גליוני הש"ס על הירושלמי/בבא קמא/י/ה
| < הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי מראה הפנים גליוני הש"ס
|
גליוני הש"ס על הירושלמי
בבא קמא י ה
פרק י' ה"ה (כ"ט ב') מהו דיימר לו נתייאשתי פי' כבר נתייאשתי מחמורי ונתחייבת בתשלומיו ומה שזכיתי בו עתה אני רק כזוכה בחמור של הפקר אחר ואינך נפטר מכח זה מתשלומין נשמעינה כו' והיינו דלר"ל דאם צווח ואומר שאינו מתייאש באמת אינו יוצא מרשותו וא"כ מה שבאינו צווח אם זכה בו אחר אין נאמן לומר לא נתייאשתי להוציא היינו רק דלא מהימנינן לי' להוציא ואמרי' דנתייאש אבל כיון דבאמת אם אינו מתייאש אינו יוצא מרשותו לכן להיפוך ג"כ אין נאמן כאן לומר נתייאשתי דיכול אידך למימר לי' איני מאמינך ושמא לא נתייאשת ולא יצא חמורך מרשותך מעולם ואיני חייב בתשלומין וא"א לך להוציא ממני ומשא"כ לר' יוחנן דס"ל דאפי' צווח לא מהני דבטלה דעתו וחזקה מייאש הוא והיינו דהוא ייאוש ממילא כיון שדרך הכל להתייאש בכך וע"כ כאן וודאי יצא מרשותו דמאליו הוא ייאוש ואפי' לא נתייאש בלבו מ"מ הוא ייאוש ממילא ואין יכול אידך למימר לי' שמא לא נתייאשת דאפי' לא נתייאש הוא ייאוש ממילא והוא זוכה רק משל הפקר ושפיר צריך לשלם לו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |