גבורת ארי/יומא/מ/א

גבורת ארי יומא מ א

דף מ' ע"א

אלא למ"ד מעכבא הני מילי כתבו התוס' הוי מצי למימר ר' שמעון היא דאמר הגרלה לא מעכב קשה לי אם איתא דאפשר לאוקמא הא כר' שמעון ודאי הוי משני לה הכי והוה ניחא טפי דאין צריך להגיה הברייתא מדהשתא מגיה במקום מצוה להגריל תני מצוה להניח ובת"י תי' דאכתי לא ידע למילתיה דר' שמעון ואין נראה דהא לאו איזה אמורא שני לה הכי תני מצוה להניח אלא סתמא דגמרא ואסתמא דגמ' לא שייך דלא ידע לה ועוד המקשה ודאי ידע לה דהא בסמוך מייתי לה להא דר' שמעון ופריך מיניה וכי תימא הכא נמי להניח אימא סיפא ר' שמעון אומר כו' מכלל דר' שמעון סבר הגרלה מעכבא פי' בתמיה והתניא מת א' מהן כו' וכאן דידע לה מאי פריך הכא למ"ד מעכבא ה"מ הא איכא ר' שמעון דסבירא ליה דלא מעכב ואיכא למימר ר' שמעון היא אם לא שתדחוק עוד לומר דזה מקשה אחר הוא ואין זה דרך התלמוד. עוד תי' בת"י דניחא ליה לאוקמא אליבא דכו"ע שאין זה סברא דנימא ר' שמעון לא ידע אי רבנן הגרלה קאמרי או הנחה קאמרי גם על זה קשה לי הא בההיא ברייתא לא נזכר כלל ר' שמעון והוי מצי ליה לאוקמא כוותיה וגם בלאו הכי דבריהם מגומגמים דמאי קאמר אין זו סברא דר' שמעון לא ידע אי רבנן הגרלה קאמרי או הנחה אדרבא הא א"צ לומר דר' שמעון לא ידע אלא לבתר שמשבש ומגיה הברייתא תני לא הניח אבל אי לא הגריל ממש הוא א"צ לומר דר' שמעון לא ידע גם מה שפירשו בתחילת דבריהם דניחא ליה לאוקמא אליבא דכולי עלמא דברי תימה הן וכי כדי לאוקמא ככולי עלמא מגיה הברייתא וכי לא מצינו סתמא דברייתא דאתין כיחידאי והלא כל התלמוד מלאים סתמא דמתניתין וברייתות דשנוים במחלוקת ואתיין כיחידאי וכ"ש בהא שפי' דניחא ליה לאוקמי ככולי עלמא דהא אי תנא לא הניח אי אפשר לאוקמי ככולי עלמא דהא יש לדייק לא הניח הוא דכשר מכלל דלא הגריל פסול אם כן הא דלא כר' שמעון וכדדייק לקמן אמילתיה דר' שמעון ואם כן אכתי לא אתיא ככולי עלמא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף