ברכת רצ"ה/נז
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה. לבוב יום ה' כ"ג טבת תרל"ו לפ"ק.
- אשיב ואומר שלום לכבוד ידידי הרב הה"ג חו"ב בחדרי תורה חכמתו פניו תאירה מפורסם לשם ולתפארת מזה בן מזה כ"ש מו"ה שמעון באב"ד נ"י אבד"ק טארנאפאל והגליל:
אחד"ש כמשפט לאוהבי ה' וח"ש זה כשלש שבועות הגיעני מכתב כת"י עם שאלתו שאלת חכם בהעביר קולמס על השם שלא לשמה שכבר היה כתוב לשמה והגאון בעל פ"מ ז"ל העלה שזה תלוי במחלוקת הרשב"א והרמב"ם ז"ל בגט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דלהר"א ז"ל שפסק שם דאינו גט הכא כשר ולהחולקים הכא פסול וכת"ה שפך סוללה על דבריו ז"ל והעלה להכשיר ורצונו לדעת חוו"ד בזה. וזה החלי בעזרתו ית'. כתב כ"ת דגם להחולקים הרשב"א ודעמי, ז"ל הכא מודו דעיקר טעמייהו משום דחששו להא דר"א דגבי גט גם רבנן מודו ולא פליגי רק בס"ת ובס"ת וא"כ לרבנן כתב העליון ל"ה כתב וזה ליתא דלר"א גם לרבנן כתב העליון הוי כתב ובהך דהעברת קולמס לשמה מטעם אחר קאתינן עלה דכתב ע"ג כתב לאו מהודר הוא ובס"ת זה אלי ואנוהו בעינן וז"פ. אולם מ"ש דהרי התוס' בגיטין דף י"ט כתבו דאף דבדיו ע"ג דיו אמרינן דבשבת פטור מ"מ שפיר אמרינן לר"א דגם לרבנן כתב העליון הוי כתב דכיון דהכתב הא' ל"ה לשמה וכתב האחרון הוי לשמה שפיר הוי כתב כיון שתיקן יותר וא"כ בנ"ד דאדרבה הכתב האחרון ל"ה לשמה לכ"ע ל"ה כתב. הוא באמת הערה נכונה. אמנם באמת סברתם וחילוקם של התוס' לאו ד"ה הוא עיין בחידושי הריטב"א ז"ל שכתב לחלק באופן אחר דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שנכתב כבר לא חשוב עיין בדבריו ז"ל.
ולדעתי זה הוא ג"כ דעת ושיטת הרמב"ם ז"ל שפסק דגט שנכתב שלא לשמה אפי' העביר עליו הקולמס לשמה ל"ה גט וכבר נתקשה ע"ז הרשב"א ז"ל דלמה לא חייש לדר"א דס"ל דגם לרבנן מהני העברת הקולמס בגט ולפי הנ"ל אמינא לדעתו ז"ל דדחה הא דר"א מהלכה מסתמא דסוגיא דשבת דף ק"ד דאמרינן במתני' כתב ע"ג כתב פטור דלא כר"י וע"כ דלא ס"ל להש"ס לחלק דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תור' דאל"כ כר"י נמי אתיא ולפ"ז א"כ לר"א מתניתין דלא כמאן ודוק אמנם בלאו כ"ז בנ"ד גם להרמב"ם ז"ל פסול דכיון דהוי כתב ע"ג כתב פסול לרבנן מדרבנן עכ"פ משום זה אלי ואנוהו ועיין בקדמונים שכתבו לר"ח דהא דקאמרי רבנן אין השם מהמובחר לדבריו דר"י קאמרו דגם לדידך דס"ל דכ' העליון הוי כתב אינו מהמובחר משום זה אלי ואנוהו ולדידהו הוי פסול גמור מה"ת דלא הוי כתב ע"ע וגם לר"ח א"כ כתב ע"ג כתב פסול משום זה אלי וכו'.
והנה כ"ת הביא דברי הה"מ ז"ל שכ' על הרמב"ם ז"ל שפסק בהך דהעביר קולמוס לשמה דאינו גט דאף לר"י ל"מ בגט דכריתות בעינן ומה שתמהו עליו דזה נגד סוגית הש"ס דאמר ר"ח דבזה באנו למחלוקת ר"י ורבנן. ואשר אחזה בזה דהנה כבר הבאתי מה שהקשו הקדמונים ז"ל דאיך ס"ד דר"ח דטעמייהו דרבנן משום דס"ל דכתב העליון אינו כתב דהרי בהדיא קאמרי רבנן אין השם מהמובחר דבאמת כשר מה"ת ורק שאינו מהמובחר ומה שתירצו דס"ל דרבנן לדבריו דר"י קאמרי. וזה דוחק באמת דמנ"ל לר"ח לומר הכי. ואשר ע"כ יצא הה"מ ז"ל לפרש פירוש אחר דלר"ח עיקר פלוגתייהו דר"י ורבנן הוא דלשניהם כתב העליון הוי כתב ורק דלר"י הו"ל ג"כ מוחק להכתב התחתון ורבנן ס"ל דאף דכתב העליון הוי כתב מ"מ אינו מבטל כתב התחתון ול"ד לדיו ע"ג סיקרא דבדיו ע"ג דיו ל"ח מוחק דאדרבה מחזקו ולכך לדידהו אין השם מהמובחר דכיון דאיכא עדיין הכתב התחתון של"ה לשמה אינו מהמובחר דל"ה הכל לשמה אבל מ"מ כיון דאיכא כתב העליון לשמה אינו פסול מה"ת ובגט א"כ לר"י שפיר מהני דכיון דכתב התחתון כמאן דליתא הו"ל לשמה אבל לרבנן ל"מ כלל דכיון דכתב התחתון עדיין במקומו ל"מ בגט כלל דכריתות מבורר בעינן ואינו מבורר אי מגרשה בכתב העליון או בהתחתון ול"ה גט ור"א סבר דטעמייהו דרבנן אינו משום זה ורק משום דכתב ע"ג כתב ל"ה מהודר וליכא ואנוהו. ועפ"ז שפיר כתב הה"מ ז"ל דבגט אפי' לר"י ל"מ וכוונתו דלפי מסקנת ר"א י"ל דגם לר"י ל"ח מוחק להכתב התחתון וכמו שהדעת נוטה באמת דאדרב' מחזקו וכ"נ ג"כ מהא דלא פליגי רק בסיקרא ע"ג דיו אי הוי מוחק ולא בדיו ע"ג דיו עיין בש"ס שם דף י"ט ורק דס"ל דזה אינו מזיק כלל בס"ת דאליבא דר"א אין הטעם דאינו מהמובחר דקאמרי רבנן בשביל זה כלל משא"כ בגט דכריתות בעינן וכיון דהכתב התחתון עדיין במקומו עומד ליכא כריתות מבורר וכנ"ל ולר"ח באמת ז"א רק אליבא דרבנן ודו"ק [א] ולפ"ז אליבא דר"ח א"נ כחילוקם של התוס' ז"ל דהיכי דאינו מתקן בכתב האחרון יותר ל"ה כתב לכ"ע בהעביר קולמס שלא לשמה כשר דלדידי' אין הטעם לרבנן משום ואנוהו ורק משום שאינו כולו לשמה והכא עיקר היא הכתב האחרון דכתב העליון ל"ה כתב ודו"ק:
והנה כ"ת הביא דברי הנ"י ז"ל דזרק עפרות זהב על הדיו פסול ודברי הב"ש ז"ל שפוסל מה"ט בנפל טיפת דיו על האות ולא נתפשט כלל והאריך למה הרי בכה"ג כתב העליון ל"ה כתב שאינו מתקן יותר וכמ"ש התוס'. והנה על הנ"י לק"מ דכיון שהיא מין אחר הו"ל מוחק להכתב התחתון וכמבואר בש"ס דגיטין דף י"ט שם בסיקרא ע"ג דיו דלכ"ע מוחק הוי ולא פליגי רק לענין שבת דמאן דפוטר לגמרי הוא משום דהוי מקלקל עיי"ש. אמנם יראה דגם בהך דנפל טיפת דיו יש לפסול גם לפ"ז מטעם אחר דהנה בש"ס לקמן שם אמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה הר"ז גיטך הר"ז מגורשת חיישינן שמא במי מילין כתב ומסיק דבדקינן לה במיא דנרא אי פליט ופריך וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט שמואל נמי חיישינן קאמר ופירשו הקדמונים ז"ל דמספקא לי' אם כתב הנבלע חשוב כתב ע"ע. וא"כ י"ל כ"כ גם בדיו ע"ג דיו דכיון דהעליון ל"ה לשמה פסול דאף דל"ה מוחק לכתב התחתון מ"מ כיון שהתחתון אינו ניכר ל"ה כתב בודאי דהו"ל כמו כתב הנבלע דמספקא לן אי הוי כתב. ועפ"ז אמינא לישב מה שהקשיתי בחי' בהא דאמרינן בגיטין דף נ"ד בההוא דאמר ס"ת שכתבתי אזכרות לא כתבתים לשמן כמאן דלא כר"י דמעביר עליו קולמוס וחכ"א אינו מן המובחר כו' אלא מוחק וכותב השם והקש' הגאון בעל ש"י ז"ל דאמאי לא ימחוק ויכתוב אחרים במקומן לשמן ותירץ דס"ל כמ"ד אין כותבין השם על מקום מחק וגרר והקשיתי הרי נודע דעת רוב הקדמונים ז"ל דהא דבידו נאמן הוא מטעם מגו שבידו לעשות כמו שאמר ובהך עובדא דסופר ששאלו ר"א ס"ת ביד מי היינו ג"כ דאם הי' הס"ת בידו הי' נאמן במגו דהי' יכול למחוק ולכתבם שנית בפנינו שלא לשמן עיין רשב"א ז"ל וא"נ דס"ל דאין כותבין שם הקודש על המחק מאי מגו איכא דאם ימחוק האזכרות יצטרך לשלם בעד כל הס"ת דיהי' היזק ניכר דהרי לפנינו שם הקודש על המחק ואף אם יאמר שהי' שוגג יתחייב לשלם. ועתה עלה על לבי להוסיף ולהקשות עוד דאף א"נ כמ"ש בחי' בישוב ה"ג בעל ש"י ז"ל דאף דמותר למחוק שם שנכתב שלא בקדושה היינו דוקא שכתבו בפי' שלא לשמו אבל היכי שכתבו סתמא אף דבעינן שיכתוב האזכרות בפירוש לשמן מ"מ זה אינו רק לענין הס"ת אבל לענין מחיקה קדושת שם עליו ובהך דנתכוין וכתב יהוד' כו' דאמרו רבנן מוחקו וכותב השם היינו משום דכיון דנתכוין לכתוב יהוד' הו"ל כנכתב בפי' שלא לשמו דגם בזבחים דסתמא כשר לשם זבח אחר פסול ומעת' י"ל דבהך עובדא דר"א מיירי בסתמא וא"א א"כ למחוק. עדיין יקשה לפי דעת הקדמונים ז"ל הובאו בטוש"ע לפסק הלכה דבאזכרות ל"ב שיוציא בשפתיו ורק דדי שיחשוב בלבו לשמן וא"כ אם יאמר בפירוש שכותב שלא לשמן לא יפסיד לו מאומה שנוכל למחוק שנית ולכתוב לשמן דכל שכתב בפי' שלא לשמה מותר במחיקה ואם לא יאמר בפירוש לא נאמינהו כמו עתה ומה מגו איכא:
אולם אם נאמר כנ"ל דבהעביר קולמס שלא לשמה פסול דכתב האחרון הו"ל כמו כתב הנבלע דמספקא לן אי חשוב כתב ניחא עפמש"ל בביאור כוונתו של הה"מ ז"ל דלר"ח הא דס"ל לרבנן דאין השם מהמובחר דאין הטעם משום זה אלי ואנוהו ורק דכיון דכתב האחרון עדיין במקומו עומד ל"ח כולו לשמה וא"כ י"ל דהך סוגיא דגיטין אזלא אליבא דר"ח דלדידי' אם היו שניהם התחתון והעליון כתובים לשמה ל"ה שום חשש גם לרבנן וכמובן וא"כ שפיר יש לו מגו שהי' מעביר הקולמס עליהם שלא לשמן דפסול וכנ"ל ול"ה חייב לשלם דהו"ל היזק שאינו ניכר דאם הי' באמת גם העליון לשמה הי' כשר אף לרבנן אליבא דר"ח ומה שהי' שלא לשמה אינו נאמן ול"מ לתירוצו של הש"י ז"ל דס"ל דאין כותבין השם על המחק דאין לו תקנה ע"י מחיקה אלא אף אי נימא כמ"ש אנכי דרק בסתמא אינו יכול למחוק אין לו תקנה אף שהי' בפירוש שלא לשמה וכנ"ל דכיון דהכתב האחרון הי' לשמה א"י למחוק דימחוק גם מה שהי' לשמה. אמנם לפ"ז צ"ל דהא דשאל ס"ת ביד מי היינו רק דאם היה בידו היו נאמן עכ"פ אליבא דרבנן דלר"י אין לו מגו לפ"ז אליבא דר"ח דלדידי' ס"ל לר"י דבכתב העליון הו"ל מוחק לכתב התחתון וכמש"ל בביאור דברי הה"מ ז"ל ולא יפסול א"כ הס"ת דיוכל למחוק ולכתוב אחרים תחתיהם דהכתב העליון הי' ע"כ בפי' שלא לשמה והכתב התחתון כבר הי' נמחק ע"י כתב העליון לר"י. והנה א"נ דאם נאמר דכתב הנבלע ל"ח כתב מותר בכה"ג שכתב התחתון הי' לשמה ואך שכתב העליון הי' שלא לשמה למחוק הכל י"ל לפמ"ש אנכי דהך סוגיא אזלא אדרב' אליבא דר"א דהא דל"ה כולו לשמ' אינו מזיק כלל גבי ס"ת ורק דרבנן מטעם זה אלי ואנוהו קאתי עלה דלפ"ז א"צ לומר דחשוב מוחק לר"י ומ"מ שפיר אית לי' מגו שהי' מעביר הקולמס שלא לשמה דפסול לכ"ע דשמא כתב הנבלע ל"ה כתב וכתב העליון הי' שלא לשמה ואין לו תקנה ע"י מחיקה דלא נוכל למחוק דשמא כתב הנבלע הוי כתב וא"י למחוק משום כתב האחרון דהי' לשמה ומ"מ לא יצטרך לשלם אף לרבנן דכתב ע"ג כתב פסול משום זה אלי כו' דא"ל אייתי ראי' דכתב הנבלע הוי כתב דאי ל"ה כתב לא אפסידתך דבידך למחוק ולכתוב אחרים במקומן לשמה וכדפסקינן בטבח שקלקל ועשה טרפה בספק דפטור מה"ט עיין חו"מ סי' ש"ו והבן זה:
אולם צ"ע אצלי עדיין די"ל דאף א"נ דכתב הנבלע ל"ה כתב מ"מ זה אינו דק לענין גט או ס"ת דבעינן כתב אבל מ"מ לענין מחיקה כל שהי' לשמה הוי מוחק השם והדבר צריך תלמוד אצלי וצ"ל לפ"ז דהא דקאמר הש"ס לחלק בין חדא אזכרה לכולי ס"ת לאו דוקא חדא ורק דגם חדא בכל דף ל"ח כמנומר דאל"כ אין בידו לפסול כל הס"ת ושלא יחשב ניכר דבחדא אזכרה לא יפסל רק יריעה אחת וביותר יהי' היזק ניכר דהו"ל מנומר ויצטרך לשלם ואף א"נ דאי כתב הנבלע ל"ה כתב מותר גם במחיקה וא"ל אייתי ראי' כו' וכנ"ל מ"מ צ"ל כן לדעתי. דלדעתי כל דפסול לר"י בכתב ע"ג כתב משום מנומר פסול גם במחיקה מה"ט ואם כי יש לומר ולחלק דרק בכתב ע"ג כתב דפסול לרבנן משום דל"ח מהודר חשוב בכולי ס"ת מנומר גם לר"י משא"כ במחיקה דלכ"ע חשוב מהודר אין דעתי נוחה לחלק בהכי. ויען כי בלא זה בגוף הדבר לדון בכתב הנבלע לענין מחיקה אין עוד ברור אצלי קצרתי. מכל הלין טעמי שבררתי אין מקום להכשיר לדעתי בנ"ד שהעביר הקולמוס שלא לשמה והנלפע"ד כתבתי. אחרי כותבי זאת מצאתי להריב"ש ז"ל בתשובותיו פי' ז' שכתב להדיא דגם במחק וכתב אחרים במקומם פסול בכולי ס"ת משום דהו"ל מנומר והביא ראי' מהך דהעביר הקולמס אליבא דר"י דמודי בכולי ס"ת דפסול עיי"ש ונהניתי שכוונתי לדעתו ה' ז"ל. כזאת ראיתי להשיב לכ"ת והנני חותם בברכה:
- ↑ מ"ש מו"ח ז"ל בישוב דברי הה"מ ז"ל הוא דבר השכל למבין אבל מ"מ צריך ביאור דלכאורה יש לדחות דהא רב חסדא בעצמו אמר בשבת ק"ר ע"ב אמתניתין דכתב ע"ג כתב פטור דלא כר"י דאמר מעביר עליו קולמס ומקדשו. וא"כ א"א לומר דר"ח סובר דפלוגתא דר"י ורבנן אינו אלא אי כתב התחתון חשוב כאלו אינו. או דגם הוא חשוב כמאן דאיתא אבל תרווייהו ס"ל דכתב העליון הוי כתב מעליא דלפ"ז יקשה דאמאי פטור בשבת לרבנן כיון דעליון הוי כתב אלא שבס"ת פסול מחמת התחתון ומשום זה ל"ש למפטרי' גבי שבת. אבל לדעתי י"ל דהה"מ יסבור כסברת הריטב"א דגבי שבת פטור כתב ע"ג כתב משום דל"ח מלאכת מחשבת כיון דאינו מתקן כלום אבל לר"י הא משכחת לה שהי' נכתב שלא לשמה והעביר קולמס לשמה שתיקן בכתב העליון. וצריך להיות חייב דהא הוי מלאכת מחשבת ומתניתין מיירי בכל גווני כמ"ש התוס' בגיטין שם. ואע"ג שהמעיין בריטב"א יראה שהוא לא כתב כן רק לר"א ולא אליבא דר"ח היינו משום דלפי פירושו של רש"י ותוס' דר"ח אמר דגט תליא בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י הגט כשר ולרבנן פסול ליכא למימר לחלק בין גט לשבת אבל לפי שיטת הה"מ כפי מה שפירש מו"ח דבריו אפשר למימר דגם ר"ח ס"ל הך סברא דבשבת פטור מחמת דלא הוי מלאכת מחשבת ודו"ק. עוד האיר ד' את עיני להבין דברי התוס' דהנה דבריהם תמוהין חדא כמו שהקשה המהרש"א דלפי מה שכתבו דהיכי דכתב השני מתקן יותר מכתב הראשון חשוב כתב. א"כ קשה הא דבעי ר"ל מר"י עדים שאינן יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסקרא ויחתמו ופשיט ר"י דלא הוי כתב ואמאי הא הכא נמי כתב העליון מתקן דהא ע"י כתב התחתון ליכא חתימת העדים ועיין בספר ת"ג להגאון מליסא שדחק מאוד ליישב דבר זה. ואנכי עמדתי בעת עיוני הא דסברת התוס' הוא נגד השכל שנאמר דכתב עליון לא הוי כתב רק היכי שמתקן חשוב כתב הא אי נימא דהגט פסול ליכא תיקון וממילא ל"ח כתב כלל ואיך יתכן שנימא שהוא כשר וע"י זה חשוב כתב. אדרבה נימא לאידך גיסא כיון דכתב ע"ג כתב ל"ח כתב ושוב ליכא תיקון זהו באמת תמי' עצומה לדעתי. אבל לפי הנ"ל שפיר ניחא דכוונת התוס' כך היא דבאמת ר"ח סבר לר"י דכתב ע"ג כתב חשוב כתב לגיטין ולס"ת ולא מחמת הטעם שמתקן בכתב השני אלא אפי' אם אינו מתקן בכתב השני יותר מהראשון ורק גבי שבת פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת היכי דאינו מתקן כלום כתירוץ הריטב"א ולהכי כשמתקן בכתב השני כמו בגט ובס"ת חשוב כתב וזה שכתבו התוס' דלר"י ולר"א אפי' לרבנן חשוב כתב גבי גט כונתם דמחייב בכותב בשבת. והא דקאמר ר"ח בשבת כמאן דלא כר"י היינו דלר"י הא משכחת לה שיחשב מלאכת מחשבת כגון היכי שמתקן בכתב השני בס"ת או בגט שכתב שלא לשמה והעביר קולמס לשמה וכמו שפי' התוס' בהדי' ושוב לא קשה קושי' המהרש"א מעדים שאינם יודעים לחתום דהתם השיב ר"י דכתב עליון ל"ח כתב וכיון דל"ח כתב לא מהני מה שמתקן דאדרבה כיון דמצד עצם הכתב ל"ח כתב הוא פסול ושוב אין בו שום תיקון ופי' זה אמת ויציב בדברי התוס' ודו"ק. עוד יש לי להעיר במ"ש התוס' לעיל ד' ע"א ד"ה עד שתהא שהקשו למה לי' לר' יהודה למינקט עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש כיון שהיתה הכתיבה בתלוש אי אפשר לחתימה שתהא במחובר ודחקו לתרץ ע"ש ואנכ הקשיתי ע"ז הא לר' יהודה לשיטתו שפיר משכחת לה כגון שכתב וחתמו במחובר ואחר שנתלש העביר קולמס על הכתיבה ולא על החתימה ושפיר קאמר ר"י שגם החתימה צריך להיות בתלוש וצריך לעבור בקולמס וזהו הערה גדולה והי' בדעתי לומר לחלק בין פסול דלשמה דמהני העברת הקולמס לר' יהודה ובין פסול מחובר דגבי ענין לשמה החסרון הוא בהכתב עצמו שנכתב שלא כהוגן אבל במחובר שהעצם הכתב נכתב כהוגן. רק הפסול הוא מצר אחר ס"ל להתוס' דל"מ העברת הקולמס. ואם כה נימא ג"כ יש לישב קושי' המהרש"א על התוס' דגבי עדים שאינם יודעים לחישב ג"כ אין העדיפותא בכתב העליון על התחתון בעצם הכתיבה רק מצד אחר הוא ובכה"ג ל"מ העברת הקולמס אפי' לר' יהודה ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |