גליוני הש"ס/סנהדרין/עג/א

גליוני הש"ס סנהדרין עג א

דף ע"ג ע"א

ואלו הן כו'. נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ז אות א' ומש"ש ומחמרינן להציל נפשות אביונים נקיים מספק אין כוונתו על ספק שקול דאין סברא דספק רודף יהי' ניתן להצילו בנפשו רק הכוונה דמעיקר הדין אינו ספק כלל דמוקמי' לי' אחזקת רשעותו ולא, מספקי' לי' בשב רק בקידושין משום חומרא דא"א היא שלא לפי הדין וע"כ שם מסתבר יותר להחמיר להיפוך להציל כו' וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' כ"ו עש"ה וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שס"ז עשה":

מניין לרואה כו'. נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף נ"ב שאין חייב להניח לחתוך לעצמו אבר עבור הצלת חבירו ממיתה אפי' כשאין סכנה בחתיכת האבר אבל מדת חסידות איכא ואולם להכניס עצמו בספק סכנה עבור וודאי הצלה דחבירו זהו חסיד שוטה דספק דידי' עדיף מוודאי דחברי' ע"ש ומש"ש סברא דאעמה"ד לא יתכן לאיזה טעמים שנאמרו בהך דאעמה"ד וכמובן וע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ה ע"א כ' וודאי אם יכול להצילו באחד מאיבריו יעשה כר' הונא דקץ ידא או שמא יותר טוב שיגיד לשופט ויפסיד ממון מלחסרו אחד מאיבריו והא רפיא עכ"ל הנה מסופק חסרון ממון וחסרון אבר מה גדול יותר וא"כ כאן דמצווה להציל חבירו בממונו כ"ש בחסרון אבר אי נימא דזוטר מחסרון ממון אולם נ' דכוונת המהרמ"מ שם רק אחסרון כל ממונו עש"ה ועדיין צ"ע:

ומיגר אגורי אימא לא קמ"ל. נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר בדוך סי' ל"ט כ' דהדבר פשוט דאפי' צוח הטובע אל תצילני שמצילו וחוזר ומוציא ממנו מה שהוציא וה"ה בנשבה לעכו"ם ופדאו אחד מממונו דחוזר וגובה ממנו מה שהוציא אף שאמר הנשבה שלא לפדותו ע"ש וע' עוד שו"ת מהרי"ו סי' קמ"ח עש"ה מש"ש בסוגיין וע"ע תוספת הרא"ש ברכות ס' א' אהא דאמר ורפוא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות וז"ל הקשה הר"י מאורליינש פשיטא הא כתי' והשבותו לו ודרשי' זהו השבת גופו וכתי' לא תעמוד על דם רעך ותי' שניתן רשות לרפאות בשכר דסד"א שחייב לעשות בחנם מטעמא דפרישית עכ"ל ונ' דאם אין החולה רוצה לתת שכר לרופא דוודאי דמחויב לרפאותו ולא יניחנו למות ורק דמוציא ממנו אח"כ שכר טרחו ברפואתו כפי שומת הב"ד או כפי מה שרגילין לתת אל הרופא באותו מקום וע' עוד שו"ת הרא"ש כלל פ"ה אות ב' עש"ה וע"ע שו"ת חות יאיר סי' קמ"ו דכ' דהי' אפשר לומר דאינו מחויב להשכיר אגורי משלו אם יודע שאין לחבירו להחזיר לו דלא ריבתה תורה רק לטרוח עבורו ומ"מ ר"ל משל חבירו כמו כיבוד אב דמשל אב לולי שכל הפוסקים כתבו להיפוך דמחויב לשכור מממונו להציל חבירו ע"ש וע' שו"ת מהרי"ו סי' קנ"ז דנ' שם דמפרש האי דמיטרח ומיגר אגורי דכאן דהכוונה משל עצמו ושכל ייתור קר דלא תעמוד וגו' אתי רק לזה דמחייב להצילו משל עצמו ולהוציא ממון עליו מלהצילו משל חבירו אפי' למיטרח ולמיגר אגורי הייתי יודע מקרא דוהשבותו לו עש"ה וע"ע שו"ת חות יאיר סי' קס"ה דלהציל ממון חבירו אין חייב לטרוח אפי' לשכור משל חבירו ע"ש שנסתפק בזה וזה וודאי פשיטא לי' דלהפסיד ממון עצמו אפי' מעט אין מחויב כדי להציל ממון חבירו אתי' מרובה ע"ש [ויל"ע בזה בירושלמי פאה פ"ה ה"ג אם הזיקו מרובה על של עני כו' עש"ה וע' תוס' ע"ז כ' א' ד"ה ור' מאיר עש"ה וע"ע ירושלמי דמאי פ"א ה"ב מצוה היא להשיב אביד' בדבר מועט ע"ש ברידב"ז ד"ה רבב"ח] וי"ל דזהו הטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב דאין מחויב להפסיד זכותו אשר בדבר לפי המיעוט עבור זכות חבירו בדבר לפי הרוב אף דזכות חבירו גדול יותר באיכות כי הוא לפי הרוב ולא דמי לדיני נפשות דמפסיד זכות נפשו בדבר לפי המיעוט עבור זכות נפשו בעצמו לפי הרוב כיון דלפי הרוב חייב המיתה לכפרתו א"כ הרי הרוב ג"כ הוא זכות עצמו ומשא"כ בדיני ממונות ההפסד הוא זכותו לפי המיעוט עבור זכות חבירו לפי הרוב וזה אין מחויב ודו"ק היטיב וכעין זה כתוב בשו"ת הרי"ם בהא דספק ממון להקל ולא חשיב ספק איסור מפאת איסור גזל דכיון דהאיסור הוא רק עבור ממון חבירו ע"כ לא דמי לאיסור עצמותי דאין מחויב להפסיד ספק זכותו עבור ספק זכות חבירו דשלך קודם כו' ע"ש וא"כ לדברי החות יאיר הנ"ל דאין חיוב להפסיד אפי מעט שלו עבור המרובה של חבירו א"כ היינו נמי טעמא דאין הולכין בממון אחר הרוב ודו"ק היטיב מאוד ובעניין שו"ת מהר"ם בר ברוך הנ"ל דבנשבה לעכו"ם ופדאו אחד מממונו חוזר ומוציא ממנו מה שהוציא ע"ע בזה בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' תכ"ו וע"ע שו"ת הר"י ברונא סי' רל"ה ע"ש אריכות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף