גבעת שאול - קינה/תולדות שאול
|
< הקודם · הבא > |
אאמו"ר הגאון הגדול עוקר הרים וטוחנן בסברות ישרות ובפלפולא חריפתא מו"ה שאול הלוי זצ"ל קאצינעלינבויגין נולד בשנת תקפ"ח (לפי הערך) לאביו הגאון המובהק החכם המפורסם מו"ה מאיר הלוי עפשטיין זצ"ל שהי' מו"צ דק"ק ווילנא (ונקרא בפי כל בשם ר' מאיר שניפישקער) עוד בימי עלומיו התנכר הנער כי הוא אחד מבחירי ההשגחה העליונה ורוח ה' נוססה בו ולגדולות נועד ומיום עמדו על דעתו שם כל מעיניו בתורת ה' תמימה ושם לילות כימים והיה איש יושב באהלה של תורה ולא יצא מד' אמות של הלכה, פת במלח אכל ומים במשורה שתה ולמד בהתמדה גדולה, בשקידה עזה ונפלאה ובהתלהבות עצומה העושה רושם אדיר וחזק בלב השומע וכה עברו עליו מבחר ימי עלומיו ויצא לו שם תפארה כאחד העלוים היחידים השרידים אשר ה' קורא יודעיו ומכיריו העידו והגיגו כי יהיה לאור עולם וחמדת ישראל!
בשנת תר"ה בהיותו בן שבע עשרה שנה בא במסורת ברית הנשואין מעיר הוראדנא וגם אז לא פסק פומיה מגירסיה, והגה בתורת אל חי ברגש נפלא ובהתלהבות אש-דת שלהבתיה עד כי השתוממו כל חכמי וגדולי הוראדנא בימים ההם ובדרשו אז בבאו להוראדנא לעיני גאוני ישראל כמו הגאון ר' העשיל אשכנזי הגאב"ד דק"ק לובלין זצ"ל והגאון ר' בנימין קארינגאלד הגאב"ד דק"ק אונציץ זצ"ל והגאון ר' אליעזר לאנדא זצ"ל ועוד ועוד גאוני ארץ זי"ע קם זה האחרון ונשקו על ראשו ואמר: "שפתים ישק דורש דברים נכוחים ואשרי שזה ילד, אשרי שזה גידל!" ומאז הי' שמו רומם תחת לשון כל הגאונים הגדולים בזמן ההוא ופיהם היה מלא תהלתו תמיד כי שאול בחיר ה' הנהו ואור עולם, ושמו היה הולך וגדול מיום ליום.
בשנת תרי"ח נתקבל בכבוד גדול בעיר קאסאווא, פלך הוראדנא, לרב ואב"ד, ובצאתו מהוראדנא אמרו עליו כל חכמי העיר כי כותלי ביהמ"ד מר יבכיון על כבוד האיש הדגול מרבבה הזה, כי גלה מהם, אבן מקיר זעקה וכפיס מעץ ענה: אדם כי ימות באהל אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ ממית עצמו עליה! כי באמת היה רב לימודו נשגבה מבינת אנוש, וחסרונו וצאתו מהוראדנא היה חסרון מורגש בין כל לומדי העיר, כי כלם אהבוהו לרוב חכמתו, חריפותו ובקיאוהו כי היה חריף ובקי גדול בכל ספרות התלמודית וכמה מסכתות היו סדורים לו על פה והיה חוזר עליהם בע"פ בשקידה נמרצה מאוד.
בעיר קאסאווא כהן במקדש הרבנות עשרים וארבע שנים ונהל את עדתו במועצות ודעת גם במקל נועם גם במקל חובלים כפי שהיתה השעה צריכה, בכשרון נעלה מאוד, וביראת ה' אמת, כי הוא לבד גדלו בתורה חריפותו ובקיאותו בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, הי' גם גבר חכם בעוז, ויודע היה להלוך נגד רוח כל איש ואיש לקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ולקרבם לתורה, לחכמה וליראה טהורה, ובן מאיר זה האיר עיני רבים בהלכה ע"י שו"ת[1] שבאו אליו מהערים הרבות הקרובות והרחוקות, וגם בהויות העולם רבים נהנו ממנו עצה ותושיה להשיב לשואליו דבר במועצות ודעת כיד חכמתו ותבונתו הטובה עליו, וכל רואיו ומכיריו יחדיו יעידון יגידון כי רוח אלהים היתה מרחפת על פניו וחוט של חן וחסד היה מתוח עליו למשוך אבירים בכחו, במדברו הנאוה, במאמריו המסולאים בפז ובדרשותיו הנעימים קנה את לב עדתו לאהבה אותו וכלם חכו לדבריו כאל מלקוש ובעודם בפיו בלעום כביכורה בטרם קיץ, ותהיינה בפיהם כדבש למתוק.
במשך שבתו בקאססאווא על כסא הרבנות יצא לו מוניטין בעולם בין הרבנים יושבי על מדין הגדולים והמפורסמים מאוד וערים רבות כמו לעכאוויץ, קרינאק, זאגאר חדש, ועוד ועוד בקשו קרבתו לקחת אותו אחר כבוד להיות רב ומורה בעדתם, אך הוא ראה מנוחה כי טוב ואוה למושב לו עיר קאססאווא ולא אבה לשנות מקומו, וכה עברו עליו בקאססאווא עשרים וארבע שנים עד אשר בשנת תרמ"ב נתכבד בכתב רבנות מעיר קאברין בהסכם כל העיר, כחסידים כמתנגדים כלם פה אחד בקשוהו לבוא לשכן כבוד בתוכם. והוא, אף כי גם אז, לא רצה לשנות מקומו, אך להיות כי עיר קאססאווא היתה אז לשרפה מאכלת אש והיתה שעתא דחיקא לו, נאלץ היה למרות רצונו לתת אזן קשבת לדברי ב"ב אשר סבבוהו כתרוהו בהפצרת בקשות רבות לבלתי השיב ריקם את אנשי קאברין ולקבל את המשרה על שכמו, ובין כה נתבקש כבוד אאמו"ר הגאון המנוח זצ"ל לעיר בריסק לתווך איזה ענין וסכסוך שהיה בין הגביר הנכבד לעדתו הרב ר' צבי הורחוב נ"י ובין שותפיו, והקול נשמע בקאברין (אשר לא רחוקה היא מבריסק) כי הרב אשר אליו נושאים את נפשם כל בני העיר, הוא בבריסק ויקומו כל נכבדי קאברין ויבואו לבריסק אל כבוד אאמו"ר זצ"ל ויפצרו אותו מאוד ולא נתנוהו לנסוע חזרה לקאססאווא עד אשר נעתר לבקשתם, והבטיח להם לקבל משרת הרבנות דעירם, וכן היה ונתקבל בעיר קאברין בכבוד גדול מאוד וגם כסף רב נתנו לו על הוצאות, ובא לשכן כבוד בעירם לשמחת לבב כל בני העיר, אשר כלם חכו לקראת בואו כאל מלקוש ויראו את פניו כראות פני אלהים וירצוהו!
עיר קאברין אף כי ידעה להוקיר את כבוד אאמו"ר הגאון זצ"ל בכל דבר הנוגע אליו, עם כל זאת, לא מצא בקרבה מנוחה שלמה, שרצה והורגל בה מעודו, כי עליו היה להביט תמיד בעין חודרת על כל הנעשה בעיר ולאחוז תמיד החבל בשני ראשין לבלי הרגיז מפלגה אחת על רעותה ולצאת ידי כל הדעות וזה הוא מן הדברים הקשים כנודע לכל מי שנסה אך מעט להיות פרנס על הצבור... גם במשך שבתו בקאברין, כעשר שנים, דרשו לשכנו ערים רבות ונכבדות ובקשוהו לשכן כבוד בתוכם כמו עיר נעשוויז ועוד, אך עיר קאברין לא הניחה אותו, לעזוב אותה, בידעה היטב כי לא בכל עת מתרחיש אדם גדול וחכם מובהק כמוהו אשר יואיל לשבת בתוך עיר כקאברין אשר כתות רבות ומפלגות שונות יתרוצצו בקרבה וגם הוא בעצמו לא חשקה נפשו עד מאוד להיות נודד ממקום למקום לעת זקנותו וישאר על מקומו לעליצות נפש כל בני העיר.
אאמו"ר הגאון המנוח זצ"ל אף כי טרדות רבות ושונות סבוהו כתרוהו מכל עבר עכ"ז לא בטל אף רגע מלהגות בתורת ה' בכבודו ובעצמו או ביחד עם בניו, אשר היו אהובים לו מאוד, וגם בשבתו במסבות אנשים גם בנסעו לפעמים במסלות הברזל, לא פסק פומיה מגירסיה, ולא הניח ספר התורה מידו, גם היה דרכו לדרוש מדי שבת בשבתו במסבות אנשים רבים פרשת השבוע עם מדרש רבה והיה דורש כל כתוב וכתוב ע"פ אופנים שונים אשר לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה, והצד השוה שבהן שחותם האמת הי' ניכר עליהם ואלו ואלו דברי אלהים חיים! ועם כל עבודתו בעבודת ה' ועבודת הצבור בעניני כלל העיר, לא העלים עין גם מן הפרט והיה רודף צדקה וחסד כל ימיו, היה חונן לדל, מרחם לאלמנה, אב ליתומים ומטיב לכל, והיה מכניס אורח גדול שאין דוגמתו, גם עמל ויגע הרבה יגיעות בשר נפש ורוח, עד אשר יסד בעיר קאברין חברה גמ"ח[2] אשר מטרתה להלוות לכל עני וקשי יום על משכון בלי רבית, ובדבר זה שהוא מעין ישועה ומקור ברכה לרבים מעניי העיר, עמל יגע וטרח הרבה עד עת האחרונה שתקפתהו מחלה עזה וכבדה מאוד ונסע לווארשא לשאול ברופאים.
כבואו לווארשא אמרו כל גדולי הרופאים שמה נואש לחייו, והוא ידע מכל אלה ועכ"ז לא שנה אה טעמו והיה שמח תמיד וטוב לב וקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, כדרכו, ובמשך שכבו בווארשא על ערש דוי ערך ששה שבועות, רכש לו מכירים ואוהבים רבים ונאמנים אשר נכנסו ובאו אצלו, ואהבו להשתעשע בחברתו, ואף כי היה חלש גדול וכוחות נפשו עזבוהו מדי יום ביומו עכ"ז ענה נפשו ביום צום הכפורים ולא טעם מאומה מערב יו"כ עד למחרתו בלילה אחר הבדלה [3], והתפלל כל יום בצבור ועלה לתורה למרות דברי הרופאים אשר חזקו עליו לבלתי ענות בצום נפשו ולשבת בחברת אנשים רבים ומדי ישבו אל השלחן או שכבו על מטתו לא פסק מלהגות בתורת ד' ולא הניח הגמרא מידו או ספר אחר היה פתוח לפניו, גם בשני ימיו האחרונים שהיה קשה לו לאחוז הספר ביד היה לומד בע"פ ביום ובלילה בשקידה נמרצה כי שכלו המחודד והבהיר באור הברקי היה חדש עמדו ולא עזבוהו עד רגעיו האחרונים וכלכל דבריו בהשכל ודעת ממש עד שיצאה נשמתו בקדושה ובטהרה ורוחו שב אל האלהים באור ליום ה' ד' דחוהמ"ס שנה זו שנת תרנ"ב, בשנת הששים וארבע לימי חייו לדאבון לב כל מכיריו, מכבדיו ומעריציו הרבים; בכל מקום שהיה שמו מגיע היה אבל גדול ליהודים ובערים רבות (ושונות) נשאו עליו קינה ומספד תמרורים בבתי כנסיות ובתי מדרשות על נר ישראל שכבה, ועל שאול בחיר ד' כי לוקח מאתם! גם הגאונים הגדולים מקאוונא, מבריסק, ממינסק, ממיר, ממעזריטש, מראסיין ועוד ועוד מהרו והריצו[4] מכתביהם לקהל עדת קאברין ובם הביעו צערם ועגמת נפשם על האבדה הגדולה שאינה חוזרת שאבדה עיר קאברין בפרט וכל ישראל בכלל בהלקח עטרת תפארת ראשינו וחמדת כל בית ישראל! גם פקדו לקהל עדת קאברין לתת משרת הרבנות על שכם אחינו הרב הגאון מו"ה בנימין איסר הלוי נ"י הגאב"ד דק"ק שווערזנא כי הוא ראוי ומוכשר לזה וע"פ דין הצדק והיושר לו משפט הבכורה להיות ממלא מקום אביו הגאון המנוח זצ"ל, ולבנו סמוך נכון ובטוח כי אנשי קאברין הנודעים לשם ולתהלה ליראי ד' וחושבי שמו בטח לא יעברו על דברי הגאונים הנ"ל שליט"א ויחישו ימהרו לגמור את הענין הזה ולתת משרת הרבנות על שכם אחינו הגאון הנ"ל שליט"א, ובזה יבנו הריסות אמנו האלמנה תחי' ובניה היתומים הקטנים יחיו אשר נשארו בלי משען ועזר וכאניה בלב ים שאבדה קברניטה. וזכות אאמו"ר הגאון המנוח זצ"ל יעמוד להם ואורך ימים ושנות חיים של ברכה והצלחה יושפע להם ממקור הברכות ויבורכו בעושר ואושר ברוחניות ובגשמיות, ובכל אשר יפנו יצליחו! גם העיר ווארשא ידעה להוקיר את כבוד אאמו"ר הגאון זצ"ל ולווהו לבית עולמו בכבוד גדול וכל החברה ש"ס הליטאית שמה, הלכו אחרי מטתו ועל כתף נשאוהו כמעט כל הרחוב עד בית מועד לכל חי, וביחוד השתדל בזה הגביר הנכבד לעמו אוהב תורה ומוקיר רבנן מו"ה יעקב ברודא נ"י יהי נועם ד' עליו ועל רעיתו העדינה תחי' ואורך ימים ושנות חיים של ברכה והצלחה, חיים של עושר וכבוד יוסיפו למו מן השמים וממרומים ישפיעו עליהם ועל כל הנלוים אליהם, אך טוב ושלום שאך הוא הכלי המחזיק ברכה לישראל ושב יעקב ושקט וישראל ישכן לבטח שאנן ואין מחריד!
כעתירת עבד לעבדי ד' וחושבי שמו המתאבק בעפר רגלי ת"ח כל הימים.
- ↑ *) והננו מבקשים מאת כל אלה שנמצא תחת ידם איזה ח"ת מאת כבוד אבינו הגאון המנוח זצ"ל לשלוח לנו את המכתבים הכתובים בעצם ידו, או העתקות מהם למען נוכל לעשות נחת רוח לנשמתו הטהוריה ולהפיץ מעינותיו חוצה לזכות את הרבים בדבריו הקדושים יחד עם חידושי תורתו הנמצאים תחת ידינו.
- ↑ *) ולטוב יזכרו הגבירים הנכבדים אוהבי צדקה וחסד ה' שמואל סאלאווייציק וה' אהרן ליב וולאדאווסקי וה' ליב זאליאזניק יחי' אשר אחרי מות כבוד אאמו"ר הגאון זצ"ל לקחו על שכמם את טורח משא החברה גמ"ח הנ"ל והגדילו פעלם גם שם חדש קראו לה "מעשה שאול" ע"ש אבינו המנוח זצ"ל יהי זכרם ברוך וזכות אאמו"ר יעמוד להם ויבורכו בעושר ואושר והצלחה סלה!
- ↑ *) וכבוא אליו הרופא למחרת יום הכפורים וצעק איך מלאו לבו לעבור על דברי הרופאים ולענות בצום נפשו? ענה ואמר בקר רוח ובפנים שוחקות: "אדון ד"ר אתם תתנו לי סמי תרופה ומרפא לקחת שנים שלש פעמים ביום, ואנכי לקחתי "מאת ד' פאות תעלה כל היום!" שפתים ישק משיב דברים נכוחים, ודברי פי חכם חן!
- ↑ *) אדמו"ר הגאון רשכבה"ג מו"ה רבי יצחק אלחנן שליט"א הגאב"ד דק"ק קאוונא אמר עם הספר לקהל עדת ישורן בקאברין: אוי לנו על גודל השבר הזה כי נלקח מאתנו כבוד עטרת ראשינו ה"ה הרב הגאון הג' כו' כקש"ת מו"ה שאול זצ"ל האב"ד דמחנם קדושה, ונשברה לבי ברקבי ע"ז וכל בית ישראל יבכו את השרפה כו' וחבל על דאבדין כו' והלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות ומי יודע מה כו' והתנחומין שלנו הוא במה שהשאיר אחריו את בנו היקר הרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ה בנימין איסר נ"י האב"ד דק"ק שווערזנא כו' וכו' ובאמת הוא מן הדין והצדק דבנו אם הוא ראוי לזה הדין נותן לעטרהו בכתר הרבנות ויהיה ממלא מקומו של כבוד אביו הגאון זצ"ל וכאשר הנני מכיר את כבוד בנו הרב הגאון מו"ה בנימין איסר נ"י כי הוא ראוי ומוכשר לכבוד הרבנות דקהלתכם ע"כ ממילא ע"פ דין זכה הוא בהרבנות דקהלתם וע"כ יזרזו מעשיהם ויקבלו אותו לרב ואב"ד ויהיה ממלא מקום אביו הגאון זצ"ל ויהיה להם לגאון ולתפארת בכל הענינים הנדרשות ובעז"ה יפיקו רצון טוב ממנו ונשמת כבוד אביו הגאון זצ"ל תמליץ עליהם טוב ונחת וברכות רבות על עדתם הקדושה יחיו כו' וכו', וכדברים האלה כתבו גם יתר הגאונים הגדולים שליט"א ומפני הוצאות הדפוס לא חפצנו להעתיק את כל או"א ביחוד.