דרישה/אבן העזר/עו

דרישה ‏ אבן העזר עו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וביום ח' שבים לבית כו' לשון המשנה בפרק אע"פ דף ס"א ע"ב התלמידים יוצאים שלא ברשות ל' יום והפועלים שבת אחד העונה האמורה בתורה הטיילים בכל יום הפועלים שתים בשבת החמרים אחת בשבת הגמלים אחת לשלשים הספנים אחת לששה חדשים ע"כ המשנה ובגמרא והפועלים שתים בשבת והתניא הפועלים אחת בשבת א"ר יוסי בר חנינא ל"ק כאן בעושין מלאכה בעירן כאן בעושין מלאכה בעיר אחרת ע"כ וכתבו התוספות הא דלא הקשה מרישא דמתני' דקתני הפועלים שבת אחת משום דרישא לאו בדין עונה מיירי אלא אדרבא אשמעינן דשרי לשנות ולבטל העונה ממה שהיה מנהגו תחלה אבל הברייתא דקתני אחד בשבת ולא קתני שבת א' ש"מ דאיירי מדין עונה ולא מיציאה שלא ברשות. ומשני אמת הברייתא איירי מדין עונה אלא מיירי בפועלים שמנהגם הוא לעשות מלאכה חוץ לעירן וקמ"ל דאף ע"ג דמנהגם כך לעשות מלאכה חוץ לעירם אפילו הכי אסור להן לשנות ולבטל לשהות יותר והמתניתין אשמעינן דפועלים שמנהגם לעשות מלאכה בעירם שעונתן ב"פ בשבוע מ"מ יכולין לשנות לעשות מלאכה חוץ לעירן ולא ישמשו כ"א פ"א בשבוע כפועלים שמנהגן כן לעשות מלאכה חוץ לעירם. נמצא שאין כאן אלא שני מידות בפועלים שתים בשבת ואחד בשבת ורישא דמתני' דקתני שפועלים יוצאין שלא ברשות שבת אחד אינו ר"ל שיאחרו שבת אחד ולא ישובו עד יום שמיני דהא כ"ש הוא מפועלים שמנהגם לעשות מלאכה חוץ לעירם אפ"ה אסורין לשהות מלשמש שבעה ימים אלא מחויבים לשמש פ"א תוך שבעה ימים וכדקתני בברייתא הפועלים אחד בשבת ק"ו פועלים שמנהגם לעשות מלאכה בעירן שלא ישנו לשהות יותר אלא רצה לומר שבת אחד שלא ישמשו כ"א אחד בשבת. וזהו דעת ר"י שס"ל דאין בפועלים אלא ב' מידות. אבל ר"י בר ברוך ס"ל דרישא דמתני' דקתני יוצאין שלא ברשות שבת אחד דוקא קתני שכל שבעה ימים הן חוץ לביתם ואינן מחוייבים לשוב עד יום שמיני אלא שבאם דרכן ללון בכל לילה בבית בזה יש חילוק אם גם מלאכתן בעירן מחויבים לשמש ב"פ בשבוע ואם מלאכתן חוץ לעירן פ"א בשבת. ולר"י בר ברוך מתיישב יותר לשון רישא דברייתא וגם מ"ש שם ברישא דמתני' דכועלים יוצאין שלא ברשות שבת אחד קאי אכל מיני פועלים בין אם עושין מלאכה בעירן שעונתם לשמש ב"פ בשבוע בין עושין מלאכה בעיר אחרת שעונתן פ"א בשבוע. עכ"פ אם רוצים לשנות לעשות מלאכה חוץ לעירן וגם ללון שם הרשות בידן אפילו שלא ברשות נשותיהן רק שישובו ביום ח' ומפני שלשון המשנה והברייתא מתיישבת יותר לפי' ר"י בר ברוך מש"ה כתבוהו הרא"ש לחוד בהלכותיו ורבינו נמשך אחריו כמ"ש כאן. אבל בא"ח סי' ר"ס ולעיל בא"ע סי' כ"ה לא כתב אלא ב' מידות בפועלים וכדעת ר"י הנ"ל וה"ט משום דנמשך שם אחר לשון הגמרא שלא הוזכר בה בפירוש אלא ב' מידות הנ"ל גם הרי"ף והרמב"ם לא כתבו אלא ב' מידות ודוק היטב שם בתוס' ותמצא דבריהן מבוארים כמ"ש. ועל הב"י יש לתמוה שהעתיק דברי התוס' ואח"כ כתב והרא"ש כתב סתם כדברי ר"י בר ברוך וכך הם דברי רבינו והמשך הלשון כך הוא הפועלים שאין לנים בביתם ויוצאים ז' ימים כו' עונתם פ"א בשבוע וכן החמרים פ"א בשבת דפעם אחד שכתב קאי לפועלים שאין לנים בביתם כו' ולחמרים ופשוט הוא עכ"ל ותימא היאך כתב בדעת הרא"ש כר"י בר ברוך וכך הם דברי רבינו ואח"כ כתב שפעם אחת בשבת גבי החמרים קאי ג"כ אפועלים שאין לנים בביתם כו' וא"כ לא יהיה כ"א ב' מידות ועוד לפי דבריו מה יהיה בין פועלים שלנו בכל לילה בביתם לפועלים שהם חוץ לביתם כל שבעה ולמה חילק רבינו ביניהם היה לו לכוללם ייחד וצ"ל שס"ל שפעם אחת בשבוע ר"ל בסוף שבוע דהיינו ביום ח' וזהו דוחק ונראה שדעת ב"י היה שפועלים שחוזרין ולנים בכל לילה בביתם פ"א בשבוע אימת שירצו ומאותה עונה מחוייבים שלא יאחרו מלשמש עוד כ"א ז' ימים אימת שירצו תוך אותן ז' ימים וכן לעולם נמצא דלפעמים גם הם ישמשו ב"פ תוך ז' ימים מה שאין כן הלנים חוץ לביתם רק שמחוייבים לשוב לביתם לצורך העונה לא ישמשו כ"א פ"א בשבת לעולם ויהיו שפיר שלשה מדות אבל זהו דוחק דהא שבים ביום שמונה קאמר ועוד קשה וכי סתם פועלים שבים לביתם בכל יום ח' אלא ודאי מ"ש וביום ח' שבים לביתם רצה לומר צריכין ומחוייבים הם לשוב לביתם ביום ח' לקיים עונתן ומ"ש רבינו והחמרים פ"א בשבת ולא כלל החמרים ופועלים שלנו בביתם כל לילה ביחד היינו משום דבמתני' לא קתני אלא הפועלים שתים בשבת והחמרים פ"א בשבת ופועלים שלנו בכל לילה בביתו לא הוזכר במשנה ולכן כתב רבינו החמרים בפני עצמו כמו שהוא שנוי במתני':

ב

ועונת ת"ח מע"ש לע"ש וכתב הר"ן במשנה דף תצ"ה ע"ב ותמה אני עונת ת"ת שהיא אחד בשבת למה לא הוזכר במשנתינו אצל שאר עונות ונ"ל שאין לתלמיד חכם עונה קבועה שכיון ששנינו שהתלמידים יוצאים שלא ברשות לר' אליעזר ל' יום וב' וג' שנים לרבנן כדאיתא בגמרא משמע דעונת ת"ח הדרים בעירם ג"כ משתנים כפי מה שהם צריכים לנדד שינה מעיניהם בענין לימודם לטרוח בו והדבר ידוע שאין כל הזמנים שוין להם בכך ואמרי' בגמרא עונתן אחד בשבת היינו כשאין מתחדש להם בלימודם דבר ולפי שידוע שאין זה מצוי להם תמיד לא נשנית עונה שלהם במשנתינו עכ"ל:

ג

שיש בה ריוח יותר דרוצה אשה בקב ותיפלות כו' וכתבו התוס' והר"ן בשם הערוך דה"פ דבמשרה אשתו על ידי שליש תנן דנותן לה שני קבין לכל שבוע ואינו פורש מתשמיש והמורד על אשתו מתשמיש מוסיפין על כתובתה שלשה דינרין בכל שבוע לפי חשבון דארבע סאין בסלע יש בשלשה דינרין שמונה עשר קבין דסאה יש בה ששה קבין ומש"ה קאמר שהיא רוצה יותר בשני קבין ותיפלות פירוש להיות בעלה עמה מי"ח קבין ופרישות דהיינו כשהוא מורד בה והיינו קב לכל ט' קבין. וצ"ע הא בריש סי' ע"ז נתבאר דאם מורד בתשמיש שנותן לה מזונות ומוסיפין ג' דינרין לכל שבוע על כתובתה וא"כ לא יהיה החשבון מכוון וי"ל דבמורד לפעמים ניזונת ממעשה ידיה ואפ"ה לא נתן לה אלא ג' דינרין וגבי משרה על ידי שליש לפעמים אין מעשה ידיה נחשבת לכלום כשאינה בת מלאכה וא"כ נותן לה ב' קבין וכדמתרמי כך עולה החשבון מכוון קב לט' קבין ואע"ג דלפעמים אינו כן מ"מ לא חלקו חכמים בתקנתן וק"ל:

ד

לחזור ת"ח בלא רשותה דכיון שהוא אצלה כו' ז"ל ב"י אלו הן דברי רבינו עצמו לומר דאפילו למ"ד כר"א רשאי אבל למאן דפוסק כחכמים נראה דאפילו הלך ללמוד חוץ לעיר רשאי וזהו שלא הזכיר הרמב"ם טעם בדבר אלא סתם וכתב דאפי' טייל שנעשה תלמיד חכם אין אשתו יכולה לעכב ב"י ותמה אני שכתב שזהו דברי רבינו עצמו. הלא הרא"ש כתב בהדיא דאינו כן בפרק אע"פ דף קלא ע"ג ע"ש אע"פ שהוא פסק גם כן כחכמים כדמשמע התם ונלע"ד דה"ט דיש חילוק בין שנשא אשה תחלה בשם תלמיד חכם דאז אייאשי מיאש שהיא יודעת שדרכן של תלמידי חכם בכך לילך חוץ לבית ללמוד תורה מה שאין כן בנדון זה שנשאת מתחלה בשם טייל או פועל ואחר כך נעשה גבה תלמיד חכם מש"ה הוצרכו לטעמא שאינה מקפדת ועוד נלע"ד דגם דעת הרא"ש ורבי' דאפי' בנדון זה יכול לילך שלא ברשות ללמוד תורה שתים או שלשה שנים חוץ לביתם ומכל מקום כיון כשיבא אחר כך לביתו יהיה אצלה "תמיד לא כשאר בעלי בתים ופועלים שנוסעים תמיד לפרקמטיא ברחובות ובשווקיה מש"ה אינה מקפדת ואצלה תמיד מקרי ולפ"ז אין צריך לחלק בין שנשאת מתחלה אדעתה דכך כי זה טעם מספיק למ"ש במי שיוצא שלשה שנים שלא ברשות:

ה

לכל אחת עונה בחדש כן הוא בגמרא פרק החולץ וברי"ף דף תי"ח ע"א ושם קאי איבם שד' נשים מותר לו ליבם טפי לא כי היכי דנמטי לכל אחת עונה בחדש וז"ל נ"י ורש"י שם עונה בחדש עונה של תלמיד חכם מע"ש לע"ש וכתב עוד נ"י שם ז"ל ואע"ג דמתניתין סתמא בכל אדם איירי ולא סגי לכל חדא וחדא עונה בחדש הכא ביבמה שאשה הקנו לו מן השמים ואפי' פחות מזה סגי ליה אלא דמשום עצה טובה קאמרי דל"ל לגרוע פחות מעונה לכל חדש אבל בנושא נשים דעלמא חייב לעשות עונה עם כל אחד כדין דמפורש במשנה פרק אע"פ עכ"ל ואם כן לכאורה קשה מ"ש הרמב"ם כאן בכל אדם שמותר לישא ד' נשים כדי שיגיע לכל אחת עונה בחדש הא סתם עונה היא אחד בשבוע ועיין בפרישה:

ו

ואח"כ או יטול ממנה רשות כתב הגהות אלפסי ד' תצ"ו פרק אע"פ ונראה בעיני שאם היתה מחמת חולי הראוי לרפואה צריכה להמתין עד שיתרפא כ"פ):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.