע"ז וז"ל כך הם דברי הרמב"ם בפ"ה מה"ג וכתב המ"מ אע"ג דבפ"ק דב"מ וכו' עד לאו למינח קאי ולדעתם הוי ספק מגורשת עכ"ל ב"י ותמה אני על דבריו ז"ל דקיצר ושינה בלשון המ"מ. דהמ"מ לא כתב שהרמב"ן והרשב"א חלקו בין זרק הגט דרך רשותה לההיא דנמחק דרך עלייה ואדרבה מסקנת המ"מ ודעתו שם שדעת הרמב"ם וראייתו הוא משם אלא שכתב שי"א לפשוט האיבעיא דזרק ארנקי מההיא דזרק גט לחצר ונשרף וקדם האש לזריקה דאינה מגורשת וע"ז כתב שהרמב"ן והרשב"א מחלקין דשאני התם כיון דקדם האש מעולם לא היה ראוי לנוח משא"כ בזרק דרך רשותם דהיה אפשר לנוח אבל בנמחק דרך עלייה ואח"כ ירד דאינה מגורשת מההיא כתב המ"מ דדעת הרמב"ם ללמד משם דה"ה בזרק גט דרך רשותה דאינה מגורשת ולא חילק ביניהם וגם הר"ן שם כתב בדף תקצ"ה ע"ב האי חילוק בין קדמה דליקה לבין זרק גט דרך רשותה בשם הרמב"ן ומסיק דאבל דעת הרמב"ם ללמד ממנו א"נ מההיא דנמחק דרך עלייה אע"ג דאפשר לחלק ביניהן עכ"ל הרי שלא כתב אלא אפשר לחלק ביניהן. ונ"ל דהאי אפשר כתב על בין נמחק דרך עלייה לזרק דרך רשותה דשם אין חילוק ברור ביניהן וכמ"ש המ"מ בפשיטות ללמד משם ולא כמו שכתב ב"י בשם הר"ן והמ"מ שכתבו איך שהרמב"ן ורשב"א מחלקין ביניהן. ועכ"פ נשאר עלינו ליישב דעת רבינו הטור מ"ש גט דסתם וכתב כאן בפשיטות בדברי הרמב"ם דאינה מגורשת בזורק דרך רשותה ומ"ש בזרק ארנקי דרך רשות חבירו דכתב בס"ס רמ"ג בח"מ דאיבעיא דלא איפשיטא היא בשלמא הרי"ף והרמב"ם השמיטו דין האיבעיא שם ולא כתבוהו כמו שכתב המ"מ די"א דהרמב"ם סבירא ליה דנפשטא אותו האיבעיא מדין נמחק הנ"ל. ונ"ל בדעת רבינו דשאני גט דהקפידה התורה אנתינה כמו שכתוב וכתב ונתן לה וכמו שפירש רש"י על ההיא דדרך עלייה לא. זה לשונו דדרך סילוקו לא מקרי נתינה משום הכי לא נסתפקא הגמרא כלל בדרך עלייה וקאמר דאינו גט אפי' לקולא וה"ה בזרק דרך רשותה מה שאין כן במתנה דזרק ארנקי דלא בעינן נתינה כולי האי. ובלה"נ מבואר בסימן קל"ח דבעינן בגט שתהא עומדת בחצרה ומשתמר לדעתה מאי דלא בעינן במתנה כולי האי כמו שכתוב בחושן משפט סימן רס"ח ורס"ט וזה שדקדק המ"מ נמי וכתב זה לשונו ואפשר שהוא סובר "דלגבי גט ודאי אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי כו' דקדק לכתוב "לגבי גט ורצה לומר בגט ודאי פשיטא ליה ובארנקי מספקא ליה ודו"ק שוב מצאתי שהתוספות כתבו שם דף ע"ט סוף ע"א זה לשונו דרך עליה אינה מגורשת מאי טעמא מעיקרא לאו למינח קאי ולא דמי להא דבעי רבא בפרק קמא דבבא מציעא זרק ארנקי בפתח זה כו' דהכא דבדרך עלייה אין דומה כ"כ שיהא עומד לנוח אי נמי התם בבית מקורה דומה יותר עומד לנוח עד כאן לשון התוס'. ולפי זה אפשר ליישב גם כן דעת רבינו ומה שכתב כאן בזרק לרשותה ועבר כל רשותה דאינה מגורשת מיירי בזרק דרך חצירה דאינה מקורה ומ"ש בח"מ בזרק ארנקי מיירי בזרקו דרך אויר הבית דכמאן דמליא דמי וכמ"ש התוספות ואפשר שכן הוא דעת הרמב"ם אלא שאם כן לא הו"ל לרבינו והרמב"ם לסתום אלא לפרש ולחלק בזה ועיין מ"ש עוד בישוב קושיא זו בח"מ ס"ס רמ"ג בהצטרפות עוד קושיות אחרים הנופלים שם בדברי רבינו:

ד

עד שינוח בשוליה כתב ב"י שזה בלא דקדוק שלשון הרמב"ם כך הוא עד שינוח על צד הקופה הפנימית ולע"ד נראה דרבינו כתב בשוליה בטעם והוא שהרמב"ם כתב שם בפ"ה אפילו הגיע לאויר הפנימי אינה מגורשת עד שינוח ע"צ הקופה הפנימית בד"א כשהיתה מוטה על צידה ואין לה שולים אבל יש לה שולים אפילו נח בקרקעיתה אינה מגורשת שכלי האשה ברשות בעלה אינה קונה גט אא"כ אינה מקפיד על מקומו עכ"ל הרמב"ם וכתב המ"מ שם פירושו ז"ל שהרמב"ם פי' מ"ש בגמרא בקופה שאין לה שוליים ר"ל להפנימית אין לה שוליים ועומדת בחצר של האיש והואיל ואין לה שוליים אינה ראוי לתשמיש משום הכי אין הבעל מקפיד עליה וכיון שכן אם היתה הקופה מוטה על צדה ונח הגט על צדה מגורשת דכליה קונה לה משא"כ כשיש לה שוליים דראוי לתשמיש הבעל מקפיד עליו מש"ה אף אם נח הגט על שוליה הו"ל כליו של אשה ברשות בעל ואינו קונה כיון שמקפיד עכ"ל המ"מ ורבינו פירשו הסוגיא דמיירי בעומד הקופה בחצר שאינו של שניהן או בסימטא אלא כיון שקופה פנימית של העומדת בתוך קופה שלו מקרי כליה בשל בעל אם לא שהקופה החיצונה אין לה שוליים ובנדון כזה אין קפידא בשוליים של פנימית אלא שלשיטת הרמב"ם אין כליה קונה באויר שהרי כתב בהדיא אע"פ שבא לאויר פנימית אינו קונה לה כליה וכמ"ש רש"י ז"ל דס"ל דאויר כלי אינו קונה ומש"ה הביאו רבינו לפי שיטתו בקיצור דלפי שיטת רבינו אין חילוק בין נח בצידו או בשוליים וכשאינו מוטה על צדו אין דרך של גט לנוח ע"צ כ"א בשוליים לכך נקט בשוליה וק"ל:

ה

היתה עומדת בר"ה וזרקו תוך ד' אמות כן הוא לשון המשנה פרק הזורק וכתבו שם התוס' דרב אשי אית ליה בפ"ק דב"מ דבר"ה לא תקנו ד' אמות והכא ל"ד נקט ר"ה (אלא ר"ל צידי ר"ה וכמ"ש גם כן לעיל גבי קידושין סי' ל') א"נ גט שאני דתקינו ליה רבנן אפילו בר"ה משום תקנות עגונות עכ"ל. וע"ל בסימן ל' לענין קידושין ובח"מ סי' ק"ך לענין זריקה חוב כתב נמי דפירוש קרוב היינו כל שיכול לשמור וכאן בגט החמיר מדא"ל שמואל לרב יודא כדי שתשוח ותטלנו וע"ש בק"ש:

ו

עד דמטי' לידה ז"ל הגמרא דפרק הזורק אמר ליה שמואל לרב יודא ואם לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה דפירש ר"ח דקאי אפילו אזרק גט בחצירה והרא"ש פירש דקאי אשניהם עומדים בתוך ד' אמות אפילו היא קדמה שאמר שראוי להחמיר כו' וגם הרשב"א והר"ן תמהו על פירוש ר"ח ומ"מ כתבו שראוי לחוש לדבריו שהם דברי קבלה והמרדכי כתב נהגו העם שלא לגרש על ידי נתינת הגט לתוך ביתה ואפילו בתוך קלתה (פירוש סל) ומלבושיה והטעם פי' רבי יחזקאל לפי שלפעמים מלבושיה שאולים ואולי הבעלים יקפידו על כך ואם כן לא הוי גיטא כיון דלאו להכי אושלינהו לכך טוב ליתן הגט לידה כו' (וידה תהיה פתוחה מתחילת הנתינה עד סוף הנתינה ע"כ כ"פ):

ז

היתה ידה קטפרת כו' עד מיבעיא אי אויר ארבע אמות קונות ולא איפשיטא והוי ספק מגורשת ואם תאמר מ"ש הכא דמסיק רבינו דמגורשת מספק ומאי שנא בזרק דרך רשותה ועבר כל רשותה ולא נח דפסק הרמב"ם ורבינו דאינה מגורשת וכמ"ש לעיל מזה בארוכה (ובד"מ תירץ דשאני התם דעל מנת כן זרקו כ"פ) ואין לומר דשאני הכא דנח קצת על ידה וגם היה מונח קצת על גבי קרקע תוך ארבע אמות אלא שנתגלגל משם דהא הגמרא ורבינו לא תליא איבעייתו בהא אלא אי באויר קונה. ויש לומר דשאני אויר ארבע אמות דאין לו חלק בהן ואפילו הכי תקנו חכמים ז"ל למיהוי לו דין רשותו ואיכא למימר דגם באוירו תקנו וכיוצא בו תירצו התוספות שם דף ע"ח אקושיא אחריתי שהקשו זה לשונו ואיך יקנה לה אוירא בד"א והא לא מינטרא כו' ויש לומר דמספקא ליה אם מה שתקנו חז"ל ד"א תקנו גם באויר ואע"ג דלא מנטר עשאוהו כמנטר כמו שעשו ד"א רשותו אע"ג שאינו רשותו עכ"ל התוס' וה"נ לענין נדון דידן הנ"ל. ומש"ה דקדק הגמ' ורבינו בלשונן וכתבו בהאיבעיא אי אויר ד"א קונות ולא כתבו אי הוי כמונח דמי אלא ודאי לאו כמונח דמי דומיא דלעיל בזרק דרך רשותא ושאני הכא דדילמא רבנן תיקנו דהאויר ד"א יש לו דין ד"א על הארץ (ועיין בב"י מ"ש בשם הר"ן דדוקא בד"א הוא דמיבעיא אבל ברשותא ודאי אויר קונה כ"פ):

ח

ה"ז גט פסול כו' ז"ל מ"ו פירוש פוסלה ואוסרה לכהונה (פירוש אם בעלה הראשון הוא כהן או אם מת בעלה הראשון) וע"כ צ"ל כן דאם לא כן אלא תאמר פסול שאסורה לינשא לאחרים אבל לבעלה הראשון מותרת אף אם הוא כהן קשה מאי אשמועינן פשיטא דבישן לחוד אסורה לינשא לאחרים ק"ו מכפות דהא אפילו כפות לחוד אינו גט כלל ק"ו ישן לחוד אלא צ"ל הא דכפות לחוד אינו גט היינו להתירה לינשא והא דקאמר ישן גט פסול היינו דוקא לפוסלה על הכהונה משום רוח גט וק"ו כפות אבל מ"מ קשה והלא כתב הרמב"ם כללים כל מקום שנאמר שאינו גט היינו שמותרת אפי' לכהן וכל מקום שנאמר גט פסול אם נישאת לא תצא ע"ב נראה דגירסא זו משובשת גם בספרי הרמב"ם שלנו כתוב להדיא כפות לבד מועיל וישן הוי גט פסול ואינו קשה מידי דכפות עדיף מישן מכל מקום סלקו עליו כל האחרונים אלא אף בישן לא הוי גט כלל עכ"ל ועיין בבית יוסף:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.