גבורת ארי/יומא/יט/א

גבורת ארי יומא יט א

דף י"ט ע"א

הני כהני שלוחי דרחמנא הקשו התוס' דבפ"ד דנדרים (דף ל"ה) מיבעי ליה אי שלוחי דרחמנא נינהו אי שלוחי דידן ולא איפשטא ואמאי לא פשט לה מהא דרב הונא ותירצו דמהא דר"ה ליכא למיפשט אלא דלאו שלוחי דידן דוקא נינהו ולא דרחמנא כלל והתם מיבעי ליה דלמא שלוחי דרחמנא ודידן נמי קצת נינהו ונ"מ בהא דר"ה דאי דידן לגמרי נינהו מצי בעל הקרבן לעכב שלא יקריבו אנשי משמר את קרבנו אלא כהן אחר ואי דרחמנא ודידן נינהו עיקרו דרחמנא ולא מצי מעכב אבל לענין מודר הנאה בין אי דידן לחוד בין אי דרחמנא ודידן אסור להקריב דקמהני ליה והתם מבע"ל אי שלוחי דרחמנא ודידן קצת ואסור במודר הנאה או דרחמנא לגמרי ושרי והשתא לא מצי למפשט דשלוחי דרחמנא ודידן דמי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד כיון דאף שלוחי דרחמנא נינהו אע"ג דאנן לא מצינן למיעבד לית לן בה ואני תמה מ"ש אי אמרינן דשד"ר ודידן דאזלינן בתר דרחמנא לענין אנשי משמר דלא מצי לעכב וכן לענין הא דאע"ג דאנן לא מצינן למעבד עביד ולענין מודר הנאה אזלינן אף בתר דידן ואסור במודר הנאה אמאי בהני אזלינן בתר חלק גבוה ושל הדיוט בטל לגמרי ואלו לגבי מודר הנאה אפי' אי עיקר שלוחי דרחמנא וקצת דידן אינו בטל הקצת לגבי עיקר למישרי במודר הנאה ועוד אי ליכא נ"מ בהא דר"ה דאמר שלוחי דרחמנא נינהו אלא בהא לחוד דלא מצי לעכב על אנשי משמר מלהקריב אם כן מאי קמ"ל הא בהדיא תניא בספ"ט דב"ק (דף ק"י) גבי כהן שמקריב במשמר שאינו שלו ועבודתה פי' הבשר שהוא בשכר עבודה ועורה שלו ואם היה בעל מום פי' שאוכל ואינו עובד נותנה לכהן שבאותו משמר ואם היה זקן או חולה נותנה לכהן שירצה ומוקי לה ר"פ בשיכול לעשות ע"י הדחק דכי עביד ע"י הדחק עבודה היא משוי שליח ועבודתה ועורה לאותו משמר משום דאכילה ע"י הדחק אכילה גסה לאו כלום היא ומשמע דוקא ביכול לעבוד ע"י הדחק הא אין יכול לעבוד אפי' ע"י הדחק אין נותנה לכל כהן שירצה אלא לא"מ דוקא וה"ה ב"מ נמי אע"פ שאוכל הואיל ואינו יכול לעבוד צריך ליתן לאותו משמר דוקא ולא לכל כהן שירצה כ"ש דזר גמיר אינו יכול ליתן לכל כהן שירצה אלא לאותו משמר דוקא וה"נ תנן בפי"א דיבמות (דף צ"ט) גבי כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה ואין נותנים להם קדשים ואין מוציאין את שלהם מידם ופרש"י בלשון אחד דאין מוציאין את שלהם דאם יש להם קרבן להקריב אין אנשי משמר יכולין להוציא מידם בע"כ דכל אחד אומר כהן אני משמע אבל מזר ודאי מוציאין ואין יכול ליתן לכל כהן שירצה וה"נ תנן בתר הכי כה"ג גבי מי [שלא] שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונישאת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון אם בן ז' לאחרון היה א' ישראל וא' כהן ואין נותנים לו ואין מוציאין שלו מידו מיהו ללישנא בתרא שפרש"י התם אין ראיה מהא דפי"א דיבמות אלא שלשון א' נראה עיקר כמ"ש במ"א ואין כאן מקומו ועוד דאמרינן בפ"ט דב"ק (דף ק"ט) לה' לכהן קנאו ה' ונתנו לכהן שבאותו משמר א"א אלא לכל כהן שירצה כשהוא אומר מלבד איל הכפורים הרי לכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר אלמא איל הכפורים שהוא אשם גזילות א"י ליתנו לכהן אחר אלא לאותו משמר ועוד שהרי משנה שלימה שנינו בפ"ג דתמורה (דף כ') אשם שמתו בעליו ושכפרו בעליו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיו לנדבה ר"א אומר ימותו ורא"א יביא בדמיה עולה הלא אף הנדבה עולה היא ומה בין דר"א לד"ח אלא בזמן שהיא באה עולה סומך עלי' אם היה כהן עבודתה ועורה שלו ובזמן שהיא נדבה אין סומך עלי' וכו' אע"פ שהוא כהן עבודתה ועורה של א"מ ומדנקט בהא נ"מ דעבודתה ועורה בכהן דוקא משמע דבישראל ליכא נ"מ ואי ס"ד דישראל נמי יכול ליתן קרבנו לכל כהן שירצה אע"פ שאינו מאותו משמר א"כ ל"ל למימר בכהן הא בישראל נמי איכא הא ג"מ דעבודתה ועורה דבזמן שהיא באה עולה יכול ליתן לכל כהן שירצה ובזמן שהיא נדבה עבודתה ועורה של א"מ אלא ש"מ מהא מתניתין להדיא דישראל אין יכול ליתן קרבנו אלא לאותו משמר דוקא וכיון דמכל אלו מוכח דאין ישראל יכול ליתן שום קרבן לכהן אחר רק לא"מ א"כ מאי קמ"ל ר"ה בדר"י בהא דקאמר הני כהני שד"ר נינהו אלא ודאי הא דקאמר שד"ר נינהו אינו נ"מ להא דאפילו תימא דשלוחי דידן נינהו אפ"ה אינו נותן אלא לאותו משמר ולא לכל כהן שירצה וליכא נ"מ בהא אי שד"ר או דידן אלא לענין מודר הנאה בלבד וא"כ אכתי תקשה אמאי לא פשט לבעיין דפ"ד דנדרים מהא דר"ה ועוד מצידה תברא אי לא ש"מ מדר"ה אלא דאינו שלוחי דידן גרידא אלא שד"ר נמי ואכתי איכא למימר דאף שלוחי דידן עם שד"ר נינהו מאי פריך לר"ה ממתניתין דאומרים אתה שלוחינו דילמא אף דהוי שד"ר מ"מ לא נפיק נמי מכלל דידן ושפיר קאמרי ליה בשעת שבועה אתה שלוחינו ובדוחק יש לתרץ זאת אלא ודאי הא לאו טעמא למימר דשד"ר ואף שלוחי דידן אלא או כולה שלוחי דידן או שד"ר לגמרי אבל התירוץ הא' של התוס' הוא הנכון דלא רצה למיפשט אלא ממתניתין ולא מדברי אמורא וכן פירשו כל המפרשים:

לימא תהוי תיובתא דר"ה פרש"י מתניתין דקתני אתה שלוחינו וק"ל הא זקני כהונה השביעוהו הכי כדתנן במתניתין א"כ מאי קושיא מהא לר"ה דהא טעמא דר"ה דהני כהני לאו שלוחי דידן משום דמי איכא מידי דאנן ל"מ עבדי ושליח דידן מצי עביד והא לא שייך אלא גבי זר אבל כהן לכהן שליח דידן הוא כיון דאיהו מצי עביד שליח נמי מצי משוי וכדמוכח להדיא בההיא דפ"ט דב"ק דקאמר עבודה דכי עביד ע"י הדחק עבודה היא שליח נמי מצי משוי אלמא כהן לכהן בקרבנו שלוחא דידן הוי וכיון שכן שפיר קאמרי ליה זקני כהונה אתה שלוחינו ואפשר דרש"י לישנא קטיע נקט ואסיפא סמיך דקאמרי אתה שלוחינו ושליח ב"ד ואטו מי לא עסקינן דהב"ד זרים נינהו א"נ י"ל דמהא דקאמרי אתה שלוחינו נמי פריך דהא השבועה הי' שלא לשנות בהקטרת קטורת של פנים כדאמר בסמוך והרי עבודת יוה"כ אינם כשירים אלא בכה"ג ולא בהדיוט ואע"ג דכל הכהנים ראוים לכהונה גדולה ולעבודת יוה"כ ולא דמי לזר שאי אפשר לו כלל לעבוד עבודה מ"מ אם איתא דהני כהני שד"ר נינהו לגבי קרבן זרים מהאי טעמא דמי איכא מידי ה"ה גבי עבודת יוה"כ כל כהנים כזרים דמי מה"ט והכה"ג אינו שליח דידהו אלא דרחמנא אע"ג דכל הכהני' ראוים לכה"ג השתא מיהא הדיוטו' נינהו וראשון עיקר דכיון דכל הכהנים ראוים לכה"ג שליח דידהו הוי כה"ג בעיוה"כ ולא דמי לטמא בק"צ ולכה"ג אונן דלא מצי משוי שליח לענין שיהא עבודתה ועורה שלו דהתם אי אפשר באכילה בהאי שעתא דעובד שהרי כל היום טמא אסור באכילת קדשים דהא בעי הערב שמש וכן אונן נוהג כל יום המיתה מה"ת כדא' בזבחים (דף ק') אבל כהנים ראוים כל שעתא לכה"ג אם ימות כה"ג או יארע בו פסול וכיוצא בו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף