גבורת ארי/יומא/מה/ב

גבורת ארי יומא מה ב

דף מ"ה ע"ב

שסודרן על גב הכבש או על גב הסובב פי' התוס' בשם ריב"א אבל ע"ג היסוד לא דא"כ הי' נפסל בלינה אם ירד אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה ה"ה כמזבח ואין לינה מועלת בראשו של מזבח וכן כבש ואני תמה ע"ז הניחא לרבה דאמר בפ"ט דזבחים (דף פ"ז) אין לינה מועלת בראשו של מזבח אלא לרבא דאמר התם דאפילו בראשו של מזבח מועלת לינה מאי איכא למימר ואע"ג דהא דמועלת לינה לרבא ה"מ דאם ירדו מן המזבח דלא יעלו אבל אם לא ירדו מקטיר והולך דהא המזבח מקדש פסולין ליקרב אם עלו וכן כבש כדאמ' התם הא מ"מ מב"ל התם אויר מזבח כמזבח דמי או לאו כמזבח דמי ואתינן למפשט דכמזבח דמי מדכבש מקדש פסולין ואי אויר מזבח לאו כמזבח אויר כבש נמי לאו ככבש האיך מסיק ליה מכבש למזבח הו"ל ירוד ודחי דנגיד ליה פי' גוררן מן הכבש עד המזבח ואינו מגביהן והשתא לרבא דלינה מועלת בראשו של מזבח וה"ה לכבש וסובב ואי אויר מזבח לאו כמזבח דמי ה"ה לאויר כבש וסובב והשתא האיך מסיק ליה מסובב שהוא למטה מראשו של מזבח ד"א כדא' בפ' ב' הלחם (דף צ"ז) והיכא מסיק ליה לאותן ד"א דמן הסובב למזבח הו"ל ירוד בשלמא של כבש למזבח א"ל דנגיד ליה שהרי ראש הכבש מחובר לראש המזבח בשוה לו כדאמ' בפ"ו דזבחים (דף ס"ב וס"ג) אבל סובב שנמוך ד"א מראש המזבח היכא מסיק ליה לאותן ד"א שמן הסובב למזבח בע"כ באויר סובב מסיק ליה הא הו"ל ירוד וכיון דלרבא לינה מועלת שם ונפסל בלינה הו"ל ירוד ולא יעלה שוב למזבח והא הכא אמר שסודרן ע"ג סובב עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן האיך סודרן שוב על מערכה גדולה הא מן סובב למזבח לא סגי דהו"ל ירוד ולא יעלה עוד ועוד אני תמה דלא מצינו שסובב יהא כמזבח והתם לא מרבינן פסולים שאם עלו לא ירדו אלא לכבש אבל לא לסובב כדאמר התם אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל את המזבח ועוד אפי' כבש לא שוה למזבח לכל דבר והא לענין מעלה שאור ודבש למזבח דעובר בל"ת א' בפ"ה דמנחות (דף נ"ז) מזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל ואל המזבח ואי לאו דרבי קרא ה"א כבש לא ואפי' התם ס"ל לר"א דלא רבי קרא כבש כמזבח לענין כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אלמא כבש לא שוה למזבח אלא למאי דרבי קרא אבל למאי דלא רבי לא רבי וכ"ש סובב דלא רבי קרא שיהא כמזבח למידי דאינו כמזבח לקדש פסולים שלא ירדו מיהו הא אינה קושיא כ"כ דבפ"ו דזבחים (דף ס"ה) אמר' עושה מערכה ע"ג סובב איכא בינייהו פי' לת"ק דהתם הרוצה לעשות מערכה ע"ג סובב ולהקטיר עושה ולר"נ וראב"י אינו עושה וא"ל דההיא דהכא כת"ק דהתם דסובב כמזבח לכל דבר מ"מ קושיא א' ודאי קשה דקאמר הכא סודרן ע"ג סובב עד שעושה מערכה גדולה וסודרן והרי סתם עשיית מערכה גדולה ע"ג המזבח הוא ועוד שם בפ"ב דתמיד אמר' בהדיא שמחזירין אותן אחר סידור ב' מערכות ע"ג המזבח למערכה והא הו"ל ירדו כדפי'. עוד פי' התוס' דאיסור יש להוריד מן המזבח אבל כשסודרן ע"ג הכבש וסובב לא מקרי ירידה ולפ"ז י"ל דהיה מחזירן משם למזבח קודם עלות השחר שלא נפסלו עדיין בלינה ואע"ג דחזרת איברים הללו היו אחר סידור ב' מערכות כדתני הכא עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן ובפ"ב דתמיד בהדיא שאחר סידור ב' מערכות היה מחזיר לאיברים הא אמרינן בספ"ב (דף כ"ז) שסידור המערכה כשר בלילה:

מנין לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שסודרן ע"ג המזבח ק"ל מדקאמר שלא נתאכלו מבערב אלמא שכבר התחילו בהקטרתן אלא שלא נתאכלו לגמרי עדיין א"כ מאי האי דקאמר שסודרן על גב המזבח וכי מי הורידן משעה שעלו להקטר שאתה מצריך לחזור ולהעלותן ועוד מאי האי דקאמר ואם אין מחזיקן סודרן על הכבש כיון דאיירי באותן איברים ופדרים שכבר עלו למזבח להקטיר אלמא בהחזיק מזבח איירי וכי מפני שכבר מקצת הוקטרו אלא שלא נתאכלו לגמרי מעכשיו אין המזבח מחזיקן אדרבה הא בתחילה הוו נפישי טובא וצריך מקום יותר גדול להחזיקן מדהשתא שנשרפו קצת והמותר נצטמק ואם אין מקום המזבח יכול להחזיק עכשיו כ"ש מעיקרא ונ"ל דה"ג שסודרן על צידי המזבח ואם אין הצדדים מחזיקן שסודרן על הכבש וכו' וה"ג בהדיא בפרק ב' דתמיד והתם קאי בלילה לאחר תה"ד ורוצין לעלות האפר ע"ג תפוח וצריך לסלק האיברים ופדרים מתוך האפר שבאמצע המזבח והכי תני התם ראוהו אחיו שירד נטלו את המגריפות וכו' האיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב סילקו אותן על צידי המזבח אם אין הצדדים מחזיקן סודרין אותן בסובב על הכבש וכו' וה"נ מיירי ברייתא זו דהכא:

אפילו מאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש ק"ל לר"מ דדריש וי"ו לחוד הו"ל למכתב ה"נ ואש וי"ו יתירא לחוד כמו התם ל"ל דכתב רחמנא וי"ו ה"א יתירא וה"נ ק"ל אההיא דפ' הערל (דף ע"ב) דדריש ר"י נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואיתיבי' ר"א לר"י אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום נימול לט' לי' לי"א לי"ב מנין ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו פי' ראב"ש דאמר התם שלא בזמנו נימול אפי' בלילה וי"ו ה"א כגון הכא גבי נותר דכתיב והנותר דריש והשתא לת"ק דדריש וי"ו לחוד ה"נ גבי נותר ל"צ למכתב אלא וי"ו לחוד וי"ו ה"א יתירא דכתב רחמנא ל"ל ונ"ל דאפי' מאן דדריש וי"ו לאו לגמרי בכל מקום דריש אלא דוקא לדרשא דאינו נגד השכל והסברא אבל לדבר חדש דלא מצינו טעמא ולא מצינו כיוצא בה לא דריש לה וכהאי גוונא פירשו התוס' בפרק ד' דסוטה (דף כ"ד) גבי האי איש איש מאי עביד ליה מיבעי ליה לרבות אשת חרש אע"ג דאמר' בפ' הנחנקין אליבא דר"י איש איש דברה תורה כלשון בני אדם ה"מ בדרשה רחוקה יותר לא דריש וא' יותר דברה תורה כלשון בני אדם והכי צ"ל אליבא דכמה תנאי כמו שהאריכו התוס' התם וכהאי גוונא מצינו עוד בסוף פרק קמא דחגיגה (דף י"א) דפריך ודילמא לעבור עליו בב' לאוין ועשה ופירשו התוס' אע"ג דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן לה בלאוי יתירא מ"מ הכא מוקמינן בלאוי יתירא מלמידרש מיניה קרבן חדש של חגיגה שלא מצינו כיוצא בו בתורה ודומה לו מצינו בריש יבמות דמוקי לה לא יגלה בשומרת יבם של אביו בלאוי יתירא ולא מוקי לה באנוסת אביו וכיון שכן ה"נ א"ל דר"מ נמי לא דריש וי"ו יתירא לדבר חדש שלא מצינו כיוצא בו הילכך אי לא כתב רחמנא הכא והאש אלא ואש כמו באידך קרא לא הוי דרשינן כלל להנך וי"ו יתירא למערכה חדשה לא זו לאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב ולא זו למוסיפין בו ביום בשביל מחתת קטורת של פנים דהו"ל דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו שלענין א' של הקטרה יהי' ב' מערכות לאיברים ופדרים של היום ולאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב דהא דא ודא א' הא שתיהן הקטרה א' של אימורין הן מה לי של היום מה לי של אתמול וה"נ אידך וי"ו לא הוי דרשינן לשל בו ביום מערכה חדשה לצורך קטורת פנים ולא יכול ליה ליטלו ממערכה ב' של כל השנה שהיא נמי נעשית לצורך קטורת דהא לא מצינו לענין מין הקטרה א' ב' מערכות דהא דבעי מערכה גדולה לצורך איברים ופדרים ומערכה ב' לצורך קטורת היכל היינו מפני שהן דברים חלוקין לגמרי זה מזה שזה מיני דמים וזה אינו מיני דמים וזה הקטרתן בחוץ וזה בפנים בהיכל לפיכך ל"ל נמי למיני מנחות שאינן מיני דמים והקטרתם על מערכה גדולה משום דמ"מ בהא דמו להדדי שהקטרתן בחוץ כמיני דמים אבל הקטרת היכל ולפני ולפנים דשתיהן הקטרה א' של קטו' אין זה חילוקא יתירא מה שזה מקום הקטרתו נשתנה קצת משל זה שזה בהיכל וזה לפני ולפנים אין זה שינוי יתירא להצריך ב' מערכות חלוקות לצרכן כיון דמ"מ בהא שווין שאין הקטרתן על מערכתן אלא במקום אחר וכל עצמן של מערכתן אינן אלא ליטול הימנו גחלים להביא למקום הקטרתן להקטיר עליהם וכיון שכן אינן ראויין לב' מערכות ובחד מערכה סגי להו ולא הוי דרשינן וי"ו יתירא למערכה חדשה להק' פנים לבו ביום שלא מצינו כיוצא בו אבל השתא דכתב רחמנא וי"ו ה"א יתירא דגבי והאש ובע"כ ו' ה' אפי' לדבר חדש לגמרי נמי דרשינן מיניה דו' ה' אלים למדרש ככל דרשות שבתורה וא"כ כיון דמן והאש דרשינן בע"כ למערכה חדשה לבו ביום ולא סגי לה בההיא מערכה של קטורת של כל יום וכיון דכבר מצינו כה"ג ב' מערכות לענין הקטרה א' של קטורת מעתה אין זה דבר חדש אי דרשינן לוי"ו לחוד דואש למערכה בפני עצמה לאיברים ופדרים דאתמול ואין זה דבר חדש שלא מצינו דמין הקטרה א' יהי' זקוקים לב' מערכות ואין ראוי לדרוש דבר חדש כזה מוי"ו יתירה דהא כבר מצינו כיוצא בו ב' מערכות למין הקטרה א' של קטורת נמצא מכח דרשה דוי"ו ה"א דוהאש אתי ליה לר"מ נמי אידך דרשא דוי"ו מואש ואי לא כתב רחמנא אלא וי"ו יתירא לחוד בשניהם לא הוי דרשינן לא האי וי"ו ולא האי אבל השתא חדא מכלל חברתה אתיא לן וה"נ התם בפרק הערל אי לא כתב רחמנא ו' ה' יתירא גבי והנותר אלא וי"ו לחוד כמו גבי מילה דכתיב וביום ו' יתירא לחוד לא הוי דרשינן לא וי"ו דנותר ולא דמילה למעוטי שלא בזמנה בלילה דהוי דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו שלאחר זמן יהיה לילה פסולה למצותן דבשלמא בזמנם כגון מילה בליל יום ח' ונותר אור ליום ב' לק"ק דאין נשרפים עד הבוקר א"ל ה"ט דלילה לא משום דאכתי מחוסר זמן הם וליל ח' דמילה דומה ליום שלפניו וכן של נותר ומידי דהוה אחייבי טבילה של טומאת ז' כגון זב וזבה יולדת ומצורע וט"מ שאין טובלין אלא ביום ז' דוקא אבל בליל ז' אכתי מחוסר זמן הואי כדתנן בסוף פרק ב' דמגילה ומ"מ לאחר זמנם דהיינו מיום ז' ואילך טובלין אפילו בלילה כמו שפי' המפר' וכמ"ש שם בחי' וא"כ ה"נ גבי מילה ונותר לאח"ז לילה ויום ראוין להיות שוין ולא דמי למצות שנוהגין ביום ולא בלילה כמו ציצית ותפילין למ"ד לילה לאו זמן ציצית ותפילין הן דהתם לאו משום דאין הכשר מצותן בלילה אלא זהו זמן מצותן שקבע להן תורה ביום ולא בלילה ודמי לשאר מצות שקבע להו תורה זמן שהזמן גרמא למצותן כמו שופר סוכה לולב וכיוצא בו דאין זמן חיובן אלא באותן הימים שקבע להו תורה אבל לא בשאר כל השנה וה"נ חיוב זמן ציצית ותפלין רמי רחמנא עליה ביום ולא בלילה ואין יום זה תשלומין לזמן חיובו של יום חבירו אלא בכ"י בפ"ע רמיא חיובא עליה ואם קיים ביום זה מצות הללו אכתי חיובא של יום מחר רמיא עליה בפ"ע וחייב לעשותן בעד חובת היום והרי מצינו מצות דוגמתן שאין זמן חיובן ומצוותן אלא בלילה דוקא ולא ביום כאכילת פסח ומצה וקצירת העומר כדתנן בספ"ב דמגילה וכן ק"ש של ערבית אלא לא ביום תליא מילתא אלא כל מצוה ומצוה מכיוצא באלו קבע תורה זמן לחיוב מצות מהן ביום מהן בלילה מהן לזמן הגורם למצותן כגון מצות הנוהגין למועדים ולזמנים אבל מצות כיוצא באלו כנותר ומילה שאין זמן מצותן אלא חדא שעתא ואם מל תינוק זה או שרף נותר זה פקע חיוב מצותן של אלו מעליו לגמרי אלא שאין זמן קבוע למצותן לומר שאם עבר זמנם בטילים כמצה וכיוצא אלא הכשר מצותן נוהג לעולם ואין זה זמן חיוב מצותן שחייב לעולם במצות הללו כמו ציצית וכיוצא דכל שעתא ושעתא רמי עליה חיובא בפ"ע והללו אינן כן דאין זמן חיובן אלא שעתא חדא אלא זמן הכשרן לעולם ואי לא עביד האידנא עביד ליה למחר ומ"מ לא פסק חיובן ומצותן מעליו ודמין לחייבי טבילות דאמרן שזמן מצות טבילתן ביום ז' ובליל ז' לא דאכתי בלילה מחוסר זמן הוי כמו בימים שלפניהם ואין זמן חיובם אלא שעתא חדא ומ"מ אם לא טבלו ביום ז' לא פסק מצותן ויש להם תשלומין להכשר מצותן לעולם ובין ביום ובין בלילה הכשרם מזמנם ואילך וה"נ דכוותיה הילכך אי לא כתב רחמנא גבי נותר ו' ה' יתירא לא הוי דרשינן מוי"ו יתירא של נותר וכן דגבי מילה לדבר חדש שלא מצינו כיוצא בו דלאח"ז לא יהא הכשירן אלא ביום ולא בלילה אדרבא בחייבי טבילות שהן כיוצא בהן ובלאח"ז הכשרן בין ביום בין בלילה אבל השתא דכתב רחמנא ו' ה' יתירא גבי נותר דמההוא יתורא אפי' דבר חדש שלא מצינו כיוצא בו נמי דרשינן ליה ובע"כ נפקא ליה מיניה לנותר דשלא בזמנו נמי אין הכשר שריפתו אלא ביום מעתה סגי לן וי"ו יתירא לחוד גבי מילה ללמד על שלא בזמנו שאין הכשירו אלא ביום כיון דאין זה דבר חדש וכבר מצינו כיוצא בו גבי נותר אלא דאכתי קשה הא בלא"ה נמי מצינו כיוצא בו בכל הקרבנות שאין הכשירן אלא ביום ואפי' שלא בזמנן כגון קרבן מחוסר כפורים אחר יום ז' שלהם שהוא זמנם ועוד ק"ל דבפ' הערל (דף ע"ב) קאמר ר"י נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואיתיביה ר"א אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום לט' לי' וכו' ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו ו' ה' דריש אישתיק והשתא קשה תרתי נהי דר"י לא שמיע ליה הא ברייתא דלט' לי' מנין כדמוכח התם מהא מנין דפלוגתא דתנאי דבמתניתין דר"י ור"י פליגי אדר"מ אמערכה דאיברים ופדרים דדריש ליה מוי"ו דואש ומודו ליה בשל ב"ב ש"מ דאפי' מאן דלא דריש וי"ו ו' ה' דריש וגבי נותר דכתיב ו' ה' לכ"ע דרשינן ליה ואפי' שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום ודלא כר"י ועוד ר"א דפשיטא ליה דאפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש ומנ"ל הא ע"כ מההיא סוגיא דשמעתין נפקא ליה הא א"כ הו"ל לאקשויי לר"י מההיא דשמעתין ואפי' אם תדחק לומר דהא דאמר התם אפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש לאו משמעתין נ"ל הא אלא מסברא דנפשיה פשיטא ליה הכי מ"מ כיון דר"י ס"ל אפי' ו' ה' לא דריש למה לי' להקשות מסברא דנפשיה יותר הו"ל להקשות מהא דמערכות דמשנתינו דמוכח בע"כ דאפי' מאן דלא דריש ו' ו' ה' דריש דהכי ס"ל לר"י ור"י וכדפי':

לימד על מערכה ב' של קטורת ק"ל מנ"ל דבשל קטורת מיירי דילמא מיירי משל ב"ב דכ"ע מודים בה וקמ"ל שתהא על מזבח החיצון ואע"ג דהא נ"ל במסקנא מעל המזבח מלפני ה' מ"מ בתחילת דינא דקאמר אש מחתה ומנורה מנין ואלו לא נאמר האי קרא קאמר ורוצה להביא בדינא דנאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה ומנורה אלמא פשיטא דאפילו לא נאמר האי קרא אפ"ה הוי מוקי לה לקרא דאש תמיד במערכה של קטורת וללמד שתהא על מזבח החיצון והא מנ"ל דילמא מיירי האי קרא דאש תמיד במחתה שמוסיפים בו ביום וכ"ת הא אש תמיד כתיב דמשמע דמיירי מאש תמידית ואש מחתה אינו אלא בו ביום לבד ליתא הא מתמיד נ"ל לאש של מנורה דאש תמיד שאמרתי לך כו' והשתא מנ"ל ללמוד מיתורא דתמיד מנורה דילמא להכי כתב רחמנא להאי תמיד שלא תימא דהאי קרא מיירי מאש של מחתה ולא מאש ק' של היכל וי"ל דאי הוי מוקי להאי קרא בשל מחתה ואפ"ה צריך שיהיה על מזבח אע"ג דקטורת של מחתה רחוק טפי ממזבח החיצון כ"ש של היכל דקרוב וסמוך לו יותר שיהא עליו דהא מילתא מסברא בלא קרא בסמוך ורחוק תליא כדמפרש ואזיל אבל כדמוקי לה בקטורת של היכל לא ש"מ של מחתה דאינו סמוך לו כ"כ כמו דהיכל ואיכא למימר או כלך לדרך זו מה להלן בסמוך לו וכו' כדמפרש ואזיל גם אש מנורה נמי ש"מ ממילא משל מחתה דהא מנורה נמי סמוכה למזבח החיצון יותר משל מחתה אבל השתא נקיט התנא ואזיל כפי סדר הקרוב וסמוך יותר ואח"כ הרחוק ממנו דבתחילה אין לנו לרבות אלא קטורת דמזבח הפנימי דסמוך למזבח החיצון יותר משל מחתה ומנורה ואח"כ מייתי לה של מנורה דסמוך טפי משל מחתה ואח"כ מייתי לה לשל מחתה דרחוק מכולן ממזבח החיצון ולמאי דפי' ניחא דלבתר דנ"ל מיתורא דאש תמיד דמיירי מאש מנורה קאמר אש מחתה מנין ודן דינא והדר מחליף לה ורצה ללמדו מקטורת דבסמוך לו והשתא כיון דקרא דאש תמיד מוקי לה כבר דאיירי ממנורה א"כ קטורת גופיה מנ"ל דבמזבח החיצון דבעי למילף מחתה מיניה א"ו ה"ט כיון דקרא מיירי ממנורה דאינו אלא על מזבח החיצון כ"ש קטורת דמזבח הפנימי דקרוב לחיצון יותר ממנורה כדתניא לעיל בפ"ג שולחן בצפון ומנורה בדרום מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא דאינו אלא על מזבח החיצון ובסמוך אפרש יותר:

הוי אומר זה מזבח החיצון והקשו התוס' ל"ל קרא לקטורת דהיכל שלוקחים ממזבח החיצון נגמור ממחתה ותי' דממחתה לא מצינו למילף דשאני ק' דכל יום כיון שמקטירין אותה על מזבח הפנימי יעשו לה מערכה כמו כן על מזבח הפנימי קמ"ל וק"ל אם איתא דאיכא למימר דיש טעם לומר דאע"ג דשל מחתה דרחוק מכולן ממזבח החיצון ניטל ממנו אפ"ה של מזבח הפנימי אינו ניטל משל חיצון אלא מיניה וביה עדיף יותר א"כ תקשה הא דהקשיתי בסמוך דאמאי מוקי בתחילת דינא להאי קרא דמיירי בשל קטורת דהיכל יותר מבשל מחתה ומנורה וכן באמצע דינא דכבר נ"ל מתמיד דבאש מנורה איירי האי קרא מדכתיב תמיד ומ"מ אכתי קם ליה דאש דקטורת היכל נמי ניטל משל חיצון וכדקאמר נאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה כו' דילמא לא מיירי מקטורת היכל כלל ואינו אלא על מזבח הפנימי דהו"ל מיניה וביה ועוד ק"ל דאפי' לפי המסקנא לא אתי שפיר דנ"ל לאש מחתה מקרא מעל המזבח מלפני ה' וקרא דאש תמיד למנורה שנאמר בה תמיד אכתי של היכל מנין שניטל ממזבח החיצון דילמא קרא דאש תמיד לא מיירי אלא ממנורה לחוד ואין לנו ללמוד של היכל. לא ממנורה ולא ממחתה דהא בשל היכל יש טעם לומר דיטול גחלים מיניה וביה עדיף ויעשה מערכתה ע"ג עצמה א"ו הא טעמא דמיניה וביה עדיף לאו מילתא היא עוד תי' התוס' דקמ"ל דעושין לה מערכה בפני עצמה דאי הוי גמרינן מהכא ה"א ביוה"כ סגי חדא מערכה לקטורת דהיכל ודלפני ולפנים ותי' זה יתכן גם למאי דפירשתי דלפי המסקנא דנ"ל לאש מחתה מהאי קרא דמעל המזבח מעתה ל"צ קרא להיכל כלל לא לקטורת דשם ולא למנורה דבק"ו נ"ל השתא מחתה דאינה סמוכה כ"כ למזבח החיצון כמו הני מערכתה עליו כ"ש הני דסמוכין לו וכי איצטריך קרא ליוה"כ שעושין לקטורת דהיכל מערכה בפ"ע ובע"כ האי מערכה בפ"ע דרבי קרא לעשות ביוה"כ הוא לקטורת דהיכל כמו בכל יום דאי למנורה הא בכל יום אין עושין לה מערכה בפ"ע ומ"ש בו ביום מכל יום א"ו מערכה זו בפ"ע דרבי קרא ביוה"כ לקטורת של היכל רבי דלא סגי לה במערכה של מחתה אלא עושין לה מערכה בפני עצמה בו ביום כמו בכל יום דהא אש תמיד תוקד כתיב וכל מוקד יקידת מערכה משמע כדפי' רש"י בפי' התורה ומיהו מדכתב רחמנא תמיד יתירא ש"מ דמיירי נמי ממנורה שנאמר בה תמיד ולעשות מערכה בפני עצמה אי אפשר דמ"ש היום מכל יום אלא קמ"ל קרא דגם להדלקת מנורה אינו נוטל בו ביום מערכה של מחתה אלא ממערכה של קטורת ובזה ניחא הכל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף