גליוני הש"ס/גיטין/יח/א

גליוני הש"ס גיטין יח א

דף י"ח ע"א

לא מקדים איניש פורענותא לנפשי'. נ"ב מעין זה מגילה ה' א' אקדומי פורענות לא מקדמי:

לשמואל יאמרו כו'. נ"ב ע' ס' בכור שור חולין צ"ה א' ד"ה ת"ש תשע חניות דכ' דאין הטעם כאן משום גזיר' שמא יבואו להתיר שניהם רק הטעם דאין לפסוק דבר התמוה לבני אדם עש"ה וצ"ע דבעירובין צ"א א' יש ג"כ כהך דכאן לשמואל יאמרו ב' כלים בחצר אחת זה מותר וזה אסור ושם הכוונה משום גזיר' כנ"ל מדמשני שם ר"ש לטעמי' דלא גזר כו' עש"ה בגמ' דמפורש הטעם משום גזיר' כנ"ל:

מאימתי כתובה משמטת. נ"ב ע' שו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' א' דנ"ו ע"ב שנסתפק אי נשים ישנן במ"ע דשמיטה דאולי ה"ל מ"ע שהז"ג ע"ש ולכאורה הדבר מפורש כאן וגם במשנה דשביעית האונס והמפתה כו' אין משמטין אולם לפמש"ש דבלאו דלא יגוש וודאי דישנן ורק בעשה דשמוט הוא דיש להסתפק ע"ש א"כ אין ראי' ועכ"פ הי' לו להביא גמ' דכאן ומשנה דשביעית הנ"ל וגם י"ל הכוונה דנ"מ אם מכרה הכתובה לאיש אולם אי נימא דאינן בעשה דשמוט יש לספק גם במכרה לאיש אי ישנו בעשה דשמוט ע' בכורות י"א ב' קאתינא מכח גברא דלא מצית לאישתועיי דינא בהדי' ובב"ק צ"ו א' הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אולם שם הוא לגריעותא ואין להאריך דנ' פשוט דנשים ישנן בעשה דשמוט אי משום דמשביעית ואילך אין לו הפסק ואי משום דהוא מ"ע דשוא"ת ואיכא לאו בהדי' וגם י"ל דממונא מאיסורא לא ילפי' ואין לימוד לפטור נשים ממ"ע שהז"ג שבדבר שבממון ובין אדם לחבירו וגם הרי שביעית אפקעתא דמלכא הוא והחוב משומט מאיליו וכל עניין עשה דשמוט רק שיסכים האדם אל השמיטה שגזרה תורה ויאמר משמט אני דוגמת בכור דמצוה להקדישו אעפ"י שקדוש מאיליו ע' ערכין כ"ט א' וא"כ כיון דגוף השמיטה של תורה רק דין הוא ולא שייך במ"ע שהז"ג ונוהג וודאי גם בנשים א"כ שוב גם מצוות ההסכמה לדין התורה מיסתבר דישנו וודאי גם בנשים שגם הנשים יש להם להסכים לדין שבנה בם התורה ודו"ק אולם לדעת היריאים סי' רע"ח דשמיטת כספים לאו אפקעתא דמלכא הוא ואין החוב משומט מאיליו רק מצוה גרידא הוא על המלוה לשמט א"כ ליתא לטעם האחרון הנ"ל:

רב אמר משתפגום ותזקוף לשמואל אמר וכו' זקפה אעפ"י שלא פגמה. נ"ב עי ב"מ קט"ו א' ת"ר לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו כו' אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר כו' יכול אפי' זקפן עליו במלוה ת"ל משאת מאומה ומבואר דבעי' קרא לזה ולולי קרא לא הית' הזקיפה מועלת לחושבה מלוה ולהיות לה דין מלוה לעניין לאו דלא תבא אל ביתו וגו' וא"כ כאן דלא מייתי קרא לכאורה אין לזקיפה להועיל מסברא גרידא ואולי ילפי' לי' מהך דב"מ וע"ע שביעית פרק יו"ד משנה אי ואם עשאה מלוה ה"ז משמט כו' עש"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף