גליוני הש"ס/פסחים/מט/א

גליוני הש"ס פסחים מט א

דף מ"ט ע"א

ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו. נ"ב בשאלתות פ' צו וז"ל קתני למול את בנו מכדי כמה דלא מהיל לא מצי שחיט ליה פסחי' תיפוק ליה משום פיסחא איב"ע בזה"ז דליכא פסח ואיב"ע כדאמרי' (פ' הערל) דהוו כייבין ליה עיני' לתינוק דלאו בר מילה הוא דשחט ליה פסחי' והשתא ניחא ליה (נתרפא התינוק) עכ"ל וע"ש בשאילת שלום וע"ש בשאלתות עוד דמתבאר מדבריו דלאחר שש בהולך לשחוט פסחו כו' אפי' לא יוכל לחזור למצותו יחזור לביתו ויבער משום דבלא"ה א"א לו לשחוט הפסח משום לא תשחט על חמץ ע"ש בשאילת שלום ולכאורה הי' ראוי לומר עדל"ת דעשה דשחיטת הפסח ידחה ל"ת דלא תשחט וגו' ואולי כיון דהל"ת נאמרה בגוף השחיטה לא שייך עדל"ת דאין מצוה כלל לשחוט על חמץ וכמ"ש כגון זה בחידושי בארוכה וי"ל עוד הטעם משום דהוי עשה דפשיעה ואין להאריך:

כל סעודה שאינה של מצוה כו'. נ"ב עיין אריכות בשו"ת חות יאיר סי' ע' מהו גדר סעודת מצוה וסעודת הרשות וע"ש דמ"ש כאן בת ת"ח לע"ה אין לנו עתה ע"ה שדיברו חכמים פה ע"ש:

דהו"ל חתני' כי אנא. נ"ב בשאלתות פ' וארא הנוסחא דהו"ל זרעא כי אנא ומה שקרא לחתן זרע צ"ל דהוא ע"ד רש"י שבת כ"ג ב' ד"ה נפק מינייהו דחתנו כבנו:

ואל ישא בת ע"ה כו' ולהלן כל המשיא בתו לע"ה כאילו כופתה כו'. נ"ב עיין תוספתא ע"ז פרק ג':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף