גאון יעקב/עירובין/פה/ב

גאון יעקב עירובין פה ב

דף פה ע"ב

לית ליה לשמואל הא דכי אתא רב דימי כו' דמקום שאין בו ד' כאויר דמי ואע"ג דהתם באויר תשמישתיה והכא בבור תשמישתי' אלא דקא משתמש בבור דרך אויר מ"מ כיון דלא אסר אאויר דסמיך ליה וכי בעי חברי' לאשתמושי באוירא דסמיך ליה שרי היכי אסר אבור דלהלן מאויר ובאויר פקעא רשותי ושמואל דאסר באויר נמי אסר וכי לית לי' דרב דימי דלא בעי הכירא ואיכא למימר היינו דאמר הרמב"ם אע"פ שמופלגת מכותל זה ד"ט ממלאין ממנה א"צ זיזין כו' שאין אדם אוסר דרך אויר ומשמע ולא מיבעיא פחות מד"ט דלא בעי זיז משום דאויר פחות מד"ט ודאי לא חשיבא ולא אסירא ושמואל דאמר מופלגת ד' או אפי' מופלגת ד' קאמר דסגי בזיז כ"ש ולא מיבעיא פחות מד' או בפחות מד"ט מודי לרב דלא בעי מידי. ובדרב דגזוזטראות לא מתני מופלגת ד' אלא מופלגת. וכי היכי דמאן דפריש לדרך מופלגת בגובה יו"ד לא מיתני ד'. ומתני' דקתני בד"א בסמוכה אבל במופלגת ד' וכן אמר הרמב"ם. התם כיון דאוסר אי ליכא ד' הו"ל תשמישו בנחת. מכל מקום ברש"י מיחוורא טפי וכן אמרי כולהי רבוותאי:

אמרו הלכתא כוותיה דרב ומהא דאמוראי טרחי לאוקמא מתני' אליבי' לא מכרעא דטרחי אמוראי נמי לאוקמא מתניתא בזיז ומתניתין דגזוזטראות אליבי' דשמואל אלא משום דהלכתא כרב באיסורי ואנשי חצר אנשי מרפסת אפי' עירבו אנשי החצר לעצמן אנשי מרפסת לא עירבו והו"ל רגל האסורה במקומה לא אסרו אחצר דקי"ל כרב נחמן דסלם תורת פתח ותורת מחיצה עלי' להקל וכל שבחצר ולמרפסת בפתח לחצר בפתח או לשניהן בזריקה או בשלשול ששניהן אסורין בו אפי' עירבה המרפסת לעצמה והחצר לא עירבה או עירבה החצר ולא עירבה המרפסת לא אמרינן הנך דלא עירבו סלוקי סולקו נפשי' ויהבינן להו להנך דעירבו אלא לשניהן אסורין ואמינא לה מהא דב' חצרות וחורבה אחת ביניהן וכל שלזה בפתח ולזה או בזריקה דגובה יו"ד או דאויר ד' או בשלשול נותנין אותו לזה שבפתח ואם יד שניהן שוין שניהן אסורין לזה בזריקה ולזה בשלשול שניה אסורין אם לזה בזריקה ולזה בזריקה ושלשול או לזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול לכולהי רבוותאי לבר מהרז"ה שניהן אסורין ושמעתן כוותיה דרבוזתאי כדאמרן וכל שלזה ג' כחות ולזה כח אחד להר שב"א ולהריטב"א נותנין אותו לזה שבכח אחד ולהר"י שניהן אסורין ומדלא נקיט לה הרמב"מ בגזוזטראות זו למעלה מזו דבמופלגת ד' לתחתונה ג' כחות העליונה מותרת אפי' עשו בשותפות ש"עמ כהר"י ס"ל ומדהרב בעל הטורים משמע דס"ל כהרשב"א והריטב"א כדאמרן ודרך אויר אינו אוסר אע"פ שלשניהן דרך אויר ורש"י וכולהי רבנן אמרי והוא שמופלגת ד' אבל פחות מד' לאו דרך אויר מיקרי והרמב"מ דאמר אפי' מופלגת ד' לדידי' לא מיבעיא פחות מד' ומודי הרמב"ם לענין תשמישו בקשה עד דאיכא ד' לא הוי בקשה ומסתברא כרש"י וכדאמרן להר"י אפי' בחצר שלהן או שיש להן שותפות בו אינו אוסר דרך אויר ולהרשב"א והריטב"א בשל הפקר אינו אוסר אבל בשותפין אוסרין ומדברי הרמב"ם וכולהי רבנן נלמד כוותיה דהרשב"א והריטב"א כדאמרן ואי קשיא להרמב"ם דס"ל בשותפין כהרשב"א ו הריט"בא דאוסרין דרך אויר ובכחות ס"ל כהר"י דאפי' לזה ג' כחות ולזה כח אחד שניהן אסורין אלא הא דאמר רב בגזוזטראות אבל במופלגת עליונה מותרת ומתני' בגווזטראות הא אוקימנא בעשו מחיצה בשותפות תריץ קסבר הרמב"ם רב לא מוקי לה בשותפות כדאמרן וקי"ל יש דין גזל בשבת לפיכך אנשי חצר ואנשי מרפסת שעירבו כל אחת לעצמה אנשי מרפסת אין דרין במרפסת אלא בעליונות גבוהות יו"ד מן המרפסת ויורדין למרפסת דרך סולמות. כל שגבוה יו"ד וממנה לעליות יו"ד ואינו עומד כנגד המרפסת אלא מן הצד במקום שאין שם מרפסת אלא כנגד פתח או חלון העלי'. שניהן אסורין שלחצר בזריקה ולעלי' בשלשול ואם העמוד עומד כנגד המרפסת מסתברא שבני עליה מותרין הואיל ולחצר מ"מ אסור שלחצר בזריקה דל מרפסת מכאן הרי בני עליה אוסרין בשלשול על בני החצר ולבני עליה סולם ממעט שיורדין מסולם למרפסת וסולם תורת פתח עליו להקל וכל שלזה בקשה ולזה בקשה הרי אמרו סולם ממעט וכאן הרי לזה בשלשול ולזה בזריקה והרי סולם ממעט לזה. ואם דרין במרפסת כל שגבוה יו"ד ובתוך ד' למרפסת הרי הוא למרפסת. פחות מיכן שניהן אסורין ואם המרפסת מופלגת ד' להר"י אפי' גבוה יו"ד לחצר ומותרת שאין המרפסת אוסרת דרך אויר ולהרמב"ם והרשב"א והריטב"א וכולהי רבנן שניהן אסורין פחות מיו"ד לחצר ומותרת כיוצא בו אנשי חצר ואנשי עליה וזיז יוצא מן הכותל בתוך יו"ד לעלי' ולחצר למעלה מיו"ד ה"ה לעלי':

הימנה ולעלי' יותר מיו"ד ולמטה מיו"ד לחצר ה"ה לחצר הימני ולעלי' יו"ד לחצר יו"ד שניהן אסורין בור שבחצר מלאה פירות טבולין וחוליתה גבוהה יו"ד בני מרפסת משתמשין בו פחות מיכן שניהן אסורין ואמר הריטב"א גבוהה יו"ד למרפסת אפי' בא ותיקנו בשבת שבת הואיל והותרה הותרה. מלאה מים או פירות מתוקנים הניטלין בשבת בין שחוליתה גבוהה יו"ד בין פחות מיו"ד שניהן אסורין. שתי גזוזטראות זו למעלה מזו אם אין ביניהן יו"ד להרמב"ם אפי' עשו מחיצה לעליונה בשלהן ואין לתחתונה שותפות בה ואפי' עשו לשניהן וכ"א לעצמה הואיל ואין ביניהן יו"ד שתיהן רשות א' הן ואוסרין זה על זה ולית בי' משום דין גזל ולא משום גלויי דעתי' ולהרב בעל הטורים לשמואל הוא דקא מפליג אביי ובשעשו בשותפות אבל אנן דקי"ל כרב ל"ש תוך יו"ד ל"ש ביניהן יו"ד דבתוך יו"ד נמי אית ביה משום דין גזל ומשום גלויי דעתי' ואם לא עשו בשותפות ועשו לעליונה ולא לתחתונה ואין צריך לומר עשו לשניהן שניהן מותרות מדין גזל להרמב"ם בגובה יו"ד ביניהן ולהרב בעל הטורים אע"פ שאין ביניהן יו"ד ואם עשו לתחתונה ולא לעליונה אמר הרמב"ם שתיהן אסורות בתחתונה והראב"ד פליג והרב בעל הטורים כהראב"ד התחתונה מותרת והכי מסתברא כדאמרן ואם עשו מחיצה בשותפות אוסרין זה על זה אלא א"כ עשו שתיהן כל א' לעצמה ואם מופלגת זו מזו ד' להר"י אינה אוסרות כלל משום דרך אויר ואיכא למימר אפי' בתוך יו"ד ולהרשב"א והריטב"א בגבוה יו"ד אינה אוסרת משום ג' כחות אבל בתוך יו"ד דליכא אלא ב' כחות מופלגת נמי אסרא ובעל הטורים מסתברא כוותיה ס"ל ואינה רחוקה משום גבוה יו"ד נקטי' ולהרמב"ם בשותפות אוסרין אפילו במופלגת דשותפין אוסרין דרך אויר וכחות לא מעלה ולא מוריד ולהריטב"א דאמר בדאביי היכא דבתוך יו"ד קיימי מודי רב דאפי' מופלגת אסרא דרך אויר לדידי' לא נפקא לן מידי מטעמא משום ג' כחות הוא דלא אסרי ובתוך יו"ד דליכא אלא ב' כחות ודאי אסרי אהדדי אלא להר"י דאסר ה"נ אינה אוסרת דרך אויר הא בתוך יו"ד אוסרת. א"נ להרמב"ם היכא דלא עשו בשותפות דאמר דתוך יו"ד אוסרין אהדדי דאפי' מופלגת נמי אסרן אהדדי וגג סמוך לרה"ר אנן דקיי"ל כרב דאינ' אוסר דרך אויר, אין צריך סולם קבוע אלא היכא דקא משתמשי בי' בני רה"ר בכומתא וסודרא מדס"ד דאביי מהא גמר דשמואל אסר דרך אויר ודחי מדרב פפא וכן אמר הרז"ה וגג הסמוך לרה"ר צריך סולם קבוע בשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא ובור שבין ב' חצרות ממלאין אפי' בלא היכר ולהרמב"ם אפי' מופלגת ד' ואין צריך לומר דאין מופלגת ד' וחלוקין עליו ואמרו כרש"י שאם אין מופלגת ד' אין זה דרך אויר וצריך מחיצה תלויה וב' בתים וג' חורבות זה משתמש בסמוך שלו אפי' ע"י זריקה וחברו אסור וכן חברו והאמצעי אם כשידה מותר ואם כחצובה אסור כרש"י והרשב"א אמר כשורה כולן אסורות וכולהי רבנן כרש"י ולמאי דמתרגמינן אליבא דהרב המגיד בשל הפקר אפילו בזריק' גובה אינו אוסר אלא כפתח או בשלשול ולא מצינו חבר. וצריך תירוץ:

מסתברא הא דאמרינן בב' גזוזטראות שתיהן אסורות לא אמרן אלא כשאין לעליונה תשמיש בגזוזטרא. אלא למלאות. דהו"ל לעליונה בשלשול אבל יש לעליונה תשמיש בגזוזטרא עליונה מותרת אפי' למלאות. דהא נשאר תשמיש לעליונה בפתח לתחתונה בזריקה ועליונה מותרת ותחתונה אסור' וכיון דיהבינן לגזוזטרא לעליונה תו לא אתיא תחתונה למיסר עלי' תוך המחיצה למימלי אע"ג דמילוי בשלשול דבדידה קא משלשלא. וכדאמרינן בחורבה משמש בסמוך שלו ע"י זריקה:

מתני' בבית שער אפי' ביה גמור הואיל ורבים דורסין דרך עליו אינו ראוי לדירה כדאמר ה"ר יונתן וכדאמרינן בשלהי הדר דלר' יוחנן בית שער דיחיד אוסר ולר"י דשמעתין עירובו עירוב ובהדר נמי אמרינן יו"ד בתים ואמרינן נמי בב' חצרות וב' בתים ביניהן אי לגבי דהאי בית לגבי דהאי בית ש"מ בית הוא:

בית התבן כו' ה"ז עירוב. ואפי' לר' יודא דאמר אינו אוסר אלא מקום דירה לענין הנחת עירוב ראוי לדירה בעינן והואיל ואי דייר אסר כי לא דייר נמי חזי לדירה הוא:

הא דאמר רבנן דתוס' לר"מ דאמר בית התבן בחצר אוסר הכא הדר בבית התבן ויש לבעה"ב בו תבן אינו אוסר עליו. איכא למימר הכא אפי' תימא בדאית לי' לבעה"ב תבן אסר עלי' ושאני התם דליכא אחרינא דדייר בי' בית התבן נמי רשותא הוי ואסר לחברוהי בחצר אבל הכא בטיל רשותא דידי' דתבן לגבי האי דדייר בי' והאי דדייר בי' אסיר עלי' מידי דהוה אלזה בנח' ולזה בקשה דיהבינן להאי דבנחת והאי דבקשה בטיל תשמישתי' לגבי דהאי דבנחת ואלו לתרוי' בקשה הו"ל תשמישתא דתרוי' ואסרי אהדדי מיהא איכא למיגזר מתפיסת יד השתא ומה תפיסת יד אלו הו"ל תפיסת יד בחצר דחברי' לא חשיב רשותא ולא אסר הכא כי איתי' לתפיסת יד דידי' לא מצי חברי' למיסר עלי' בית התבן ואיכא תבן דכי אית לי' כה"ג בחצר דחברי' חשוב רשותא למיסר עלי' הכא כי אית ליה כה"ג ליתי חברי' וליסר עלי':

והדר שם אוסר פירש"י אם השאיל בעה"ב כו' אוסר והכא בדלית בי' תבן או בקר או עצים כו' כדפרישו רבנן דתוס' דאי בדאיכא האי רי"א אם יש שם תפיסת יד כיון דאית ביה חד מהנך אין לך תפיסת יד גדול מזה. וכ"ת תבן בראוי לבהמה דניטל בשבת תינח תבן ובקר. עצים ואוצרות מא"ל. ומדהרמב"ם וכולהי רבנן שמעינן דקסברי דהכא לאו בהשאיל בעל הבית עסקינן אלא במי שיש לו בחצר חברו בית התבן וכו' וקתני והדר שם אוסר אפי' לר"י דאמר אינו אוסר אלא מקום דירה אם דר שם מודי דאוסר והאי בית התבן של הדר הוא. ור"י דאמר אם יש שם תפיסת יד לאו אבית התבן אלא אבית דעלמא בעה"ב שהשאיל בתים וכן אמר ה"ר יונתן דר"י מלתא באפי נפשה וד"ה וכדאוקימנא בחצרו דבו ניים או שיש לו טבל: משמע דלאו בבית התבן קמיירי:

הא דאמרי רבותינו בעלי התוס' והדר שם אוסר בדלית לבעה"ב בי' תבן דאי אית בי' לר"מ דאמר מי שיש לו בית התבן בחצר חברו אוסר הוי במקום דירה הכא אמאי אסר לבעה"ב הא כדייר בהדי' בהאי ביתא דמי ודהדר בדאית בי' תבן דומיא דמקום דירה דר"י דדייר בשבתא ואע"ג דלר"מ דירה בלא בעלים שמה דירה כדתנן מי שהלך לשבות כו' וה"נ כי לית בי' תבן בשבתא מאי הוי הא כיון דמיוחד לתבן ואית ביה תבן בחול כמאן דדייר ביה דמי וכי פינהו מקמי שבת כהלך לשבות דמי מ"מ ביתו דדייר ביה ממש שאני ועד כאן לא קאמר ר"מ דירה בלא בעלים שמה דירה אלא התם אבל בית התבן מודי ר"מ דאי איכא אוסר ואי לא לא ואנן אית לן למימר אפי' תימא התם נמי אע"ג דליכא תבן ואע"ג דר"י בדיירי בשבתא ר"י לטעמיה דאמר בהלך לשבות אינו אוסר דדירה בלא בעלים לא שמה דירה אבל לר"מ הואיל ואי הואי ביה תבן אסר השתא נמי כדירה בלא בעלים דמי והכא דאמר הבעל בית התבן לא קשיא ולאו מי אוקימנא בריש הדר גבי חצרות של עכו"ם קסבר ר"ת דירה בלא בעלים לא שמה דירה וישראל כי איתי' אסר כי ליתי' גזר ביה רבנן כו' הלכך מי שיש לו בית התבן בחצר חבירו אע"ג דלית ביה תבן כיון דכי איתי' אסר כי ליתי' גזר ביה רבנן אבל משאיל בית תבנו לחבירו שבחצר דלחומרא כי לית ביה תבן הא היאך דקא דייר בי' מדינא אסר עלי' דמדינא דירה בלא בעלים לא שמה דירה ותבן דבעל הבית דהוה כמאן דדייר הא ליתנהו:

ומאן דמשאיל ומוגר בית תיבנא בחברו דבחצר דיליה ואית ביה תבן דבעה"ב דחזי לבהמה וניטל בשבת לר"מ אינו חוסר מבעה"ב כמאן דדייר בהדיא דמי כדפירשו רבנן דתוס' לר"י דאמר אינו אוסר אלא מקום דירה הכא אוסר אבעה"ב דהא לאו כמאן דדייר דמי אי משום תפיסת יד הא ניטל בשבת ואיכא למימר בהא אפי' ר"י מודה דלא אסר כיון דלר"ה הוי מקום דירה ואוסר בחצר חברי' אע"ג דלא דייר התם לר"י נמי ע"כ לא פליג אלא דמיסר לא מצי אסר דלמיסר מקום פתא בעינן אבל מתפיסת יד מודי דלא גרע ולא מצי חבריה למיסר עלי' בחצרו ואע"ג דניטל בשבת כיון דמיוחד לתבנו לא גרע מתפיסת יד דאית ליה דוכתא בעלמא ליתד של מחרישה דבהא ודאי לא מצי אסר בחצר חברו ואהני ליה בחצרו דלא אסר עלי' חברי' ולא מסתבר למימר דלר"מ אפי' אית ליה בית בחצר דחבריה ואיתי' לכלי דילי' בהאי ביתא ואע"ג דניטל בשבת הוה כמאן דדייר התם ואסר ולא מיבעיא דמציל לי' מידי חבריה ואסר ור"י דלא חשיב לכלי הניטל בשבת אפי' לתפיסת יד אלמא מאי דהוה מקום דירה לר"מ לר"י אפי' תפיסת יד לא הוי וה"נ בית התבן ל"ש דהא ר"מ בית התבן קאמר דמיוחד לתבנו אבל בית בעלמא ואיכא כלי דיליה התם לא ומאן דמשאיל ומוגר בית לחברי' דבחצר דיליה ואית ליה תפיסת יד איכא למימר דר"מ פליג ולר' יודא אינו אוסר ולר"מ כיון דלאו מיוחד לתשמישתי' גרע טפי ואפי' לאוצולי מידי חבריה לא אהני לי' ובתרתי פליגי ר"י סבר מיוחד לתשמישו מיסר בחצר דחברי' נמי אסר אינו מיוחד ואית ליה כלי התם אצולי מידי חבריה נמי לא מציל ולא הוה כמאן דדייר בהדיא ותברי' דאשאיל ליה אסר עלי' ור"י סבר כל דלא ניטל בשבת לא אסר השואל עלי' ואע"ג דלאו מיוחד ולמיסר בחצר דחבריה אפי' מיוחד לא אסר עד דאית ליה מקום פתא ואיכא למימר תפיסת יד ד"ה וכדאמר ה"ר יונתן:

ומאן דאית ליה ביתא בחצר דחבריה ואגרי' ואית ליה בי' תפיסת יד לא מסתבר למימר לר"י דלאו בעה"ב ולאו חבריה בעי לערובי בהדי בני חצר. בעה"ב הא לא דיירי התם תברי' דאגר או שאיל עני' כיון דאית ליה לבעה"ב תפיסת יד לאו רשותי' הוא נהי דמשום תפיסת יד הו"ל כמאן דדייר בעה"ב בהדי' לאפוקי למאן דדייר מי מפקינן לי' דייר בהדי בעה"ב והכא דבעה"ב לא אסר איהו הא אסר ובעי לערובי:

גמר': מאי קמ"ל תנינא כו' מעקרא ממר מניפין שיתוף בחצר פשיטא והדר קמהדר אסייעתא ואמר תניא נמי הכי אביי אמר לרבה הניא דמסייע לך לשיתוף בחצר דאי אעירוב בבית לאו מהכא שמעינן ליה אלא ממתניתין:

והא דעירוב בבית ושיתוף בחצר אמר רש"י ומשום דעירוב מערב לבתי החצר כאלו כל בני הבתים דרים כאן ושיתוף לא לבתים אלא לחצירות קשיא לן מ"ש עירוב דלכולהי בתי החצר הוא מ"ש שיתוף דלבתי האי חצר בבתי אידך חצר הוא דהא כולהי חצירות רשות א' הן כל עצמו של שיתוף לכלים ששבתו בבית הוא דעירוב עשוי להו לכולהי בתי חצר לחד בית ושיתוף משוי להו לביתו דהאי חצר לבית דאידך חצר חדא אלא כדאמרינן בריש ר' אליעזר דמילה כי עירבו ניתקו חצירות נעשו בתים ה"נ מי מנח לי' בחצר כמאן דמנח בבית דמי דבעירוב הא נעשו חצירות בתים:

לרבותינו בעלי התוס' בשלהי הדר ג' מידות בבית שער דרבים הדר שם אינו אוסר ונותן עירובו אינו עירוב דבית דיחיד הדר אוסר ולא מיבעיא נותן עירובו הוי עירוב והיינו דר' יוחנן בשלהי הדר דחצר דיחיד הדר אינו אוסר ונותן עירובו הוי עירוב והיינו דר"י דהכא והרמב"ם אמר בנותן עירובו אפי' בבית שער של יחיד אינו עירוב ואמר בהדר בבית שער דלא אסר משום דרבים דורסין בו ובעשרה בתים זה לפנים מזה אסר הפנימי והשני לו נותנין את העירוב ושמנה חיצונים פטורין הואיל ורבים דורסין בהן ה"ה כבית שער והדר בבית שער אינו אוסר אבל התשיעי אין דורסין בו רבים אלא יחיד לפיכך אוסר וכו' תרגמא הרב המגיד אליביה דמתני' הכא כ"מ שאמרו הנותן אינו עירוב הדר שם אינו אוסר חוץ מבית שער דיחיד דנותן אינו עירוב והדר שם אוסר והיינו דלא מייתי הריא"ף להא דר"י כיון דמייתי מתניתין סתמא הנותן עירובו בבית שער אינו עירוב ל"ש דרבים ל"ש דיחיד משמע ואי הא דהדר שם אוסר למידר בבית שער לא שכיחא ודלא שכיחא לא מייתי הריא"פ ע"כ ואע"ג דלגבי בית התב' ודדמי לי' הנחת עירוב קילא דהנותן שם עירובו הוי עירוב ואע"ג דלא דייר בהן ומיסר לא אסרי אדקבע בהו מקום פתא כר"י התם חזי לדירה ולמיסר דייר ואכיל פתא בעינן דבלאו הכי לא הו"ל רשותי' אבל לגבי הנחה דעירוב כל דחזי למידר ואע"ג דלא דר שפיר דמי מידי דהוה אבית גמור בחצר ולא דיירא ביה הכא לענין חזי לדירה בהנחת עירוב בעינן טפי חזי לדירה דמיסר כי דייר אסור אע"ג דלא חזי כולה האי אבל בהנחת עירוב חזי לגמרי בעינן ואנן אית לן למימר עוד הרמב"מ נמי מתני הכא כ"מ שאמרו הדר שם כו' כדתנינן וכדמייתי רבנן דתוס' והרשב"א והרא"ש והריטב"א אלא דס"ל דר"י פליג והלכתא כר' יוחנן דבית שער דיחיד אוסר. וכ"ת נותן את עירובו השתא לרב יודא ברי' דרב שמואל דאמר אינו אוסר נותן שם את עירובו הוי עירוב לר' יוחנן דאמר אוסר מיבעיא דהוי עירוב תריץ אה"נ אלא קסבר הרמב"מ כי קאמר רב יודא ברי' דרב שמואל נותן עירובו הוי עירוב היכא דדייר אינש בהאי בית שער דיחיד ואחשבי' לדירה אבל היכא דלא דייר לא אע"ג דבבית התבן אע"ג דלא דייר עירובו עירוב התם חזי לדירה אבל הכא הא לא שכיחא דדיירי כדאמר הרב המגיד תדע דהא הדר שם אינו אוסר וכל כמה דלא דיירי לא אמרינן סתמא בית דירה היא דהא לא קאי לדירה. ולר' יוחנן נמי אע"ג דאוסר הנ"מ כי דייר אבל לא דייר נותן נמי לא הוי עירוב והיינו דאמר הרמב"מ הנותן עירובו בבית התבן כו' עירוב עירובו ואע"ג דלא דיירי בהו דסתמא בית דירה נינהו אבל בבית שער אפי' של יחיד בסתמא אינו עירוב דסתמא לאו לדירה קאי וקאמר ביו"ד בתים דתשיעי דדייר אוסר הואיל ובית שער דיחיד הוא ממילא שמעת לי' דנותן שם עירובו הוי עירוב דכל דאוסר ודאי הוי עירוב דאפי' בית התבן היכא דלא דייר דלא אסר והנותן עירובו הוי עירוב הכא דאסור מיבעיא ורב יודא ברי' דרב שמואל דאמר אינו אוסר איצטריך ליה לאשמעינן דנותן הוי עירוב אבל לר' יוחנן לא צריכא והריא"פ משום דלא שכיח דדייר כדאמר ה"ה לא מייתי אלא מתניתין דכי לא דייר ל"ש דיחיד ל"ש דרבים הנותן אינו עירוב והשתא בית שער דיחיד דלא דיירי בי' נותן עירובו אינו עירוב ודדיירי בי' אוסר ונותן עירובו ה"ז עירוב:

ובירושלמי דהדר אמתניתין דחמש חבורות ששבתו בטרקלין אתמר דריב"ל דכר' יוחנן הוא ורב פליג ולאפוקי מדרבותינו והרא"ש אלא כהריא"פ והרמב"מ:

אימא הרי זה שיתוף אי תימא דלא משבש לה אלא פרושי קמפרש מאי ה"ז עירוב ה"ז שיתוף הדר בי' ממאי דאמר דרב יודא אויר מבוי ובית שער דיחיד איצטריכא ליה דלא תנן אלא כולהי איצטריכא לי' סד"א מאי אינו עירוב שיתוף נמי לא הוי ומעיקרא מקמי דמייתי האי מתניתא משני ליה הכי והשתא דקא מייתי מתניתא וחזינן דתנא שיתוף עירוב קרי ליה איצטריכא ליה לפרושי מתניתין דעירוב דוקא קתני ובלאו הכי לאו קושיא אלימא היא כדאמור בתוס':

ומדברי רבותינו בעלי התוס' נלמד מדשבושי הוא דקמשבש מתני' והיינו דקשו בה מהא דכל גגות דאמר מאי לא עירבו כו' והא דקשיא להו לרבותינו חזינן למיפרקה הא דבעה"ב קתני א"צ לערב דאפי עירוב א"ל דסומכין על שיתוף במקום עירוב (כצ"ל) וכדאוקמוה התם דעלה הוא דפליג ר"א בן תדאי ואמר אין סומכין. והא דכל גגות התם בחצירות פתוחות זו לזו ויכולות לערב דרך פתחיהן זימנין דקרי לי' עירוב דשוה הוא לעירוב בתים לכל דבר לענין פת ולענין בית כדמשמע בהדר ובהא לא קאמר נותנין בבית שער ואמרו נמי אמתניתין דעירבו בחצירות בעינן עירוב ובעינן שיתוף הכא שיתוף מבוי דעלה קאמר נותני בבית שער היכא דמשתתפין דרך המבוי והאי ליכא דקרו לה עירוב אלא שיתוף ותדע דתניא בתוספתא בשלהי פ"ה ה' חצרות פתוחות לבית שער ושכחו ולא עירבו מותרין בחצירות ואסורין בבית שער ה' דיאטות פתוחות לאלקיט ושכחו ולא נשתתפו מותרין בדיאטות ואסורין באלקיטו. מדקתני מותרין בחצירות מכלל דבתים וחצירות עירבו אלא חצירות בהדי הדדי לא עירבו ומ"ש רישא דקתני לא עירבו ומ"ש סיפא דקתני לא נשתתפו. ולאו הכא בחצירות פתוחות זו לזו עסקינן וחצירות הואיל ויכולות לערב דרך פתחיהן קתני לא עירבו דיאטות זו ע"ג זו דסתמא ליכא חלונות מזו לזו ומשתתפין דרך האלקוטו קתני ולא נשתתפו לפירש"י דהתם לא קשיא לי' אלא הא דסתם ותני לא עירבו ולא קתני לא עירבו חצירות זע"ז ומדסתם משמע לא עירבו כלל ומשני הואיל ולגבי מבוי לא עשו כלום קאמר לא עירבו כלל. מיהא למאי דמתנינן התם וכן אמינא אליבא דר"ח התם נמי אשיתוף דרך מבוי קאמר וקושיא דרבנן דתוס' כדקאי קאי ולמאי דאמרן מעיקרא דלא משבשינן למתניתא לא קשיא ולא מידי דה"נ פרשינן למתניתא דהכא כדפרישו התם למתניתא דהתם ומתניתין ליכא למשמע מינה ומעיקרא הוא דקסליק אדעתי' למימר הכי:

תניא דמסייע לך דשיתופי מבואות במצר דעירובי חצירות לאו מהכא שמעינן לי' אלא ממתניתין דתנן בבית שער וכו' אינו עירוב:

אימא עירובי חצירות בבית שבחצר פירש"י לאפוקי בית שבחצר אחרת שתופי מבואות בחצר שבמבוי פירש"י לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו ותניא נמי הכי בתוספתא פי"ו שיתוף מבוי צריך שיהא עמהן במבוי ע"ח צריך שיהא עמהן בחצר ולרש"י לא סבושי משבשינן לה אלא מתניתא קתני עירובי חצירות בחצר באותה חצר ולא בחצר אחרת ושתופי מבואות במבוי בפתוחה באותה מבוי. ומאי באותה חצר בבית שבאותה חצר מאי באותו מבוי בחצר הפתוחה לאותו מבוי קשיא האי מאי סייעתא אימא במבוי נמי בבית שבאותו מבוי שהוא פתוח לחצר וחצר למבוי וכ"ת בית למבוי מי שייכא בית לחצר הוא דשייכא וחצר למבוי אלא היכי ליתני דהא חצר לא מסיימא הי חצר אלא דלהוי לאותו מבוי אלא מצר אמרת ומבוי אפר לא איצטריך לי' למתנייא ומתניתא מקום העירוב והשיתוף קתני ואנן משבשינן לה ומתנינן בבית שבחצר מדתנן דבית שער כו' אינו עירוב וכי היכי דמשבשינן לרישא ה"נ משבינן לסיפא ובלאו רישא סיפא גופיה קשיא במבוי לא מינטר ואי בבית לא הוה קתני במבוי ותו ליתני עירובי חצרות ושיתופי מבואות בחד בבא כיון דמקום עירוב ושיתוף קמ"ל ואי תרויהו בבית מקום דתרויהו חדא הוא ובית נמי לא שייכא במבוי אלא קאמר והוינן בה דכולהי מילתי' דרבה תנינא עירובי חצירות בבית שתופי מבואות בחצר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף