גליוני הש"ס/סנהדרין/מו/א

גליוני הש"ס סנהדרין מו א

דף מ"ו ע"א

שעל שום סופו נהרג. נ"ב לקמן ס"ח ב' וש"נ במסורת הש"ס:

תני' ר"א בן יעקב אומר שמעתי כו'. נ"ב הובא ברי"ף בפרקין ובב"ק פ' הגוזל עצים דף ל"ו ע"א מדפי הרי"ף ע"ש וע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"ל:

שינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי. נ"ב בס' רביד הזהב בשם הרה"ק ר' מאיר מפרעמישלאן ז"ל דהכוונה אתפילין של ראש ושל זרוע דמארי עלמא דכתי' בהו שבחא דישראל כמבואר בברכות ו' א' וכשאדם מצטער דאין יסורין בלא חטא כו' א"כ הוא נגד שבח ישראל לכן הוא בזיון כביכול לתפילין דמארי עלמא וזהו קלני מראשי קלני מזרועי ושוב מצאתי הדברים כתובים בקצרה בס' חומרי מתניתא חגיגה ט"ו ב':

כל המלין את מתו עובר בל"ת. נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קל"ט דנסתפק אם הוא ל"ת ממש מה"ת וע"ש כמה דברי חידוש ומהם דגם בהרוגי עכו"ם בא"י יש לאו דלא תלין זולת למ"ד דמת עכו"ם גם במגע אין מטמא י"ל דלית בי' משום ולא תטמא את אדמתך ע"ש וע' ירושלמי נזיר פרק כהן גדול הלכה א' דמוכח משם לכאורה דאין לאו דלא תלין בעכו"ם לכ"ע ע"ש וחידוש שלא הביאו וראיתי בפתחי תשובה יו"ד סי' קנ"ז סק"ד הביא ספיקו של התיבת גמא דאף דבל"ת חייבין לבזבז כל ממונו שלא לעבור מ"מ י"ל דבל"ת שאין בה מעשה אין חיוב זה וכ' שם הפתחי תשובה דכן כתב החות יאיר סוף סי' קל"ט לעניין לאו דלא תלין עכ"ל וזה טעות דהחות יאיר שם כ' רק דחיוב קבורה שעל הבן לקבור אביו במותו הוא רק מתורת כיבוד דתני' בפ"ק דקידושין מכבדו בחייו ומכבדו במותו וא"כ כיון דקיי"ל דכיבוד משל אב לכן אין חייב להוציא ממונו ע"ז ורק בהניח אביו ממון אז חייב לקוברו מממון שהניח דהנצרך עבור קבורתו זה אינו מוריש כלל וה"ל משל אב עש"ה וע' כתובות מ"ח א' ואין זה עניין כלל להך דתיבת גמא דכאן גוף החיוב אינו להוציא ממון ולא בשביל שתהי' הל"ת קלה ולא יהי' חיוב לבזבז ממון עבורה ואולם גוף הדבר דצריך להפסיד כל ממונו שלא לעבור על ל"ת אני מצאתי בו חידוש בשו"ת שארית יוסף סי' ע"א עש"ה ואולי רק בשבועה דכתי' האדם בשבועה פרט לאנוס גם איבוד כל ממונו חשיב אונס משא"כ בשאר ל"ת וצ"ע וגם יל"ע דהכתי' ואהבת וגו' ובכל מאודך והאי קרא גבי ע"ז כתי' ע' לקמן ע"ד א' וא"כ משמע דבשאר ל"ת אין חייב לבזבז כל ממונו וע' שו"ת מהרי"ו סי' קנ"ז עש"ה וע"ש דמשמע דגם במצות עשה אין דעתו שיהי' שיעור חיוב בזבוז בחומש ממונו ע"ש שכ' דא"ה מה שיעור יש בדבר כו' עש"ה ולעניין ל"ת דשאו"ת ע"ע בשבות יעקב סי' קמ"ג וע"ע שו"ת ח"צ סי' י"ז מש"ש תוך התשובה גם כי לא מצינו חיוב מפורש לאבד כל ממונו על ככה דאין זה עובר על מצות ל"ת בידים דנימא כל אשר לאיש יתן כו' עש"ה וע"ע בשו"ת רדב"ז ח"א סי' שי"א דכ' דלאו דלא תלין וגו' הוא בכל מת משא"כ עשה דכי קבור תקברנו ביום ההוא הוא רק בהרוגי ב"ד ע' מש"ש בטעם הדבר וע"ע אריכות בסוגי' דכאן בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש"פ וע' חידושי רמב"ן שבת קל"ט ב' שכ' ולפי דעתי הוצאת מת לקבורה כהוצאת אבנים לבניין שאין לומר בו מתוך משום דלא שייך בו צורך היום כו' ועוד שאין מתוך אלא בהנאת כל נפש והרי אין כאן נפש עכ"ל וצ"ל כוונתו במת ביום של יו"ט שני דאי משום לא תלין הרי יוכל לקוברו בליל מוצאי יו"ט ואולם אם נאמר דמ"ע דכי קבור תקברנו הוא ביום ההוא דייקא א"כ שפיר הוי צורך היום מפאת העשה וה"ז הנאת החיים שמקיימין מ"ע דכי קבור תקברנו ביום ההוא וע"ע שו"ת משפטים ישרים סי' רכ"ו ושו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ד"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף