דרישה/אבן העזר/קלד

דרישה ‏ אבן העזר קלד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אם כן מה תקנת דבר זה כו' וכתב הרא"ש ולדבריו לא הבנתי תקנתו כולי ואולי שכך פירוש דבריו כו' עד ומועיל הביטול וקשה לי א"כ למה כתב דלא כהרמב"ם הא גם להרמב"ם מועיל ביטול מודעי דמודעי כמו להרא"ש לפי מה שמחלק הרא"ש בדבריו בשלמא להרא"ש לא קשיא כ"כ די"ל שה"ק הרא"ש שמתחלה כתב דלא כהרמב"ם דמשמע מדבריו דביטול מודעי דמודעי אינו מועיל ואחר כך כתב שדברי הרמב"ם בעצמו סתרי אהדדי ואולי שכך פירוש דבריו כו' וממילא אין אני מחולק עמו אבל לרבינו קשה שמביא דברי הרא"ש הראשונים שמשמע שהרא"ש אינו סובר כהרמב"ם ולא מביא דבריו האחרונים שמשמע מהם שאינו מחולק עמו ומדלא הביאה משמע שאף לפי האמת יחלוק הרא"ש עם הרמב"ם והדרי קושיא לדוכתא למה והא לפי המסקנא שמסיק הרא"ש יש להשוות דעתן והוא מוכרח לומר מכח דאל"כ סתרי דבריו דהרמב"ם אהדדי וא"ל דלהרא"ש ורבינו קשיא להו קושיתו של הרשב"א שאכתוב לקמן ולכך כתבו דלא כהרמב"ם ולא בא הרא"ש אלא ליישב שלא תקשה דברי הרמב"ם שסותרין זה את זה וזה אינו דהא קושייתו של הרשב"א גם על דברי הרא"ש ורבינו יש להקשות ואין תקנה אלא א"כ שיפסול העדים וכמ"ש הרשב"א והם לא הצריכו שיפסול העדים ואדרבא משום דמשמעות הרמב"ם הוא דאין מועיל ביטול מודעי דמודעי מש"ה כתב הרא"ש דלא כהרמב"ם משום דס"ל לקולא דמועיל ביטול באומרו עד סוף כל מודעי אבל לאחר שכתב הרא"ש יישוב לדברי הרמב"ם א"כ שניהם ס"ל בדין שוה ואין חילוק ביניהם אלא במבטל הלשון שהרי כתב הרא"ש דדוקא בביטל מודעי סתם אינו מועיל הא אם אינו ביטל סתם אלא ביטל כל מודעי דמודעי מועיל. ומש"ה ג"כ א"ל דמ"ה לא כתב רבינו יישוב הרמב"ם משום דס"ל דאף לפי האמת דברי הרא"ש אינם כדברי הרמב"ם שהרמב"ם היקל בתקנה ואינו מצריך לומר עד סוף כל מודעי דז"א שהרי משמעות לשון הרא"ש דכתב שלא כדברי הרמב"ם הוא משום דמדברי הרמב"ם משמע שאין מועיל ביטול מודעי דמודעי. ושמא י"ל שרבינו סובר שאפי' לפי יישוב שכתב הרא"ש על דברי הרמב"ם אפ"ה לא ישוו דעתם שבלא"ה דברי הרמב"ם צריכין ביאור שכתב ז"ל אמר גט זה כו' וכל דבר שאבטל מודעי זו כו' ואח"כ כתב אע"פ שביטל המודעי קודם שיכתוב הגט כו' הגט בטל דיש להקשות פשיטא שהגט בטל דהא הוא בשעת מסירת מודעי אמר "וכל "דבר "שאבטל בו מודעא כו' ובשעת מעשה לא ביטל אלא המודעא גופא אלא ע"כ אנו צ"ל דה"ק אע"פ שביטל המודעא ר"ל שאמר המודעא יהא בטל מה שאמרתי וכל דבר שאבטל בו כו' ג"כ יהא בטל אינו מועיל וזהו שדקדק בלשונו וכתב אע"פ שביטל "המודעא "בהא ר"ל המודעא שניכר דהיינו מודעי דמודעי אפ"ה אינו מועיל עד שיאמר כל הדברים שמסרתי שגורמין כו' או העדים יאמרו כן והוא יאמר הן דזה מועיל יותר ולכן כתב הרא"ש דלא כהרמב"ם כו' ר"ל אני סובר שאם בטל מודעי דמודעי דמהני וזה הוי דלא כהרמב"ם שהרמב"ם סובר שאם מבטל כך אינו מהני לבטל מודעי דמודעי עד שיאמרו העדים אמור בפנינו שכל דברים כו' דדוקא דזה מועיל לבטל מודעי דמודעי. וז"ל המ"מ הרשב"א כתב על דברי הרמב"ם ז"ל ול"נ דאם מסר מודעא על ביטול מודעא מבטל ביטול מודעא גם כשאומר וכו' מבואר בב"י עד שאני אומר שכל שפוסל עידיו הוא מבטל מודעא לגמרי עכ"ל וכן המנהג לפסול העדים כמ"ש הרשב"א (ואנו נוהגים כדברי הרא"ש ד"מ כ"פ) אבל דע שקושייתו על דברי רבינו אינו מוכרח לפי שאחר דבריו האחרון אנו הולכים וכיון שהוא כלל כל מה שקדם כל מה שאמר נכלל בכלל דבריו אחרונים הכל בטל עכ"ל:

ב

כשהוא אנוס דוקא כו' ז"ל הר"ש בר צמח בתשובה על דברי רבינו ל' זה אינו מסודר על נכון דמשמע מל' שכל מ"ש למעלה דבלא ביטל לא הוי גט ובביטל הוי גט איירי במי שאנסוהו שלא כדין וליתא דאפי' ביטל מתוך האונס לא הוי גט כשר דהוי גט מעושה בישראל שלא כדין ועוד דמשמע מדבריו דכדין אפי' אם לא ביטל הוי גט וזה טעות ג"כ דכדין בעינן שיבטל המודעי אע"ג דארצי והכי ה"ל למכתב ה"מ כי מסר מודעא אבל בדלא מסר מודעא אם אנסוהו שלא כדין פסול וכדין כשר ומצוה לכופו כו' וב"י יישב לשונו בדוחק דלה"ק לפי שהזכיר למעלה שאם אמר זה שאני נותן דעו שאני אנוס כו' דמשמע שאם נאנס עליו אינו גט כתב דהיינו דוקא באנסוהו שלא כדין ואפי' אומר רוצה אני אבל אם אנסוהו כדין עד שיאמר רוצה אני ואם מסר מודעא אנסוהו עד שביטל הוי גט עכ"ל וע"ש ואף אחר שכתב ב"י יישוב זה הביא ל' הרשב"ץ והעלה שטעות סופר נפל בסידור לשון רבינו ואין ללמוד ממנו עכ"ל היינו לענין שילמוד כפי משמעות לשונו לפי הנראה שקאי אמסירת מודעא ואביטול מודעא אבל לפי האמת יישוב ב"י עולה כהוגן ולא קאי אמסירת מודעי כלל אלא אהא שכתב בר"ס שאומר לפני עדים דעו שאני אונס כו' דמשמע כשהוא ידוע שהוא אנוס אינו גט ואפי' לא מסר מודעא מעולם היינו דוקא שאנסוהו שלא כדין ואז לא מהני ביטול מודעא והא דקאמר לעיל דמהני היינו דוקא כשהוא אומר כן שאנסוהו שלא כדין ואין אנו יודעין האמת אבל כשאנסוהו כדין והוא לא מסר מודעי או מסר מודעי וביטל מודעי גיטו גט ומצוה לכופו כו'. והא דסתם רבינו דבלאה"נ צ"ל לתרץ וליישב מ"ש בריש הסימן ז"ל ואמר גט זה שאני רוצה ליתן לאשתי דעו שאני אנוס ליתנו ולכן אני אומר בפניכם שיהא בטל הרי הוא בטל כו' עד ואפי' אינו אומר אמת שאינו אנוס כיון שבטלו אינו גט דקשה כיון דאינו אנוס ואפי' הכי הוי מודעא למה כתב רבינו שתולה המודעא באמרו שהוא אנוס אפי' לא אמר שהוא אנוס אלא אומר בפני ב' דעו שהגט שאני רוצה ליתן לא יהא גט ואין דעתי לגרשה דודאי נמי לא הוי גט ונראה דזה פשיטא ליה לרבינו דהוי מודעא בגט ובמתנה אלא רבותא קמ"ל אע"ג דתלה המודעא וביטול הגט במה שהיה אנוס וה"א כשנודע אחר כך שאינו אנוס לא הוה מודעא קמ"ל דאפילו הכי הוי ביטול הגט דאנו מתרצין דיבורו וכוונתו דה"ל כאילו אמר אין זה גט כאילו הייתי אונס ש"מ דהוי מודעא וביטול הגט אפי' בלא אונס וה"ה דהוי ביטול הגט באונס בלא מודעא ולא נקט לעיל מודעא עם האונס אלא היכא דלא נודע האונס ובאמת הוא אומר שקר שאינו אנוס אלא שהוא אומר דעו שאין דעתי לגרש וכאלו נודע לכם שאני אנוס דאז בלי מודעא לא הוי גט וע"ז קאי ואמר דהא דאונס בלא מודעא לא הוי גט דוקא כשהוא שלא כדין אבל כדין הוי גט פירוש כשלא מסר מודעא תדע שהרי סיים רבינו וכתב ז"ל ואם מסר מודעא תחלה כדי לבטלו משמתינן ליה ש"מ דלפני זה מיירי כשלא מסר מודעא ומש"ה מסיק וקאמר דאם מסר מודעא משמתינן ליה עד דמבטל המודעא וכמ"ש בסמוך ודו"ק:

ג

ואם מסר מודעא מתחלה כדי לבטלו משמתינן ליה עכ"ל. תמה ע"ז ב"י בכמה תמיהות וז"ל בפרק קמא דקידושין וביבמות פרק י"ג דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה כו' ואמאן דמסר מודעא אגיטא וכתבו התוספות ואפילו היה מבטל כל מודעות כו' וכ' ה"ה וכו' עד ולמה רבינו סתם כאן דלא כהרא"ש היפך מנהגו כו' עכ"ל ב"י. ואני אוסיף להפליא על רבינו לפי סברת הב"י דכאן פסק דלא כנהרדעי ולעיל ס"ס כ"ו כתב רבינו ז"ל אבל א"א הרא"ש כתב שאין הלכה כרב אלא בהא שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך עכ"ל שם. ובאמת לק"מ מכל הנך קושיות ודקדוקין הנ"ל וחד פירוקו וישובו של חבירו. והוא שרבינו בשיטת הרא"ש אזיל וס"ל דהלכה כנהרדעי כמ"ש הרא"ש בהדיא וכמ"ש רבינו בשמו לעיל ס"ס כ"ו וכמ"ש. והא דכתב כאן בסימן זה דאם מסר מודעא תחלה כדי לבטלו משמתינן ליה אין זה ענין לפלוגתת נהרדעי כי נהרדעי איירי במסר מודעא אגיטא וכבר בטלו וכמ"ש התוס'. ואפ"ה סבירא ליה לרב דמנגדינן ליה משום דאיכא דשמע במודעא ולא שמע בביטולו ובהא פליגי נהרדעי אמרי משמיה דרב דלא היה מנגיד אבל רבינו איירי במוסר מודעא אגט ולא בטלה עדיין ומיירי כאן בגט מעושה בישראל שכופין אותו בדין לגרשו ואז כופין גם כן לבטל מודעא ואם אינו רוצה ל"מ דמנגדינן ליה אלא אפילו משמתינן ליה דהוא חמור מנגידא דהוא בכלל כפייה שכופין על הגט ועל ביטול מודעא ובזה ליכא מאן דפליג אבל אי כבר ביטל מודעא דלנגיד ליה לא כתב רבינו משום דקיימא לן כנהרדעי כמ"ש הרא"ש מה שאין כן הרמב"ם דסבירא ליה הלכה כרב וכמ"ש רבינו בהדיא בשמו לעיל ס"ס כ"ו ומש"ה כתב דאמאן דמסר מודעא מנגדינן ליה ומיירי נמי כשכבר ביטל מודעא וכמ"ש התוספות על רב (ורבי' ירוחם שכתב שהסכימו כל הפוסקים דמנגדינן ליה כרב ולא כנהרדעי ע"כ ל"ד קאמר ואין למידין מן הכללות דהא הרב כתב בהדיא בשם הרא"ש דלא נהיגין כנהרדעי. א"נ סבירא ליה דהרא"ש לא כ"כ אלא למנהגא אבל לדינא מודה דהלכה כרב וכמ"ש ב"י לעיל ס"ס כ"ו ורבינו כיון דהמנהג כנהרדעי מ"ה לא כתב לדינא וק"ל) והשתא א"ש דכתב רבינו דין זה דמשמתינן אותו כאן דמיירי במי שמצוה על הב"ד לכפות אותו לגרש דבזה דוקא משמתינן אותו עד שיבטל המודעא דאילו אנסוהו שלא כדין ומסר מודעא פשיטא דאין משמתין אותו שיבטל המודעא שהרי בדין מסר וכמ"ש הרא"ש בתשובה והביאה ב"י בסמוך ובמוסר מודעא מי שלא אנסוהו כלל לא איירי רבינו דלאו אורחא דמילתא למימסר עליה מודעא וכמ"ש ב"י א"נ נקט מילתא דפסיקא דמי שאנסוהו ואז ודאי מסתמא דמילתא דמסר מודעא תחלה והדין נותן שאם אנסוהו כדין שכופין אותו ג"כ על ביטול המודעא וקאמר דאז משמתינן אותו עד שיבטלה וק"ל. ובזה נתיישב ג"כ רש"י דפי' אההיא דמנגיד רב מאן דמסר מודעא דמיירי בגט מעושה כדין דתמה עליו המ"מ והב"י הנ"ל משום דקשה ליה דאם לא כן במאי מיירי אי באנסוהו שלא כדין אפי' נגידא לא הוה דיניה כיון דשלא כדין אנסוהו ואי במסר מודעא אגיטא שדעתו ליתן בלא אונס קשה ממ"נ אי הדין נותן לכפותו שיבטל המודעא אם כן שמותי נמי משמתינן ואי אין הדין נותן כן אפילו נגידא נמי לא מנגדינן ליה ואי מיירי דהדין נותן שהוא צריך לבטלו ומיירי דכבר בטלו וכמ"ש התוספות א"כ לא ה"ל להגמרא משמיה דרב לסתום אלא לפרש דרב מנגיד אמאן דמסר אגט וכבר בטלו אלא ודאי איירי באנסוהו כדין ואז ודאי מסר מודעא וגם כן כמו שכפו אותו הב"ד על הגט כן כפו אותו גם כן על הביטול ואפ"ה נגדיה רב וה"ל סתמו דקאמר רב מנגיד אמאן דמסר מודעא כאלו פירש וקאמר אמאן דמסר מודעא אגיטא ובטלו. ובזה נתיישב ג"כ התוס' שכתבו שם דרב מנגיד אף ע"ג שכבר ביטל דק' מנ"ל לתוספות ולפי מה שכתבתי א"ש. וזהו בעיני תשובת הרא"ש כלל נ"ג שהשיב על א' שנדוהו ב"ד על שמסר מודעא על החליצה שיפה עשו לו והביא ראיה מהא דרב מנגיד על מאן דמסר מודעא על גיטא וכתב דודאי לא איירי באנסוהו שלא כדין שאם כן הוה מנגיד אותו אלא מיירי בגט מעושה כדין והלך ומסר מודעא ובשעת נתינת הגט ביטל כל מודעי כו' דק' מנ"ל דמיירי באנסו כדין דלמא מיירי בנותן גט מרצונו ומסר מודעא לפני זה וכמ"ש המ"מ וב"י הנ"ל וגם ק' מנ"ל דאיירי דכבר בטלו אלא ודאי דא"כ לא ה"ל לסתום ממ"נ וכמ"ש. ומ"ה כתב נמי דאיירי דכבר בטלו משום דמסתמא כבר בטלו וכמ"ש ולא תקשה למה הביא הרא"ש ראיה באותו תשובה מהא דרב מנגיד הא ס"ל דאין הלכה אלא כנהרדעי כנ"ל וגם מאי מייתי ראיה מנגידא אנדוי ושמתא החמור דהא תשובתו שם בצידו. דבנדון ההוא גם אחר ביטול המודעא חזר לסורו והחביא עצמו וכתב כתב לבית דין להוציא לעז על החליצה וכבר כתבתי דבכהאי גוונא כולי עלמא מודו דמשמתינן וכופין בכל החומרות להוציא המודעות והלעז ולבטלו וק"ל:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.