דרישה/אבן העזר/צח

דרישה ‏ אבן העזר צח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כתב (לה נדר כו' ל"ד כתב ה"ה אמר דכל שהוא פטור או מחילה באמירה בעלמא סגי. ואם פטרה משבועה על הכתובה אף התוספות בכלל נ"י בהכותב דף תקי"ז כ"פ):

ב

נדר ושבועה אין לי עליך פטור זה שבאם יגרשנה מיירי דהא מסיק דלא פטרה אלא ממנו אבל יורשיו יכולין להשביעה ומש"ה לא נקט אלא שבועת אפוטרופוס ועד אחד ששייכים בגרושה וק"ל:

ג

אבל לאפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה מועיל שאפילו ע"י גלגול אין יכולין להשביעה ורב אלפס כתב כו' עיין בב"י מ"ש דברים תמוהים בפרישתו לדברי רבינו ובקושייתו עליו בזה וגם במ"ש אח"כ בנקי נדר כו' שם הרבה לתמוה על רבינו לכן אעתיק לשון הגמרא והמצורף אליו מדברי הפוסקים ואברר בס"ד שדברי רבינו מצודקים עולים יפה יפה ולא כמו שהבינו הב"י לדברי רבינו והרי"ף ז"ל. בפרק הכותב דף פ"ו שנינו כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך כו' וכמ"ש רבינו ג' חלוקות זא"ז. ואח"כ מסיק שם במשנה ז"ל הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופוס אין היורשין משביעין אותה ואם נעשית אפוטרופוס היורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על העבר עכ"ל המשנה. וכתב הרא"ש שם דף קמ"א ע"ב ז"ל ואין משביעין אותה על העבר פירש"י דקאי נמי ארישא דמתניתין אמי שפטרה מן השבועה. והקשו חכמי פרובינצ"א ז"ל למה חזר ושנה אין משביעין אותה לשעבר הא תנא ליה רישא אין יורשין משביעין אותה על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה ותירץ רבי' שמואל מנרבונא דקמ"ל דאפילו ע"י גלגול אין משביעין אותה ואע"ג דהאריסין והשותפין שחלקו אין להן שבועה זע"ז דכיון שלא תבעו בשעת חלוקה מחלו זה לזה ואפ"ה קתני נתחייב לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. שאני הכא דפטרה בפירוש. ורב האי ז"ל כתב דאיירי כשלא פטרה הבעל משבועה אפ"ה אין היורשין משביעין אותה על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה דכיון דלא השביעה הבעל בחייו מחל לה השבועה. ופירש"י ז"ל עיקר וכן מוכח בתוספתא עכ"ל הרא"ש ז"ל. והנה רבינו שהולך בכל דבריו בעקבות הרא"ש אביו ורבו ז"ל גם כאן לא נטה מדבריו ימין ושמאל ואחר שסידר דינים היוצאים מרישא דמשנה דפטרה משבועת אפוטרופוס ממנו ומיורשיו כו' כתב דינים היוצאים מסיפא דמתניתין והוא מ"ש אבל אם נעשית אפוטרופוס לאחר מיתת בעלה לזה אינו מועיל הפטור והוא ע"פ פירש"י שהסכים עמו הרא"ש דפי' סיפא דמתני' דקאי נמי אהיכא דפטרה משבועה. ומשום דלפ"ז ק"ל למה חזר במשנה דלשעבר אין משביעין אותה מסיק רבי' וכתב שאפי' ע"י גלגול אין משביעין אותה והוא ממש כתירוץ ר"ש מנרבונא שכתבו הרא"ש כנ"ל. ור"ל דאילו לא פטרה משבועה היה יכול להשביעה הוא ויורשיו ובאי כחו אפילו בטענת שמא בשעת שבאת לגבות כתובה מהן אפי' להרא"ש דפסק כר' שמעון. דע"כ לא פליג ר"ש את"ק ור"א אלא שלא בשעת גביית כתובתה אבל כשבאתה לגבות כתובתה וליטול וליצא ממנו או מיורשיו הרי היא עמהן ככל שותף ואריס וחנוני שמשביע אותו בטענת שמא אפילו לר"ש וכמ"ש רבינו בסימן שקודם זה וקמ"ל רישא דמתניתין שהפטור שפטרו מהשבועה מועיל לה שאינו יכול להשביעה בטענת שמא וגם יורשיו ובאי כחו לפי לשון הפטור שכתב לה וכמ"ש רבינו לפני זה. ובסיפא אשמועינן דאפילו נתחייבת לו או ליורשיו שבועה ממקום אחר וקי"ל דמגלגלין כל דבר וכמ"ש הרא"ש דה"א לדמותו לשותפין אחר שחלקו ור"ל דאף שפטרה כאן מלישבע שבועת שמא שהוא כשבועת השותפין מ"מ שבועה דע"י גלגול שמגלגלין אפילו במקום שאין חיוב שבועת שותפין לא פטרה קמ"ל בהך סיפא דאפי' מהאי גלגול אמרינן דפטרה כיון שפטרה בפירוש משבועה כל דבר בכלל. וזהו דעת רבינו שכתב דאפילו ע"י גלגול אין יכולין להשביעה. ומ"ש בשם הרי"ף שאפי' לא פטרה אין היורשין יכולין להשביעה כו' ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל. נראה שדעת הרי"ף כדעת רב האי שכתב הרא"ש הנ"ל שמכח קושיא הנ"ל למה חזר ושנה סיפא דמשנה דאין משביעין אותה על העבר מוקי לה סיפא דאיירי אפילו לא פטרה ואפ"ה אין יכול להשביעה וכתב עליו הרא"ש שפירש"י עיקר. מש"ה כתב נמי רבינו שדעת הרי"ף ג"כ כרב האי ושל"נ להרא"ש. ואע"פ שדעת זו לא נזכר בהדיא בהלכות הרי"ף וגם הרא"ש לא כ"כ בשמו כ"א בשם רב האי ורבינו כ"כ בשם הרי"ף ולא הזכיר דעת רב האי נ"ל דרבינו למדו מדברי הרי"ף ממ"ש אדברי הגמרא דגרסינן שם אהמשנה הנ"ל ז"ל פטרה מנדר ושבועה כו' שבועה זו מאי עבידתה (ופירש"י איזה שבועה סתם אשה חייבת לבעלה או ליורשיה דקתני דכי לא פטרה משביעה וכי פטרה אינו משביעה) א"ר יודא על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה (פירש"י אם יושיבנה חנונית אבל פוגמת כתובתה לא נפטר מאותה שבועה ע"י תנאי זה דכי פטר לה משבועה דקרמי הוא עלה אבל שבועה דהיא גרמה לנפשה לא פטר לה) רב נחמן אמר רבה בר אבוה על הפוגמת כתובתה (ופירש רש"י ומכ"ש משבועת אפוטרופוס דמכל שבועה פטרה) אזל רב מרדכי קמיה דרב אשי וא"ל בשלמא למ"ד על הפוגמת כתובתה דמסקא אדעתה דלמא מצטרכי לי זוזי ושקילנא מכתובתאי וא"ל כתוב לי דלא משבעתא לי (פירש"י ומגו דרמיא אנפשה תבעה ממנו פטור כל שבועה) (אלא למ"ד על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה איהי מי הוה ידעה דמותיב לה אפוטרופוס דא"ל כתוב לי דלא משבעת לי א"ל אתין אהא מתניתו לה) (פירש"י ארישא וסברית דרב יודא פליג עם רב נחמן וקשיא לכו) אנן אהא מתנינן אסיפא דמתניתין דתנן הלכה מקבר בעלה כו' עד ואין משביעין אותה על שעבר שעבר מאי עבידתה (כלומר עד מתי קרוי שעבר דלא אמרינן נכסי דיתמי נינהו ואין תנאי שלו מועיל בהן) א"ר יודא על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה אבל בין מיתה לקבורה משבעינן לה כו' ש"מ מפירש"י דלפי מאי דמסיק הגמרא דרב יודא אסיפא אתמר וכן הוא הסכמת הפוסקים א"כ ברישא היכא שפטרה משבועה ליכא מאן דפליג שפטרה ג"כ משבועת אפוטרופוס ור"נ דקאמר שפטרה משבועת פוגמת כתובה ר"ל אפי' משבועה זו וכ"ש משבועת אפוטרופוס דהוא רמיא וגרם לה וכדפירש"י שם בקושיא ובפירוקא דגמרא אנן אהא מתנינן לה דפי' אבל ברישא ליכא מאן דפליג דמכל השבועה פטרה ע"ש אלא שרב יודא אתא לאשמועינן שאינה פטורה משבועת אפוטרופוס אלא דוקא אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה אבל אמה שנעשה אפוטרופוס מיד אחר מותה אפי' בין מיתה לקבורה כיון דמיד בעת מותו ירשו היורשים הממון תו לא מהני לה הפטור שקיבל עליו המוריש ולאפוקי מדרב מתנה דפליג שם ואמר שפטורה עד אחר קבורה וכמ"ש רבי' בסמוך שאפי' מכרה ביני ביני לצורך כרגא ומזוני וקבורה נמי פטורה והיינו דעת רב מתנה. וע"ד זה פירש הרא"ש ג"כ דרב נחמן דאמר משבועת פוגמת כ"ש דס"ל דפטר משבועת אפוטרופוס דהוא גורם לה ואגב דמדכרה פטור שבועת פוגמת מדכרה נמי פטור שבועת אפוטרופוס ע"ש דף קמ"ב ע"ג גם הרי"ף כתב שם דף תקי"ז ע"ב ז"ל הלכה כאבא שאול וה"מ כו' עד אבל אי כתב לה תפטור בין ממני בין מיורשי גובה בלא שבועה "ואפי' היא פוגמת כתובתה בין "ממנו בין מיורשיו אחריו כו' הרי לפנינו מדכתב הרי"ף ואפי' היא פוגמת דר"ל וכ"ש שפטורה משבועת אפוטרופוס דאל"כ מאי "אפי' דא"ל דר"ל וכ"ש פטור מע"א או היכא שנפרעת שלא בפניו דז"א דהא כתב הרא"ש במקומות הנ"ל הך פטורה דאפוטרופוס פשוט לכ"ע ובעד אחד כתב דס"ל להראב"ד דאינו פוטר ובשלא בפניו כתב הרא"ש דמסתבר למימר דלא פטרה אלא שלבסוף הכריע הרא"ש דגם ממנו פטרה ע"ש דף קמ"ב ע"ג אלא ודאי גם הרי"ף מודה דר"נ דאמר דהפטור מועיל משבועת פגימת כתובה וכ"ש משבועת אפוטרופוס. ולא כמ"ש הב"י בסי' זה בד"ה ומ"ש בשם הרי"ף שאפי' לא פטרה אין היורשין יכולין להשביעה על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה כו' ז"ל ומשמע ליה לרבינו כיון דהרי"ף מתני וכו' ומ"מ ק"ל שה"ל לרבינו וכו' עד אם היתה נושאת ונותנת עכ"ל. ודבריו תמוהים הפלא ופלא איך עלתה על דעתו לפרש דעת הרי"ף כן דאפי' פטרה משבועה אפ"ה הבעל היה יכול להשביעה דהא כבר הוכחתי מדברי הרי"ף עצמו דכתב אפי' מפוגמת כתובה פטרה דמשמע ומוכח דס"ל דמכ"ש דפטורה משבועת אפוטרופוס וכמ"ש רש"י והרא"ש בהדיא ומוכח כן מסוגיא דגמרא הנ"ל. גם את אשר כתב הב"י דמדמתני לה הרי"ף אסיפא משום קושיא דמי הות ידעה דמותיב לה כו' תימא א"כ תקשה אהרא"ש שכתב גם כן בפשיטות אסיפא ולא הביא כלל להא דרב יודא ברישא כ"א בסיפא ע"ש בדף קמ"א ע"ב ובד' קמ"ב ע"ג ואפ"ה כתב ג"כ בהדיא דמהני לה הפטור ולא יכול הבעל עצמו להשביעה וע"ק דאם לזה נתכוין הרי"ף ה"ל להביא סוגיית הגמרא קושיית רב מרדכי דמי הות ידעת ואשר השיב לו רב אשי מכח קושייתו דאנן אסיפא מתנינן לה ולא ה"ל לסתום להרי"ף כמו שסתם וכתב ז"ל והא דרב יודא אסיפא מתנינן לה בלי טעם. לכן נלע"ד דודאי הרי"ף ס"ל כרש"י והרא"ש הנ"ל דכיון שפטרה סתם אין הבעל יכול להשביעה אשבועת אפוטרופסת וכדדייק מלשון אפי' כצ"ל ורבינו שכתב בשם הרי"ף דהיורשים אין יכולים להשביע אותה אשבועת אפוטרופוס דבחיי בעלה אפי' לא פטרה אותה למד זה מדברי הרי"ף מדמתני להא דרב יודא אסיפא ולא הביא סוגיית הגמרא ש"מ דבלא קושיית רב מרדכי ניחא ליה למתני אסיפא והיינו משום דס"ל דסיפא הלכה מקבר בעלה כו' איירי דאפי' לא פטרה משבועה אפ"ה אינה נשבעת לשעבר ומפרש רב יודא דעל איזה שבועה אינה נשבעת לשעבר דהיינו על שבועת אפוטרופוס שנעשה בחיי בעלה ולאפוקי משבועה דפגימה אינה פטורה כיון דלא פטרה כלל והשתא א"ש לשון רב אשי הנ"ל דהשיב לרב מרדכי אנן אהא מתנינן לה כו' דוק בלשונו ותמצא שר"ל שזולת קושייתו דרב מרדכי הם היו שונין אהסיפא וקשה למה ולפי מ"ש לדעת הרי"ף ניחא שאתא לפרש מאיזה שבועה פטורה לשעבר אפילו היכא דלא פטרה אבל ברישא דפטרה מודה רב יודא לרב נחמן דפטור מכל השבועה. תדע שהוא כן שהרי לא הביא הרי"ף אחר זה הא דרב מתנה דפליג עם רב יודא ואומר דאפי' בין מיתה לקבורה ג"כ אין משביעין אותה ובגירסת הגמרא דילן ע"פ פירוש רש"י והרא"ש איתא וכמבואר בפירש"י והרא"ש ע"ש. והיינו טעמא דס"ל להרי"ף דגם רב יודא יכול להיות דמודה לרב מתנה ולא אתא אלא לאשמועינן דאע"ג דלא פטרה אפי' הכי פטורה משבועה דאפוטרופוס ולא משבועת הפוגמת. ומש"ה נמי לא כתב הרי"ף שום דיוק אדברי רב יודא שאמר על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה. למכתב ולדייק בחיי בעלה אין בין מיתה לקבורה לא כמו שאיתא בגמרא ובאשר"י ובפירש"י משים דס"ל להרי"ף דהאי דיוקא אינו מדברי רב יודא אלא דברי הגמרא הוא שמדייק אלשון המשנה דקתני לשעבר אין משביעין אותה דאיכא למשמע מינה שדוקא בחיי בעלה אבל מיד אחר מותו משביעין אותו אפי' בין מיתה לקבורה וקאמר ע"ז שרב מתנה לא ס"ל הכי ופי' להמשנה דבין מיתה ובין קבורה נמי אין משביעין אותה ולשעבר לא ר"ל אפי' בין מיתה לקבורה ומש"ה כתב הרי"ף האי דיוקא אח"כ בפני עצמו על המשנה ושרב מתנה פליג ע"ז אבל רב יודא יכול להיות שג"כ ס"ל הכי ולא כפירש"י והרא"ש הנ"ל. ומשה"נ נראה ששינה הרי"ף הגירסא דבגמרא גרסי' "שעבר מאי עבידתה והוצרך רש"י לדחוק בפירושו וכתב כלומר עד כמה מקרי לשעבר כו' וכמ"ש לשונו לעיל אבל ברי"ף כתב "שבועה מאי עבידתה ור"ל מ"ש במשנה אין משביעין אותה לשעבר מאיזה שבועה היא פטורה וקאמר רב יודא משבועת אפוטרופוס ור"ל מאותה שבועה דוקא פטורה אף ע"ג דלא פטרה ולא משבועת פוגמת וכמ"ש וק"ל. וזהו כוונת רבינו שסידר דברי הר"ף אחר מ"ש דינים היוצאים מהסיפא ושלרש"י מש"ה חזר ונשנית הסיפא ללמדינו דאפילו בגלגול אין משביעין. ולהרי"ף מש"ה נשנית ללמדינו שאפילו לא פטרה אפ"ה היורשים אין משביעין אותה לשעבר אפוטרופסת שנעשית בחיי בעלה. ומסיק וכתב ול"נ לא"א הרא"ש ז"ל והיינו מטעם שהוא הסכים עם פירש"י הנ"ל וק"ל. גם מ"ש הב"י לפני זה בד"ה ומ"ש רבינו אבל לאפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה מועיל שאפילו על ידי גלגול אין יכולין להשביעה. כתב ב"י ז"ל כלומר דאילו בלא גלגול אפילו לא פטרה אין עליה שום שבועה לדעת הרא"ש שפוסק כרבי שמעון דכל זמן שאינה תובעת כתובתה אין היורשים משביעין אותה וכמ"ש בסי' שקודם זה. גם בזה דברין תמוהין הפלא ופלא דהא רבינו מיירי באשה שבאתה לגבות כתובתה דהא מתחיל בריש הסימן וכתב ז"ל פטרה הבעל משבועה גובה כתובתה בלא שבועה ואזה קאי כל מה שכתב בסימן זה כי אף של' המשנה הנ"ל נשנית סתם כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אין יכול להשביעה ומשמע דאמשנה שלפניה קאי דקתני בה המושיב אשתו חנונית או אפוטרופוס ה"ז משביעה כל זמן שירצה ועליה קתני במשנה שאחריה דאם כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה בכל עת. זהו דוקא לת"ק ור"א בר פלוגתיה אבל לר"ש דפליג עלייהו וס"ל דאפי' בלא כתב כלל אינו יכול להשביעה כ"א בעת גביית כתובתה. א"כ אליביה דיני המשנה דכתב לה כו' קאי דוקא אעת גביית כתובתה ומה"ט רבינו שנמשך אחר דברי הרא"ש שפסק הלכה כר"ש כתב כל הני דינים אעת גביית כתובתה ובלה"נ רבותא קאמר גם אליבא דת"ק דכיון שפטרה בכתובתה משבועה מש"ה אינו יכול להשביעה אפילו בעת גבייתה לכתובה וכ"ש לפני זה אלא כוונת רבינו במ"ש שאפילו ע"י גלגול אינו יכול להשביעה הוא כמו שכתבתי לעיל דכתב כן לשיטת רש"י והרא"ש שהן כתבו כן שמש"ה חזר וקתני הסיפא דאינו יכול להשביעה על העבר וכמ"ש וק"ל וזה ברור:

ד

מנכסי אילין כו' בגמרא אמרינן שלח רבי זכאי למר עוקבא בין דלא נדר ובין נקי נדר מנכסי הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה מנכסי אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה וכתב ב"י וז"ל ויש לתמוה על רבינו למה כ"כ דהא בתר הכי אמרינן וכו' עד ולמה לו לכתבה וצ"ע עכ"ל עוד כתב ב"י אח"כ בד"ה ואבא שאול פליג את"ק כו' וז"ל דברי רבינו המה מעורבבים בכאן כו' ע"ש שהאריך בקושיות. ונלע"ד ליישב כל זה בהתעורר עוד על קושיות אחרות הנופלות שם בהסוגיא והוא זה דגרסינן שם אמר רבה אמר רבי חייא דלא נדר ולא שבועה הוא אינו יכול להשביעה כו' נקי נדר כו' גם יורשין אין משביעין אותה כו' עד שלח רבי זכאי למר עוקבא בין דלא נדר כו' עד מנכסי אילין כו' עד א"ר נחמן כו' הכי איתא בגמרא וכן הביאו הרי"ף והרא"ש. וקשה דאין זה מסוגיא דגמרא דכיון דשלשתן פליגי אהדדי ה"ל למכתב בלשון פלוגתא וע"ק במאי קמיפלגי דזה משמע ליה דאפי' בלא נדר ושבועה לחוד ה"ל פטור אפי' מיורשיו וזה אפי' בנקי נדר ס"ל דלא ה"ל פטור מיורשים ואידך מחלק ביניהן ואין סברא לפלוג במשמעות הלשון וע"ק למה להו להרי"ף והרא"ש להביא דעת רבה ודעת רבי זכאי בהלכותיהן כיון דאסיקנא דר"נ אמר שמואל משמיה דאבא שאול פליג עלייהו ואיפסקא הלכתא כוותיה. לכן נלע"ד דודאי ל"פ בהלשון דלכ"ע אפי' בלא נדר לחוד משמע פטור אפי' מיורשיו וכמ"ש הרא"ש ביישובו לדברי הרי"ף ע"ש דף קמ"א ע"ג ז"ל ויראה שכך היתה כוונת הרי"ף ז"ל דאבא שאול ס"ל כשאמר דלא נדר ולא אמר אין לי עליך משמע שתהא בלא נדר מכל אדם אף מן היורשים ואע"פ שאמר מנכסי אבל מה אעשה שחכמים הזקיקוהו שבועה כשאמר בלשון הזה אף ע"פ שיש במשמעותו שאף מן היורשים פטרה כו' ע"ש ואף שכתב הרא"ש שהרי"ף ס"ל לדעת אבא שאול כן. בלה"נ צ"ל דהרא"ש ל"ד כתב לדעת הרי"ף אלא גם בלא דעת הרי"ף פי' דבריו דאבא שאול הוא כן ולא כתב לדעת הרי"ף אלא משום דמסיק וכתב שלדעת הרי"ף דוקא בדלא פירש בהדיא פטור מן היורשים ס"ל לאבא שאול הכי ולא בדפירש בהדיא וכן נמי מ"ש דס"ל לאבא שאול בדלא נדר משמע ג"כ פטורה מן היורשים ל"ד דאבא שאול לחוד ס"ל הכי אלא ה"ה אינך נמי והא דכתב לאבא שאול משום דאבא שאול קאמר כן בהדיא. אבל נ"ל פשוט מכח קושיות הנ"ל דגם רבי זכאי ור' חייא ס"ל הכי אלא דפליגי במה אעשה כו'. וזה דכ"ע ס"ל דאף שהלשון משמע פטור מן היורשים מ"מ אמרו חכמים דהבא לגבות מן היתומים לא יסמוך אהאי משמעות הלשון לחוד אלא צריך שבועה. אלא דפליגי בהא דלאבא שאול בכל ענין אף שאמר נקי שבועה מנכסי אילין אמרו חכמים דלא יגבה מיתומים בלא שבועה ולרבי זכאי בכה"ג גובין כיון דאפי' בלא נדר ושבועה לחוד משמע ג"כ פטור מהיורשין כמ"ש וחזר ואמר ג"כ מנכסי אילין ליפוי כח הפטור ס"ל דכולי האי לא החמירו וגובה אף מן היתומים בלא שבועה ורבי חייא היקל טפי ואמר דדוקא בלא נדר בלא שבועה לחוד ואף דמשמעות לשונו הוא ג"כ פטור אפי' היורשים כמ"ש הרא"ש הנ"ל בזה החמירו חכמים לומר דלא יפרע מן היתומים אלא בשבועה אבל בנקי נדר ונקי שבועה דיפה כח דפטור לא החמירו בו. והשתא א"ש דלא כתבו הגמרא בלשון פלוגתא ללמדינו דל"פ במשמעות הלשון וגם הרי"ף והרא"ש הביאו דעת שלשתן בהלכותיהן ובפסקיהן ללמדינו דכולהו מודים זה לזה דאף הלשון משמע פטור אף מהיורשין מ"מ מחמרינן ביתומים אלא שכל אחד מחמיר טפי מהאי שלפניו. וכיון שכן מתיישב ג"כ דעת רבינו שכתב לדברי רבי זכאי. והוא דרבינו אזיל בשיטת התוס' והרא"ש ושאר הגאונים שכולם הסכימו והוכיחו מסוגית הגמרא דמסיק ואמר ר"ש כאבא שאול. דכמו שר"ש ס"ל דאפי' בפיטור היורשים בפי' אפ"ה כשבאתה האלמנה לגבות כתובתה מהיורשים צריכה שבועה כן ס"ל נמי לאבא שאול ואע"ג דאבא שאול לא דיבר מכשפטרה בפירוש ס"ל לגאונים דכשאומר נקי נדר ושבועה מנכסי אילין ה"ל כפירש או עדיף מיניה וכמ"ש לעיל דהוי ככל היפוי כח דפטור. וממילא ר' זכאי דס"ל דכה"ג דאמר נקי ושבועה מנכסי אילין גם מהיורשין גבתה בלא שבועה ס"ל כרבנן בר פלוגתא דר"ש דס"ל דכה"ג דה"ל כפירש פטור מהשבועה אף מהיורשין. מש"ה אחר שכתב רבינו דברי רבנן דמתני' בפטרה בפי' כתב לבסוף דברי ר' זכאי דאמר דנקי נדר מנכסי אילין ה"ל כפטרה בפי' וג"כ פטורה אפי' מהיורשים. ומה שהקשה ב"י דהא איפסקא הלכתא כאבא שאול דפליג עם ר' זכאי הא כבר כתבתי דל"פ במשמעות הל' אלא במה אעשה כו' ורבי זכאי ס"ל כרבנן דפטורה משבועה בפי' ה"ה באומר נקי נדר ושבועה מנכסי אילין. ומסיק רבינו וכתב ז"ל ואבא שאול פליג את"ק בפטור יורשים וקאמר דאפילו פטרה בפירוש מן היורשים או כתב לה נקי נדר נקי שבועה מנכסי אילין אינו מועיל לגבי יורשין ודוק בלשון רבינו שכתב "או כתב לה נקי נדר כו' דקשה מאי או דקאמר הא כ"ש הוא אם בפטרה בפירוש ס"ל דאינו מועיל ק"ו בנקי נדר אבל לפי מ"ש דלשיטת הרא"ש ואינך גאונים דס"ל דבלא נדר וכ"ש נקי נדר לחוד משמעות הלשון הו"ל לפטור אף מהיורשים א"כ כשחוזר ומייפה וכותב לה נקי נדר ושבועה וגם מנכסי אילין י"ל שהוא עדיף טפי מפטרה בפירוש מש"ה כתב לשון "או ודו"ק וקאמר דבאיזה לשון פטור שיהיה אף היותר מועיל אפ"ה ס"ל לאבא שאול דלא מהני לגבות מהיתומים בלא שבועה. וכדי לקצר לשונו שלא לכתוב שלהרי"ף יש לו שיטה אחרת וס"ל דלא פליג אבא שאול עם רבנן וגם לפי מה שנראה לרבינו מוכרח מסוגיית הגמרא דפליגי אהדדי כמ"ש מש"ה נקט רבינו במושלם כאילו גם הרי"ף ס"ל הכי דפליגי אהדדי אבא שאול ורבנן ושפוסק בפטור בפירוש כת"ק ובנקי נדר ושבועה כאבא שאול כיון דאין נ"מ לדינא אי פליגי אי לא פליגי דעכ"פ הלא בדעת הרי"ף לדינא לא שינה רבינו. וכתב ע"ז שר"ח ור"י ס"ל דהלכה כאבא שאול לגמרי אפילו בפי' ושלזה הסכים הרא"ש. והא דכתב כאן "אפילו פירש ולעיל כתב או כתב לה נקי נדר כו' דמשמע דנקי נדר הוא עדיף כמ"ש ה"ט משום דכתב עתה לאפוקי מדעת הרי"ף דס"ל פירש עדיף וכמ"ש ודוק היטב במה שכתבתי שנראה לע"ד שהוא כפתור ופרח ובזה נסתלקו כל הקושיות מדברי רבינו והוא הנכון ע"ד אמת לע"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.