ברכת רצ"ה/מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה מג

סימן מג

לכבוד הרב וכו' מ' אלעזר יצחק נ"י ראב"ד דק' אוליינאב

שלום כנהוג:

ע"ד שליחות גט ע"י הבי דואר. הנה בזה איפליגי קמאי ובתראי עד היום אי מטעם דממטי לי' לגיטאל השליח ע"י גוי אי מטעם שעושה שליח שלא בפניו. והנה בדבר אי יכול לעשות שליח להולכה שלא בפניו נחלקו הקדמונים ז"ל הר"י בעל התוס' ז"ל ורבינו יהודה והסמ"ג ז"ל דעתם דאין הבעל יכול לעשות שליח הולכה שלא בפניו ומחלקו בין אשה לאיש דאשה יכולה למנות שליח לקבל' שלא בפניו אבל שליח הבעל צריך לשמוע מפיו דוקא וכן הוא דעת הר"ר אביגדור כ"ץ ז"ל. והרשב"א ז"ל מסתפק בזה וכן הוא דעת התוס' רי"ד פ"ק דקידושין אלא שהם ז"ל הוסיפו עוד דגם שליח לקבל' צריך לשמוע מפי האשה עיין עליהם אולם עכ"ז כשנעמוד לענין רבו המתירין וכאשר נקבצו באו בדברי האחרונים ז"ל ה"ה רש"י והרמב"ם והרמב"ן ראבי' ור' יואל ר"ת והה"מ הר"ן וההמ"ג והרא"ש והטור ורי"ו והא"ז ז"ל ובדבר שישלח הגט להשליח ע"י גוי ר' חנינאי גאון ז"ל אוסר לגמרי ובה"ג כתב דרבנן דהשתא ס"ל בכה"ג דלא תנשא ואי ניסת לא תצא ועיין במכתב מאליהו ז"ל שהעלה דעיקר טעמם הוא משום דהו"ל כטלי מע"ג קרקע וס"ל דגם בשליח לא מהני בטלי גיטך מע"ג קרקע ולא משום עשיית שליח שלא בפניו קאתי עלה. ודבריו ז"ל נראים עיקר דסתמא נקטו ולא דברו כלל איך נעשה הישראל שליח אם מינה אותו בכתבו או ע"י עדים והיינו ע"כ דמיירי שעשאו מקודם בעצמו שליח ואח"כ ממטי לי' גיטא ע"י גוי וע"כ דמשום טלי גיטך מעג"ק אסרו וז"ב.

אולם גם בזה רבו כמו רבו המתירין ועיין ברא"ש ז"ל שכ' שכן נהגו בצרפת ואשכנז עפ"י דברי ר"ת ז"ל לשלוח גט וקידושין ע"י גוי וליכתוב שהוא ממנה ישראל שבאותו מקום להיות שליח] והנה אם מדברי ר"ת ז"ל אלו הוציאו האחרונים ז"ל למנות את ר"ת ז"ל בין להקת הקדמונים ז"ל אלו דיכול לעשות שליח הולכה שלא בפניו אין דבריהם ז"ל מוכרחים די"ל דס"ל כדעת הסוברים דכת"י כדיבור בפיו דמי ואף בכתב לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו כשר אף דבזה לכ"ע בעינן שישמעו מפיו דוקא דכת"י כאמירה בפיו דמי ודו"ק] ולדינא הכריע הגאון בעל מכתב מאליהו ז"ל דלענין עשיית שליח שלא בפניו אם כבר נעשה בכה"ג דאף שאפשר להבעל שיעשה שליח בפניו אין לעגן האשה יותר בשביל זה וא"צ להמתין על שליח אחר אחרי שיש סיעה גדולה למעלה מעשרה שהסכימו דיכול לעשות שליח שלא בפניו. אמנם לענין לשלוח הגט ע"י גוי לשליח שממנה שלא בפניו אחרי שהבה"ג ור"ח גאון וסיעתם פסלו בכה"ג מטעם דהוי כטלי גיטך מעג"ק. הנה בהצטרף דעת הר"י ודעמי' ז"ל דאין הבעל יכול לעשות שליח שלא בפניו נעשם חומה בצורה להחמיר בכה"ג ואין להקל עיין בדבריו ז"ל ולדעתו ז"ל הסכימו רבים מהאחרונים ז"ל הבאים אחריו. עכ"ז בזמנינו אלה התירו רבים מגדולי המדינות במקום עיגון דחק שליחות גט ע"י הב"ד. גם אנכי הצעיר התרתי פעם במקום עיגון ודחק גדול לשלוח ע"י הפאסט. ויען כי עמד לנגד עיני דעת גדול האחרונים ז"ל הגאון בעל מכתב מאליהו ז"ל אשר ידוע פרשת גדולת חכמתו אמרתי עם לבבי כי אחרי אשר נהגו לעשות ע"י ב' שלוחים שהבעל עושה שליח במקום הכתיבה והשליח מהבעל אומר בב"ד בפ"נ ובפנ"ח ועושה השליח שני שבמקום האשה כדי לצאת ידי חומרת הריב"ש ז"ל דגם במביא הרשאה מקוימת מב"ד צריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח יש מקום לצרף לגוף הענין להקל קצת משא המחמירים לפי דעת המרדכי ז"ל דגם לדעת המחמירים שא"י לעשות שליח הולכה שלא בפניו היינו רק שהבעל א"י לעשות שליח שלא בפניו אבל שליח השני שהוא שליח ב"ד גם לדעתם ז"ל מהני שלא בפניו דב"ד אלים כוחייהו. ואם כי גם בזה יש לגמגם עוד קצת עיין כנה"ג ז"ל סי' קמ"ב מ"מ חזי לאצטרופי אחרי שנעשה ע"פ ובפני ב"ד ודו"ק כי קצרתי וסמכתי על המעיין. אמנם נראה דכ"ז במקום עיגון ודחק וכמאמרם ז"ל כדאי הוא לסמוך בשעת הדחק ודלא כמו שראיתי מקילים בזה הרבה במקום שאין דחק כלל. ולהגביל מה הוא דחק אין באפשרי וביחוד בזמנינו אלה דבמקום שהולך מסילת הברזל הרחוקים נעשו קרובים וגם הדבר תלוי במצב האיש והאשה וכמובן והכל הוא א"כ לפי ראות עיני הב"ד שיכוונו לבם לשמים ולמען תקנת עגונות:

ועתה אבוא להחדשות אשר השמיעני הרב שבמקום האשה בשם הגאון החסיד מליבאוויטץ ז"ל בספרו הנכבד צמח צדק שהעלה לעשות סדר גט בכה"ג באופן אחר היינו מתחל' יכתוב הבעל לב"ד דבמקום האשה ויבקש מהסופר פב"פ לכתוב הגט כו' ולהעדים שיחתמו והסופר יהיה שליח הנתינה והב"ד יקיימו חתימתו. הנה אם כי לדעת הרמב"ם ודעמי' ז"ל כתיבה כאמירה בפיו דמיא אולם רבים חולקים בזה וכמבואר בפוסקים ז"ל אולם כפי הנוסח והאופן שכתב הגאון ז"ל לדעתי זה לא חזי אף לאצטרופי דהרי הוא ז"ל כתב דהב"ד יקיימו חתימת הבעל וכיון שהעדים והסופר אינם מכירים בעצמם כתב ידו לא מהני גם לדעת המתירים דלא יהי' כתיבה גדולה מדיבור ואלו שני עדים מעידים ואומרים להסופר והעדים שהבעל צוה להם שיכתבו ויחתמו ל"מ לדעת רוב הקדמונים ז"ל מלבד הר"ן והרא"ה ז"ל ועיין בר"ן ז"ל שאף שהוא מהמתירים באמר לעדים והם אמרו להסופר מ"מ העלה דכתיבה לא מהני ובכה"ג א"כ איכא תרי רובי להחמיר וכמובן ואין כאן אף צירוף ב"ד להתיר ואומר דרק מילתא הוא דמגלי וכמו בהך דאשתמודענא כו' ל"ש כיון שהוא בשעת מעשה וגם לדעתי אין כאן ענין לזה דבל"ז שני עדים ודאי נאמנים ועיקר הטעם דל"מ משום דמ"מ כיון שאינו שומע מפי הבעל לא חשוב לשמה וזה ברור:

אולם הדרך השני שהוסיף הגאון ז"ל שתעשה האשה שליח לקבלה במקום הבעל ויכתוב פה הבעל גט וימסור ליד השליח לקבלה, והב"ד דשם יקיימו מינוי שליח הקבלה והב"ד דמקום הכתיבה והמסירה יקיימו המסירה ליד השליח הוא באמת לדעתי דרך מעולה ביותר דשליח קבלה מהני לדעת כל הפוסקים ז"ל למנותו שלא בפניו והתוס' רי"ד ז"ל יחידאה הוא בזה וכמבואר למעלה והי' בדעתי לקבוע בזה מסמורות לעשות כן בשעת הדחק שזה יותר טוב מעשות שליח הולכה שלא בפניו ולשלוח לו הגט ע"י הפאסט שיש להקת הקדמונים המחמירים משא"כ בשליח קבלה. וזה שאין נוהגין בשליח קבלה הוא רק חומרא בעלמא. אולם אחרי רואי כי הגאון מליבאוויטץ ז"ל חוכך בזה וחפש אחרי צדדים וצירופים והגאון הנ"ל הוא מפורסם להלל בחריפותו ובקיאותו וכאשר ראיתי גם אנכי זאת מספרו הנכבד הנזכר אשר הי' למראה עיני בעת הי' שבתי בק' בריסק יע"א ואין ספרו עתה בידי לעיין בו מה עקולי ופשורי מצא הגאון המחבר ז"ל בדרך המעולה ההוא לא אוכל להחליט עוד זאת עדי אדע מה ידבר בו הגאון נ"ע ואבקש איפוא מכ"ת כי ייטיב לשלוח לי העתק מהעתקה אשר ישלח לו הרב דשם ואז אדע להביע חוות דעתי בזה כיד ה' הטובה עלי. אמנם בכל האופנים זה אינו רק כשיתקיים הקיום מהב"ד של הרשאות בשליח הולכה אחת"י של הב"ד בשליח קבלה בקיום גמור כל הג' חחימות מב"ד לב"ד אולם ע"ד שכתב כ"ת ששלחו מקודם אגרתם לב"ד שבמקום האשה שיקיימו אח"כ החת"י על ההרשאות ע"י דימוי החתימות ידי מסולקת ומשום דמלבד דלדעתי אין זה חשוב קיום כלל דשמא הכל מזוייף אחרי שהכל בא להב"ד ע"י הפאסט ואנן בעינן שני שטרות יוצאין מת"י אחד דוקא וכמבואר הנה אף אם נאמר דכיון שהאגרות באו משם לפה ומפה שמה ע"ש הב"ד תשובת שאלה ליכא למיחש לזיוף מה שיש לגמגם עוד וכמבואר דמ"מ נקל לעשות זיוף וערמה על הפאסט. הנה בגוף הקיום ע"י דימוי יש לחוכך טובא בנ"ד דעיקר קיום זה היא מקולי קיום וכמ"ש המרדכי ז"ל דזהו מדברים שאין מקיפין ורק דבקיום הקילו אחר דמה"ת לא בעי' קיום כלל והנה הא דמה"ת לא בעינן קיום היא רק משום דלא חשיד אינש לזיופי וכ"ז לא שייך רק כשזה המלוה מוציא השטר ואם יתברר הזיוף יהי' נתפס שזייף ולא חשיד אינש שיעשה כזאת וכ"כ בשליח המביא גט דאמרינן בריש גיטין דלכך המנוהו לשליח משום דמה"ת לא בעי קיום והם אמרו וכו' דג"כ אם יתברר הזיוף יתפס השליח בזייפן משא"כ בגט הבא ע"י הפאסט דלא יתברר מי עשה הזיוף פשיטא דחיישינן אף מה"ת וכיון דמה"ת בעי קיום לא מהני קיום ע"י דימוי שאינו רק מקולי קיום וכנ"ל וזה ברור אצלי. ועלה על לבי לדון בזה מצד אחר ולדמות להך דמושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי דכיון דהוי מקום סכנה התירו לכתוב ולא חשו שאין זה בעל האשה וכ"ש דלא ניחוש בכה"ג לזיופא דזה עדיף יותר שהכתב מוכיח. וכדאמרינן מה"ט דאף הנשים שאינן נאמנות להעיד נאמנות להביא לה גיטה. אולם גם אם נעלה את המדומה הלזה אין לדון רק כעין הך דמקום סכנה דאם לא עכשיו אימתי וכדפרש"י ז"ל שם מה דלא שייך בזה שאף שהיא מקום רחוק אפשר שתכתת רגליה לבוא הנה לקבל גיטה מיד בעלה ואף כשיחשב דחק לא דמי מ"מ להך דמושלך בבור שתתעגן לעולם. ומה גם בנידון שלפנינו שע"י טורח נוכל להתקיים מב"ד לב"ד מעיר לעיר שמצויות וקרובות זה לזה. והנלע"ד כתבתי:

---

מלחמות אריה

---

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף