גבורת ארי/מכות/טז/ב
אכל טבל של מעשר עני לוקה מדנקט לוקה משמע מלקות הוא דאיכא אבל מיתה ליכא כמו בטבל גמור דחייב מיתה על אכילתו כדאמ' בפרק הנשרפין (דף פ"ב) וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהמ"א האוכל כזית מן הטבל קודם שהפריש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר חייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל וכו' והשיאו אותם עון אשמה אבל האוכל מדבר שניטלה ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר ועדיין לא הפריש ממנו מעשרות ואפילו לא נשאר בו אלא מעשר עני הרי זה לוקה משום אוכל טבל ואין בו מיתה שאין עון מיתה אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר והסכים עמו הראב"ד בהשגות שכתב סברא היא זו והיא יפה בעיני דכתיבי בהני קראי קודש. ומדבריהם למדנו דאפילו על טבל של מעשר שני אין בו מיתה אלא לוקה בלבד ואני תמה ע"ז דאם איתא דטבול למעשר שני אינו בכלל קרא זה דלא יחללו את קדשי והרי כלל עצמו של איסור טבל ללאו ומיתה מהאי קרא דלא יחללו נ"ל התם לא יחללו אשר ירימו בעתידים לתרום הכתוב מדבר ויליף חילול חילול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה כדא' התם ובע"כ לאו ואיסור טבל של מעשר שני אין לנו אלא א"כ נלמד מטבל דמעשר עני וכר' יוסי דנ"ל מגז"ש דבשעריך דלא גרע טבול למ"ש דקדיש מטבול למעשר עני שהוא [בלאו] דאלת"ה טבול למ"ש אפילו לאיסורא גרידא מנלן אלא ודאי כדאמרן א"כ למאי דרצה ר"י לומר אדר"א דאמר אין צריך לקרות את השם על מ"ע של דמאי משום דודאי אינו טובלו וגז"ש דבשעריך לית ליה א"כ מעשר שני של דמאי כיון דאינו בכלל דלא יחללו ג"כ ודאי אינו טובלו וא"כ אין צריך נמי לקרות את השם למעשר שני של דמאי לר"א ואמאי שביק ר"א למעשר שני ונקט מעשר עני לחוד ה"ל למימר דלמעשר שני של דמאי נמי אין צריך לקרות את השם ואמאי [שביק] למ"ש ונקט מ"ע לחוד ובפ"ט דיבמות (דף פ"ז) ס"ל לר"מ מעשר ראשון אסור לזרים מדאיתקוש לתרומה דכתיב את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מה תרומה אסורה לזרים אף מעשר ראשון אסור לזרים ורבנן דאמרי מותר לזרים דרשי הכי מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון נמי טובל וכדתניא ומייתי להא דר"י דשמעתין ומסיים ואי מהתם פי' מהא דר"י הוי אמינא הנ"מ ללאו אבל מיתה לא קמ"ל והקשו התוס' מנ"ל דטבל מעשר עני במיתה הא לא אתקש לתרומה וי"ל דשמא אין מיתה בטבל של מעשר עני א"נ י"ל כיון שאין חילוק משאר טבל לענין אזהרה ה"ה לענין מיתה והשתא בין לתירוץ קמא בין לתי' בתרא תקשה דאי הא דטבל מעשר עני נ"ל עונש מאזהרה דבשעריך אכתי מעשר שני אין לנו [גבי'] אפילו אזהרה גרידא דהא אפילו מעשר ראשון אי לאו דאיתקוש לתרומה ה"א דלא טבול ובע"כ אזהרה לטבל מעשר שני מגז"ש דבשעריך נפקא כמו שפי' דהא טבול למעשר ראשון ללאו נמי נ"ל מהכא כדמסיק ואי מהתם ה"א הנ"מ ללאו אלמא לאו למעשר ראשון ממ"ע [נפקא[ והוא הדין נמי מעשר שני מיניה אתיא א"כ לר"א דס"ל [ודאי] מ"ע אינו טובל ולית ליה גז"ש דבשעריך כ"ש דאין לנו אפילו אזהרה ואיסורא גרידא לטבול למ"ש וא"כ אמאי קאמר אין צריך לקרות את השם למעשר עני של דמאי ושביק למעשר שני הא מ"ש נמי אינו טובל לגמרי דאזהרה מאין כיון דאינו בכלל אזהרה דלא יחללו וגם גז"ש דבשעריך (לית ליה] וה"נ תקשה הא לתי' קמא דטבול למעשר עני אינו במיתה אלא באזהרה גרידא דגז"ש דבשעריך בע"כ מ"ש נמי מיניה אתיא א"כ לר"א דלית ליה גז"ש דוודאי מעשר שני אינו טובל למה לי קריאת שם למעשר שני של דמאי אליבא דר"א:
וראיתי להר"ן בפי"א דמסכת נדרים (דף פ"ד) דפירש דה"ט דמ"ד ודאי אינו טובלו משום דס"ל אי אפשר שיהא הכרי עצמו חמור מפני מעשר עני המעורב בו יותר ממעשר עני עצמו דבשלמא תרומה בדין הוא שיהא טובלת דכיון [שהיא[ עצמה אסורה ראוי הוא שתאסר תערובתה כיון דע"כ צריך להרימה מן הכרי אינה מתבטלת שם מש"ה אוסרת אבל מ"ע שהוא עצמו מותר לזרים איך יהיה תערובתו חמור ממנו. ולהאי טעמא י"ל דאפילו למ"ד מעשר עני ודאי אינו טובל ול"ל גז"ש אפ"ה מעשר שני טובל דכיון דהיא עצמה אסורה לאכול חוץ לירושלים וגם שם אינו נאכל בטומאה והרבה איסורים תלוים בקדושת מעשר שני כדתנן במס' מ"ש ראויה היא שתאסר תערובתה מש"ה טובלת ואע"ג דלא דמי לגמרי איסור טבל קודם הפרשתה לאחר קריאת שם מעשר שני דאלו קודם הפרשתה משום [טבל] אסור לאכלה אפילו בירושלים משא"כ לאחר הפרשתה מותר לאכלה בירושלים או בכל מקום ע"י פדיון א"כ אכתי תקשה איך יהיה תערובתו חמור ממנו הא ליתא לסברת הר"ן דהא מפרש דה"ט דתרומה טובל דכיון דהיא עצמה אסורה בדין הוא שתאסר תערובתה כיון דע"כ צריך להרימה אינה מתבטלת שם דא"כ טבול לתרומה יהיה מותר לכהן דהא תרומה לכהן שריא וכיון דתרומה עצמה לכהן שרי איך יהיה תערובתו חמור יותר ממנו לאסרו לכהן אלא ע"כ לא אמרינן לה"ט דאיך יהיה תערובתו חמור ממנו אלא אם אין שום קדושה כלל לאחר הפרשה אבל אי אפילו [לאחר הפרשה] נמי נשאר קצת קדושה עליו ל"א בה (אם) [איך[ תערובתו חמור ממנו וה"ט שייך נמי לומר גבי מעשר שני משא"כ מעשר עני דלאחר הפרשתו אין בו שום קדושה לגמרי שייך שפיר לומר לא יהא תערובתו יותר חמור ממנו מ"מ הא גופי' קשיא על הר"ן כיון דגבי תרומה בע"כ קודם הפרשתו חמור תערובתו יותר מלאחר הפרשתו דהא שרי לכהן והא אסור תו אין לנו הוכחה על מעשר עני שלא יהיה טובל מפני שאין להחמיר קודם הפרשה מפני התערובות [יותר] מלאחר הפרשה כיון דמ"מ בתרומה גופיה נמי איכא חומרא יתירא במקצת קודם מלאחר לגבי כהן [וא"ל] משום דזה חומרא זוטא לגבי כהן לחוד ובמעשר עני איכא חומרא רבה אי אמרת דטובל לכ"ע בין לגבי כהן בין לגבי ישראל. משא"כ לאחרי הפרשה דהוי כחולין לכל דבר. וכן לגבי מ"ש ליכא חומרא יתירא קודם מלאחר דהא לאחר נמי הרבה איסורים איכא בקדושת מעשר. דאינן דברים של טעם כיון דמ"מ בתרומה גופא איכא חומר בתחלתו יותר מסופו מפני תערובתו ה"נ גבי מעשר עני נמי יהא טובל אע"ג דחמור תחילתו מפני תערובת לגמרי מסופו דמה לי חומרא רבה להחמיר בתחילה מפני התערובת ומה לי חומרא זוטא דמ"מ הא חמור מפני התערובות גבי תרומה יותר מסופו אע"כ ה"ט לאו מילתא היא וליתא לסברת הר"ן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |