דקדוקי סופרים לפרש"י/שבת/סב/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע רש"ש אילת השחר שיח השדה |
ד"ה במחופה[1] עור דליכא גנותא וכו':
ד"ה התם משום שי"ן. קומט בו ג' קמטין [כענין שי"ן] לשם שד"י והדל"ת עושין בקשר שקושר הרצועה וכו'[2]:
עוד שם אלא כפיפה כעין יו"ד וכו'[3]:
ד"ה התם משום שי"ן. של שד"י הכתובה בעור עצמו מבחוץ בקמטין כעין שי"ן, והדל"ת והיו"ד של שד"י בקשר שקושר אחת לצפון ואחת למזרח כמי"ן דל"ת. ורצועה קטנה מאד תלויה בהן, ואין בה אלא כדי כפיפה כמין יו"ד, וכפפה בעוד העור לח, והיא עומדת כפופה לעולם:[4]
ד"ה חייבת חטאת. קסבר לא תכשיטין נינהו:
ד"ה אמר עולא וחילופיהן באיש. אטבעת קאי דטבעת שיש עליו חותם אם יצא פטור וטבעת שאין עליה חותם אם יצא חייב חטאת:
ד"ה אלא כל אדם. מגו דלגבי האי תכשיט הוא, לגבי האי נמי תכשיט הוא:
סוד"ה זוג זוג. ומניח זוג אחר ומכניסו וכן כולן: מיגו דהוי תכשיט לאיש שרי אף לאשה:
ד"ה לילה לאו זמן תפילין הוא וכן שבת. מצות עשה שהזמן גרמא ליפטר נשים מהם, להכי נקט לילה ושבת דפלוגתא היא בתרווייהו ואי הוה סבירא ליה וכו':
ד"ה והשתא נשים חייבות. הלכך תכשיטין הן לנשים:
ד"ה והא הוצאה כלאחר יד הוא. אמתני' קאי והוצאת טבעת שמוציאתה דרך מלבוש באצבעה וזה שאינו תכשיט לה אמאי חייבת חטאת הרי לא הוציאה כדרך כל המוציאין שכל המוציאין דבר שאינו תכשיט להן מוציאין אותם בידם ולא דרך מלבוש:
ד"ה גזברית. והרי חותמו בידה הילכך וכו':
ד"ה איש מאי איכא למימר. והא הוצאה כלאחר יד היא וכו':
ד"ה למרמיה. להניחה בצוארה וכו':
סוד"ה כי קאי אר"מ. ואע"פ שהוא מותר לכתחלה:
- ↑ בכ"י לונדון הובאו ב' הגירסאות, ובכ"י פרמה ווטיקן כלפנינו.
- ↑ ע"פ כ"י לונדון. ובכ"י פרמה הגי': התם משום שי"ן של שד"י הכתובה בעור עצמו מבחוץ, קומץ בו שלשה קומטין כמין שי"ן והיו"ד של שדי עשויין בקשר שעושין אחת לצפון וכו', וראה גי' כ"י וטיקן בסמוך.
- ↑ ע"פ כ"י לונדון, בכ"י פרמה ווטיקן כלפנינו.
- ↑ דיבור זה הוא מתוך כ"י וטיקן, ולעיל המהדיר הביא השנו"ס של כ"י לונדון.
 |
ספרי 'שיטת הקדמונים' מונגשים לציבור באדיבות משפחת המהדיר ר' משה יהודה הכהן בלוי ז"ל (הזכויות שמורות)
|