דרישה/אבן העזר/סו

דרישה ‏ אבן העזר סו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל (אם מכרה לאחר בטובת הנאה כו' אבל אסור לכתוב בשם הקונה. הואיל ואין הכתובה בשם האשה הוי כמו שאין לה כתובה כלל נ"י פרק החובל וכתב מהרי"ל באחד שאמר לסופר תהא הכתובה אצלך עד שישלם לך הבעל שכר הסופר דאסור לשהות אצלה הואיל ואין הכתובה בידה ד"מ כ"פ):

ב

וכן אם העידו עליו עדים כו' עד שיהא לו פנאי לכתוב לה וז"ל הרמב"ם אחד הכותב את הכתובה בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו שהוא חייב לה ק' או ק"ק ה"ז מותר וכן אם נתן לה מטלטלים כנגד כתובתה ה"ז מותר לבעול עד שיהא לו פנאי לכתוב עכ"ל וכתב עליו ה"ה שהקנין הרי הוא כאילו נכתב שסתם קנין לכתיבה עומד עכ"ל וכתב ב"י ודברי הרמב"ם מבוארים וכו' עי' בב"י עד בדקדוק הבנת לשון הרמב"ם עכ"ל וכן מהרי"ק בשורש ס"ד הבין גם כן דברי הרמב"ם כמו שהבינו רבינו וב"י תמה עליו. ובאמת שסברא נכונה היא דבקנו מידו צריך לכתוב לה כתובה הואיל שאין השטר כתובה בידה לא סמכה דעתה וזה דעת רבינו והלשון אפשר ליישב על פי הדוחק ומש"ה כתב רבינו בשם הרמב"ם ז"ל וכן אם העיד עליו עדים דלשון "וכן משמע דהעדאת עדים גרע טפי מייחד לה מטלטלים וה"ט משום דסמכה דעתה טפי אמטלטלין שיחד או נתן לה. והרמב"ם שכתב איפכא "וכן אמטלטלין היינו לדינא דלדינא יש היתר טפי בקנין דהקנה לה שיעבוד קרקעות שלו דהקרן שלה יהיה קיים טפי. ונראה דגם דעת המגיד משנה כן שצריך שיכתוב מיד כשיהיה פנוי משום סמיכת דעתה דידה ומ"מ הוצרך לתת טעם למה הוא מותר מדינא לבעול בלא כתיבת כתובה ובלא יחוד מטלטלין בעד כתובתה וכתב משום דסתם קנין לכתיבה עומד וכו':

ג

וכתב ב"ה כו' ודומה לזה שלאלמנה שמין בגדים בכתובתה ולגרושה אין שמין לקמן בסימן צ"ט וא"כ מה שחילק העיטור לקמן שם בין מצאה נאה לסרחה עליו כו' יש לחלק נמי כאן אכן מאחר שכתב הוא דוקא לענין בגדיה דינה הכי אבל במתנה גביא לעולם ה"נ גביא לעולם ואפילו מ"ש או פסק לה בשעת נישואין (כלומר ליתן לה בשעת נישואין אבל פוסק כן בשעת אירוסין כ"פ) עכ"ל מ"ו בהגהותיו ור"ל מ"ש ב"ה דינו בגרושה דדוקא קאמר גרושה ולא אלמנה דאלמנה מן האירוסין אינה גביא וכמ"ש ג"כ רבינו לעיל בסימן נ"ה בין באלמנה בין בגרושה אלא שהעיטור חולק וס"ל דגרושה דכיון שגירשה מדעתו גביא ונתיפה כחה יותר מאלמנה וע"ז מביא מ"ו ראיה שכן מצינו לענין שומת בגדים בסימן צ"ט דגם שם יפוי כח הגרושה יותר מה"ט כיון שגירש מדעתו ועל זה מסיק מ"ו דלפי הטעם איכא למימר אם סרחה עליו מודה העיטור דאינו גובה וכמ"ש רבינו בשם העיטור גופו לקמן סימן צ"ט ע"ש וחזר וכתב אכן מאחר שכתב הוא כו' וק"ל:

ד

והוא נ' סלעים שכל סלע ד' דינרים והיינו דאמרינן דכתובת בתולה היא מאתים זוז דזוז היינו דינר. ומ"ש ומשערין אותה בכסף מדינה שהוא ו' סלעים ורביע ק"ק הלא גם כן הנחושת שבו ז' חלקים הוא שוה מה ומ"ט לא חשבוהו. ומה שנוהגין במדינות אלו לגבות לבתולה שנשאת ארבע מאות זהובים ובמדינות ליטא חמש מאות זהובים אף שהנדוניא היא רבה או מועטת כותבין לכולן בשוה כתובתה ולאלמנה גובין החציה נלע"ד טעם המנהג (עיין בנ"י שכתב בדף פ"ט ריש ע"ג דמנהג אשכנזית לכתוב כל הכתובות בשוה ת' פרחים בין הכניסה לו הרבה בין לא הכניסה לו כלום ולפי זה נמי הביא ב"י לשון הגמרא דפ"ק דכתובות דב"ד של כהנים היו מגבין לבתולה ת' זוז ולא מיחו בידם חכמים ובגמרא אמר רב יודא אמר שמואל לא ב"ד של כהנים לבד אמרו אלא משפחות המיוחסות שבישראל אם רצו לעשות כדרך שהכהנים עושין עושים וכתב הר"ן כלומר ואם נשא אדם בתולה ממשפחתן צריך לכתוב לה כמו שדרך אותם בני משפחה כותבין. מ"מ צ"ל טעם למנהגינו למה ואם לא יועיל לא יזיק) משום שבכל הכתובות כותבין ג' דברים הא' ויהיבנא ליכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא והוא עיקר הכתובה. והב' דין נדוניא והנעלת ליה בין בכסף בין בזהב בין בשמושי דירה כו' ס"ה מאה זקוקים. הג' וחתן דינן הוסיף לה כנגדן מדיליה מאה זקוקין ס"ה מאתים זקוקים ור"ל ס"ה היינו הנדוניא והתוספת אבל מאתים זוזין דהוא עיקר הכתובה אינו בכלל המאתים זקוקין כסף והא ראיה שבתר הכי מסיים וכותב וכתובתא דא נדוניא דן ותוספתא דא הכל קיבל עליו חתן דנן כו' וידוע שבלשונינו קוק ר"ל מה שקורין בל"א מרק דהיינו מ"ח גדולים פולניש נמצא עולה שני מאות זקוקים והיינו מרק ג' מאות ועשרים זהובים (פולניש ורייניש) ומאתן זוזין דעיקר כתובה הנ"ל עולה שמנים זהובים וכ"כ רמ"א בש"ע שלו בסימן זה ס"ו דלמ"ד דמשערים מאתים זוז כסלע מדינה אינם עולים כ"א לעשרה זהובים ולר"ת והרא"ש דס"ל דמשערים בזוז דאורייתא דהיינו בסלע צורי עולה ח' פעמים יותר דהיינו שמנים זהובים נמצא כשתכלל הכל יחד יהיה כך מה שנשתעבד החתן בכתובה הוא ד' מאות זהובים. ומה שנוהגים במדינת ליטא לגבות חמש מאות נלע"ד דה"ט משום דהתוספות כתבו בפ"ק דכתובות דף י' ע"א בד"ה רשב"ג המשיא בא"י וגירשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא דר"ל שנותן לה סך דינר שכותבין בכתובה בדינרים ושקלים כבדים של קפוטקיא והביאו ראיה מהירושלמי דפירקין דנותן לה ממטבע היוצא באותה מדינה ע"ש וא"כ במדינות ליטא מטבע היוצא שם היא כבודה וטובה ממדינת פולין ונמצא זקוק שהוא מ"ח גדולים פולניש אצלם הוא מ"ו גדולים ליטוויש ועולה ב' מאות זקוקים לד' מאות זהובים פולניש ומאתן זוזין שהם שמונים זהובים פולניש במדינתן הוא שמונים זהובים ליטוויש אשר כל זהוב וזהוב הוא שלשים גדולים ליטוויש נמצא עולה שמנים מהן מאה זהובים ס"ה חמש מאות זהובים ולאלמנה דגביא מאתים משום דעיקר כתובתה הוא מאה זוז דעולה למ' זהובים לדעת ר"ת והרא"ש ונדונייתא נ' זקוקים והוספה גם כן נ' זקוקים דהיינו החציה שכותבין לבתולה נמצא במקום שמגבין לבתולה ת' זהובים מגבין לאלמנה ר' זהובים ובמקום שמגבין לבתולה ת"ק מגבין לאלמנה ר"ן זהובים. ואין להקשות כיון שהכל מודים דכתובת אלמנה דרבנן נמצא שמנה זוזין דילה הוא מסלע מדינה שכתב רמ"א ז"ל דעולה לה' זהובים נמצא כשתשים ה' זהובים למאה זקוקים עולה ס"ה קס"ה זהובים ואנו מגבין לאלמנה מאתים זהובים וי"ל משום דסבירא ליה כמ"ש הרא"ש דאפי' למ"ד כתובת בתולה מדרבנן מ"מ אין למחוק מה שאנו נוהגים לכתוב בכתובה ויהיבנא ליכי מאתן זוזי דחזי ליכי מדאורייתא דאין רצה לומר דהכתובה היא דאורייתא אלא המאתן דתקנו רבנן יהבינא ליכי מזוזין דאורייתא דהיינו מכסף צורי כמ"ש הרא"ש בפרק קמא דכתובות דף קכ"ג ע"א ורבינו הביאו בסימן זה ואם כן אפשר לומר כן גם כן באלמנה דאף שהכתובה דרבנן מכל מקום תקינו לה המנה בכסף דאורייתא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ולפ"ז צריך לומר הא דכותבין בבתולה דחזו ליכי מדאורייתא רצה לומר הכתובה היא דאורייתא ולכך נוהגין לכתוב כן דוקא בבתולה ולא כותבין כן באלמנה משום דכתובתה דרבנן דא"ת מדאורייתא קאי אזוזי שהם מכסף דאורייתא ק' א"כ ה"ל למכתב כן גם כן באלמנה כיון דכבר הוכחתי ממנהגינו שאנו נותנין לאלמנה מאתן והוא מוכח דמנה דילה מגבין אותה מכסף דאורייתא וק"ל. אלא אי קשיא הא קשיא דעיקר' דדינא פירכא דכתב רמ"א (כתב זה בד"מ בשם מהרי"ל סימן ע"ז כ"פ) דמאתים זוז דרבנן עולין עשרה זהובים ושל דאורייתא פ' זהובים וק' דהא מאתים זוז רצה לומר מאתים דינרים שהם חמשים שקלים וכדמוכח בפ"ק דכתובות דף י' ע"א דמ"ד כתובה דאורייתא יליף לה מדכתיב כמהר הבתולות ופירש רש"י כסך הנקצב באונס חמשים כסף וכסף רצה לומר שקל דילפינן לה ממפותה וכל שקל הוה ד' דינרים עולה מאתן זוזים דהם דינרים וחמשים שקל אינם עולים רק עשרים זהובים דהרי כתב רמ"א בי"ד בר"ס ש"ה דשיעור פדיון הבן בבכור שהוא קצוב בדאורייתא ה' שקלים שעולה לב' זהובים פולניש ע"ש נמצא לפי חשבון זה חמשים שקלים שהוא עשרה פעמים ה' שקלים הוא עשרים זהובים וידוע שה' שקלים של פדיון הבן הכתובים בתורה של כסף דאורייתא הוא ועוד תדע דאם לא כן כיון דתאמר דה' שקלים דרבנן עולין ב' זהובים וחמשים דרבנן עשרים זהובים נמצא דשל תורה שהוא שמנה פעמים יותר יעלה ק"ס ולא פ' זהובים. וע"ק על ישוב שלי דהרי כותבין בכתובתינו דהנדוניא העריכו ס"ה למאה זקוקים כסף צרוף וכן ההוספה וא"כ אף שסתם זקוק ר"ל מרק שהוא מ"ח גדולים פולניש מ"מ זקוק כסף צרוף ר"ל משקל כסף ששוקל משקל זקוק דהוא שוה בזמנינו בערך ח' זהובים ויותר ומה"ט כתב מהרי"ו בתשובותיו סימן י"ד דבשפירא דכותבין בכתובת הבתולה מאה ליטרין דכסף מגבין לה ו' מאות זהובים משום דכל ליטרא שוה ו' זהובים ע"ש. גם עיין בהגהות מרדכי סוף כתובות שהאריכו בעניין גביית כתובות אם היא דאורייתא או דרבנן וכמה שיעורא. ואל תתמה כיון דלמדנו עיקר כתובה מחמשים שקלים דאונס ומפתה א"כ למה כותבין ונותנין לה מאתן זוזי שהוא מאתים דינרים הלא שקל הוא חצי סלע כמבואר במשנה ובח"מ סי' ע"ב הביאו בטענו סלע הלוויתיך ושקל היה שוה ונתבאר שם ג"כ דסלע הוא ד' דינרים ושקל ב' דינרים ונמצא חמשים שקלים אינם עולים כ"א למאה דינרין שהוא זוז בלשון התלמוד דהא כבר כתבתי דשקל של קודש כפול היה ונמצא דשקל שוה ד' דינרין וכן מוכח בבכורות ד" מ"ט ע"ב ודף נ' ע"א ע"ש:

אם מכנסת לו מטבע היוצאת בהוצאה כו' ז"ל הגמרא פרק מציאת האשה דף ס"ו ע"א פסקה להכניס לו אלף דינר והוא פסק כנגדן חמשה עשר מנה. וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש ופרש"י הוא פוסק כנגדן ט"ו מנה שליש יותר יקבלם עליו לכתוב בכתובתה לבד תוספת שהוא מוסיף לפי שמשתכר בהן. אלף דינר הן עשרה מנה וכנגד השום ואם בא החתן לכתוב קבלה עליו כנגד אלף דינר של שום שתכניס לו בגדים או כלים המשתמשין בהן והן פחותן או פרקמטיא ודרך הנועדים למזמוטי חתן לשומם יותר משויים לכבד הכלה ולחבבה על בעלה. הוא פוסק פחות חומש ל"מ דלא מוסיף אלא שפוחת בה שאם הכניסה שום של אלף דינר הוא כותב שמנה מאות זוז עכ"ל. וזהו לשון הרי"ף ירושלמי מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה ובשום פחות חומש א"ר יוסי בר חנינא שמו דעת האשה שרוצה לכלות כלים ולפחות חומש ושמו דעת האיש שישא ויתן בכספים ויעשה א' ומחצה. וז"ל הר"ן על המשנה הנ"ל טעמא דמתניתין מפורש בירושלמי שכתב הרי"ף ז"ל בסמוך מה ראו לומר בכספים כו' דמדינא כל מה שהאשה מכנסת בין כספים בין כלים אין הבעל רשאי להשתמש בהן אלא שיהיו מיוחדים לה וכן הוא אינה רשאה להשתמש בכליה אבל עשו חכמים תקנה ביניהם שישתמש הוא בכספים וירויח בהם ויוסיף שליש וכשהכניסה לו שום דהיינו בגדים וכלים הנישומין שמו דעתה שרוצה היא להשתמש בכלים הנישומין ושיפחות הבעל בכתובתה חומש משוויין עכ"ל וכתבו התוס' שרש"י סבר מכח שני טעמים הוא פוחת חומש בשום חדא משום שפוחתין כדמפורש בירושלמי וטעם שני דדרך לשומם יותר חומש לכבוד הכלה לחבבה על בעלה. ופרקמטיא ל"ד סחורה דא"כ הוי כמו כספים והיה מוסיף שליש אלא ל"ד אלא כלומר שאין משתמשין בהן כגון בגדים שאינן תפורים וכיוצא בהן עכ"ל והנה רבי' שמדמה סחורה לכספים סובר כרש"י וכר"ן:

ה

נוסח הכתובה הוא ידוע ועיין ברמב"ם ע"ד דהלכות יבום נוסחו. בתשובות הרא"ש כלל ס"ו סי' ד' גר שרוצה ליקח אשה יכתבו בכתובה שמו המובהק בן אברהם אבינו אא"כ הוחזק בעיר בשם אחר כ"פ):

ו

נוסח כתובה דאירכסא ואנו אין נוהגין בנוסח זה וכתבתי בספרי פרק מציאת האשה נוסח הכתובה נוסח האירכסא ע"ש רש"ל. ובתולדות אדם וחוה נכ"ב ח"ב כתב נוסח אחר ויותר יפה מנוסת שכתב הטור ד"מ כ"פ):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.