דבר אברהם/א/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם א יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן יז

ב"ה בחודש מרחשון תרס"ג סמאלעוויטש.

כבוד ידידי ורב חביבי הרה"ג החו"ב היקר מכל יקר כש"ת מוהר"ר נחום אלפער נ"י רב בק"ק באבר יע"א. שלום לו ולהמסתופפים בצלו.

אחדשה"ט באהבה רבה. הנה נזדמן עתה לידי מכתבו האחרון מיום ב' פ' ראה ובשוליו העיר כת"ר דברים אחדים בד"ת ומדי עייני בו נתחדשו אצלי איזה הערות, אמרתי לא אמנע מהודיעם לכת"ר כי הוא הגורם. ויעיין מעכ"ת אחר הדברים היטב ויבדקם כי הענין רב וגדול ומסובך בסבך הלכות שאין אנו עסוקין בהן תדיר והטעות בהן עלולה:

א

[א] העיר כת"ר עמש"כ הרמב"ם (פי"ב מהלכות אבות הטומאה ה"א) יש לאדם להטביל כלים לתרומה אבל לא לקודש גזירה שמא יהיה פי הכלי צר ולא יהיה בו כשפופרת הנוד ונמצאו הכלים שבתוכו כאלו טבלו במים שבכלי לא במקוה כו', ומיסתם סתים לה ולא חילק בין כלים לכלים, וביותר מבואר בדבריו (פ"ג מהלכות מקואות הכ"ו) בד"א לתרומה אבל לקודש אין מטבילין כלים לתוך כלים כלל ואפילו היו בסל או בקופה עכ"ל, וע"ז תמה כת"ר דבר"פ חומר בקודש פליגי ר' אילא ורבא בטעמא דמתניתין דאין מטבילין כלים בתוך כלים לקודש ר' אילא אמר מפני שכבדו של כלי חוצץ ורבא אמר גזירה שלא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד, ואמרינן התם (דף כ"ב) מאי איכא בין דרבא לדרבי אילא איכא בינייהו סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן למ"ד משום חציצה איכא למ"ד גזירה שמא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפה"נ סל וגרגותני שאין בפיהן כשפה"נ ליכא, וא"כ הרמב"ם שפסק כרבא משום גזירת כלי שאין בפיו כשפה"נ וכמ"ש הכ"מ בהלכות אבות הטומאה שם צריך היה לחלק בין כל הכלים לסל וגרגותני ולמה פסק בפ"ג ממקואות דאפילו היו בסל או בקופה אין מטבילין, והוא כמזכה שטרא לבי תרי. זוהי קושיית כת"ר. והיא באמת פליאה נשגבה, ומהתימא שלא העירו נו"כ ע"ז:

ונ"ל ביישוב קושייתו אף כי בדברים דחוקים קצת אבל מפני חומר הנושא גם זו לטובה נקבל. דבסוגיין דחגיגה מסקינן והא דרבא ודרבי אילא תנאי היא דתניא סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן בין לקודש בין לתרומה טהורין אבא שאול אומר לתרומה אבל לא לקודש. ובירושלמי חגיגה (רפ"ג) ר' לא בשם ר"י אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו אבא שאול אומר אף בתרומה אין מטבילין אותו אלא סל וגרגותני בלבד. א"ר יוחנן אבא שאול ור"ש שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאים וכשהוא מדיח את ידיו טהורין רבי שמעון אומר ירפם עד שיבוא בהן המים, א"ר יוחנן מסתברא ר"ש יודה לאבא שאול אבא שאול לא יודה לר"ש. רבנן דקסרין בשם רבי יוחנן הלכה כאבא שאול ותני כן הלכה כדבריו. והיה נראה לומר בפשוטו דמשו"ה פסק הרמב"ם ז"ל דבסל וגרגותני נמי לא עלתה טבילה לקודש משום דפסקינן הכא הלכה כאבא שאול. אך זה יעלה לן ארוכה רק למחצה וחזרה ונעורה קושיא אחריתא, דכיון דאמרינן בש"ס דילן דרבי אילא ורבא תנאי היא ואבא שאול כרבי אילא דמשום כבדו של כלי נגעו בה, א"כ אם תפס להלכה כאבא שאול היה לו להזכיר טעמו דר' אילא משום חציצה דכבדו של כלי ולא משום גזירת כלי דפיו צר דרבא. לכן צריכין אנו לבאר תחלה דברי הירושלמי:

ב

[ב] והנה לפי הגירסא שבירושלמי אבא שאול אומר אף בתרומה אין מטבילין אותו אלא סל וגרגותני בלבד אין זה ענין כלל להא דאבא שאול דתלמודין, דהכא לא איירי אבא שאול כלל לענין קודש אלא בתרומה הוא דחדית לן שאין מטבילין בכלים אחרים אלא בסל וגרגותני והוא כרבא דתלמידין לענין קודש וס"ל דלתרומה נמי גזרו, ולא ידענו מה דעתו לקודש אם שבקודש אפילו בסל וגרגותני לא דחמיר מתרומה וגזרו ביה טפי או דבקודש נמי מטבילין בסל וגרגותני ולית ליה כלל הך מעלה דכלי בתוך כלי דחמיר קודש מתרומה בהא. ולפי"ז רבנן דקסרין דאמרי הלכה כאבא שאול לאו לענין קודש איתמר אלא בחומר התרומה, וא"כ ליכא למימר דהרמב"ם פסק כאבא שאול דאיהו סתם ותני יש לאדם להטביל כלים בתוך כלים לתרומה ולא חילק בהו בין סל וגרגותני לכלים אחרים. אבל כבר העיר הפ"מ דבתוספתא שבידינו לא גרסינן להא דאבא שאול כבירושלמי אלא כגירסא דילן בבבלי אבא שאול אומר כן היו עושין בתרומה אבל לא בקדש. ונלע"ד ברור שט"ס הוא בירושלמי וצריך לגרום כבבבלי, דא"א כלל לומר דגם בתרומה גזרינן אי משום כלי שאין בפיו כשפה"נ אי משים כלי כבד כליטרא דבסוגיין דבבלי מסקינן דבתרומה ליכא למימר דלמאן קאמרינן חברים חברים מידע ידעי ומע"ה אין מקבלין תרומה, ורק בקודש איכא למיגזר דמקבלין קודש מע"ה משום איבה, אע"כ דצריך לגרוס כבבבלי דעיקר דברי אבא שאול נאמרו לענין קודש דבסל וגרגותני נמי לא אבל בתרומה אה"נ דמטבילין בכל כלים ואפילו שלא בסל וגרגותני:

ג

[ג] ועתה נלך הלאה בביאור הירושלמי. אבא שאול ור"ש שניהם אמרו דבר אחד כו' פי' הפ"מ שניהם אמרו דבר אחד בענין טבילה דחיישינן משום חציצה היכא דאיכא למיחש שלא באו המים לשם. ר"ש אומר כו' והיינו דקאמר שניהם אמרו דבר אחד דכמו דאבא שאול חייש לכבדו של כלי שלא יהא חוצץ ולא מהני לומר שידיח בתחלה. הדר אמר ר"י מסתברא כו' אבל אבא שאול לא יודה לר"ש דלא תיהני הדחה במים בתחלה דאיכא למימר כי קאמר אבא שאול כו' היינו בשלא הדיח אבל אם הדיח במים תחלה מהני. כך פי' הפ"מ. אבל פירושו צריך תוספת ותיקון, דלדידיה למסקנא ס"ל לאבא שאול דמדיח תחלה מהני כיון דטעמא הוא משום חציצה, וזהו דבר חדש לגמרי דמתניתין סתמא קתני שאין מטבילין כלים בתוך כלים בקודש ומשמע דלא לפלוגי כלל. וקצת ראיה לזה מסוגיין דבבלי דאמרינן מאי בינייהו דר' אילא ורבא איכא בינייהו כו'. ואם נאמר דיש מקום לחלק בגזירת כלים בקדש בין הדיח תחלה ללא הדיח א"כ לדידן דהלכה כרבנן דר"ש דהדחת ידיו תחלה מהני לימא איכא בינייהו הדיח תחלה לר' אילא דטעמא משום כבדו של כלי מהני הדחה תחלה לדידן ולרבא משום גזירת כלי שאין בפיו כשפה"נ לא מהני. אע"כ דלר' אילא נמי לא מהני הדחה תחלה דבמתניתין סתמא קתני ואין לחלק ביניהן. ואע"פ שאין ראיה גמורה מבבלי דאפשר דר"י פליג ע"ז זכר לדבר מיהא הוי ולאפושי בפלוגתא למה לן:

ד

[ד] ולכאורה יש לדחות ראיה זו עפימ"ש הטורי אבן חגיגה שם (דף כ"א ד"ה רישא וסיפא) דלר' אילא דטעמא משום חציצה במחטין וצינורות שאין במינן כובד ליכא למיגזר ומטבילין להו כלי בתוך כלי, והקשה דא"כ אמאי לא קאמר הש"ס איכא בינייהו דברים קלים כמחטין וצינורות שאין במינן כובד דלר"א מטבילין ולרבא אין מטבילין, ומכח קושיא זו ושניה הכריח דר"א אית ליה נמי טעמא דרבא. ולפי"ז נסתרו דברינו דלא מצי הש"ס למימר הדיח תחלה איכא בינייהו דאפילו הדיח נמי אין מטבילין לר"א משום טעמא דרבא. ואין לדחות דברי הטו"א מהא דירושלמי דלאבא שאול הדחה תחלה מהני דזה שייך רק לטעמא דחציצה ולדבריו כו"ע אית להו גם טעמא דרבא ולא תיהני הדחה, דז"א דהא אבא שאול מיירי בסל וגרגותני דלא שייך בהו גזירה דרבא ונשאר רק טעמא דחציצה לחוד ולהכי מהני הדחה דכיון שהדיח אזדא ליה גם טעמא דחציצה. ולפי"ז נראה פשוט דבסל וגרגותני במחטין וצינורות דלית במינן כבדים מהני גם לרבי אילא לפי דברי הטו"א:

אבל לענ"ד דברי הטו"א רחוקים. דא"כ מאי קאמר הש"ס רבי אילא לטעמיה דא"ר אילא א"ר חנינא בר פפא עשר מעלות שנו כאן ופירש"י דהני תרתי דחדא טעמא הוא כחדא חשיב, ולדבריו לאו חדא טעמא הוא דבמעלה דטבילת כב"כ מלבד טעמא דחציצה איכא נמי טעמא דרבא ונפקא מיניה גם חומרא במחטין וצינורות כנ"ל וא"כ הו"ל לחשבן לי"א מעלות כמו לרבא. אע"כ דלאו מילתא היא אלא דר' אילא לית ליה כלל טעמא דרבא ומשו"ה הוו לדידיה רק י' מעלות. ומה שהקשה הטו"א דנימא מחטין וצינורות שאין במינן כבד איכא בינייהו צ"ל דלאו מילתא דפסיקא היא שאין במינן כבדים, דאפשר דלא הוי מין מסוים כ"כ כסל וגרגותני וגזרינן בהו אטו כבדים כמו בעלמא, ולהלן יבואר בעז"ה תירוץ יותר מרווח לזה, ובקושייתו הראשונה אין בה כדי לחדש דבר כזה, ובסוף דבריו הוא עצמו ז"ל שדא בהו נרגא:

וכיון שנדחו דברי הטו"א ור' אילא לית ליה טעמא דרבא קמה ראייתנו וגם נצבה. דאם נאמר כהפ"מ דיש מקום לומר לר' אילא דלרבנן דר"ש דהדחת ידים תחלה מהני מטבילין בקודש כב"כ בהדחה תחלה נימא איכא בינייהו הדיח תחלה אלא ודאי דלא שנא:

ה

[ה] ונראה לי להוסיף קצת בביאור הירושלמי. דר' לא דירושלמי היינו ר' אילא דתלמודין וקאמר אם היה דבר טמא כבד כליטרא אין מטבילין אותו. פי' דאין מטבילין אותו אפילו בתרומה וחולין מדינא וכמש"כ רש"י בחגיגה שם ומשו"ה גזרו גם באינם כבדים, וע"ז מייתי אבא שאול אומר כו' וצ"ל כגירסתנו בבבלי דבקדש אין מטבילין בסל וגרגותני כמש"ל. ועלה קאמר ר"י דנראה טעמא דאבא שאול דאין מטבילין בסל וגרגותני אע"פ שאין במינן פחות מכשפה"נ משום דסבר דמעלה של קודש היא משום כבדו של כלי ומשו"ה לא שנא שאר כלים לא שנא סל וגרגותני כבתלמודין אליבא דר' אילא. וע"ז קאמר דאבא שאול ור"ש שניהם אמרו דבר אחד כו' פי' דהא ודאי מתניתין דאין מטבילין ומחלקותן דאבא שאול ורבנן בברייתא סתמא קתני וליכא לפלוגי בין הדיח ללא הדיח דבכל גווני אין מטבילין, וקאמר דרבנן דס"ל מטבילין בסל וגרגותני אבל בשאר כלים לא ואפילו בהדחה תחלה מ"מ אפשר דקיימי בשיטתא דחכמים דר"ש דהדחת ידיו תחלה מהני ואלו הוה טעמא דאין מטבילין כב"כ בקודש משום חציצה אה"נ דהוו מחלקי בין הדיח ללא הדיח, דבהדיח מטבילין כב"כ לקודש אפילו שלא בסל וגרגותני. אבל אינהו סברי דטעמא הוא משום גזירת כלי שאין בפיו כשפה"נ ולפי"ז אין נ"מ כלל בין הדיח ללא הדיח. אבל אבא שאול דס"ל דאפילו בסל וגרגותני אין מטבילין לקודש טעמא הוא משום חציצה וא"כ אמאי אין מטבילין בכל גווני והרי לרבנן בהדיח תחלה ליכא חציצה ושרי, ובע"כ לומר דכר"ש ס"ל דהדחה תחלה לא מהני. הדר אמר ר"י מסתברא אבא שאול לא יודה לר"ש פי' דאפשר דאיהו נמי ס"ל כחכמים דהדחת ידים תחלה מהני, ואלו הוה טעמו דאבא שאול משום חציצה כדסלקא אדעתין מעיקרא ה"נ דהוה מחלק בין הדיח ללא הדיח, אלא דסבירא ליה נמי כת"ק דטעמא הוא משום גזירת כלי שאין בפיו כשפה"נ ולכן לא מהני הדיח, והא דאסר להטביל אפילו בסל וגרגותני הוא משום דסבר דאע"ג דסל וגרגותני גופייהו אין במינן פחות מכשפה"נ מ"מ איכא למיגזר משום כלים דעלמא ודלא כרבא דסבר דאין לגזור סל וגרגותני אטו כלים אחרים. וטעמא דמסתברא לר"י הכי הוא משום דרבנן דקסרין אמרי משמו הלכה כאבא שאול ואם נימא דטעמא דאבא שאול משום כבדו של כלי בע"כ ס"ל כר"ש במדיח ידיו ואתי הלכתא כיחידאה דפליגי רבים עליה במתניתין דמקואות (פ"ח מ"ה):

ו

[ו] ואם כנים אנחנו בדברנו אלה יוצא לן מעתה פסקו של הרמב"ם כמין חומר, דתפס כסוגיית הירושלמי במסקנא דהלכה כאבא שאול דאפילו בסל וגרגותני אין מטבילין לקודש וטעמא דידיה הוי נמי כרבא וכר"י בתר דהדר ביה דמסתברא דאבא שאול לא יודה לר"ש. וניחא ליה להרמב"ם לפרש דש"ס דילן לא פליג אמסקנת הירושלמי דלטעמא דגזרת כלי שאין בפיו כשפה"נ נמי אפשר דאין מטבילין בסל וגרגותני גזירה אטו כלים אחריני וכמ"ש, והא דקאמר הש"ס איכא בינייהו סל וגרגותני למ"ד משום חציצה איכא למ"ד משום גזירה כו' סל וגרגותני שאין בפיהן כשפה"נ ליכא ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן טהורין אין הכונה דלמ"ד גזרה שמא יטביל מחטין וצינורות מוכרח לומר דמטבילין בסל וגרגותני, אלא הכונה היא רק דלמ"ד משום חציצה בודאי אין לחלק בין כלים אחרים לסל וגרגותני ובכולם אין מטבילין אבל למ"ד משום גזירת כלי כו' אין הכרח לאסור גם בסל וגרגותני דאפשר דשניין הן לפי שאין במינן פיהן פחות מכשפה"נ ולא שייכא בהו. הך גזירה והלכך אפשר דמטבילין בהם ואטו כלים אחרים לא גזרינן, אבל מ"מ בודאי אפשר לומר גם להיפוך דלהאי טעמא נמי אין מטבילין בהם משום דגזרינן אטו כלים אחרים, וע"ז קאמר ואזדא רבא לטעמיה כו' פי' דבאמת אמר רבא הכי דמטבילין בסל וגרגותני משום דלא גזרינן אטו כלים אחרים ומשו"ה לטעמיה זה [כלומר לפום הך מימרא דידי'] מוכרח הוא לסבור דטעמא דמתני' הוי משום גזירת כלי ולכן אפ"ל דמטבילין בהם משא"כ אילו הוה סבר טעמא דחציצה בודאי לא היו מטבילין אף בסל וגרגותני, אבל להיפך מאן דסבר טעמא דגזירת כלי הוא לא יחויב שיסבור גם כאידך מימרא דרבא דמטבילין בסל וגרגותני דאפשר דגזרינן אטו כלים אחרים כמ"ש [ובזה מדוקדק לשון הש"ס, ועיי' בפי' ר"ח ולא רציתי להאריך בדקדוקים. ומאי דמסיק הש"ס והא דרבא ור' אילא תנאי היא אין פירושו דרבנן ואבא שאול פליגי בטעמא דמתני' דלרבנן טעמא כרבא ולאבא שאול טעמא כר' אילא, כדמשמע קצת מרש"י, אלא פירושו הוא דהנ"מ זו דסל וגרגותני דאיכא בינייהו דאיירינן בה עד השתא תנאי היא דת"ק סבר כרבא דמטבילין בסל וגרגותני ואבא שאול כר' אילא דאין מטבילין. אבל לאו מטעמיה אלא כדמסקינן בירושלמי דאבא שאול נמי ס"ל כטעמא דרבא ופליגי רק בדינא דסל וגרגותני דלרבנן לא גזרינן אטו כלים אחרים ולאבא שאול גזרינן וס"ל לרבא דהלכתא בהא כרבנן. וא"כ הרמב"ם שפסק כאבא שאול כרבנן דקסרין וכדתני כן הלכה כדבריו ס"ל דגזרינן סל וגרגותני אטו כלים אחרים ודלא כרבא בהא:

והרווחנו בזה לבוא אל מקור הרמב"ם במה שתפס בטעמא דרבא ולא דר' אילא, למה שלא הביאו נושאי כליו שום מקור, משום דמתניתין סתמא קתני דאין מטבילין אפילו בהדיח תחלה ובע"כ ר' אילא מוקים מתניתין כר"ש דהדחה תחלה לא מהני כמ"ש, וא"כ להרמב"ם שפסק (פ"ב מהלכות מקואות הי"א) כרבנן דהדחת ידיו תחלה מהני ע"כ לית הלכתא כטעמא דר' אילא:

ז

[ז] אבל עדיין תיוהא קחזינא, דמידי איירינן אליבא דהרמב"ם ומסוגיין דירושלמי דהכא קשה לי טובא על שיטת הרמב"ם והרמב"ן מובא בב"י יו"ד (סי' קצ"ח) דמתניתין דהאוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאים ואם הדיח ידיו במים טהורין ר"ש אומר ירפה פירש הרשב"א וסייעתו דלרבנן מהני ג"כ ריפוי ידים אלא דס"ל דבמדיח נמי סגי ור"ש פליג אמדיח ומצריך שירפה ידיו דוקא, אבל הרמב"ם (פ"ב מהלכות מקואות הי"א) כתב האוחז באדם וכלים והטבילן הרי הן בטומאתן ואעפ"י שריפה את ידיו עד שבאו בהן המים גזירה שמא לא ירפה ואם הדיח ידיו במים תחלה עלתה להן טבילה. ומזה מבואר דס"ל דבהא פליגי ת"ק ור"ש דלר"ש מהני ריפוי ולת"ק לא מהני משום גזירה, וכ"ה להדיא בפירושו למשנה, ובתה"ב (בית ז' שער ז') הובאה שיטה זו גם בשם הרמב"ן. ולפי"ז לא מוכח מידי דר"ש פליג אמדיח דאדרבא נראה דר"ש לאקולי אתא דבמרפה ידיו סני אבל בלא מרפה ה"נ סבר כת"ק דבמדיח תחלה סגי ואין לומר דבתרתי פליגי לרבנן ריפוי לא מהני ומדיח מהני ולר"ש להיפוך ריפוי מהני ומדיח לא מהני דמנ"ל לומר כן. וכן נראה שהבין הש"ך יו"ד (סי' קצ"ח ס"ק ל"ה) וז"ל מיהו בה"ג דפ"ה ע"ב גורם ר"ש אומר עד שירפה כו' והיינו כפי' הרשב"א דאסיפא פליג עכ"ל, הרי שתפס דלשי' הרמב"ם והרמב"ן לא פליג ר"ש אלא ארישא, וכ"כ להדיא הרא"ה בבדק הבית שם אליבא דהרמב"ם דר"ש מודה לת"ק וכו"ע מודו דבהדחת ידים סגי עיי"ש. וא"כ קשה טובא מסוגיא דירושלמי שאנו עסוקין בה מאי קאמר ר"י אבא שאול ור"ש שניהם אמרו דבר אחד, הרי כיון דר"ש לקולא פליג מכל שכן דאתיא דאבא שאול כת"ק, אע"כ כהרשב"א דר"ש אסיפא פליג ולא מהני לדידיה הדחה ולהכי ס"ד דר"י דאבא שאול לא אתיא כרבנן, והיא קושיא עצומה מאד. עכ"פ הרי חזינן דלדעת הרמב"ם א"א לפרש להירושלמי כמ"ש:

ח

[ח] ולחומר הדבר נראה דלדעת הרמב"ם הכי ביאור הירושלמי, דס"ד דר"י דאבא שאול דס"ל דאין מטבילין בקודש בסל וגרגותני ע"כ הוי טעמיה משום כבדו של כלי משום חציצה כנ"ל דילמא חזי ליה ע"ה דלא ידע לחלק בין כלי המכביד לכלי שאינו מכביד כמבואר בתלמודין, ומשו"ה צ"ל דס"ל כר"ש דלא גזר בעלמא רפוי אטו שאינו רפוי ורק לקודש לחוד גזרינן דעשו בו מעלה על החולין ותרומה אבל כרבנן דר"ש לא אתיא. דהנה לרבנן נראה דכשם שבאדם האוחז בידו כלי להטבילו ומהדקו בהידוק מרובה או מועט ס"ל דגזרינן רפוי אטו שאינו רפוי אפילו לחולין ה"נ בכלי תוך כלי שהפנימי מכביד על החיצון דינו של פנימי כאדם האוחז בכלי ומהדקו, ולא מיבעי בכלי כבד שדינו כאינו רפוי דבודאי צריך שידיח תחלה מדינא אלא אפילו כלי שאינו מכביד והוא רפוי נמי צריך הדחה תחלה אפילו לחולין דגזרינן רפוי אטו שאינו רפוי, דמאי שנא הכבדת כלי מהידוק יד האדם הרי בשניהם חד טעמא הוא, ועיי' בד"מ יו"ד (סי' ק"כ) מש"כ בשם המרדכי והאו"ה. אך לדידן דלא פסקינן כהרמב"ם דס"ל דריפוי לרבנן לא מהני בודאי אין קפידא אנא בכבידים. אבל להרמב"ם אפשר דכל כלי בתוך כלי באמת בעי הדחה תחלה דגזרינן רפוי אטו שאינו רפוי, ומה שלא הזכיר בפ"ג ממקואות גבי טבילת כב"כ דבעי הדחה משום שאין דרכו להביא דבר שאינו מפורש בש"ס כידוע, שהרי כמו"כ לא הזכיר דכלי כבד מיהא אסור להטביל בתוך כלי בחולין אלא סתים ותני שמטבילין כב"כ לחולין אע"פ שכבדו של כלי כבד בודאי חוצץ גם בחולין עיי' ברש"י חגיגה בסוגיין, ואפשר שסמך על הא דאוחז בידו אדם וכלים דחד טעמא וחד מילתא היא. אמנם לכאורה כ"ז דחוי. דהנה הראשונים ז"ל הקשו על שי' הרמב"ם והרמב"ן מהא דיבמות (דף מ"ו) גבי מנימין עבדיה דרב אשי בעיא לאטבוליה כו' רמו ליה אריסיה בצואריה ארפו ליה וצמצמו ליה ארפו ליה כי היכי דלא להוי חציצה וצמצמו ליה כי היכי דלא לימא לשם בן חורין אני טובל, אלמא לא גזרינן רפוי אטו מהודק, וכן הקשו מתוספתא השירין והנזמין והקטלאין כו' אוצין חוצצין רפין אין חוצצין אלמא דלא גזרינן ותירץ הב"ח בסי' קצ"ח) דרק באדם האוחז שירא ומתפחד שמא ישמט מידו גזרינן ולא בשאר דוכתי, וא"כ בנ"ד בכת"כ ה"נ לא שייך למיגזר. אך אין דברים אלו מוכרחין ולכאורה גם אינם מספיקים לישוב קושיית הראשונים מיבמות דהתם נמי הרי ירא ומפחד שלא יהא רפוי שמא ישמט מידם ויקדים ויאמר לשם בן חורין אני טובל ואפ"ה לא גזרינן. ובאמת יש לתרץ קושיא זו בדרכים אחרים, חדא דילמא כר"ש ס"ל ותו מאן יימר לן דלא הדיחו לאריסא במים תחילה, ומשירין ונזמין כו' כבר כתב הב"ח דניחא דכיון שנושא אותן תמיד ובשעת טבילה צריך להסירן או לרפותן ליכא למיגזר דיהיב כבר אדעתיה כיון שבא לשנות מכפי הרגיל אצלו תמיד לא ישכח באותה שעה לחזור ולהדקם. באופן שעדיין נשאר לן מקום לומר דבכת"כ גזרינן להרמב"ם כבד אטו שאינו כבד שהיא כגזירת רפוי אטו שאינו רפוי, אע"פ שבאמת דחוק הוא קצת ומקום הנחנו לדרך יותר מרווחת:

והשתא הכי כיון דלרבנן כלי בתוך כלי בחולין נמי בעי הדחה תחלה אפילו בכלים שאינם כבדים א"כ ליכא למימר דאתיא דאבא שאול כרבנן, דאי בלא הדיח תחלה מאי איריא קודש חולין נמי אין מטבילין ואי בהדחה תחלה אמאי לא יועיל גם לקודש דליכא למיגזר דילמא חזי ליה ע"ה דמאי חורבא נפיק מיניה כיון דלדידהו לעולם מדיחין ובהדחה ליכא שום צד איסור לעולם. ואע"ג דבמרדכי שלהי ע"ז שהזכרנו מיירי בנותן הכלי בתוך דלי מלא מים דהוה הדחה תחלה ואפ"ה חייש לכבדו של כלי שלא יחצוץ ויבטל חיבור המים של ההדחה ומצריך לגלגל הדלי ונסתייע מסוגיין דכבדו של כלי חוצץ, וא"כ נראה דבכלי כבד אין תקנה כלל בהדחה תחלה ונפיק מיניה חורבא לע"ה ויש מקום לגזור בקודש. הרי כבר כתב הט"ז (סי' קצ"ח ס"ק כ"ז) דדעת הרמב"ם אינה כן ולדידיה כל שהדיח תחילה אין שום כובד חוצץ. ומשו"ה מוקי ר"י לדאבא שאול כר"ש דרפוי אינו צריך הדחה תחילה וה"נ בכלים שאינן כבדים אין מדיחין תחולה וגזרו בקודש כלים שאינן כבדים אטו כבדים דילמא חזי ליה ע"ה ואתי למטבל גם כלים כבדים בלא הדחה תחלה:

ואין להקשות לדברינו דא"כ אמאי גזרו שלא יטבילו כב"כ לקודש כלל ליתקנו דלקודש בעי הדחה בכל כלים אפילו אינן כבדים ולא נפיק תו חורבא לע"ה, דהא בלאו דברינו נמי יש להקשות כן אליבא דהט"ז שהזכרנו דלדעת הרמב"ם והרמב"ן אין שום כובד והידוק חוצץ בהדיח תחלה, ובע"כ צ"ל דמכיון שירדו לכלל תקנה בטלו כבר לגמרי טבילת כב"כ לקודש. אך אין זה שייך אלא לר"ש דצריכין היו לכלל תקנה בקודש אבל לרבנן דבחולין נמי מדיח תמיד לא היה להם לבוא לכלל תקנה כל עיקר כמש"ל:

והדר אמר ר"י מסתברא דאבא שאול אתי אפילו כרבנן ואע"ג דלדידהו בחולין נמי מדיחין בכל כלים מ"מ אתי חורבא מיניה לע"ה ולאו משום חציצה אלא משום גזירה דרבא וכנ"ל:

איך שיהיה ביאור דברי הירושלמי מ"מ ממה שנתבאר אפשר כבר לומר בפשוטו דהרמב"ם מפרש דהא דאמרינן בתלמודין והא דרבא ודרבי אילא תנאי הוא לאו על טעמיהם נאמר אלא על הנ"מ שבינייהו בסל וגרגותני, ולפ"ז אבא שאול נמי מצי סבר משום גזירה דרבא אלא דגזר טפי כמש"ל, וכיון דבירושלמי איפסקא להדיא הלכתא כוותיה תפסו להלכה דאפילו בסל וגרגותני אין מטבילין וטעם הדבר נשאר כרבא:

ט

[ט] אח"ז ראיתי שבמקצת מדברינו כבר עמדו בשירי קרבן ובמראה הפנים. ובמה"פ נתעורר כבר לקושיית כת"ר בסתירת דברי הרמב"ם וכתב דהרמב"ם פסק כאבא שאול כרבנן דקסרין בשם ר"י. ובשאר דבריו שם במחכ"ת ערבוביא אני רואה שכתב דבבבלי נמי משמע דהלכה כאבא שאול מדשקיל וטרי הש"ס אליביה ואוקים כרבי יוסי והלכה כר"י:

ובמחכ"ת אין שם וזכר לזה בש"ס דכל מאי דשקיל וטרי הש"ס שייך אליבא דרבנן כמו אליבא דאבא שאול כמבואר למעיין, ועיי' בפי' הר"ח שם. וכן ראיתי שעמד שם גם בקושייתנו מסוגיא דהכא על שי' הרמב"ם דמרפה ידיו לא מהני ודבריו רופפים מאד כאשר יעמוד כת"ר עליהם ולא ראיתי להאריך בזה:

ובחפשי מצאתי שגם הרש"ש בחגיגה עמד כבר בקושיית כת"ר בסתירת דברי הרמב"ם וביישוב הדבר מגיה בש"ס הגהה מרובה באיזה מקומות וגרים להיפוך סל וגרגותני איכא בינייהו למ"ד משום חציצה ליכא ולמ"ד משום גזירה איכא. אבל מלבד שאין שום מובן לדבר זה דלמ"ד משום חציצה ליכא בסל וגרגורני חציצה מכובדו של כלי ומה נשתנו אלו מכל הכלים, הנה לא זו הדרך ישכון אור לנתיב הרמב"ם לסרס דברי הש"ס ולהפוך גירסתנו משורש, ואלו להגיה באנו יותר נכון היה להגיה ברמב"ם פ"ג ממקואות מלה אחת ובמקום ואפילו היו בסל וכו' נגרוס אא"כ היו בסל וכו'.

י

[י] כן ראיתי שעמד הרש"ש שם במה שהרגשתי גם אנכי בפירוש המשנה להרמב"ם וז"ל מטבילין כלים בתוך כלים כו' ולא נעשה כן כו' בקודש כי מפני מעלת הקודש נחשוב שאותה קופה חוצצת בפני הכלים אע"פ שהמים נכנסים שם עכ"ל וזהו כרבי אילא היפוך ממה שפסק בהלכות כרבא משום גזירת כלי שאין בפיו כשפה"נ. וע"ז בנה הרב רש"ש ז"ל דיק לגירסתו המהופכת דר' אילא אתי כת"ק דאבא שאול והר"מ ז"ל בחר בנתיב זה בפירושו למשנה. אבל גם זה אינו נכון, דבפירושי זה נמי לא תפס כר' אילא, שהרי לדידיה אמרינן בסוגיין עשר מעלות שנו כאן חמש ראשונות כו' ואלו הרמב"ם ז"ל בפירושו ס"פ אין דורשין כתב להדיא ועוד ימנה בפ' שלאחר זה דברים יתרים בטהרת הקודש על התרומה ואמרו בהן אחד עשר מעלות שנו כאן ששה ראשונות כו' הרי לך מפורש כרבא ולא כר' אילא. והמדקדק בדברי הרמב"ם יראה שבאמרו חציצה לא נתכוין כלל לחציצת כבדו של כלי דר' אילא, שהרי כתב דאותה קופה חוצצת בפני הכלים ואלו לר' אילא אין הקופה החיצונה חוצצת כלל אלא כבדו של פנימי חוצץ א"ע בפני המים כדמשמע לשון הש"ס וכמו שפירש"י, והוא מבואר:

ובאמת נ"ל שהרמב"ם ז"ל שיכל בלשונו הזהב להעיר על דבר אחד ביסוד גזירת טבילת כב"כ ועל ידו הננו מגיעים ליישוב קושיית התוס' (דף כ"ב ע"א ד"ה אבא שאול) וז"ל צ"ע אמאי לא שרינן בעבר והטביל והטבילן קאמר בעבר עכ"ל. והנה לכאורה דבריהם ז"ל אינם מובנים כלל מהיכן פסיקא להו דלישתרי בדיעבד עד שתמהו ע"ז הרי בכמה וכמה גזירות חז"ל גזרו גם על דיעבד אין ספורות למו. ואולם נראה דיסוד קושייתם הוא מהא דלקמן הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש, ואמרינן עלה עבר ונשא מהו ר' אילא אמר אם עבר ונשא טמא ר' זירא אמר עבר ונשא טהור, ולכן הקשו דלר' זירא דהלכתא כוותיה למה בגזירת מדרס עבר ונשא טהור ובגזירת טבילת כב"כ עבר וטבל טמא הרי שניהן בלשון לכתחלה נשנו במשנה. [ובזה מדוקדק אמאי נטרו התוס' בקושייתם עד הכא הרי לעיל מינה אמרינן איכא בינייהו סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן למ"ד משום חציצה איכא והתם נמי הטבילן קתני בדיעבד, ולהנ"ל ניחא דהתם מאן קאמר לה דלא סלקא טבילה ר' אילא ור' אילא גופיה הרי ס"ל גם בנושא את המדרס עבר ונשא טמא. ולהכי נטרו בקושייתם עד הכא להקשות מברייתא אליבא דר' זירא דהלכתא כוותיה]. ונראה ביישוב קושיית התוס', דבין תקנות חז"ל יש תקנות כאלה שיש בהן טעם למה שהניעם לתקן את התקנה והטעם הוי רק כסיבה להתקנה דבשביל זה תיקנו אבל גוף התקנה עצמה נשאר כהלכתא בלא טעמא, דוגמת ההיא דאמרינן בגיטין (דף י"ד ע"א) הנהו תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא וכתבו התוס' דהפירוש הוא דמה שמועיל לקנות אין טעם בדבר אבל יש טעם למה תקנו חכמים, פי' דיש טעם למה שהניעם לחכמים לתקן, ויש תקנות כאלה שיש טעם גם בתקנה גופה שאינה כהלכתא בלא טעמא אלא שחידשו בה רבנן דין או גדר חדש. ועפי"ז יתבאר היטב, דבגזירת מדרס עיקר התקנה היתה על מעשה הנשיאה שלא ישא את המדרס ביחד עם הקודש משום מעשה שהיה ולא אמרו שמשא המדרס מטמא את הקודש, דזה יהיה כהלכתא בלא טעמא ולא עוד אלא שתסתור א"ע שהרי אפילו נפל מדרס ע"ג חבית מלאה קודש כל שלא בא לאוירה טהור והיאך אפשר לומר דמשא המדרס מטמא חבית, ולכן סבר ר' זירא דכיון דרבנן לא חידשו בו דין טומאה חדש אלא שאסרו לישא ביחד א"כ עבר ונשא טהור דמשום מאי נטמאנו, טומאה אין כאן ומשום עבירה אתקנתא דרבנן אינו נטמא, משא"כ בגזירת כלי בתוך כלי דלא שייך למימר הכי. לא מיבעי למ"ד משום כבדו של כלי חוצץ שחידשו בו רבנן דין חציצה חדשה דכובד כי האי מקרי חציצה בקודש וממילא עבר וטבל לא עלתה לו טבילה כיון שיש כאן חציצה דדבריהם אלא אפילו למ"ד משום גזירת מחטין וצינורות כו' דלדידיה גזירה זו דמיא כבר לגזירת מדרס שהרי עכשיו שטבל בכלי שיש בפיו כשפה"נ אין כאן שום חסרון אלא דכמו שחששו התם לנגיעת המדרס באוירה כמעשה שהיה חששו נמי הכא לתקלת כלי שאין בפיו כשפה"נ אבל עכשיו אין שום חסרון בטבילה זו שנתחדש מדבריהם אלא זו בלבד שעבר על תקנתם, וא"כ עבר וטבל ראוי שתעלה לו טבילה כמו בנושא את המדרס, מ"מ לא דמי למדרס דהכא לאו משום גזירת מחטין בלחוד אית בה אלא דגזירת מחטין הוי רק הטעם שהניעם לחדש בזה תקנה ואולם הטעם שבתקנה גופה הוא שלמעלת הקודש הוסיפו בו חז"ל פסול בטבילת כלי בתוך כלי, וא"ת איזה פסול יש כאן, לזה נתכוין הרמב"ם שלמעלת הקודש נחשוב שהקופה החיצונית חוצצת בפני הכלים, פי' דבתרומה וחולין אין הכלי החיצון חוצץ וחשיב כאלו טבלו הפנימיים במקוה לפי שמחובר בנקב כשפה"נ אבל בקודש אמרו שאין חיבור כשפה"נ של כלים מועיל לטהר את הכלים הפנימיים וחשיב החיצון כחוצץ בפני הפנימיים וממילא נשארו כאלו לא טבלו ולא עלתה טבילה אף בדיעבד. ואין זה כר' אילא דאמר דטעם התקנה הוא משום דכבדו של כלי חוצץ, דשניא חציצה האמורה ברמב"ם מחציצת כבדו של כלי דר' אילא, דלרבי אילא המים שבכלי מחוברין למקוה אלא שאינם נוגעין בקרקעיתן של כלים הפנימיים מפני כובדן החוצץ. ובחציצה דאיירי בה הרמב"ם חוצצת הקופה החיצונית בפני המקוה ואין המים שבתוכה מחוברין עם מי המקוה, וזהו גם אליבא דרבא:

יא

[יא] ובזה יאיר לן הנתיב בכל הסוגיא לענין מה שהקשה הטו"א שהזכרנו למעלה (אות ד') לימא מחטין וצינורית שאין במינן כובד איכא ביינייהו למ"ד משום כבידו של כלי ליכא ולרבא איכא, וכן קשה קצת מאי איריא סל וגרגותני הרי איתנייהו לכאורה עוד מיני כלים אחרים שאין במינן פיהם פחות מכשפה"נ. ולפי הנ"ל יוצא לן כמין חומר, דבאמת ליכא לפלוגי כלל במעלות הקודש וחז"ל בתקנתם במדה רבה כיילי שאין מטבילין כלי בתוך כלי, ולמ"ד משום כבדו של כלי גזרו שיהיו גם כלים קלים חוצצים ואין נ"מ בין יש במינן בין אין במינן כבדים, וכן גם לרבא כיון שתיקנו דאפילו בפיו רחב אין מטבילין אין נ"מ אם יש במינן צרים או לא דמדת חכמים כך היא, וסל וגרגותני היינו טעמא דמטבילין בהן משום דכיון דעיקר התקנה לדידיה היא שחידשו חכמים חציצה חדשה בקודש שכלי החיצון חוצץ בפני המים כמ"ש א"כ אין זה שייך אלא בכלים החוצצים בעלמא במקוה משא"כ סל וגרגותני דלא בעו נקיבה ואינן חוצצין כלל מפני שהמים שבהם מעורבין עם מי המקוה, כדתנן במקואות (פ"ו מ"ה) השידה והתבה והמגדל שבים אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובין כשפה"נ כי' אם היה שק או קופה מטבילין בהם כמו שהם מפני שהמים מעורבים, ופי' הרא"ש שאין תורת כלי עליהם בשביל זה ועיי' שם בפירוש הר"מ ועיי' בשו"ע יו"ד (סי' ר"א ס"ט), ומשו"ה לא דנו אותן כחוצץ בקודש כיון שאין עליהם תורת כלי כלל לענין חציצה, ודקאמר סל וגרנותני שאין בפיהן כשפה"נ ליכא, אין עיקר הטעם מה שאין במינן צרים אלא פירושו דלא בעו נקיבה כשפה"נ לפי שאין מחזיקים את המים כלל ונידונים תמיד כנקובין לגמרי מכל צד, ועוד ראיתי בדקדוקי סופרים שבכת"י שלפניו לא גרס אלא למ"ד משום גזירה ליכא ושאר המלים סל וגרגותני שאין בפיהם כשפה"נ ליכא לא גרס כלל ולפי"ז מרווח יותר, ומיושב בזה קושיית הר"ש במקואות יעו"ש:

אולם אף כי דבר נחמד הוא ומסתבר טובא בכ"ז האמת חביבה יותר דדוחק הוא לצמצם כוונה זו בלשון הש"ס שאין בפיהן כשפה"נ ליכא וברבנו חננאל מבואר להדיא שלא פירש כן ומאשר יבוא לפנינו נראה שרוב הראשונים לא פירשו הכי ואולי עוד נשוב לדבר בזה בעז"ה:

יב

[יב] ועדיין תמיה לי אמאי לא הביא הרמב"ם ז"ל להלכה סיפא דמימרא דרבא מקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה, אי למישמע מינה דנקבים קטנים אינם מצטרפים לכשפה"נ להכשיר מקוה חסרה בצד חסרה לראבי"ה עיי' שו"ע יו"ד (סי' ר"א סעי' נ"ב) ובב"י שם, ולרש"י אפילו בצד מקוה שלם עיי' שו"ת חכ"צ (ס' מ'), אי שלא לחלוק מקוה בכלים כמש"כ הב"י בשם הרשב"ץ ובשו"ע (סע' ס"ו) וכמו שיתבאר בסי' שאח"ז. ויש לי הרהורי דברים רבים ביישוב חומרא זו וקושיית כת"ר בדרך אחרת אך מפני שעדיין לא ברירין לי לא ערכתים על ספר ומהם הנני לרשום לכת"ר רק מקצת הצריך עוד בירור וליבון וזה הוא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף