גבורת ארי/יומא/ס/א

גבורת ארי יומא ס א

דף ס' ע"א

משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה ב' כתובים הבאים כאחד פי' משום דבב' כתובים גלי קרא דמועלין בו אף לאחר שנעשה מצותו כדכתיב והניחם שם כדמסיק וכן בתרומת הדשן כתיב ושמו שאסור בהנאה וק"ל מאי ב' כתובים הבאים כאחד יש כאן בשלמא ההיא דתרומת הדשן ניחא דהא ודאי לאחר הרמה נעשה מצוותו אבל הא דבגדי כהונה כל עצמם דנעשה ונגמר מצוותן לא נ"ל אלא מוהניחם שם דאי לאו האי קרא ה"א דאכתי לא נעשה מצוותן א"כ לא הו"ל הא דבגדי כהונה שני כתובים דלאו מש"ה לחוד כתב רחמנא והניחם שם דאע"ג דנעשה מצוותן אפ"ה טעון גניזה אלא מש"ה גופיה כתב רחמנא והניחם שם לאשמועינן הא גופיה דאין ראויין עוד לשום עבודה ואי לאו האי קרא ה"א דראויין הן לכה"ג ביו"כ אי נמי לכהן הדיוט בכל השנה:

והני תלתא קראי בדם ל"ל וכו' ק"ל הא סוגין אדר"מ ור"י ור"ש קיימא והניחא לר"מ צריך מיעוטי לדם מכל הני משום דאית ליה איסור חל על איסור באיסור כולל ואיסור מוסיף כדאמרי' בפ"ג דיבמות (דף ל"ג) והני כולהו אית בהו א"כ מיגו דחייל איסור פיגול ונותר אבשר ס"ד דחייל נמי אדם קמ"ל קרא דלא וה"נ לר"י ניחא דשמיע לן בספ"ז דחולין (דף ק') דא"ל איסור חל על איסור באיסור חמור דקאמר גיד הנשה נוהג בטמאה שכן חמיר שנוהג בבן נח ואיסור הנא' איסור חמור מקרי כדמוכח בההיא סוגיא גבי האוכל גיד הנשה של עולה וכמו שפירשו התוס' התם והרי דם שרי בהנאה ופיגול נותר ומעילה איסורי הנאה נינהו וסד"א דחיילי על איסור דם קמ"ל קרא דלא אבל לר"ש דלית ליה איסור חע"א בשום ענין אפי' באיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור חמור כדדייק הגמרא בפ"ב דקדושין ובפ"ב דפסחים (דף ל"ו) ובפ"ה דכריתות (דף כ"ג) מהא דאמר ר"ש האוכל נבילה ביוה"כ פטור ל"ל קרא למעוטי דם מכל הני תיפוק ליה דאין איסור חל על איסור והניחא למ"ד התם בספ"ה דכריתות אליבא דר"ש דבקדשים גלי קרא דאיסור חל על איסור ודייק לה מדכתיב כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ואתי איסור מיתה וקא חייל על איסור חלב דבכרת שפיר אלא למ"ד התם אליבא דר"ש דאפי' בקדשים אין איסור חל על איסור בשום ענין דתניא אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין והאי כל חלב מוקי לה בולדות קדשים וקסבר ולדי קדשים בהווייתן הן קדושים דתרווייהו בהדי הדדי אתו התינח דצריך קרא למעוטי דם ממעילה דאיכא למימר דמשום ולדי קדשים קאתי למעוטי דאיסור דם ואיסור מעילה בהדדי קאתו דס"ד דחייל איסור מעילה על דם קמ"ל קרא דלא אלא איסור טמא ונותר אפי' בולדי קדשים לא משכחת לה דחייל עד שעת הקרבה ולעולם איסור דם קדים וכיון דאין איסור חל על איסור בקדשים קרא למעוטי דם מנותר וטמא ל"ל תיפוק ליה דאין איסור נותר וטמא חל על איסור דם דקדים והא ליכא למימר דנ"מ אם אכל חצי זית בשר נותר וטמא וחצי זית דם מנותר וטמא משלימו לכזית דהתם משום אין איסור חל על איסור אין לפוטרו משום נותר וטמא כיון דמאיסור דם אינו אלא ח"ש וס"ד דחייל איסור נותר וטמא על איסור דם של ח"ש קמ"ל קרא דאין על דם שם נותר וטמא כלל ואע"ג דס"ל לר"ש בפ"ג דמכות כל שהוא למכות וא"כ תיפוק ליה משום איסור דם ליתא הא קאמר התם לא אמרו כזית אלא לענין קרבן ודם בר קרבן הוא ובעי כזית אפי' לר"ש וה"נ פיגול ונותר בני קרבן נינהו ומודה ר"ש דצריך כזית בין במזיד לענין כרת בין בשוגג לענין קרבן דהא ליתא דכבר הוכחתי לקמן ברפ"ב דמכילתין (דף ע"ג) דאין איסור חל על איסור דח"ש נמי ומהא דספ"ה דכריתות גופיה מוכח כן דאל"כ מנ"ל להגמ' להוכיח מהא דאשר לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה דאיסור חל על איסור בקדשים דילמא נ"מ לח"ש איסור קדשים קלים וח"ש בשר ק"ק דמצטרפין למעילה ומאיסור חלב ליכא אלא ח"ש וכיון דחלב בר קרבן וכרת הוא אפי' לר"ש בעי כזית ומאי פריך למ"ד לר"ש בקדשים אין איסור חל על איסור כל חלב לה' מאי עביד ליה א"ו ש"מ דעל ח"ש אין איסור חל על איסור ועוד הבאתי ראיות לזה וה"נ משמע לי מדברי רש"י שפי' חד למעוטי מנותר שאם אכל וכו' מכרת נראה משום דק"ל דאי בהזיד בשניהם בדם ונותר או בטומאה ודם ל"ל למעוטי תיפוק ליה דחייב כרת משום דם והשתא ל"ל לדחוקי הכי הא כיון דע"כ מיירי בדליכא אלא ח"ש מדם דאל"כ תיפוק ליה דאין איסור חל על איסור וא"כ איכא למימר אפי' בהזיד בדם נמי אלא ודאי משכחת לה לרש"י דאפי' בדאיכא כשיעור מדם נמי מיירי ובכה"ג א"א לאוקמי אלא בדשגג בדם ואע"ג דאיכא נמי לאוקמי במזיד ובח"ש אפ"ה כיון דמיירי נמי בכשיעור וא"א אלא בדשגג בדם רש"י חדא מתרי טעמי נקט מ"מ קשיא ל"ל למעוטי דם מנותר וטמא למ"ד אליבא דר"ש דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור וי"ל דאע"ג דאין איסור חל על איסור מ"מ משכחת לה דאתי איסור דם ואיסור נותר וטמא בבת אחת ובאיסור בת אחת מודה ר"ש דתרוייהו חיילא כדאמרינן גבי ולדות קדשים וה"ד כגון דאייתי ב' שערות לבתר שחל על קרבן זה איסור נותר וטמא דכי מייתי ב' שערות השתא אתו וחל עליה איסור דם ונותר וטמא בבת אחת דהא בעוד דלא אייתי ב' שערות לאו בר עונשין הוא וכה"ג מוקי לה בסוף פ"ג דיבמות (דף ל"ג) גבי זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דהו"ל איסור בת אחת ואפי' לר"ש חיילי כגון דאייתי ב' שערות בשבת ואייתי ב' שערות ואיטמי לי' דכולהו בהדי הדדי אתו ובאמת מההיא סוגיא פ"ג דיבמות ק"ל אהא דספ"ה דכריתות דמקשי אהא דרבי רחמנא אימורי קדשים קלים למעילה ולטומאת הגוף הא אין איסור חל על איסור הל"ל בדאיטמא ואייתי ב' שערות אח"כ וכן בדאייתי ב' שערות בתר הקדשה דבהמה זו דאיסור חלב וטומאה ומעילה בבת אחת קאתו אלא שאין להאריך כאן בזה. עוד י"ל למאי דאמרינן פ"ג דמנחות (דף כ"א) דם שבשלו או מלחו אין עוברין עליו בלא"ה לא קשה מידי דמש"ה מיעטו קרא לדם מנותר וטמא אע"ג דאין איסור חל על איסור נ"מ אע"ג שבישלו או מלחו דפקע איסור דם אפ"ה קמ"ל קרא דליכא איסור נותר וטמא ומעילה בדם קדשים מיהו כ"ז לדעת הפוסקים דפסקו הכי מ"מ קצת פוסקים ס"ל דדם שבישלו או מלחו ע"ע וכ"ד רש"י בפ"ח דחולין (דף ק"ט) גבי הא דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו וכמ"ש התוס' שם א"א לאוקמי הכי וזה תלוי בדקדוקי סוגיא זו דפ"ג דמנחות דנ"ל לפי מסקנת רבא ור"פ התם דם שבישלו או מלחו ע"ע וכבר ביררתי ד"ז בתשובה באריכות אין זה מקומו לפיכך מחוורתא כפי' קמא:

הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר בגמ' מוקי לה להאי הקדים במתנות שבהיכל ומפשטא דמתניתין משמע לכאורה דארישא קאי כיצד קתני אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום כיצד הקדים דם השעיר וכו' והאי יחזור ויזה לעכב קאמר ולפ"ז מתניתין ר"נ היא דאמר דאפי' בדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ סדרן מעכב דאלו לר"י הקדים דמים בחוץ מאוחר למוקדם לא מעכב כדאמ' לעיל רפ"ד לא דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור"י היא אבל ק"ל לפי זה דאמר ר"ח בגמרא קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה כלום ואמרינן עלה כמאן דלא כר"י דהא חפינת קטורת בחוץ היא ומשני אפ"ת ר"י צורך פנים כפנים דמי ופריך עלה מסיפא דמתניתין דתנן ואם עד שלא גמר את המתנות שבפני' וכו' ואם איתא יחזור ויחפון מבעי ליה ואי מתני' ר"נ היא הא ודאי לר"נ קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום דהא מדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ הוא ומאי פריך אדר' חנינא הא ע"כ ר"ת לא קמ"ל אלא הא דאפי' לר"י לא עשה כלום אבל אדר"נ מילתא דפשיטא היא והשתא קושיא זו קשיא אמתניתין גופיה ולא אר"ח וה"נ מאי דפריך בגמ' ממתניתין אהא דאמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום והא דעולא נמי אליבא דר"י אתיא ולפ"ז אי מתניתין ר"נ היא תקשה ליה מתניתין גופה מיהו למאי דאפרש בגמ' דאיכא למימר דאפילו לר"נ הא דר"ח ודעולא ליכא עיכובא אתי שפיר דפריך לה אהני אמוראי אבל מגופה דמתניתין לא קשה מידי מ"מ י"ל דמתניתין ר"י היא והא דקא הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה למצוה קאמר ולא לעכב ומילתא באפי נפשה היא ולא לפרש הרישא קאתי אלא דק"ל אי למצוה קאמר מאי קמ"ל דיחזור ויזה פשיטא:

וכן במזבח הזהב וק"ל הא במזבח הזהב ב' מיני הזאות היו ד' מתנות על ד' קרנות וז' על טיהרו כדתנן לעיל והו"ל למימר וכן בקרנות המזבח וכן בטיהרו שכל א' כפרה בפני עצמה ואם נתן מקצת מתנות על טהירו ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל ממתנות שבטהירו וא"צ לחזור ולהזות מתנות שבקרנות מיהו בגמרא נפקא ליה מוכלה לכפר את הקודש דכל א' כפרה בפני עצמה ולא חשיב הא דקרנות וטהירו אלא א' דא' מזבח כמשמעו ושניהם כללן קרא בהא דמזבח מיהו איכא למימר דלמ"ד אין מערבין לקרנות והא בטהירו לכ"ע מערבין כדפי' לעיל אע"ג דקרא כלל לשניהם בהא דמזבח אפ"ה איכא למימר דתרתי נינהו הואיל דלא דמי דבהזאת דקרנות מזה מפר בפ"ע ומשעיר בפ"ע ובטהירו מזה ע"י תערובת וא"צ קרא לזה שהן ב' כפרות כיון שהזאת הדמים בעצמם מחולקין זה מזה משא"כ לפנים ואוהל מועד אע"פ שבמקום הזאה מחולקין מ"מ בעיקר הזאת הדמים בעצמם אינם מחולקים ובזה הוי ניחא ההיא דפ"ד דזבחים (דף מ"ב) גבי פיגל בהזאות של פר ושעיר של יוה"כ דקתני פיגל בין בא' בין בב' כו' דמוקי לה רבה משכחת לה בד' פרים ובד' שעירים דהזאות חלוקים הם היינו לפנים ודהיכל והני דמזבח תרתי נינהו די"ל דאליבא דמ"ד אין מערבין לקרנות קאמר לה ומשום ההיא ברייתא דמייתי לה שם בסמוך דחשיב מ"ז דיוה"כ משום דאין מערבין לקרנות מ"מ אאל"כ דא"כ תקשה למ"ד מערבין לקרנות ל"ל דכתב רחמנא בהאי קרא מזבח ללמד דכפרה בפ"ע היא ואינה נכלל כאחד עם המתנות הקודמות תיפוק ליה בלא"ה כפרה בפ"ע היא הואיל ובכאן מערבין ובהזאות הקודמים לה אין מערבין אלא ודאי ליתא לה"ט:

ת"ר כל מעשה יוה"כ כו' לא עשה כלום ת"ק לא פי' במאי מיירי אי בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים דווקא וכר"י או אפילו בחוץ וכר"נ ופליגי במילתיה ר"י ור"נ אבל אין לפרש דתלתא תנאי נינהו ות"ק ת"ק בפ"ע הוא ואפי' בדברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ נמי ס"ל דסדרן מעכב ופליג אתרווייהו דא"כ הו"ל לפרש טעמא דת"ק נמי כדמפרש טעמא דר"י ור"נ אלא ודאי כדפירשתי וכה"ג מצינו בפ"י דפסחים (דף קט"ז) גבי וחותם בגאולה דפליגי ר"ע ור"י במילתיה דת"ק ובכמה מקומות מצינו כה"ג כדפי' התם הרשב"ם והתוס' ועוד הכא בלאו הכי אינן אלא ב' תנאים דהא קיי"ל כל מקום שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש כדאמר' בפ' זה בורר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף