גליוני הש"ס/יבמות/פז/ב

גליוני הש"ס יבמות פז ב

ת"ל דרכי' כו'. נ"ב כזה לעיל ט"ו א' וסוכה ל"ב א' וב' וע' תוס' לעיל ב' א' ד"ה ואחות ועוד י"ז ב' ד"ה ואחות ועוד י"ז ב' ד"ה אשת ועמ"ש בגליון סוכה כ"ח ב' בשם מהרי"ו וע' שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ב העתק תשובת הגאונים נפטור יבמה הזקוקה ליבם מומר משום דלא הוי דרכי' דרכי נועם אם תיזקק למומר ע"ש וע' נימוקי יוסף לעיל פרק ב' דף ו' ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה ואם כנס לא יוציא דכ' דברננה לא מפקא אשה מתותי בעלה דכתי' דרכי' דרכי נועם כו' וע' בית יוסף או"ח סי' יו"ד בסוף הסי' ד"ה יש לדקדק במלבושים שלנו כו' מש"ש בסה"ד א"נ כיון שאם היינו מחייבין אותם בציצית היו נפסקין בכל עת הציצית התחתונים בדריסת הרגלים והי' צריך בכל עת לתקנם איכא למימר דלא חייבה תורה בכך דכל דרכי' דרכי נועם כו' וע' מה שדן מהך דכאן בשו"ת ח"צ סי' מ"ו וע' חכמת אדם כלל ה' סעי' י"ז:

ניסת על פי ב"ד כו'. נ"ב דווקא בהך דכאן דה"ל לאיתתא למידק קנסינן לה אף דניסת על פי ב"ד אבל אשה שנתקדשה לאחד וטעו ב"ד והורו בטעות של הלכה שאין הקידושין קידושין ונישאת לאחר ואח"כ נודע לב"ד שטעו ושקידושי הראשון קידושין מותרת לחזור לו דהויא לה כאנוסה ממש דמותרת לבעלה, ע' אהע"ז סוף סי' י"ז וע' שו"ת משפטים ישרים סי' נ"ו וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קע"ח לעניין אשה שנישאת ונודע אח"כ שבהיותה קטנה או נערה קיבל בה אבי' קידושין ובגוונא דלא ה"ל לה למידע ע"ש שכ' ג"כ דמותרת לחזור לראשון דאנוסה היא מיהו סיים שם ואם יש מי שלבו נוקפו תצא מזה ומזה עש"ה וע"ע שו"ת תשב"ץ שם סי' קפ"ח לעניין א"א שנישאת על פי עדים שהעידו בגירושי' ואח"כ נודע שהעדים בדאים אם תצא מזה ומזה כו' ע"ש ועמ"ש בגליון גיטין ע"ו ב':

תוד"ה מכלל כ' לפי שיש דברים כו' וצריכים לישאל לב"ד כו'. נ"ב מוכח דנאמנות ע"א אפי' במקום שנאמן מ"מ כיון דלאו בכל מקום נאמן לכן אין להתיר על פיו אלא בהוראת ב"ד וע' תוספתא כתובות פרק ב' מעלין לכהונה עפ"י עד אחד ולא עפ"י עד אחד אלא עפ"י אשה לא כשתבא אשה לב"ד אלא לכשתאמר יתנו לו וי"ל דה"ק דהאשה אינה צריכה להעיד בב"ד רק אפי' אמרה בפני אחרים איש פלוני כהן יורו הב"ד על פי עדות זו ליתן לו תרומה ולפי"ז צ"ל דעד מפי עד פסול לעדות תרומה דאל"כ הרי תמיד העדות לפני הב"ד בהכרח שהרי האומר לב"ד שכך אמרה האשה הרי הוא בעצמו עד וא"כ לא ה"ל לתוספתא לומר לא כשתבא אשה כו' רק הל"ל דעד מפי עד כשר וממילא הייתי יודע זה ויש עדיין לדון בזה בתוספתא זו ואולם י"ל דכוונת התוס' כאן דכיון דיש מקומות דאין ע"א נאמן לכן הדרך לשאול לב"ד אבל לא שיהי' חיוב לשאול ואולם תיבת וצריכים שכתבו מוכח דכוונתם מדינא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף