גליוני הש"ס/שבועות/כב/ב

גליוני הש"ס שבועות כב ב

כ"ב ב' דכיון דכזית איסורא דאוריתא הוא כי קא מישתבע אהיתירא קמישתבע, נ"ב פי' דעל האיסור לא הי' צריך לישבע דבלא"ה אסור בו וכזה בנדרים פ"ד א' שאני התם דמוכחא מלתא דעל היתירא קאסרה נפשה ע"ש וע' שו"ת חכם צבי סי' מ"א ד"ה וראיתי לריב"ש כו' מש"ש וקשיא לי דוודאי לא הי' כוונתו על אותן הנשים שאינן ראויות ליליד כיון שזולת שבועתו נמי אסור בהן מדברי תורה כו' וע' דוגמא בטוח"מ סי' רנ"ג בההוא דאמר נכסי לטובי' ואתו תרי טובי' דאמרי' דת"ח וקרוב קרוב קודם וז"ל וי"א דהאי קרוב מיירי שאינו ראוי ליורשו כו' ולא נהירא דאדרבא כשהוא ראוי ליורשו איכא הוכחה טפי שלא הי' בדעתו עליו שלא הי' צריך לצוות עליו דבלא"ה ראוי ליורשו עכ"ל:

שם כיון דאמר שלא אוכל, נ"ב ע' מהרי"ק שורש קס"ה דלפי דבריו שם נ' דלא הי' בגירסתו ד' תיבות אלו "כיון דאמר שלא אוכל" דאל"כ אין שום הבנה לדבריו כלל דהא איבעי' זו היא שפיר כאיבעיא ראשונה דרבא בשבועה שלא אוכל עפר דגם שם בהך דדעתי' אכזית לא אמר רק טעמא כיון דאמר שלא אוכל וצ"ע:

שם תוד"ה איבעית כ' ותימא כיון דאיכא סברא ל"ל קרא, נ"ב ע' שאלתות פ' ויקרא דהביא גמ' דכאן וכ' אח"ז בזה"ל ומאחר דקרא סברא ל"ל מהו דתימא אע"ג דמדאורייתא שתי' בכלל אכילה בנדרים הלך אחר לשין בני אדם ולא קרו אינשי הכי קמ"ל דקרו עכ"ל וצע"ק דא"כ תיקשי איפכא דל"ל לאתויי קרא אחרי שהמקרא לא מעלה ולא מוריד דבנדרים הלך אחר ל' בני אדם ודע דקושית התוס' כאן בדיבור הקדום דמה עניין. טעימה אצל אכילה הנה נוסחת השאלתות שם באמת איב"ע סברא דכד בעי איניש למימר. לחברי' ניכול ונישתי א"ל תא ניזול ניכול ואזלין ואכלין ושתין עכ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף