דרישה/אבן העזר/פא

דרישה ‏ אבן העזר פא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שהוא שלו ע"כ כדפרישית יש מקשים הלא כתב רבינו בס"ס שקודם זה שכן דעת הר"י ושהרמ"ה חולק עליו ומשמע דס"ל לרבינו כהרמ"ה מדכתבו באחרונה וכמ"ש הר"ן בפרק אע"פ בפשיטות כן וז"ל דבר ברור כו' וכתבתיו בס"ס שקודם זה וא"כ למה כתב רבינו כאן בפשיטות איפכא ונלע"ד דלק"מ כי כך הוא לשון המשנה בפרק אע"פ דף נ"ח ע"ב המקדיש מעשה ידי אשתו הרי היא עושה ואוכלת. המותר ר"מ אומר הקדש ר"י הסנדלר אומר חולין עכ"ל המשנה והלכה כר"י הסנדלר ונ"ל שמהא יליף ר"י שדוקא בעיקר מעשה ידיה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ולא במותר דקשה ליה מ"ש דבמעשה ידיה ל"פ ולכ"ע קתני הרי היא עושה ואוכלת ובמותר פליג ר"מ ואומר הקדש אלא ודאי משום דבמותר אינה יכולה להפקיע ממנו וס"ל לר"מ אדם מקדיש מה שלא בא לעולם אבל הרמ"ה דס"ל דכ"ש הוא כמ"ש בשם הר"ן צריך לדחוק וליישב דמה שהכל מודים דבעיקר מעשה ידיה אינו יכול להקדיש מיירי בחייה ומה שפליגי במותר היינו לאחר מיתה שאז יורשה הבעל חל ההקדש ור"י הסנדלר פליג ואמר דאפי' לאחר מיתה אינו הקדש משום דאין אדם מקדיש דשלב"ל וכ"כ הר"ן בהדיא שם דבהא פליגי וגם כתב שם סוף דף תצ"ב וז"ל וכ"ת אמאי נקט פלוגתייהו במותר ולא נקט במעשה ידיה עצמן ולאחר מיתה י"ל דת"ק ה"ק מחיים דידה ל"מ דאינו מקדיש מ"י אע"ג דשכיחי ואע"ג שהוא רוצה להעלות לה מזונות לפי שיכולה לומר איני ניזונת כו' אבל לאחר מיתה אפי' מותר אע"ג דלא עבידי דאתי ואע"פ שלא מעלה לה מה שהוא כנגדה קדוש וכ"ש מע"י עצמן עכ"ל הרי שלפנינו איך שצריך לדחוק וליישב לפי האי סברא שגם במותר יכולה להפקיע את עצמה מבעלה. ורבינו משום שרצה לשנות המשנה דפשוט לה דבמע"י פשיטא דאינו יכול להקדיש אלא אפי' במותר וגם רצה לכתוב בקיצור ולא לכתוב ולחלק בין מחיים לאחר מיתה לכך כתב אפילו במותר שהוא שלו ע"כ כדפרישית וכפי דעת ר"י אע"פ שאינו פשוט ואפשר שלא ס"ל כן לעניין דינא דסילוק. והיותר נראה דמש"ה כתב כדפרישית לרמז שיש פלוגתא בזה אלא שלרבותא דר"י דס"ל דאינה יכולה לומר כו' ושהוא שלו בע"כ אפ"ה מודה בזה דאינו יכול להקדיש ודו"ק:

ב

קונם מה שאני עושה לפיך כו' ז"ל הגמרא תנן קונם מה שאני עושה לפיך א"צ להפר כו' ר"י בן נורי אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור ואמר שמואל הלכה כר"י בן נורי ופריך והאמר שמואל אין אדם אוסר דשלב"ל ומשני באומרת יקדשו ידי לעושיהן דידים איתנהו בעולם וכי קאמרה הכי מי מתקדשי הא משעבדא ליה דאמרה לכי מיגרשא ומי איכא דאילו השתא לא קדוש ולקמיה קדוש כו' עד אלא אמר רב אשי קונמות קאמרת שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד ופירש"י דקדושת הגוף נינהו כקדושת מזבח שאין להם פדיון כך אין פודין לקונם להיות מותר למי שנאסר עליו שהרי אינו הקדש גמור לתפוס פדיונו דאינו נאסר אלא לאיש א' בלבד. וכיון דכקדושת הגוף נינהו מפקיע מידי שיעבוד שהיא משועבדת לבעלה ודוקא בלשון קונם אבל בלא קונם אלא שאמרה יקדשו ידי לעושיהן לא חל הנדר כיון שהיא משועבדת לו ואף כי יגרשנה לא יחול דדבר דהשתא לא חל גם לאחר זמן לא חל אבל בלשון קונם דמן הדין הו"ל לחול מיד קודם גירושין דהא קונם מפקיע מידי שיעבוד אלא שחכמים אלמוה לשיעבודיה דבעל שלא יחול כל זמן שהיא תחתיו אבל מיד שיגרשנה יחול גמרא ורש"י בפרק אע"פ דף נ"ט. אלא שצ"ע שהרמב"ם בפ"ו מהלכות ערכין כתב והביאו ב"י וגם בש"ע וז"ל אשה שאמרה יקדשו ידי לעושיהן או שנדרה שלא יהנה ממע"י כו' עד אבל צריך להפר לה שמא יגרשנה כו' והלא באומרת יקדשו ידי לחוד אינו חל וא"ל שר"ל שאומרת ג"כ לשון קונם ולשון הגמרא תופס בקיצור שהרי מדכתב או שנדרה לא יהנה כו' ש"מ דברישא לא מיירי בהכי ובלא"ה יש לתמוה על הרמב"ם שכתב שגם האיש שאומר על אשתו יקדשו ידיך לעושיהן הרי כל מע"י קודש ואנן לא קי"ל הכי וכבר תמה הר"ן עליו בדף תצ"ג ע"א וב"י הביאו:

ג

לא יוציא בפרק אע"פ תנן אע"פ שהכניסה לו ק' שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה רשב"ג אומר אף המדיר אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביא לידי שיעמום ובגמרא מאי בינייהו איכא בינייהו דמשחקת בכלבים דחשש זימה איכא ובטלה (המביאה לידי שיעמום) ליכא ופסק הרי"ף כרבי אליעזר והרא"ש כרשב"ג ומ"ש רבינו לעיל בסי' פ' שהבטלה מביא לידי זימה כתבתי היישוב שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.