דבר אברהם/א/כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם א כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן כז
חקירה אחת בענין בכורה

א

[א] נסתפקתי בבן יחידי והוא בכור שנוטל את כל נכסי אביו אם יש בו דין בכורת נחלה או לאו ר"ל אם נוטל הוא את כל הנכסים רק בתורת פשוט או דחלק בכורה נמי מעורב בזה. מי אמרינן דלא גרע מיש לו אחין שנוטל פי שנים בתורת בכורה, או דילמא כיון דחזינן דלענין מילי טובא דרשינן לפרשת בכורה דוקא כדכתיבא כמו שיוצא דופן אינו נוטל פי שנים דלא קרינן ביה וילדו (בכורות דף מ"ז ע"ב) וטומטום שנקרע אינו נוטל פ"ש דבעינן שיהא בן משעת הוי' (ב"ב דף קכ"ו ע"ב) ובכור שנולד אחר מיתת האב אינו נוטל פ"ש מ"ט יכיר אמר רחמנא (ב"ב דף קמ"ב ע"ב), ה"נ אפשר שאין דין בכורה אלא דוקא באופן דכתיב בקרא דהיינו שיש אחין חוץ מן הבכור וחולקין את הירושה ביניהם אבל אם אין כאן אלא בן אחד והוא בכור בטלה תורת בכורה ואע"פ שסוף סוף הוא נוטל כל נכסי אביו אין זה אלא מדין פשוט אבל לא פתיך ביה חלק בכורה כלל ונ"מ לדינא כמו שיבואר להלן:

ונ"ל להביא ראיה מדאמרינן בב"ב (דף קכ"ב ע"ב) ת"ר לתת לו פי שנים פי שנים כאחד או אינו אלא פי שנים בכל הנכסים ודין הוא כו' ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו התורה ריבתה נחלה אצל אחין כו'. וקשה לי טובא האיך הוה ס"ד למימר פי שנים בכל הנכסים והרי אמרינן לקמן (דף קכ"ז ע"א) גבי טומטום שנקרע ונמצא זכר אמימר אמר אף אינו ממעט בחלק בכורה שנאמר וילדו לו בנים עד שיהיה בן משעת לידה ופרשב"ם טומטום שנקרע ונמצא זכר אם הוא פשוט ואינו בכור וכל נכסי האב ט' מנים והן ג' בנים בכור ופשוט וטומטום חולקין הנכסים תחלה לג' חלקים כאלו אין כאן כ"א בכור ופשוט והטומטום כמאן דליתיה כו' אבל אי הוה ממעט לא היה נוטל הבכור אלא ד' וחצי מנים פי שנים כנגד כל אחד עכ"ל, והשתא אי אמרת פי שנים בכל הנכסים קרא דוילדו לו בנים מאי עביד ליה דאי אפשר לומר לשאינו ממעט בחלק בכורה שהרי אין נ"מ כלל בזה אם חשוב הטומטום כבן או לא דבין שיהיו האחים מרובין בין שיהיו מועטין חלק בכורה במקומו עומד ולעולם הוא שני שלישי הנכסים. (אח"ז מצאתי שכבר הובאה קושיא זו בס' קול יהודה משם הגאון מוהר"א ברודא ז"ל). ואין לומר והאי קרא דוילדו לו לאו יתורא הוא אלא ממשמעותיה ילפינן דמומטום אינו בכלל בן מלידה, ולכן לפי המסקנת דפי שנים כאחד דאפשר לטומטום שימעט בחלק בכורה דרשינן מיניה שאינו ממעט אבל לההו"א דלא נ"מ מידי דלא שייך מיעוט בכורה כלל באמת לא הוה דרשינן ליה כלל ולאו יתורא הוא דאצטריך לכדדרשינן בבכורות ליוצא דופן שאינו נוטל חלק בכורה. ז"א דהתוס' בכורות שם (דף מ"ז ע"ב ד"ה וילדו) כתבו וז"ל תימא כיון דדרשינן קרא בבכור א"כ בפ' יש נוחלין דדרשינן טומטום שנקרע ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכורה דא"ק וילדו לו בנים כו' והאי דאינו נוטל פי שנים דריש מוהי' הבכור כו' ואמאי כולהו מילתא תיפוק ליה מוילדו לו כיון דמוקמינא ליה בבכור וי"ל דאי לאו דכתיבי תרי קראי הוה מוקמינן ליה דוקא בבכור דאינו נוטל פ"ש דהיה מסתבר לאוקמי בבכור שלא יטול חלק בבכורה מלהעמידו בפשוט שלא ימעט בחלק בכורה עכ"ל, והשתא אי אמרת דליכא קרא יתירא למעוטי טומטום א"כ לדבריהם באמת מנלן דטומטום אינו ממעט בחלק בכורה דילמא איצטריך קרא רק ליוצא דופן שאינו נוטל פ"ש, וכ"ת דממשמעותא דוילדו נתמעט נמי טומטום דילמא הוא רק לענין שלא יטול פ"ש דמסתבר וכדגלי כבר קרא דוהיה הבן הבכור אבל שלא ימעט מנלן, אע"כ דהוי כקרא יתירא למידרש מיניה למעוטי טומטום וכיון דמקרא דוהי' ידעינן כבר שאינו נוטל פ"ש בע"כ לומר דאתי למעוטי שאינו ממעט בחלק בכורה, וא"כ קמה קושייתנו וגם נצבה דלההו"א דפי שנים בכל הנכסים האיך הוה דרשינן להאי קרא:

אבל אם נאמר דבמקום שאין אחין אין דין בכורה נוהג אשה"ט, דגם לפי ההו"א דפ"ש בכל הנכסים הוה דרשינן וילדו לו עד שיהיה בן משעת לידה למעוטי טומטום פשוט שנקרע ונמצא זכר, [דעל בכור ידעינן כבר מקרא דוהיה כו'] אלא שהיתה הדרשה והנ"מ להיפוך מהמסקנא דהיינו שאין שטומטום גורם ועושה דין בכורה לאחיו הבכור, כגון שאין כאן אלא בכור וטומטום שנקרע שאם היה הטומטום נידון כבן לעניני בכורה הרי יש כאן שני אחין והיה הבכור נוטל פ"ש אבל עכשיו שאין הטומטום נידון כבן לכל הדברים הכתובים בפרשה זו הרי הוא כמי שאין כאן אלא בכור בלבד בלא אחין ובטלה בכורה, ומכיון שנקרע הטומטום ונמצא זכר ויורש את אביו כפשוט הרי הוא נוטל חלק כחלק עם אחיו הבכור שלא ירדה כאן תורת בכורה מעולם. וא"כ מוכח מכאן שאין דין בכורה אלא במקום אחין ולא בבכור יחידי וממילא יוצא לו דין מחודש זה להלכה גם אליבא דידו דבכור יחיד וטומטום שנקרע ונמצה זכר עמו חולקין שוה בשוה מטעם הנ"ל:

ב

[ב] ולכאורה איכא למידחי ולומר דאין ראיה מכאן דאין בכורה אלא במקום אחין, די"ל דלעולם יש בכורה אפילו שלא במקום אחין ומ"מ גם לפי ההו"א שפיר אתי קרא דטומטום אינו ממעט בחלק בכורה, שאם היה הטומטום בן היה חלק הבכורה רק פי שנים בכל הנכסים והיה מגיע להטומטום שליש הנכסים אבל עכשיו שאין הטומטום חשוב כבן לענין בכורה הוי אחיו כבכור יחיד שהיה נוטל כל הנכסים ואז היה מחצה מדין פשוט ומחצה מדין בכור וא"כ נקצב כבר חלק הבכורה למחצית הנכסים וכשהטומטום נוטל חלק כפשוט מגיע להבכור תלתא רבעי ולטומטום רביע אחד. ויותר מזה צ"ל שלא יטול הטומטום אפילו רביע אלא שתות. דהנה לפי ההו"א דפי שנים בכל הנכסים בודאי לא היינו דנין שכל הפ"ש רק חלק בכורה הוא וחלק פשיטות אין לו כלל, דבמה גרע הבכור שלא יטול ג"כ חלק פשיטות, אלא שבזה היה נכלל חלק פשיטות וחלק בכורה ביחד ואם רצינו לעמוד על שיעורו של חלק הפשיטות שנמצא בהפי שנים שנוטל ישוער לפי מספר האחין אם מרובין או מועטין והנשאר שבפי שנים הוא חלק הבכורה, דהיינו שאם נפלו להם שלשים מנה ויש אח אחד עם הבכור שהבכור נוטל פי שנים עשרים מנה והפשוט נוטל עשרה מנה נמצא שבחלק הבכור יש עשרה של פשיטות ועשרה של בכורה, ואם יש כשרה אחין להבכור שאז הבכור נוטל לכי ההו"א עשרים מנה וכל אח ואח מן הפשוטים מנה אחד אז נמצא בחלק הבכור מנה אחד של פשיטות וי"ט מנה של בכורה. וא"כ כשהבכור יחידי. ונוטל כל הנכסים הרי הוא נוטל חלק פשיטות שלו בשליש הנוסף ואז יהי' כל הפ"ש מדין בכורה, וכשהטומטום ממעט רק בחלק פשיטות יטול רק מחצה מהשליש של פשיטות אבל הפ"ש כולם לבכור הם, ונמצא שהבכור נוטל ה' חלקים והטומטום שתות. אבל ז"א דדוקא לדידן למסקנא דפי שנים כאחד שאין חלק הבכורה קצוב אלא עולה ויורד לפי מספר האחין הפשוטים ולעולם כמה שהבכור נוטל הוי מחצה מתורת פשוט ומחצה מתורת בכורה ה"נ אפ"ל דכשהוא יחידי ונוטל כל הנכסים יש בזה מחצה של בכורה, [אם יש דין בכורה ליחיד], לפי שאנו רואין את הבכור כאלו הוא עצמו שני אחין, אבל לפי ההו"א דפי שנים בכל הנכסים הרי אין חלק הבכור שנוטל בכללותו [דהיינו פי שנים שנוטל בכלל בבכורתו ובפשיטותו] משתנה לפי ערך האחין ולעולם הוא שוה פי שנים בכל הנכסים אלא שחלק הפשיטות שצריך לנכות ממנו משתנה ועל פיו הוא דמשתנה שיעור הבכורה אבל כללא הוא דלעולם שני חלקיו של בכורה ושל פשיטות הם לא פחות ולא יותר משני שלישי הנכסים, נראה דלעולם אין חלק הבכורה משתרע אלא בשני שלישי הנכסים ותמיד הוא נקצב בשני פיות הנכסים ביחד עם הפשיטות, ולכן אפילו כשהוא יחידי ונוטל כל הנכסים מ"מ השליש האחרון שהוא נוטל אינו נכנס כלל תחת דין הבכורה דלעולם אין לדין הבכורה תפיסת יד ונגיעה עם הנכסים שלמעלה מב' שלישים, אלא בשני פיות הראשונים שנוטל משותפין בהם בכורה ופשיטות ומהם צריך לנכות חלק הפשיטות כמה שמגיע על שני השלישים והמותר יהא בכורה, אבל מה שנוטל השליש האחרון הוא משום פשיטות בלבד ולא פתיך ביה חלק בכורה כלל. נמצא שבשני השלישים שנוטל חלק בכורה שמשותפין בהם בכורה ופשיטות בודאי נוטל מחצה מהם בתור פשוט ומחצה מהם שהוא שליש בכל הנכסים מתורת בכורה, דבכורה קצובה היא לעולם לפי ערך בשני שלישי הנכסים. ולפי"ז ערך חלק הבכורה עולה ויורד לפי ההו"א בדרך מהופכת מלפי המסקנא, דלמסקנא כל מה שמרובה מספר האחין חלק הבכורה מתמעט ולההו"א להיפוך כל מה שהאחין מרובין מתקטן חלק הפשיטות שבהפ"ש וחלק הבכורה שבהם מתרבה, וכשהאחין מועטין מתרבה חלק פשיטותו וחלק בכורתו מתמעט וכשהוא יחידי חלק בכורתו מתמעט עד שליש. וא"כ אף כשהטומטום אינו בן לענין בכורה מ"מ אין כאן חלק בכורה אלא שליש בנכסים ואין נ"מ כלל במיעוטו או ברבויו. ויש להאריך עוד בזה, אך לפי דמילי דחושבנא נינהו ויארכו מאד בעריכתם נמנעתי והמעיין יעמוד עליהם:

ג

[ג] ואמנם לא כ"כ על ראיה זו אני סומך אלא שבעיקר הדבר מצד עצמו הסברא הישרה גוזרת דלא שייך ענין בכורה שקראו הכתוב פי שנים אלא כשיש חלוקה בין האחין, אבל כשאין שום חלוקה אלא שאחד יורש את הכל איזה מקום יש כאן לבכורה ולפי שנים. והיתה הסברא פשוטה בעיני מאד והסמכתיה גם לראיה הנ"ל עד שמצאתי בפ"ת חו"מ (סי' רפ"א סעי' ז') שכבר ישבו על מדוכה זו בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' קע"ד), דהוה עובדא בא' שמת והניח בן ובת והבן הוא בכור ולבת יש שטר חצי זכר שהבכור טוען כיון שכתב ח"ז פשוט אטול אני ד' חלקים והבת חלק חמישית, שהרב השואל תפס לזכות הבת שאין דין בכורה אלא במקום אחין והביא ראיה ממה שבטומטום שאינו ממעט בחלק בכורה מצייר הרשב"ם בג' אחין כמש"ל והו"ל להרשב"ם לומר בקיצור כשאין כאן אלא בכור וטומטום ואם היה ממעט היה הבכור נוטל ב' חלקים אלא ודאי דלא זיכתה תורה חלק בכורה אלא בן בין הבנים, ושלשה גאוני הדור והשבות יעקב עמהם חלקו עליו. והגאון מוהר"ד אופנהיים ז"ל דחה ראייתו דלאו דוקא נקט הרשב"ם, וכתב שאין זה אלא מן המתמיהין לפרש שאם יש בכור ופשוט נוטל הבכור פי שנים וכשהוא עם טומטום חולק שוה בשוה עם הטומטום שומו שמים לא זו העיר ולא זו הדרך דרבנן זת"ד. והנה להלן יבואר דתמיהתו אינה שייכא לעיקר הדין, דאפילו נימא דשלא במקום אחין אין דין בכורה מ"מ בכור וטומטום נוטל הבכור שני חלקים. ועיי"ש בדבריהם שהאריכו אבל לא הביאו שום ראיה וסייעתא לדעתם אלא קיימוה מסברא בעלמא, ולעומת זה מובא בפ"ת שם שבס' שב יעקב (חחו"מ סי' י"ט) הסכים בפשיטות שאין דין בכורה אלא במקום שיש אחין, ואין הס' תח"י נעיין בו:

אבל ראה זה מצאתי בחי' הרמ"ה לב"ב שם (דף קכ"ז) שכתב דהיכא דליכא אלא בכור וטומטום נוטל הבכור שני חלקים והטומטום שליש ומזה משמע לכאורה דאפילו במקום שאין אחין יש בכורה דאל"ה כיון שהטומטום כמאן דליתיה וכאין אחין דמי היה להם לחלוק שוה בשוה כנ"ל. אבל ממרוצת דברי הרמ"ה משמע להיפוך דביורש אחד שנוטל כל הנכסים לא פתיך ביה דין בכורה כלל, יעו"ש בדבריו שצריכין בירור קצת. אך באמת גם ממה שכתב שהבכור נוטל שני חלקים והטומטום שליש אדרבא מוכח להיפוך דאין בכורה אלא במקום אחין, דאי אמרת דיש בכורה א"כ כיון דלענין בכורה הטומטום כמאן דליתיה ואינו ממעט הרי נקצב חלק הבכורה למחצית הנכסים דאי לאו טומטום הוה שקיל כל הנכסים ואז היתה מחציתם חלק בכורה ורק המחצה השניה של תורת פשיטות יחלקו הבכור והטומטום ביניהם וא"כ צריך היה הבכור ליטול תלתא רבעי והטומטום רביעי אחד, אע"כ דאין בכורה אלא במקום אחין ואי לאו טומטום לא היתה כאן בכורה כלל. ואי תיקשי לך דא"כ היה להם לחלוק שוה בשוה, צ"ל דס"ל להרמ"ה דסברה היא שלא יהא טומטום עדיף מאינו טומטום שלא בא הכתוב דוילדו לו אלא לגרע כחו של טומטום שלא ימעט בבכורה ולא שיהא עדיף בשביל זה משאינו טומטום שלא יעשה בכורה, ומשו"ה שפיר לית ליה לטומטום אלא שליש כפשוט. ובזה סרה תמיהת הגאון מוהר"ד אופנהיים ז"ל שהזכרנו שתמה על הרב השואל שאם אין בכורה שלא במקום אחין בכור וטומטום חולקין שוה בשוה. ולהנ"ל לא תלי כלל זה בזה. ועיי' שם שהרב השואל לא אמר לה הכי כלל ולראייתו מהרשב"ם אין צורך כלל בזה כמובן. וזהו דלא כדאסיקנא לעיל דגם לדידן להלכה בכור וטומטום חולקין בשוה שאינו עושה בכורה. ומ"מ תירוצנו להקושיא מדף קכ"ב שפיר קיים, דלפי ההו"א דפי שנים בכל הנכסים דא"א למידרש קרא דוילדו לגריעותא דטומטום ע"כ הוה דרשינן ליה למעליותא דידיה שהוא עדיף משאינו טומטום שאינו עושה בכורה לאחיו הבכור, אבל למסקנא דאיכא למידרשי' לגריעותא לא אמרינן דלמעליותא נמי אינו נידון כבן או דהרמ"ה יסבור דקרא דוילדו אינו מיותר אלא ממשמעותי' לחודא נתמעט טומטום ודלא כהתוס' בכורות, וכן משמע קצת מדבריו, ואין קושיא כלל מההו"א דפ"ש בכל הנכסים כמש"ל. והתוס' באמת יסברו דלדידן נמי טומטום אינו עושה בכורה כמו לההו"א ונוטל הוא שוה בשוה עם הבכור ודלא כהרמ"ה. עכ"פ הא מיהא חזינן מהרמ"ה דיורש יחיד והוא בכור אין בו תורת בכורה כלל וכדעת הרב השואל בשבו"י:

ד

[ד] עוד יש נ"מ בחקירה זו לענין מעשר בהמה כגון שנפלו לו טלאים מאביו והוא בן יחיד לבכור אם חייבין במעשר בהמה או לא. דהנה לקוח ושניתן לו במתנה פטור ממע"ב כדתנן בבכורות (דף נ"ה ע"ב), ומבואר עוד שם (דף נ"ו ע"ב) דיורשין חייבין במע"ב כל זמן שהם בתפוסת הבית דלא הוי כלוקח מאביהם דירושה אין עליה פטור דלקוח, ואפילו כשביררו כ"א את חלקו וכבר חלקו היו חייבין מצד הורשת האב אלא דאיפלגי התם ר"י ור"א אי אמרינן זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ולר"י דאין ברירה כלקוחות הם זה מזה ולכן פטורים, אבל יורש אחד דלא שייך ביה האי טעמא באמת חייב במע"ב כמבואר בב"ק (דף ק"י ע"ב) כהנים בגזל הגר יורשין הוו או מקבלי מתנית הוו למאי נ"מ כו' כגון שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר מיחייבי לאפרושי מינייהו מעשר או לא יורשין הוו דאמר מר קנו בתפוסת הבית חייבין כו', ועיי' בלח"מ (פ"ו מהלכות בכורות ה"י), דוגמת ההיא דאמרינן בב"ק (דף קי"א ע"ב) רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי. והנה נ"ל פשוט דאפילו לר"א דס"ל דאם חלקו ט' כנגד ט' וי' כנגד י' אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ואינו נפטר משום לקוח מ"מ בכור שנוטל כי שנים חלק בכורתו פטור ממע"ב, דהא לאו ירושה היא אלא מתנה קריי' רחמנא כמבואר בבכורות (דף נ"ב ע"ב) וש"ד ומתנה פטורה ממע"ב, וכיון דחלק בכורה פטור ממילא גם מחצית השניה שנוטל בתורת ירושה כפשוט נמי פטורה לפי שמעורבין הן יחד וכל הספיקות לאו בני עשורי נינהו כמבואר ברמב"ם (פ"ו מהלכות בכורות הט"ז). ולפי"ז ביורש יחידי והוא בכור אי אמרת דאין בו דין בכורה והכל מתורת ירושת פשוט בא לידו חייב במע"ב לכו"ע אבל אם יש בו גם דין בכורה ומתנה קריי' רחמנא פטור ממע"ב:

ואף די"ל דאין זה נוגע כלל לחקירה דילן דאפילו אם יש בכורה שלא במקום אחין מ"מ חייב הוא במע"ב, דהא מיהא ודאי דתורת ירושת פשוט נמי איכא על כל הנכסים שהרי אפילו אם לא היה בכור היה יורש את כולן ועכשיו לא הורע כחו בבכורתו אלא שנוספה בו גם תורת מתנה על מחצה, וא"כ לוא יהא דמצד מה שהוא נתון לו במתנה אינו חייב במע"ב הא מ"מ גם תורת ירושה עליהם ומצד ירושה יהא חייב במע"ב, דעד כאן לא מצינו פטורא דלקוח אלא שאינו מתחייב ע"י הלקיחה אבל אם יש עליו חיוב מצד אחר אין הלקוח מגרע להפקיע ולפטור. ויש להאריך בזה ואכ"מ. אבל נראה לכאורה פשוט דאי אפשר כלל שיחולו שני מיני קנינים בדבר אחד, שאם נעשו כל הנכסים שלו מצד ירושה א"א שיחול עליהם שם מתנה דהאיך יהבינן ליה מתנה מדילי', ולהיפוך שאם מחצית הנכסים נתונה לו במתנה א"א לחול עלה שם ירושה שאין מקום לירושה אחרי שקנויים הם לו במתנה. ולפי פשוטן של דברים נראה דבכורה מתנה היא מן האב ולא מן האחין, וכן משמע מפירשב"ם ב"ב (דף קכ"ד ע"א) עד דמטיא לידיה דנותן עיי"ש. ולפי"ז אלו היה דין בכורה ליורש יחידי היה מחצית הנכסים נתונה לו במתנה מן האב וממילא לא חל ענה קנין הירושה והיה פטור ממע"ב כנ"ל:

ואולם יש להעיר עוד, דהנה לדעת רש"י בבכורות (דף נ"ו ע"ב) דבקנו בתפוסת הבית חייבין גם הטלאים הראשונים שנפלו להם מאביהם מסתפק אני האיך הדין כשאחד מן האחין בכור. דנראה דמאי דדרשינן יהיה לרבות קנו בתפוסת הבית הוא רק לסלק חסרון השותפות שפוטרת אבל בבכור דמתנה קריי' רחמנא ואיכא בחלקו גם חסרון דלקוח אפ"ל דזה לא נתרבה מיהיה, או דילמא כיון דחזינן להו קודם חלוקה דכאביהן דמו כדפירש"י לא איכפת לן גם בחלק בכורה שהרי אנו רואין כאלו הוא עדיין של אביהם לגמרי ומאי שייטא דבכורה להכא. ואפ"ל דה"נ יורש יחידי כתפוסת הבית דמי לענין זה ואין הבכורה פוטרת דעדיין אנו רואין דכאביו דמי:

ובמה שנסתפקנו לדעת רש"י בבכור בין האחין בתפוסת הבית יש לעורר מהא דמבואר התם בב"ב מה מתנה עד דמטיא לידיה אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה. ועיי' להלן (דף קכ"ו ע"ב) והלכתא יש לבכור קודם חלוקה ובתוס' וראשונים שם וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף