גליוני הש"ס/שבת/קיג/א
גליוני הש"ס 
שבת קיג א
כובד העליון וכובד התחתון. נ"ב הוזכר כלים פכ"א מ"א:
וחלבי שבת קריבין ביוה"כ אבל לא של יוה"כ בשבת. נ"ב מעניין זה לקמן קי"ז ב' ומצילין מיו"כ לשבת אבל לא משבת ליוה"כ ע"ש בתוס':
וכבדתו שלא יהא מלבושך כו'. נ"ב עמ"ש על הגליון לעיל כ"ה ב':
וכי הא דר' יוחנן קרי למאני' מכבדותי. נ"ב בשאלתות פ' בראשית איתא דר' יוחנן קרי למאני' דהוי לביש בשבתא מכבדותי:
ממצוא חפציך כו' ודבר דבר כו'. נ"ב בס' יריאים סי' ק"ב במלאכת מכבה נסתפק לומר דאיסור ממצוא חפציך ודבר דבר הילכתא גמירי לה ואתא ישעי' ואסמכי' אקרא ע"ש וצ"ע מכמה דוכתי:
ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול. נ"ב ע' רוקח ה' יוה"כ סי' רי"ו דכ' שם תוך דבריו וז"ל ובכל המועדים יש בהם פ' חוץ משבת לפי שכתוב ודבר דבר דיבור הפה אסור עכ"ל ומבואר דביו"ט ליתי' לאיסורא ז ודבר דבר וע' ביצה ל"ז א' ברש"י ותוס' ד"ה משום מקח וממכר מבואר להיפוך וכ"ה בזכרוני מכל הראשונים דגם ביו"ט אסור לדבר מחפצי חול ואולי אין כוונת הרוקח אדיבור בחפצי חול רק אדברים יתירים בעלמא דג"כ אסירי בשבת כהך דירושלמי דרשב"י כד חזי לאימי' דקא מישתעיא טובא בשבתא אמר לה שתיקי דשבתא הוא ואולם גם בזה יוקשה דאיך אסור בשבת ומותר ביו"ט התנן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואולי המשנה רק אמלאכה קאי ולא אדיבור וי"ל עוד דהיתיר דיבורים יתירים ביו"ט היינו אם הוא נהנה מדברו דיבורים יתירים ולכן מותר ביו"ט כמו מלאכה דמותרת ביו"ט בשביל הנאה מטעם מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש כו' וא"כ היתיר זה נכלל שפיר ג"כ במשנה הנ"ל דאמר אלא אוכל נפש בלבד ודו"ק ואולם בשו"ת תה"ד סי' ס"א מבואר דבכה"ג דנהנה בכך גם בשבת שרי משום עונג שבת ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |