ברכת רצ"ה/קי
< הקודם · הבא > |
ב"ה רישא יום ה' כ"ח כסליו תרל"ד לפ"ק.
- אשיב ואומר שלום לכבוד נד"ז ידיד ה' וידידי עוז הרב הגאון המהולל חריף ובקי בחדרי תורה כ"ש מו"ה דוב בעריש הכהן רפ"פ [-רפפורט] נ"י אבד"ק שינאווע ודעמו הגאבד"ק נראל נה"ל:
ע"ד המשפט אשר הקריבו כת"ה לפני, זה תוארו:
בקהלה אחת בעת פטירת הרב קבלו רבים את חתנו הרב אשר בעוד חיים חיותו הי' סומך עליו בהוראות ודינים להיות ממלא מקום חותנו הרב ז"ל. ועתה נתחלקו לשני מחלקות כי רוב בנין היינו נגידי העיר יחפצו בחתן הרב ואך רוב מנין ירצו ברב אחר וכ"ת אשר נקראו לדון בזה לא הסכימו לדיעה אחת ורצונכם לדעת חות דעי בזה ולמלאות רצון חכמים אבא היום להגיד דעתי דעת תורה ויען כי דבריהם באים סתומים לא אדע מי מכ"ת דעתו לבחור בחתן הרב ומי שנוטה לדון להיפך ע"כ גם אנכי לא אוכל לקרוא בשם אמרו ורק בשם הרב המצדד למנות את חתן הרב ובשם הרב המשיב אקרא ואערכה דברי פעם כעוזר פעם כנלחם כדרכה של תורה וזה החלי בעזר הצור:
הנה אם בעת פטירת הרב חותנו ז"ל היה בקבלת חתנו רוב מנין ועתה חתמו לו רוב בנין לית דין צריך בושש דלכ"ע הקבלה בתוקפה דהרוב מנין שקבלו אותו מקודם אינן יכולין לחזור בהן. והרי יש לו א"כ רוב מנין ורוב בנין ואין לומר דכיון שנדבר לחתום כ' רבנות וכן הוא המנהג בכל תפוצות ישראל דמי להך דעל מנת שתכתבו לו את השטר דחוזר בשטר ובשדה דזה אינו רק בעל מנת שתלה הנתינ' בתנאי הכתיב' וכיון שאין יכול לכתוב שטר אחר שחזר בו ונכתב על התנאי המתנ' מהשדה ממילא בטילה ואף שהביטול בא מצד הנותן אמרי' דהתנאי מהכתיב' הי' באמת מצדו שכל זמן שלא נכתב יהי' יכול לחזור בו ולטובת עצמו התנה לא זולת ומה"ט קיי"ל בשכירות קרקע דאף במקום שכותבין שטר קונה בכסף לחוד אף דמנהג הוי כאילו הי' תנאי מפורש דמ"מ כיון שלא התנה המוכר תנאי בפירוש ע"מ מצד המנהג לא חשיב כתנאי רק מצד השוכר שאם לא ירצה לכתוב לו יוכל לחזור ולומר אדעתא דמנהגא שכרתי אבל אין זה כתנאי ע"מ מצד המשכיר שיחזור בשטר ובשכירות וכיון דבשכירות סמכא דעתי' בלי שטר קנה שפיר בכסף לחוד וזה ברור. אולם היכי דהי' ספק אם הי' בתחל' בעת פטירת הרב ז"ל רוב מנין שקבלו חתנו למלאות מקומו שרצה הרב המצדד בזכותו לדון מטעם ס"ס דשמא היו אז רוב מנין ושמא די ברוב בנין לבד ואף אי נימא כדעת הסוברים דבס"ס אין מוציאין ממון זה אינו רק משום חזקת ממון ובנ"ד כיון דבין כך ובין כך יצא הממון מרשותם וחזקתם אם לרב זה אם להאחר ליכא חזקת ממון בזה צדקו לדעתי דברי הרב המשיב דכיון דלהרב האחר רוצים ליתן ברצונם שפיר חשוב כשאנו רוצים לכופם ליתן להרב אשר לא יבחרו בו מוציא ממון מחזקתו. ומ"ש הרב המצדד עוד דכיון דהחליטו רבים מהאחרונים ז"ל דבעינן התמנות הרבנות יש להבין דין קדימה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מלכים והיא מהספרי ותורת כהנים מקרא דבקרב ישראל דכל מינוי שבישראל הבן עומד תחתיו ומה דכתיב גבי נדב ואביהו ובנים לא הי' להם שאם הי' להם בנים הם הי' קודמן אף שלא הי' שקולים כאלעזר ואיתמר והגאון א"ז מו"ה שאול זצ"ל בתשו' הנדפס בשמו בסוף תשובת הרמ"א ז"ל האריך דגם חתנו חשוב כבנו עיי"ש ואך הגאון בעל חתם סופר ז"ל שדא בזה נרגא דענין רבנות אינו בכלל זה שאינו רק שירות בקודש ולו יהי' דהוי ספיקא דרבוותא אי יש לבן חזקה וקדימה בעסק רבנות הו"ל עכ"פ ס"ס דשמא יש לו לחתן הרב קדימה וכדעת הפוסקים אלו ז"ל ושמא הדין כדעת הסוברים דאזלינן בתר רוב בנין והאריך בזה דס"ס דפלוגתא דרבוותא מהני גם להוציא ממון ובאמת כי זה מחלוקת קדומה בין הפוסקים ז"ל אי יכול המוחזק לומר קים לי כהמיעוט נגד הרוב וגם לדעת הסוברים דאינו יכול לומר קי"ל נגד הרוב הנה באיסור והיתר אזלינן לכ"ע בתר הרוב כ' הש"ך ז"ל ביו"ד סימן רמ"ב ובחו"מ סימן כ"ה דהיכי שהרוב פוסקים אלו אינם מסכימים מטעם אחד לא חשיב רוב לדון כמותם ודוקא בסנהדרין חשוב רוב אף בכה"ג שבאים משני טעמים עיין בדבריו ז"ל בחו"מ שם עיין באחרונים ז"ל שנתחבטו בזה לבאר החילוק בין היכא שאנו באים לפסוק כהרוב מהחיבורים ובין רוב דיינים דחשיב רוב כשבאים משני טעמים ולא העלו יישוב מתקבל על הלב אולם אנכי אמינא בביאור הדבר הנה בש"ס דיומא דף פ"ג אמרינן דרופא אחד אומר צריך ושנים אומרים אינו צריך שומעין לאלו שאמרו א"צ אבל אם שנים אומרים צריך אפי' מאה אומרים א"צ אין שומעין להם ואף דאמר ר"ס תרי כמאה ומאה כתרי ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא אזלינן בתר רוב דיעות ה"מ לענין אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות הוא כו' וכבר נתקשו בזה הקדמונים ז"ל דכיון דהרוב אומרין א"צ למה לא ניזול אחריו וכמו בסנהדרין דקיי"ל דהולכים אחר הרוב דאם הרוב מחייבים הורגין אותו בקום ועשה וכ"ש פקוח נפש דהוי שאו"ת] אמנם אנכי בחידושי בררתי דל"ד להך דסנהדרין דהתם שפיר אנו דנין דיני נפשות עפ"י הרוב דהוי רובא דאיתא קמן דאנו דנין רק עפ"י הכ"ג שנתוועדו דד"נ בכ"ג כדיליף לה מקראי וכיון דהרוב מאלו הדיינים מחייבים אותו מיתה דנין על פיהם דהוי רובא דאיתא קמן והו"ל כאילו כל הסנהדרין חייבים אותו דרובא ככולו דברובא דאיתא קמן אחרי רבים להטות כתיב משא"כ בהך דרופאים אף שיש לפנינו רוב שאומרים א"צ מ"מ לא חשיב רובא דאיתא קמן דהרי יוכל להיות שרופאים אחרים כשישאלו מאתם יאמרו שצריך ויהי' הם הרוב דמהכ"ת נדון עפ"י אלו שהם לפנינו לומר דניזול בתר רובא דמה לי הם מה לי אחרינא כיון שיש חילוק דיעות לפנינו ורק דכיון שרוב הרופאים שלפנינו אומרים שא"צ יש אומדנא שכדבריהם כן הוא ואם הי' מתקבצים כל הרופאים שבעולם הי' רובם אומרים כמותם שא"צ אמנם אומדנא זו פשיטא דעוד גרע מרובא דליתא קמן דג"כ לא מהני בנפשות וכאשר הארכתי והעליתי במקום אחר והארכתי בחי' לבאר החילוק שבין רופא אחד לשנים ואכמ"ל:
ומעתה אמינא דזהו סברת הש"ך ז"ל דדוקא בדיינים שהם לפנינו חשוב רוב גם היכי שאינם מסכימים מטעם אחד דמ"מ האיכא רובא המחייבים רובא דאיתא קמן מהב"ד שהם לפנינו שאין לדון רק עליהם אבל כשאנו באים לדון עפ"י רוב חיבורי וספרי הפוסקים ז"ל הנה באמת זה לא חשיב רובא דאיתא קמן כמו בסנהדר' דכי יש בידינו כל ספרי חכמי הדורות ורבים מהחכמי' לא כתבו דבריהם בספר לדור אחרון ורק דהוי אומדנא דכיון דרוב הפוסקים הנודעים לנו פוסקין כן יש אומדנא והשערת הדעת דכל חכמי ישראל שבכל דור ודור או עכ"פ רובם היו דנין כמותם וכנ"ל בהך דרופאים וכיון דרק מטעם אומדנא קאתינן שפיר י"ל וכן באמת הדעת נוטה דז"א דרק כשהרוב המחברים ז"ל באים ע"ז מטעם אחד אבל היכי שבאים מטעמים חלוקים דעל כל אחד מהם ליכא רובא לא הוי אומדנא כלל וא"כ בנדון שלפנינו שבאנו לדון משני טעמים דעת הסוברים דיש חזקה לחתנו ודעת הסוברים דאזלינן בתר רוב בנין דהמה טעמים חלוקים לגמרי לא חזי לאצטרופי לרוב וכנ"ל בשם הש"ך ז"ל ויש לי בזה עוד הרהורי דברים רבים ולאשר לא באו עוד אצלי בכור הבחינ' קצרתי. וכ"ז כתבתי להשיב להרב הנ"ל ע"פ דעתו. אולם לדעתי אין נ"מ בזה דלענין שלא יוכלו הרוב מנין לכוף את הרוב בנין שרוצין בחתן הרב אינו צריך להרבות בספיקות דזה הספק בעצמו פלוגתא דרבוותא אי הרוב מנין חשוב נגד רוב בנין ואי לענין שהרוב בנין יכופו את הרוב מנין לא מצאתי אחר החיפוש ספיקא דרבוותא בזה ראש המדברים הרא"ש ז"ל לא כתב רק שלא יתכן שהרוב מנין יכופו רוב בנין העשירים שנותנים ונושאים בעול הרבה אבל לא להיפוך שהעשירים יכופו את כל העיר וכאשר ביאר דבריו הסמ"ע ז"ל וגם מהתקנות המובאים בתשו' מהר"ם ז"ל אינו במשמע היפך זה ורק שלא לילך בתר רוב מנין נגד רוב בנין וגם המהרשד"ם ז"ל שמחשב רוב בנין יותר מכל הפוסקים ז"ל אולי שכל את ידיו כמבואר למעיין בדבריו ז"ל דעיקר ראיתו מהך דעשו ב"ש כדבריהם משום דמחדדי טפי אינו רק שרוב המנין אינם יכול להכריע נגדם ולהכריחם שלא יעשו אבל לא להיפך שרק רוב הבנין יחשב רוב להכריע ולהכריח הרוב מנין דגם למ"ד דמטעם זה עשו ב"ש כדבריהם פשיטא דב"ה ודאי עשו כדבריהם עיין בש"ס פ"ק דיבמות שם וליכא ספיקא דרבוותא א"כ בזה לאצטרופי לס"ס וכמובן. ולענין אם אלו החפצים עתה ג"כ בחתן הרב חשובים רוב בנין שלא יוכלו הצד שכנגדם רוב המנין להכריחם הנה מ"ש הרב המשיב והמנגד דכיון דרבים מהם לא גמרו בדעתם רק משום שנמשכו וסומכים על דעת רבם הרב החסיד מבעלזא שמאמינים שדעתו הוא האמיתית אין לחשוב דעתם לרוב ליתא לדעתי דכל שדעתם עתה כן יהי' מאיזה טעם שיהי' שפיר נחשב במנין הראוי ועיין בש"ך ז"ל ביו"ד סי' רמ"ב בקיצור הנהגת או"ה שכ' להדיא דאם הרב והתלמיד מסכימים לדיעה אחת מונים להם שנים אפי' הוא צריך לסברת רבו ובשעה שמלמדו הרב הדין הוא סומך על פיו עכ"ל והרי מבואר כמ"ש וזה ברור:
אולם לחשוב זאת לרוב בנין מפני שהם עשירים בזה צדקו לדעתי דברי האומר דאחר שהכנסת הרב הוא עיקר ממכסת הבשר ופ"פ שיד הכל שוים בו אין יתרון להעשירים. ומ"ש הרב המצדד דאזלינן בזה אחרי הנתינות לכל הצטרכות הקהל' שהעשירים המה נושאים בעול הרבה ומטי לה מתשובות הגהות מיימוני ז"ל וכדומה לדעתי זה אינו רק בימים הקדמונים שהיו הקהלות פורעים מס לשר העיר ואם לא היו נותנים כפי אשר נטל עליהם כלה גרש יגרשם ובלי העשירים א"כ ל"ה מעמד להעיר משא"כ בזמנינו אלה דבלי ספק גם אם לא הי' ביניהם העשירים הי' מצב להעיר שעיקר ההצטרכות מהעיר היא רק בתי התפל' ומשמשי הקהלה חזנים ושמשים וכדומה ובלי העשירים הי' הב"ב האחרים ג"כ יכולין להספיק שהי שוכרים חזן פשוט וכדומה בדמים מועטים דמה"ט באמת נהגו במקומות רבות ליקח זה חציו לפי הממון וחצי לפי הנפשות וכמבואר בט"ז ז"ל בא"ח סי' נ"ג ס"ק י"ד וא"כ אחרי שהכנסת הרב שהוא העיקר נגד ש"ץ וכדומה וכמבואר באו"ח שם סכ"ד היא מדברים שכולם נושאין בשוה אין יתרון בבחירתו לעשירים וכנ"ל ולא נחשב א"כ רוב בנין רק היכי שהם רוב בנין בתורה ובמעלה שזה עוד עדיף מרוב בנין בעשירות וכמבואר במהרשד"ם ז"ל. ועכ"ז גם בנין כזה אין להם כח לכוף את הרוב מנין וכאשר בררתי והוכחתי למעלה מהש"ס דפ"ק דיבמות דב"ש חריפי ומחדדי טפי מ"מ ב"ה בודאי עשו כדבריהם ורק שכמו כן להיפוך אין הרוב מנין יכולין לכוף אותם לדעת הפוסקי' ז"ל אלו. ושקולים המה וצריכים ומוכרחים להתפשר:
עוד זאת ראיתי לעורר ולהזכיר דאין לדון ולחשוב רוב מנין או בנין רק כשהי' כולם במעמד יחד ונמנו ורבו אלו על אלו לא זולת וכמבואר במהרשד"ם ז"ל חיו"ד סי' פ"ה עיי"ש וזה פשוט וברור לכל מעיין בהלכ' ואם אז יהי' רוב מנין נגד רוב בנין בתורה ובמעלה וכנ"ל כבר מבואר כי שקולים הם ואין אחד יכול לכוף את האחר. וכמש"ל:
ובגוף ענין החזקה לדעתי העיקר דיש להבין קדימה לענין מינוי הרבנות נגד אחר וכל שממלא מקום אביו כו' דבכל מינוי שבישראל הבן קודם וכמבואר. ומה שרצה הגאון בעל חת"ס ז"ל לדין ולחלק בין שאר המינוים לרבנות דאינו רק שירות בקודש ליתא לפע"ד וראיותיו יש לדחות דמה שהביא עזר וראי' מהא דאמרינן בש"ס דיומא דף ע"ב דכה"ג בנו קם תחתיו ולא בכהן משיח מדכתיב אשר יבא אל אוהל מועד ול"מ קרא מיוחד לכה"ג הרי מקרא דבקרב ישראל ילפינן לכל המינויים בישראל וגם למה יגרע כהן משיח משאר מינוי ישראל וע"כ דמנויי קדושה אינם בכלל זה ובכה"ג דגלי קרא גלי ובכהן משיח דלא גלי אין ללמוד מבקרב ישראל. לדעתי היא בהיפוך דעיקר קרא דתחתיו מבניו לא לרבות דבכה"ג בנו קם תחתיו דזה נלמד מקרא מבקרב ישראל ורק למעט כהן משיח קאתי דלא נילוף מבקרב ישראל. ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ד מהל' כלי המקדש שכתב דכה"ג גם בנו תחתיו מקרא דבקרב ישראל והיינו כנ"ל דעיקר הלימוד בכה"ג מקרא דבקרב ישראל נפקא. ותחתיו מבניו רק למעט כהן משיח אתא:[א]
ומדברי הרשב"א ז"ל בתשו' שכתב וז"ל וכלל גדול אמרו ז"ל בכל עניני המינוים שאם הי' הבן ראוי הוא קודם לכל אדם ואפי' כהן גדול כו' ג"כ אין ראי' דמינוי קדושה אינו בכלל זה דרבותא דכה"ג היא דכה"ג מצוה לכתחל' שיהי' גדול מאחיו בנוי ובחכמ' וכו' והו"א דאם בנו אין לו כל המעלות האלו האחר הגדול ממנו קודם. ודברי הש"ס ביומא דשלשה כתרים הם כתר מלכות וכהונ' מורישים לבניהם אבל כתר תורה הפקר היא אינו ענין כלל לדעתי לזה דהכוונ' היא רק דכתר מלכות תמיד ירוש' היא לבנים דכל ישראל ראוים הם למלכות וכדאיתא בירושלמי דהוריות וכן כתר כהונ' לאו דכה"ג מכל זרעו של אהרן כקטן כגדול כהנים הם לדורות אבל כתר תורה אינה ירוש' לכל אלא לראוי דבעינן שימלא מקומו ואם רק אחר הוא הראוי אין ירוש' לבנים וכמבואר. אולם לענין חתנו שיהי' לו קדימה באמת כל ראיותיו של הגאון מו"ה שאול ז"ל אינם ראיות דאם אמנם חתנו נקרא ג"כ בנו הנה לענין המינוי מטעם נחלה וירוש' קאתינן עלה וכל שאינו בתורת נחלה אין לו קדימ' ורק בן הבת כשהוא הראוי הוא ממלא מקום האב הזקן אף שיש לו בנים דמ"מ כיון שהם אינם ראוים למלאות מקומו חוזר להקודם אחריהם בן הבת שהוא שארו הקרוב עפ"י סדר נחלות וכמבואר דרק במקום בן אין נחלה לבת ובני'. ולא הי' צריך הגאון מהר"ש להביא עצות מרחוק דבני הבת חשובים ג"כ בנים דמסדר נחלה הוא נלמד:
ובאמת כי בתשו' אחרת כתבתי לקיים דברי הגאון הנ"ל אולם לא מטעמו ומצד אחר באתי. ויצאתי איפוא לחלק בדבר והיא. דהנה בירושת בני בנים יש שני טעמים הא' דהבן יורש את אביו בקבר ומוריש לבניו. והב' דבני בנים חשובים כבנים ומה"ט אמרי' בש"ס דב"ב פרק מי שמת דבן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בחיי אביו ואח"כ מת אביו דהבן מוציא מיד הלקוחות דא"ל אנא מכח אבוה דאבא קאתינא עיי"ש ואך עכ"ז צריכין אנו בכ"מ לטעם הראשון דרק מה"ט בת הבן קודמת לבתו אף שבתו באה מכחו וכמו כן קיי"ל דמי שהי' לו שני בנים ומתו שניהם בחיי אביהם ואחד הניח שלשה בנים ואחד בת דבירושת אביהם הזקן יש להבת מחצה. והיינו משום דחשבינן כאילו הבנים קיימים ויורשים ומורישים זה לבתו היורשת וזה לבניו. ואין א"כ לבתו אף שבאה מכחו כלום אחר דחשבינן כאילו עומדת נגד אחיו דאין לבת במקום בן כלום. והארכתי בזה ואכ"מ הביאור. ומעתה לפ"ז צ"ל לענין ירושת המינוי והשררה דאף דאינו ראוי לא חשיב לגמרי כאלו לא הי' כלל ורק שהוא מ"מ היורש ורק דכיון שאינו ראוי ואינו יכול למלא המקום חוזר אח"כ ממילא להיותר קודם זולתו דאל"כ הי' היכי שהבן לא הי' ראוי בן הבת ובן הבן שים דלפ"ז שנאמר שלא באתה ירושת המינוי כלל להבן והי' כלא הי' לענין ירוש' זו הנה נינו ונכדו המת אינם באים רק מצד אביהם הזקן ואין יתרון א"כ לבן הבן מבן הבת וכמובן. וגם לענין ירושת המלוכ' דכל ישראל ראוים למלכות והי' א"כ הבן ראוי ולא הבת דמלך ולא מלכה מ"מ כיון שמת הבן בחיי האב הי' לנו לפ"ז להשוות בן הבת עם בן הבן דכיון שמת פשיטא דאינו ראוי ול"ד לנחלת ממון דנופלת ממילא ושפיר גם המת יורש בקבר משא"כ הכא דבעינן שיהי' ראוי דוקא א"ת דבכה"ג אינו יורש כלל פשיטא דאינו יורש זה בקבר ואך דמצד אביהם הזקן קאתו דאין יתרון לבן הבן מבן הבת וכנ"ל ויהי' א"כ דין ירוש' זו חלוק בסדר משאר סדר נחלות מה שלא שמענו ולא אשתמיט שום אחד מהפוסקים ז"ל שיאמר כן ועכצ"ל כנ"ל דגם ירושת המינוי והשררה נופלת ממילא גם לה שאינו ראוי אלא דכיון שא"י לקבלה חוזרת ושפיר א"כ יורש ומוריש וכנ"ל:
ולפי הנ"ל אמינא לענין חתנו דאחרי דהבעל יש לו זכות בירושת אשתו בחיי' לענין פירות ובמותה יורש הכל וידו א"כ כידה שפיר ממלא מקום חותנו דאחר שבררנו דירושת המינוי נופלת ממילא גם לשאינו ראוי כיון שיש לה בעל הראוי ועטר' היומתו זוכה בה מצד אותו שיש לו זכות בירוש' שנפלה לה ורק דהיכי שמתה הבת אשתו בחיי אביה פשיטא לו דאין לחתנו בעלה שום זכות וקדימ' בזה דאחרי שמתה מקודם אין לו שום זכות בירושתה דאין הבעל יורש בראוי ומפאת שהוא חתנו אין לו שום קדימה דאף דחתנו נקרא ג"כ בנו אין זה ענין לירוש' ונחלה וכמו שבררנו למעל' ודו"ק:
אמנם עכ"ז בנדון שלפנינו דחתן הרב ז"ל הוא רק בן למ"ד שנה מבואר בש"ע יו"ד סי' רמ"ב דכל שלא הגיע למ' שנה אסור לו להורות במקום שיש גדול ממנו אף שאינו רבו ועיין בש"ך ז"ל שהביא דעת גדולי מקדמונים ז"ל דגם בשוים כל שהשני הגיע לימי בינה דינא הכי שאסור לזה שלא הגיע לשני הוראה להורות ובכה"ג א"כ כיון דפשיטא דא"י לחתן הרב למחות בזה שלא יבא לדור בעיר אף לפי המנהג המבואר בש"ע בס"ס רמ"ה ויהי' אסור לחתנו להורות כל שאינו גדול מהאחר ממילא יתבטל חזקתו שעיקרו הוא לדון ולהורות. ואף אם נימא וכן הדעת נוטה דכשזה בא בגבולו ל"ש זה ומותר לו להורות גם בכה"ג או דנימא דכיון דעי"ז יתבטל חזקתו ויקופח פרנסתו גם זה בכלל המנהג המובא בש"ך סי' רס"ה שם דיכול למחות מ"מ י"ל דכיון דלהאחר יש לו מעלה זו נגדו שהגיע לשני הורא' מה שאין בו בחתנו שחשיב מעלה יתירה כ"כ עד שאסרו לזה שלא הגיע להורות במקומו המעלה הגדול' הזו תוכל להכריע נגד כח וזכות החזק' של חתנו:
וממה שכתבתי למעל' בביאור דברי הרשב"א ז"ל דרבותא דכה"ג שיש חזקה לבנו היא משום דבכה"ג מצוה לכתחל' שיהי' גדול מאחיו בנוי ובחכמה ואפ"ה יש קדימה לבנו אף שאין לו כל המעלות הנקובים גם נגד אחר שיש לו אין עזר וראי' נגד זה דחזינן דחזקה יש לה כח גם נגד המעלות שבעינן בכה"ג מה"ת למצוה מהמובחר. דהתם בכה"ג קרא בהדיא כתיב תחתיו מבניו:
אך מ"מ כיון שאין לי ראי' ברורה לסברא זו ורק די"ל כן הנה זה לא יועיל רק לענין שאלו הבוחרים בחתן הרב ז"ל אינם יכולין לכוף מצד החזק' לרוב מנין הממאנים בו ובוחרים בהאחר אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואף אם לא יהי' להם לאותן הרוצים בחתנו לא רוב מנין ולא רוב בנין אין ביד הרוב לכוף אותם לרצונם אחרי דמכח החזק' הו"ל ספק וכנ"ל וצריכים איפוא להתפשר והנלפע"ד כתבתי:
- ↑ מ"ש מו"ח ז"ל בסתירת ראי' החת"ס דעיקר קרא אתי למעט דבנו של משיח מלחמה אינו קם תחת אביו להיות ממלא מקומו לכאורה בהא לחודא לא סגי אלא לדחות ראי' ראשונה של החת"ס מדאיצטריך קרא לרבות דבנו של כה"ג קם תחת אביו אבל עיקר הוכחת החת"ס מהא גופא דבנו של משיח מלחמה אינו קם תחת אביו אלמא דכתר כהונה מחולק בדין זה מכתר מלכות על ראי' זו לא העיר מו"ח ז"ל כלום:
אבל אנכי כבר כתבתי בתשובה לדחות ראי' זו דהא דבנו של משיח מלחמה אינו קם תחת אביו טעמא רבה איכא דהא איתא התם כי אתא רב דימי אמר בגדים שכה"ג משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן שנאמר ובגדי הקודש אשר לאהרן יהי' לבניו אחריו מי שבא לגדולה אחריו וכתב רש"י ז"ל האי קרא יתירא הוא למידרש בא שכל גדולת נוהגת בזרעו אחריו ומשוח מלחמה גדולה הוא ע"ש וכונתו דמשיח מלחמה צריך להתמנות אחד מזרע כה"ג דמילת אחריו מורה שיהי' בגדולה במדרגה קרוב לו והיינו משיח מלחמה כמו דקיי"ל משיח מלחמה קודם לסגן ועכצ"ל בנו הבכור שהוא עומד למלא מקום אביו כשימות ולירש כהונה גדולה כדי שיתקיים בי' תרתי מבניו וגם שבא בגדולה אחריו וכן מצינו שאלעזר הי' משוח מלחמה בחיי אהרן אביו ואחר מיתת אהרן נעשה כה"ג וכן פנחס וכן הוא לעולם שזה שראוי לירש כהונה גדולה הוא מקודם משוח מלחמה בחיי הכה"ג א"כ לפ"ז כשמת משוח מלחמה אין הבן יכול להיות קם תחת אביו להיות משוח מלחמה דהא אינו ראוי לירש כהונה גדולה שהבן של כה"ג ירש כהונה גדולה אחר מיתת אביו וכיון שבן כה"ג עתיד לירש כהונה גדולה ע"כ צריך להיות משוח מלחמה ומעתה לפ"ז נסתרו שתי ראיות הללו כאחד דהא דאצטריך קרא דבן של כה"ג הוא קם תחת אביו ובנו של משוח מלחמה אינו קם תחת אביו היינו באופן זה שמת משיח מלחמה משום דאל"ה הוי אמינא דכשמת משוח מלחמה בחיי אביו הכה"ג אזי בנו קם תחת אביו להיות משוח מלחמה שעתה הוא היורש שלו וממילא כשימות הכה"ג ימלא זה מקומו דהא הוא בא בגדולה אחריו להכי כתיב קרא דבנו של כה"ג קם תחת אחיו וממילא צריך להיות הוא משוח מלחמה ודוק היטב:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |