דברי יוסף/נה
|
< הקודם · הבא > |
- מעלת העושה מצוה אחת יתירה מזכויותיו
תנן בקדושין, סוף פרק קמא (משנה י'), כל העושה מצוה אחת, מטיבים לו, ומאריכים לו ימיו, ונוטל את הארץ. ובגמרא (ל"ט ע"ב) פריך, ורמינהו, אלו דברים שאדם אכל פרותיהם בעולם הזה, והקרן קימת לו לעולם הבא, ואלו הן כבוד אב ואם, וגמילות חסדים וכו', דמשמע הני הוא דאוכל פרות, וקרן קימת, אבל מצוה אחריתי לא. ומשני רב יהודה, הכי קאמר, כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו, מטיבין לו, ודומה כמי שמקים כל התורה כלה, עד כאן.
- שמא בשאר המצוות אין פירות בעוה"ז
והנה יש להקשות, דאמאי לא משני דאיכא ביניהו, דהנך מצות דאלו דברים יש להם פרות, ואוכל פרותיהם בעולם הזה, והקרן קימת לעולם הבא. אבל שאר מצוות אין להם פרות, והאי דקתני מטיבין לו בעולם הזה, ונוחל העולם הבא, הכל הוא בשביל הקרן. וכן מצאתי שהקשה מוהרי"ט ז"ל בחדושיו, ולא חש לתרץ.
- יותר טוב שישאר הקרן שלם לעוה"ב
ונראה לעניות דעתי, דלא ניחא ליה לתרץ הכי, דהא משנה שלמה שנינו (אבות ד, י"ז) "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". ואם איתא, אמאי מטיבין לו בעולם הזה, כדי לנכות מהקרן שלו בעולם הבא, הלא יותר טוב לו שישאר הקרן שלם לעולם הבא. ובשלמא אי אמרינן דמטיבין בשכר פרות קאמר, והקרן קימת, ניחא, דכיון דדבר מועט וטפל הוא לגבי הקרן, נוח לו לאוכלם בעולם הזה. אבל הקרן שהוא עקר הגמול, ויכול לאוכלו כלו בעולם הבא, לא הוי הטבה להאכילו מקצתו בעולם הזה, ואנן תנן מטיבין לו.
- מחצה זכויות ובתוכם מצוה מאלו דברים
ופריך עוד (שם) מכלל דהנך אפילו בחדא נמי מיטיבין, והא רובא עונת. אמר רב שמעיה לומר שאם היתה שקולה מכרעת. פרש רש"י הא דקתני אלו דברים במחצה עונות ומחצה זכיות קאמר, ויש במחצה זכיות אחת מאלו, מכרעת את הכף, כאלו הוי רבו זכיות, ואינו צריך למצוה יתרה דמתניתין. וכי לית בהו חדא מהני צריך למצוה יתרה דמתניתין. עד כאן.
- סגולת מצוות אלו להכריע לכף זכות
פרוש לפרושו שאם היתה שקולה, שכבר נכנס בכף מאזנים גדל איכות המצוה של אלו דברים, ועם כל זה לא היה בכף זכות להכריע, רק נשארה שקולה, מכל מקום מכרעת כאלו הוי רוב זכיות, כי יש סגולה זו בהנך מצות להכריע כף זכות כשהיתה שקולה.
- באלו נחשב לצדיק גמור כרובו זכויות
והתוספות בדבור המתחיל "שאם היתה שקולה" כתבו, ואם תאמר בלאו הכי נמי אמרינן במסכת ראש השנה (י"ז ע"א), רב חסד, מטה כלפי חסד כשהן שקולין. ויש לומר שבשאר מצות כשמעשיו שקולים הוי כבינוני, אבל בהני חשיבי צדיק גמור, עד כאן.
- בדין שלאחר התחיה ובדין העולם הזה
והנה אף על גב דהתם בדין שלאחר התחיה מיירי, והכא בדין העולם הזה עסקינן, ואם כן מאי מקשו תוספות דילמא בדין התחיה דוקא הוא שנוהגת מדת רב חסד, מכל מקום שפיר הקשו התוספות, כי אין סברה לחלק בין דין לדין, ומסתמא ודאי דמדת רב חסד, מטה כלפי חסד, נוהגת נמי בדין העולם הזה, כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו.
- שמא נפטר מעונש אבל אין מטיבין
אמנם מאי דקשיא לי הוא דמאי מקשו תוספות. דילמא הא דרב חסד מטה כלפי חסד הינו לפוטרו מהענש דומיא דההיא דשלש כתות ליום הדין. אמנם להטיב לו, לאכול פרותיהם בעולם הזה, לעולם אימא לך דלא מהני מדת רב חסד. ולא משכחת לה אכילת פרות בעולם הזה, זולת בחדא מתרי גונא, או שיש לו מצוה יתרה, או אפילו במחצה זכיות, ואיכא בהדייהו חדא מהנך דאלו דברים.
- כובש מטמין וגונז, נושא מסלק ומוחל
ונראה לי לתרץ, דאיתא התם (פרק קמא דראש השנה) אמר מר ורב חסד, מטה כלפי חסד, היכי עביד אמר רבי אליעזר כובש שנאמר יכבש עונותינו, רבי יהושע בן חנניה אומר נושא שנאמר נושא עון. ומפרשים התוספות שכובש הינו מטמין וגונז אחד מהעונות כדי שיכריע כף הזכות, ונושא הינו מסלק עון אחד מכף מאזנים ומוחלו וממילא הזכיות מכריעות, וכדפרש הערוך בערך כובש עין שם.
- במצוות דאלו דברים נחשב כצדיק גמור
ונמצא לפי זה, כשמדת רב חסד מטה כלפי חסד למי שהיה שקול, נשאר רבו זכיות, דהא נטל עון אחד ממחצה עונות שלו, ואם כן שפיר הקשו התוספות, דבלאו הכי אמרינן ורב חסד מטה כלפי חסד כשהם שקולים, דלא מצינן למימר דלא מהני מדת רב חסד לאכילת פרות בעולם הזה, דהא כיון שנעשה רבו זכיות על ידי מדת רב חסד, פשיטא שיאכל פרותיהם בעולם הזה. ותרצו שבשאר המצות כשמעשיו שקולים הוי כבינוני, כלומר דהאי דאכיל לאו מדיליה קאכיל רק בתורת חסד וצדקה, אבל בהנך דאלו דברים חשיב צדיק גמור, כיון שמפאת סגלת המצוה עצמה מכרעת.
- אמאי בינונים תלויים נימא רב חסד
והנה יש להקשות לשיטת התוספות ממימרא דרבי כרוספדאי בפרק קמא דראש השנה (דף ט"ז) דקאמר שלשה ספרים נפתחים בראש השנה וכו' בינונים תלויין ועומדים מראש השנה עד יום הכפורים. ואמאי הם תלויים בראש השנה, נימא רב חסד, מטה כלפי חסד.
- אם יזכו מעצמם יהיו במדרגת צדיק
ונראה לעניות דעתי לומר דטבא להו עביד קודשא בריך הוא שממתין להם עד יום הכפורים לראות אם הם מעצמם יכריעו כף הזכות, כי בזה יהיו במדרגת צדיק גמור, מה שאין כן אם מדת רב חסד יהא מטה כלפי חסד בראש השנה, יהיו במדרגת בינוני, וכנ"ל.
- באלו עוונות אין אומרים ורב חסד
עוד יש להקשות מדקאמר ר' כרוספדאי לא זכו, נכתבים למיתה. משמע דלא אמרינן בהו ורב חסד. ויש לומר שבינונים דר' כרוספדאי מיירי בשיש באותו מחצה עונות שלהם עון פושעי ישראל בגופן, דבהא כולי עלמא מודו דלא אמרינן בהו ורב חסד. וכן מצאתי שכתב הרשב"א בתשובה (סימן ת"כ), וספר אבודרהם.
אלא שיש לראות דלכאורה נראה שהתוספות לא סבירא להו האי תירוצא, דאי סבירא להו הכי, מאי קשיא להו דבלאו הכי נמי אמרינן ורב חסד. ומאי קשיא, אימא דהכא מיירי כשיש בכלל מחצה עונות שלהם עון פושעי ישראל בגופן.
- בעוונות דפוש"י בגופן אין מכריעין לזכות
ואחר העיון נראה ודאי דהכא לא מצי איירי כשיש בכלל מחצה עונת עון של פושעי ישראל בגופן. דהא אמרינן בראש השנה שמחצה עונות ומחצה זכיות, ואית בהו עון של פושעי ישראל בגופן לא סגיא ליה, דלאו והבאתי את השלישית באש. ואם איתא דהכא איירי שהיתה שקולה, ואית בהו עון של פושעי ישראל בגופן, הא משכחת לה מחצה עונות ומחצה זכיות, ואית בהו עון של פושעי ישראל בגופן, ועם כל זאת מכרעת את הכף כאלו היה רבו זכיות, והיכי קאמר דלא סגיא ליה דלאו והבאתי וגו'. דמהך לישנא משמע שאי אפשר למצוא מי שהוא מחצה על מחצה, דאית בהו עון של פושעי ישראל בגופן, שיחשב כאלו רבו זכיות.
- הבינונים לא עסקנין בפושעי ישראל בגופן
אלא ודאי דהכא לא מצית לאוקומי דמיירי כשיש בכלל מחצה עונות שלהם עון של פושעי ישראל בגופן. ולפיכך אמרינן שאם היתה שקולה מכרעת כאלו כלו זכיות. ומקשו שפיר התוספות דבלאו הכי אמרינן ורב חסד, מאחר שלא עסקינן בפושעי ישראל בגופן.
- להבינונים הוי כשעת ריתחא דעונשין אעשה
עוד יש לומר על האי דקשיא לן בהא דקאמר ר' כרוספדאי לא זכו נכתבים למיתה, ולא אמרינן בהו ורב חסד, הינו משום דהויא להו כשעת ריתחא, דענשי בה אפילו אעשה.
- מעשה דהמלאך ורב קטינא דעונשין אעשה
כדגרסינן בפרק התכלת (מנחות) דף מ"א, מלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא. אמר ליה, קטינא, קטינא, סדינא בקייטא, סרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה. אמר ליה ענשיתו אעשה, אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן, עד כאן.
- להשתדל לקיים אפילו מה שאינו חייב
הרי שרב קטינא בשביל שלא היה משתדל לקים מצות ציצית, שלא היה לובש בגד החיב בציצית, רצו לענשו מפני שהיה שעת ריתחא, והיה לו להשתדל לקים אפילו המצות שאינו חיב לטרח עליהם לקימן, כדי להרבות זכיותיו, וכל שלא עשה כן נענש.
- מה שלא זכו במצוות נחשב לעון
ואם כן בעשרת ימי תשובה שהבינונים תלויים ועומדים בדין, ודאי דחשיבא לגבייהו שעת ריתחא. ולכן אם לא זכו נכתבים למיתה, מפני שנחשב להם לעון נוסף מה שלא השתדלו להרבות זכיות. ושוב לא שיך בהו "ורב חסד". דהגם שקימו כל המצות הנוהגות בימים הללו, אם חטאו כנגדם ונשארו שקולים ביום הכפורים, לא יועיל להם מדת רב חסד, מפני שנחשב להם לעון נוסף, מה שלא זכו באיזו מצוה, מאותן דענשי בעידן ריתחא.
- כדהכי אית בהרמ"ע מפאנו בחיקור הדין
וחוקר כליות הוא יודע ועד, כי אחר שאמרתי זה התרוץ מסברת עצמי, מצאתי שכונתי לדעת הגאון הרמ"ע זלה"ה, דאית ליה הכי במאמר חקור הדין, (חלק ב', פרק י"ב).
- אמאי אמר לא זכו לימא נתחייבו
וזה לשונו, ואיכא למידן בדינן של בינונים, אמאי לא זכו נכתבים למיתה, לימא נתחיבו נכתבים למיתה, הא לאו הכי, רב חסד מטה כלפי חסד, או נתלי ליה, אפילו טובא נמי. ואפשר דחשיבא לגבייהו שעת ריתחא, דענשי ביה אפילו אעשה, כדאמר ליה מלאכא לרב קטינא, בפרק התכלת. לפיכך אם עברו עליהם העשרה ימים בלי שום זכות, אינהו הפסידו אנפשיהו. אבל אם זכו לאיזה מצוה בימים שבינתים, דליכא למדנינהו כפושעים אז, אף על פי שחטאו כנגדה, וחזר הדין להיות שקול ביום הכפורים, שפיר איכא למימר רב חסד, מטה כלפי חסד, עכ"ל.
- הלא באלו הימים מקיימים הרבה מצוות
ויש לדקדק עליו דהלא באלו העשרה ימים יש כמה מצות הנוהגות בכל יום, כגון קריאת שמע, תפלה, ותפילין, וכיוצא, ועיצומו של יום הכפורים שיש בו שתי מצות עשה, ושתי מצוות לא תעשה.
- מצוות עשה שהם חובה אינם פוטרים
ואם לא קים העשין שבהם, פשיטא ופשיטא דהוי רבו עונות. ויענש אף שלא בעידן ריתחא. דאמור דאמרינן דבעת ריתחא ענשי אעשה, הא לאו הכי לא, הינו דוקא בעשה שאין עון בבטולו כההיא דרב קטינא, אבל העובר על עשה גמור, אף שלא בעידן ריתחא, ענשי ליה בודאי. ואפילו בית דין של מטה, מכין אותו עד שתצא נפשו, כמו שכתבו שם התוספות (ד"ה ענישתו), והכי איתא בפרק הכותב (יבמות פ"ו ע"ב).
- אם לא קיימו המצוות אינם בינונים
ואם כן האיך קאמר הרמ"ע ז"ל דאם עברו עליהם העשרה ימי תשובה בלי שום זכות דאינהו הפסידו אנפשיהו, דלא יועיל להם מדת רב חסד. הלא אם עברו עליהם העשרה ימים בלי שום זכות, שלא קימו העשין הנוהגות בהם, נעשו רובא עונות, ואין מדת רב חסד נוהגת, רק בבינונים.
- צריך שיזכו בעשה שאין חיוב בביטולו
ונראה לעניות דעתי לומר שכונת הרמ"ע היא דמשלא קאמר נתחיבו, אלא "לא זכו" נכתבים למיתה, שמע מינה דצריך שיזכו בעשה שאין חיוב בבטולו.
ואם לא זכו, הגם שקימו המצות הנוהגות בימים הללו, כיון שחטאו כנגדם באפן שחזרו להיות שקולים ביום הכפורים, לא אמרינן בהו רב חסד מטה כלפי חסד, אלא אינהו הפסידו אנפשיהו, מאחר שלא זכו באיזה מצוה שלא היו מחיבים לקימה, וכההיא דרב קטינא, והוא ממש כמו שתרצתי אני.
- להבין דברי הלחם משנה בהלכות תשובה
והנה, בזה יובנו דברי הלחם משנה, שכתב על לשון הרמב"ם, בפרק ג' מהלכות תשובה (הלכה ג'), הבינוני תולין אותו עד יום הכפורים, אם עשה תשובה נחתם לחיים, ואם לאו נחתם למיתה. עכ"ל.
- מה שלא עשה תשובה הוא העון
והקשה הלחם משנה וזה לשונו, ואם תאמר וכי לא עשה תשובה אמאי נחתם למיתה, הא הוי מחצה על מחצה, ורב חסד מטה כלפי חסד. כבר תרצו בזה דהיכא דלא עשה תשובה הוי עון אחד נוסף על העונות, משום דבאלו העשרה ימי תשובה הוא חיב לעשות תשובה, ואם לא עשה תשובה, הרי עון אחד נוסף על העונות, עכ"ל. וכן תרץ גם כן האבודרהם.
והקשיה מבארת דכיון שאין התשובה מצות עשה שהזמן גרמא, איך אפשר שיהיה נחשב לו לעון נוסף אם לא עשה תשובה בימים הללו. ועם מה שכתבתי יכונו דבריו ז"ל, דהינו כשם שבשעת ריתחא נענש על בטול מצות עשה שלא היה מחיב להשתדל לקימן, כמו כן בעשרת ימי תשובה שדנין את הבינונים, חשיב לגבייהו שעת ריתחא, והרי זה נענש, והוה ליה עון אחד נוסף, מה שלא עשה תשובה, הגם שהתשובה אין לה זמן קבוע.
- שעת הריתחא הוא על העשה דתשובה
והטעם שלא נענש אכולהו עשין, רק על עשה התשובה, הוא משום דהכא לאו שעת ריתחא ממש הוא, שהרי עדין לא נפקין פתקין מבי מלכא, ואין רשות למלאך המשחית לענש, לא על עשה, ולא על לא תעשה (עי' זוהר פקודי, רל"ח ע"א). רק על מצות התשובה נענש הבינוני, משום שבאלו הימים דנין אותו, ואם אינו מתאונן ומתחרט על מעשיו הרעים, ראוי הוא לענש, ודי למבין.
- הרמב"ם כלשון הירושלמי אם עשה תשובה
והנה עם היות דרבי כרוספדאי זכו ולא זכו קאמר, פרש הרמב"ם אם עשה תשובה נחתם לחיים וכו', משום שבתלמוד ירושלמי קאמר הכי בפרק קמא דראש השנה, עין שם.