גאון יעקב/עירובין/יז/א
רישא ר' יוסי בר' יהודה וסיפא רבנן ולא קאמר שבקת רבנן ועבדית כר' יהודה אין משום דקאי ברי' בשיטתי' דהא כולה כר' יהודה דרש אלא משום דר"י לא פריש לי' בהדיא ומרומיא דברייתא אמתניתין הוא דשמעינן דר' יהודה דאמר בשיירה דברו אכל צרכן קאמר ותו להריטב"א אימא ר"י דברייתא אלא הוקף לדירה ומחיצות גמורות אלא מדר' יוסי ברי' מוקמינן גמי לדידי' הכי כדאמרן ותו הא מתניתין איכא לאוקמא דר"י קאמר בשיירה דברו למיהב לכל חד ב"ס אבל בשנים ב"ס לתרוייהו אלא דא"ה היינו דר' יוסי ברי' ומדר' יוסי שמעינן לדאבוה להכי קאמר ר' יוסי ורבנן דפרשי הכי בהדיא:
א"נ משום דר"נ מעיקרא דריש כולה כר' יוסי בר' יהודה וא"ל שבקת רבנן ועבדת כר' יוסי בר' יהודה והדר בי' א"ל תקנת סופא דעבדית כרבנן אלא רישא אכתי כר' יוסי ולא כרבנן א"נ מתניתא דר' יוסי בר' יהודה ורבנן הוה ידיע טפי בבי מדרש' ממתניתא דר' יהודה דלא התירו ליחיד יותר מב"ס תדע מדאתמר דר"נ ואיתמא רב ביבי אדר' יוסי בר' יהודה דרמו מתניתין אברייתא ושני ר"נ ואיתמא רב ביבי ליתן כל צרכן ולא רמו דר' יהודה דמתניתין אדר' יהודה דברייתא דתני מתניתין ברישא אלמא הא מתניתא דר' יהודה לא הוי ידיע בבי מדרשא אלא בתר הכי רמי נמי להא ושני כדאר"נ כו' התם ה"נ ליתן כהם כל צרכן והני דא"ל לר"נ הכא נמי מתניתא דר' יהודה לא שמיע להו ור"נ הוא דאתני' להו:
לא פנוי מכלים פירש"י אע"ג דאינהו ג' אם א"צ אלא ב"ס והקיפו ד"ס נמי בטלי מחיצות וה"ה אם א"צ אלא לסאה והקיפו ג' סאין ואף הריטב"א סבר לה להא דרש"י ותרגמא לשמעתן מאי לאו פנוי מאדם והכי קתני נותנין לשיירא כ"צ בין לצורך כלים בין לצורך מנין בני אדם ב"ס לכ"א הי דנפיש טפי ובלבד שלא ישתייר פנוי כדי שיעור אדם אחד ופרקינן כ"צ לפי צורך כלים דוקא ולעיל אברייתא פריש דלא מפשינן פלוגתא והאי ובלבד שלא יהא ב"ס פנוי דברי הכל והא דנקט שש סאין כשהן צריכין לכולם או ליותר מד"ס ע"כ והשתא למאי דס"ד מעקרא קאמר ר' יוסי בר"י ג' נותנין להן שש סאין בין צריכין בין א"צ ואתו רבנן ואמרו א' יחיד וא' שיירא נותנין להן כ"צ בין לצורך מנין ב"א לחד ב"ס לתרי ד"ס לג' ו"ס בין לצורך כלים אי צריכו לכלים אפי' מאה כורין ובלבד שלא יהא ב"ס פנוי מאדם ומכלים כגון דאיכא ח"ס ולא צריכי אלא לו' ופריך לא ה"ק אי לא צריכי לכלי' בין לר' יוסי בין לרבנן לא יהבינן להו אלא ב"ס וכולהי מתניתא בדצריכי קמיירי וקא"ר יוסי אי צריכי יהבינן לחד ב"ס וכן לתרי ולג' יהבינן להו ו"ס ואתו רבנן ואמרי אי צריכי אפי' ליחיד נותנין לו כ"צ אפי' מאה כורין וקתני ובלבד בין לר' יוסי בין לרבנן לא יהא סאתים פנוי מכלים דאי לא צריכי אפי' מאה בני אדם לא יהבינן להו אלא ב"ס ואי איכא ב"ס פנוי דלא צריכי לי' כולי' אסור ואף הרשב"א ס"ל כרש"י ואמר הי' שם ב"ס פנוי מכלים אין מטלטלין אלא בד"א ולא נקט שש סאין כלל. ואף הרמב"ם ס"ל כרש"י מדקא פסיק ואמר היכא דצריכי אפי' טובא נמי ובלבד שלא יהא ב"ס פנוי מכלים שאם אין צריכין למקום ב"ס הכל אסור ושש סאין לא דכר שמי' כלל מכלל דכרש"י ס"ל מיהא הא דר' גידל ק' לדידהו הנך חמש ושבע למאי קאמר להו אי למישרא הוצרכו לשש והקיפו בשבע הוצרכו אפי' טובא נמי אי הוצרכו לצ"ט והקיפו במאה נמי ואי למיסרא לא הוצרכו אלא לפמש והקיפו בשבע אפי' ג"ס נמי לא אי לא הוצרכו אלא לסאה והקיפו בשלש נמי לא אלא שמעתין הכי מיפרשא עד שש סאין יהבינן ל"ג אע"ג דלא צריכי אלא לסאה והאי ובלבד היכא דאקיפי טפי משש סאין ואיכא ב' סאה פנוי מכלים כולי' אסור והיינו דקאמר רב גידל לא הוצרכו אלא לחמש והקיפו אפילו סאה יותר משש ואיכא ב' סאה פנוי מכלים אפילו בחמש הצריכין להן אסורין וכן אמר ה"ר מרדכי משמיה דר"י לשיירא בית שש אפילו אם יש ב' סאה פנוי מכלים וקבעה הרב בספ' ש"ע להלכה והשתא כי פרכינן לא פנוי מכלים ס"ל נמי כדהוה ס"ד מעיקרא דר' יוסי בר' יהודה בין צריכין בין אין צריכין קאמ' ליחיד ולשנים ב"ס ולג' שש סאין. יית' מב"ס ליחיד ומשש סאין לג' אפי' אמה אחת הכל אסו' ואע"ג דצריכי והאי ובלבד רבנן הוא דאמרי לי' והכי קאמרי אי צריכי אפי' ליחיד ואפי' טובא נמי נותנין לו כל צרכו ובלבד שאם הקיפו ליחיד יתר מב"ס ולג' יתר מו' סאין לא יהא ב"ס פנוי מכלים דעד ב"ס אי צריכי לקצת מיני' כולי' ב"ס שרי אבל ב"ס פנוי בהקיפו יתר מב"ס ליחיד ועו' סאין לג' הכל אסו' ותרי דלא צריכי אלא ב"ס לכאורה עד כאן לא פליגי רבנן עלי' דר' יוסי בר' יהודה אלא בדצריכו ואפי' צריכי לאמה שרי עד ב"ס אבל לא צריכי מודו לר"י בר' יהודה דלב' נותנין להם ב"ס דבב"ס פנוי דלא צריכי לא פליגי כי מעיינת בי' תיקשי אלא הא דתנן וחכ"א לא דברו בשיירה אלא בהוה מכלל דליכא בין שיירה ליחיד ואי איתא האיכא היכא דלא צריכי אלא ב"ס דלשיירה יהבינן להו ו' סאין ולשנים דכיחיד נינהו לא יהבינן להו אלא ב"ס. ורבנן דר' יוסי ברי יהודה לאטפויי עליהו קאתי ולא לאחמורי עליהו הלכך אמרינן דרבנן דברייתא ה"ק א' יחיד וא' שיירה נותנין להם כ"צ בין לצורך כלים ואפי' טובא בין לצורך מנין בני אדם ה' דנפיש טפי וכדהוה ס"ד מעיקרא וכדפריש הריטב"א ולצורך מנין בני אדם נמי צרכן איקרי ובתרתי פליגי בצורך כלים דאפי' טובא נמי ובצורך מנין בני אדם בשנים דיהבינן להו ד"ס ובלבד שלא יהא ב"ס פנוי מכלים דאי אקיפו להו טפי מצורך מנין ב"א ואיכא ב"ס פנוי מכלים הכל אסו' והא דהר' מרדכי ירושלמי מסייע לי' דאמרו מילתי' דרב הונא אמרה ובלבד אדם ולית לי' פירוקא ופרקינן לה התם כהר' מרדכי:
והלכתא כר' יהודה דדריש ר"נ כוותי' וליחיד ולשנים עד ב"ס יתר מכאן אין מטלטלין אלא בד"א ג' נותנין להסכל צרכן. ולא יהא ב"ס פנוי ואם יש ב"ס פנוי שמעתין רהיטא דעד ו' סאין נותנין וכן אמר הר' מרדכי ובש"ע ורש"י ודעמי' ל"ס להו כדאמרן והא דאמרינן בשלהי שמעתין יחיד בישוב איכא בינייהו לדידן דאמרינן הלכתא כר' יהודה לא נפקא לן בהא מידי דהא כולה מתניתין בליתן להם כל צרכן מוקמינן לי' אבל ב"ס לכ"ע אפי' ליחיד בישוב יהבינן לי' ורבנן בתראי שרו אפי' ליחיד בישוב כל צרכו דאהא דא"ר יוסי אינה מחיצה קאמרי אינהו מחיצ' ור' יוסי אכל צרכן קאמר וכיון דהלכתא כר"י אפי' ליחיד במדבר לא יהבינן לי' אלא ב"ס וכן אמר הריטב"א והא דאמ' הריא"פ והלכתא כרבנן בתראי לא ידענא למאי הלכתא והא דאמ' הריטב"א דבשיירה אפי' רבנן קמאי מודו דאפי' בישוב נותנים להם כ"א מדלא קאמ' שיירה בישוב איכא בינייהו אלא יחיד בישוב ולא תיקשי עלי' אלא הא דתנן וחכ"א לא דברו בשיירה אלא בהוה האיכא בין שיירה ליחיד בישוב דבשיירה שרי וביחיד אסו' לדידהו דאנן שיירה שחנתה בבקעה תנן ובישוב לא קמיירי דלאו אורחי' דשיירה למיעבד בישוב חבלים וקנים:
ירושלמי אין העכו"ם משלים בשיירה וקטן מיבעיא לי':
אתמר ג' וכו' בתוס' מעיקרא קא ס"ד דעירב דרך הפתח ונסתם וחבלים דהכא דמיין אהדדי וכדקא מסיים דר' הונא דחבלים מדר' הונא דעירב דרך הפתח בתרווייהו משום דיורין נינהו והיינו דקאמרי הלכתא כרב הונא בחבלים מברייתא דאמרינן התם כל שהות' למקצת שבת כגון עירב דרך הפתח וזה הכלל לאיתוי' מבוי שניטל קורתו דלר' יצחק קשיא ברייתא. וכ"ת ר' יצחק מוקי' לברייתא כר' יהודה הא איהו דאמ' בדיורין אפי' ר' יהודה מודי דאס' וברייתא הא אמרה דשרי בין בדיורין בין במחיצו' והד' אמרי משמי' דר"י דעירב דרך הפתח ונסתם בשבת ודאי שרי אפי' לר' יצחק מדקאמ' אנא אפי' לר"י ושרי אפי' מבוי שניטל קורתו ולא מבעיא עירב דרך הפתח כדאמרינן התם זה הכלל לאיתויי מבוי שנטלה קורתו אלמא הא חמירא מעירב דרך הפתח וחבלים דהכא דאס' ר' יצחק חמירא מעירב דרך הפתח ונסתם ותסתיים דאמ' למאי דמסיק ליתא וכדאמ' הרא"ש דעירב דרך הפתח קילא ודכ"ע שרי והריטב"א ס"ל כדסליק אדעתייהו מעיקרא דהכא ודעירב דרך הפתח ונסתם חדא דתרו' משום דיורין וכדקא מסיי' דר' הונא דהכא מדהתם וקאמ' הריצב"א הא דהלכתא כוותי' דר' הונא דהכא לאו מברייתא לחוד הוא דאיכא למשמע דקא שריא בין דיורין בין מחיצות אלא מסתמא דתלמודא נמי שמעינן כוותי' דר' הונא מדלא קאמ' כל שהותר למקצת שבת כגון מבוי שניטלה קורתו דליתנהו למחיצות וזה הכלל לאיתויי עירב דרך הפתח ונסתם דליתנייהו לדיורין א"נ לימא כל שהות' וזה הכלל חדא לאיתויי מבוי שנטלה קורתו וחדא לאיתויי עירב דרך הפתח ונסתם מכלל דסתמא כרב הונא דאמ' מחיצות חמירא:
ואנן אית לן לסיומא נמי דמחיצות חמירא מדיורין מדשמואל דאמ' במחיצות כר' יוסי ובדיורין שרי ורב עד כאן לא פליג עלי' אלא דאף בדיורין קאס' ולא מיבעיא במחיצות מיהא כל הני סייעתי דהר"י מברייתא ודהריצביא מסתמא דתלמודא דהד' ודידן מדשמואל לא מסתייעא אלא דר"י דשרי במחיצות לא. מיבעיא בדיורין ואידחייא סברא דתלמודין דר' יצחק דאמ' אפי' לר' יהודה אבל הא דשבת גורמת ליכא למשמע מינה. אימא הא דאמ' דר' יצחק דאמ' אפי' לר' יהודה שינוייא' בעלמא הוא אבל להלכה ר' יצחק כר' יוסי וכרב דאס' מקצת שבת ל"ס במחיצות ל"ש בדיורין וברייתא דכל שהות' למקצת שבת ר' יהודה היא דשרי במחיצות ולא מיבעיא בדיורין וכסתמא דהד' דניטל קורתו חמי' ואתי בזה הכלל ואע"ג דר' יצחק ודאי תנאי היא ודרב הונא דכ"ע מה בכך כיון דהלכתא כר' יוסי ורב ושמואל קיימי בשיטתי' וכי תימא מאח' דמחיצות חמירא דר' יצחק דלא כר' יהודה ודלא כר' יוסי דאי ר' יהודה אפי' במחיצות שרי ולא מיבעיא בדיורין ור' יוסי נמי עד כאן לא פליג אלא במחיצות אבל בדיורין מודי וליטעמיך רב דאמ' כמאן אלא מאי אית לך למימ' לרב אע"ג דמחיצות חמירא מ"מ אי אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אמרינן אף במחיצות כר' יהודה ואי לא אמרינן הואיל והותרה הותרה בדיורין נמי לא אמרינן אע"ג דקולא ממחיצות וברייתא דהד' תני זה הכלל לאיתויי מבוי שניטל קורתו כי היכי דלא תטעי למימ' דמחיצות הואיל וחמירא לא אמרי' בהו הואיל והותרה הותרה קמ"ל אבל להלכה לא שאני לן ור' יוסי דאפ' במחיצות ה"ה בדיורין לר' יצחק נמי להלכה לא שאני א"נ קסברי דמחיצות ודיורין תרוייהו כי הדדי נינהו ומאן דאחמו' בהא אחמי' בהא והתם אתי זה הכלל דסד"א מחיצות חמירי קמ"ל כי הדדי נינהו אלא דר' הונא מסתייע' מדרבה ואביי דקיימו כוותי':
הא דאמ' הרא"ש ולמאי דמסיק עירב דרך הפתח ונסתם דכ"ע שרי ורב הונא דשרי בעירב דרך הפתח ונסתם אימא גבי דיורין אסר והך תסתיים ליתא ולית לן ראיה דהלכתא כמ"ד שבת גורמת מברייתא דשרי עירב דרך הפתח ונסתם מ"מ אית לן ראיה מאביי דשרי דיורין הבאין בשבת קשיא לן אי עירב דרך הפתח ונסתם קילא ודכ"ע שרי הא איכא למישמע מסתמא דתלמודא דלא כמ"ד שבת גורמת מדדחיק ומוקי לזה הכלל לאיתויי מבוי שניטלה קורתו ודלא כר' יוסי בשלמא למאן דאמ' דיורין גורמין ובדיורין דכ"ע אסו' הכ' דשרי בתרתי על כרחן רישא בעירב דרך הפתח ונסתם וזה הכלל לאיתויי מבוי שנטלה קורתו וכר' יהודה דאי ר' יוסי זה הכלל לאיתויי מאי. אלא למ"ד שבת גורמת ובדיורין דכ"ע שרי מאי דוחקי' לאוקמא לברייתא דלא כר' יוסי לימא רישא בעירב דרך הפתח ונסתם וזה הכלל לאתויי דיורין הבאין בשבת כי הך דהכא או דאביי דחמירא מעירב דרך הפתח ונסתם ודברי הכל. וניחא לן חדא אימא למ"ד דיורין גורמין הוא דאמרינן דיורין חמירא מעירב דרך הפתח ונסתם אבל למ"ד שבת גורמת דיורין כעירב דרך הפתח דמי ולא חמיר מיני' כלל. ועוד אימא התם בפלוגתא דר' הונא ור' יצחק לא קמיירי וניחא לי' לאוקמי' רישא בעירב דרך הפתח ונסתם וזה הכלל לאיתויי מבוי שנטלה קורתו כר' יהודה דשרי דהא בין לרב הונא בין לר' יצחק ר' יהודה הא בהדיא קשרי ולא מוקים לה לזה הכלל לאתויי דיורין דלמ"ד דיורין גורמין דכ"ע אסו':
ואלא הא דאביי קשיא דא"ל לרבה ודאי מבע"י נפרצה דמר הוא דאמ' כו' עירב דרך הפתח כו' וא"ל שבת הואיל והותרה כו' ואי עירב ונסתם קילא מאי ראי' מהתם אנפרצה בשבת אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא ולאביי עירב ונסתם ודיורין כי הדדי נינהו:
הא דאמרינן שנים ונתוספו. עליהן אסורין הואיל ונאסרו בתחלת שבת ואמרינן נמי לקמן כל שנאס' למקצת שבת כו' כגון ב' בתים כו' והקיפוה גוים כו' ובמחיצה אמרינן מחיצה הנעשה בשבת שמה מחיצה אע"ג דלרב הונא דקיי"ל כוותי' ליתני' למחיצות חמירי והכא לר' יהודה בדיורין שבת גורמות בין לקולא בין לחומרא ובמחיצות אידי ואידי שרי ולר' יוסי מחיצות איפכא מדיורין. דבדיורין שבת גורמות והותרו למקצת שבת הותרו לכולה נאסרה למקצתה נאסרה לכולה. ובמחיצות מחיצות גורמין הותרו למקצת שבת ונפרצו אסו' לא היו ונעשו בשבת מות' משום דבדיורין לא מתחזיא לא איסורי' ולא שריותי' ואזלינן בתר אתחלתא דשבתא אבל במחיצות אתחזיא איסורי' ואתחזיא שריותי' אזלינן בתר מחיצות ולר' יודא שבת אע"ג דאתחזיא איסורי' גורמת להתי' ובדיורין דלא אתחזיא שריותי' גרמא נמי למיסר ובמחיצות דאתחזיא שריותי' לא גרמא למיסרי':
והלכתא כרב הונא וכר' יוסי. והר"י בעל התוס' אקיל בי' קולא אחרינא דעירב דרך הפתח ונסתם בחול וחזר ונפתח בשבת וכל כה"ג דאפי' איבטל בחול והדר בשבת הדר העירוב לדוכתי' קם הרא"ש בשיטתי' וכן קבעה ברי' הרב בעל הטורים דעירב לשנה ובטל בחול וחז' ונתקן חזר העירוב למקומו ושמיעא לי' להר"י מדאמרינן בספינות קשורות נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו חזרו להתירן. ונפסקו אפי' בחול דאי בשבת אפי' לא חזרו ונקשרו שבת הואיל והותרו הותרו כרב הונא. והרמב"מ אמר שתי חצרות שערבו עירוב אחד דרך הפתח כו' ונסתם כו' כ"א וא' מותרת לעצמה הואיל והותרה מקצת שבת כו' ואמ' ה"ה והאיסו' עזו לזו כשנסתם החלון למד רבינו מדין הספינות כו' והראב"ד והרשב"א אמרי דמזו לזו נמי שרי כרש"י ואמ' הרשב"א שאינו דומה לספינות כשהותרו ראוי' כ"א לנוד ממקומה ולהתרחק זו מזו ואסו' להוליך מזו לזו שהרי הים שהיא כרמלית מפסקת ביניהן וכו' והשתא להרמב"מ ולהרשב"א דלא קשיא מספינות נפסקו דקאמ' בשבת אבל אם נפסקו בחול לא אמרינן חזר העירוב למקומו:
והא דמתרגם ה"ה אליבי' דהרמב"ם ואע"פ שהעירוב מונח בא' מהן וא"א לשנים לטלו קשיא הא מאי קמיבעיא ולא תהא זו גדולה מנאכל עירובו או נשרף ושחשיכה ה"ז עירוב ואפי' לכתחלה תנן בשני מחשיך עליו ואכלו ה"נ כיון דבין השמשות אפש' לטלו תו לא צריך אלא הכי קמיבעיא לי' כיון דסתם תו ליכא למימ' כולהי הכא דיירי דהא א"א לאשתמושי' מבית' להתם ומהתם לבית'. נהי דעירוב לא צריך אלא בה"ש פתחא בכולא יומא צריכא וא"ל הואיל והותרה כו' ואע"ג דהשתא לא חזי לאשתמושי נמי:
מתני' במחנה בירושלמי עשרה הוי מחנה:
גמ' ומלקטין עצים משדותיהן. אבל לא מבתיהן וכן מחנה היוצאת למלחמה מבתיהן לא. מדלא קמשני התם משדותיהן הכא מבתיהן בירושלמי בעצים עשוין חבילה אסו' ומיבעיא להו סמוך לחורש וכן ברחיצה סמוך למעין. ובדמאי נכנסו עמהן לעיר כבר נפטרו יצאו עמהן מעיר כבר נתחייבו במקום שנהרגין במכונסין מות' לפנותן במפוזרין אסו' כשם שבהליכתן פטורין מ"ד דברים כך פטורין בחזירתן אהלים שבשיירא להרמב"מ א"צ עירוב ואמרי לה צריכין ומשבשין נוסחא דירושלמי:
במרובה יהושע לא תקן אלא היזמי והיגי ומחוברין ולחין כדאמרו בתוס' והכא דקתני מותרין בגזל עצים יבשות איכא לאוקמה בהיזמי והיגי ומחוברין והתם לחין הכא יבשין אלא דמסתב' לו' דהכא אפי' שאר עצים ויבשין א"נ תלושין ויבשין נמי ומתני' נמי דיקא דקתני מ"מ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |