גבורת ארי/יומא/נב/ב

גבורת ארי יומא נב ב

דף נ"ב ע"ב

נתן את המחתה בין ב' הבדים ק"ל למאי דס"ל לר"י בפ"ג דמנחות (דף כ"ז) אל הקודש ומבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפורת במיתה על ביאה ריקנית והא גבי קטורת לא כתיב אל פני הכפורת כדכתיב גבי מתן דם פר ושעיר אלא והביא מבית לפרוכת לחוד וכיון דסבר ר"י דמבית לפרוכת בלאו גרידא א"כ בעבודת הקטורת לא ניתן לדחות אצלו איסור מיתה דאל פני הכפורת בין הבדים והא לקמן נמי תנן גבי הזאת דם פר ושעיר נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד היינו בשעת הקטרת קטורת אלמא הקטרת קטורת נמי היה בין הבדים ואמאי הא לא ניתן איסור מיתה לדחות אצל קטורת ואיך נכנס עד לבין הבדים הא מבית לפרוכת לחוד סגי ליה להקטרת קטורת ועוד קשה אפי' לרבנן דס"ל התם דמבית לפרוכת נמי במיתה והשתא בע"כ איסור מיתה ניתן לדחות אצל קטורת אכתי תקשה כיון דסגי ליה מבית לפרוכת מיד בכניסתו לבית קדשי קדשים האיך הותר לו להרבות בפסיעות ולילך בבית ק"ק עד מקום הארון והא אמרינן ברפ"ג דזבחים גבי סמיכת אשם מצורע שהיתה בשער נקנור אבל בעזרה לא מפני שאין מצורע יכול לכנוס לשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ואשמו ופריך אי סמיכת אשם מצורע דאורייתא ותיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא ליעול ולסמוך להדיא דרחמנא אמר ושני רב אדא בר מתנה גזירה שמא ירבה בפסיעות אלמא שאע"פ שהותר לו כניסת עזרה לצורך סמיכה דא"א בלא"ה אפ"ה א"א לו להרבות בפסיעות וסמוך לפתח מיד סגי ליה לסמיכה ומשום גזירה שמא ירבה בפסיעות תקנו לסמיכה זו בשער נקנור ה"נ כיון דהקטרת קטורת פנים סגי ליה בתחילת כניסתו בית לפרוכת מיד אין לו להרבות בפסיעות ולילך עד בין הבדים ולהקטיר שם ואע"פ שרש"י פי' שם שמא ירבה בפסיעות לאחר שסמך אם יכנס פסיעה אחת לצד פנים יותר משהיה צריך נמצא ע"כ משמע דליכא קפידא אלא אם מרבה (אחר) לאחר סמיכה אבל קודם סמיכה ל"ל בה אפי' אם מרבה כיון דנכנס לצורך הכל לצורך סמיכה הוא ליתא דלאחר סמיכה ל"ל שמא ירבה בפסיעות בלא רבוי פסיעות נמי אם ישהא יותר מן הצורך ענוש כרת מידי דהוה אנטמא בעזרה ועוד אין טעם לגזור לשמא ירבה אחר סמיכה כיון דכבר סמך וגמר מצוותו אלא ע"כ לשמא ירבה קודם שיסמוך קאמר שלא יהיה זריז וזהיר כ"כ לסמוך מיד סמוך לפתח העזרה כל מה דאפשר ואם שגג ונכנס לפנים מלא פסיעה יותר שגג באיסור כרת ונראה לי שט"ס הוא ברש"י וצ"ל שמא ירבה בפסיעות קודם שסמך והסופרים טעו בין קודם ללאחר גם לשון רש"י גופיה מוכח הכי שמסיים אם יכנוס פסיעה אחת יותר משהיה צריך ואי לאחר סמיכה מאי קאמר יותר ממה שהיה צריך הא לאחר סמיכה כל מה שנכנס לפנים הכל הוא שלא לצורך אלא ודאי ט"ס הוא מ"מ ש"מ אפי' היכא שהתירה התורה לצורך מצוה יותר מן ההכרח והצורך לא הותר וא"כ אמאי מוליך את המחתה עד לארון כיון דבהבאת תחילת מבית לפרוכת סגי:

יצא ובא לו דרך בית כניסתו פי' התוס' אע"ג דביאה דרך אחוריו לא שמה ביאה כדאמרינן בפ"ב דשבועות (דף י"ז) יציאה דרך אחוריו שמיה יציאה כתלמיד הנפטר מרבו דהא הכא יציאה כתיב ויצא אל המזבח וגמרא ערוכה היא בפ"ק דחולין (דף י"א) ובהכי ניחא לי הא דתני הכא גבי יציאה זו שיצא דרך בית כניסתו ולמה במס' תמיד גבי מי שזכה בכל יום בדישון מזבח הפנימי ומחתה וקטורת והדלקת הנרות והטבתן שכל אלו היו בהיכל לא קתני שיצאו דרך כניסתן והרי אפי' מן העזרה היתה יציאה אחורנית כדאמר בגמרא וכן כהנים בעבודתם וכו' כ"ש היכל דקדיש טפי אלא ה"ט דתנא הכא משום רבותא משום דכתיב ויצא ה"א דרך אחורנית לא שמה יציאה קמ"ל דשמיה יציאה כ"ש הני דלא כתיבי בהו יציאה דצ"ל אחורנית מפני הכבוד:

אתיא שמה שמה כו' רש"י בשמעתין לא פי' דלמנ"מ אתיא לן כל הני בגז"ש ובפ"ב דהוריות (דף י"ב) פי' דאתו כולהו בגז"ש מארון דנגנזו כמוהו וק"ל לומר דאתי גז"ש על מה שיהיה לאחר מכאן דורות הרבה ונ"ל דעיקר גז"ש אתיין דכל הני מונחים אצל הארון וכיון דידעינן בגז"ש שאצלו מונחים ממילא ש"מ הוא כשנגנז הארון נגנזו עמו כדאמרינן גבי ארגז הואיל ומונח אצל הארון ממילא ש"מ שנגנז עם הארון ה"נ הא ואע"ג דגבי צנצנת ומטה אהרן כתיב בהו לפני העדות כל המשכן כולו קרוי עדות דכתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות להכי אתיא גז"ש ללמד דעדות דכתיב גבי הני היינו ארון דווקא:

דתנן מלמדין אותו דתנן גרסינן דמשנה היא במס' תמיד גבי קטורת שבכל יום ומדברי התוס' נעלם משנה זו וסברי דברייתא היא והוקשה להם מאי אולמא דהא ברייתא מהני דמכרעת היא ותי' דברייתא זו מתניא בי ר' חייא ור' אושעיא ועוד דחקו בזה הרבה ודבר זה גרם להם שנעלם מהם שזו משנה היא והא ודאי דמתניתין עיקר ומכרעת לברייתא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף