ברכת רצ"ה/יא
|
< הקודם · הבא > |
- אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג וכו' כ"ש מו"ה אהרן זעליג מרגליות נ"י אבד"ק בריולב.
זה ימים מספר מסר לי הנגיד הנעלה מ' אליעזר שטירער נ"י מכתב כ"ת עם שאלתו שאלת חכם ע"ד נערה שנתקדשה מרצונה לאחד לפני שני עדים והלכה בטבעת קדושין על אצבעה כמה ימים ואמרה שנתקדשה לפלוני וכן העידו העדים בב"ד ואך שני בעה"ב העידו בב"ד שאחד מהשני עדי קידושין הנ"ל הוא חשוד על עריות ומגלח זקנו בתער באמצע ואך אינו יודע אם על ידי ישראל או נכרי וגם ידוע בעיר כי זה העד עובד עבודה בשבת אצל אוצרי תבואה לברור ולרקד לקשור ולהתיר וכדומ' והעד מתנצל כי אין לו ממה להתפרנס את עצמו וראה הרבה בעה"ב נגידים מחללי שבת והוא עני והבעה"ב אמרו כי כן הוא שמחללים רוב הסוחרים שבת בפרהסיא. והנער' הנ"ל נשאת לאיש אחר ע"פ הוראת רב אחד בהגליל שם שאמר שאין חשש בהקידושין הנ"ל עכת"ד השאל'.
ואבוא היום לחוות דעתי בגוף ענין הנשאל וע"ד הרב הנ"ל שהגיס לבו בהוראה זו חומר איסור אשת איש. אשר אין זה מהוראות ביטול בששים וכדומ' וכאשר מזקנים נתבונן אשר גם גדול בדורו לא סמך על עצמו להתיר לבדו. ומה גם איש כזה אשר מכותלי הוראתו ניכר כמה לא חלי ולא הרגיש לא שנה ולא שמש תלמידי חכמים וכאשר מבואר בדברינו להלן ברצות ה' וזה החלי בעזרתו ית':
גם אילו הי' נתברר פסולו של עד אחד מהשני עידי קידושין פסול תורה עפ"י ד"ת הנה נודע דעת הסמ"ג ודעמי' ז"ל דגם מקדש לפני עד אחד חוששין לקידושין היכי דשניהם מודים וכר"פ דס"ל הכי בקידושין דף ס"ה ובאה"ע סי' מ"ב הובאו שני הדיעו' והרמ"א ז"ל כתב לחוש לדעת המחמירים ז"ל ואך במקום עיגון ודחק גדול נוכל לסמוך על המקילין ז"ל ועיין בדבריו ז"ל שם שכ' דאם היו שני עדים ונמצא אחד מהם קרוב דינו כמקדש בעד אחד ועיין בח"מ וב"ש ז"ל דהא דלא אמרי' דכל העדות בטל מטעם נמצא אחד קרוב או פסול דמיירי היכי דלא נתבטל מטעם נמצא קרוב או פסול כגון שלא ידע הכשר בפיסולו דלדעת הרי"ף ז"ל לא נתבטל העדות מהכשר או כשלא נצטרפו בב"ד לדעת הרא"ש ז"ל דלענין שיתבטל עדות הכשר תרתי בעינן צירוף בשעת ראי' וגם בהגדתם בב"ד ובקידושין יש להחמיר בכל אופנים אלו והב"ש ז"ל הוסיף עוד דלדעת הרא"ש ז"ל גם כשנצטרפו בהך דקידושין בין בשעת ראי' בין בהגדה בב"ד לא נתבטל עדות הכשר דכיון דמיירי בשניהם מודים א"צ העדות רק בשעת הקידושין ואז לא נתבטל עוד עדות הכשר עיין בדבריו ז"ל. ואנכי מוסיף לומר עוד דאף לדעת החולקין ז"ל דהצירוף בשעת ראי' לבד מבטל העדות אין לבטל בהך דקידושין עדות הכשר עפמ"ש בחידושי לישב מה דיפלא באמת בהך דלאסהודי או למיחזי אתיתו דפירשו כמעט כל המפורשים ז"ל דשואלים את הפסולים דהרי עדות פסולים לא מעלה ולא מוריד והוא לפי מ"ש הגאון בעל קצה"ח ז"ל בסימן ל"ו ס"ק ד' דגם היכי דבשעת ראי' כשר הי' ורק דבשעת הגדה בב"ד הי' פסול הו"ל נמצא קרוב או פסול דאף דצירוף בשעת הגדה לבד אינו מזיק ומשום דדוקא כשנחלקו בשעת ראי' ל"ה צירוף מה שנצטרפו בהגדה אבל היכי שנצטרפו גם בשעת ראי' ורק שאז כשר הי' הצירוף דבשעת הגדה חשוב צירוף כיון דמ"מ לא נחלקה עדותן מקודם עיין בדבריו הנחמדים ז"ל שהביא ראיה ברורה לזה ולפ"ז אמרתי דאף א"נ דצירוף בשעת ראיה לבד מבטל העדות מ"מ יש נ"מ אם נצטרפו גם בשעת הגדה בב"ד בסתמא שלא כוונו בשעת ראיה לא למיחזי ולא לאסהודי דאם נצטרפו גם בשעת הגדה העדות בטל כיון דמ"מ לא נחלקו מהכשרים בשעת ראי' אמנם אם לא נצטרפו בהגדה ורק שאתה דן משום הצירוף בראי' ל"ח צירוף כיון דמ"מ לא כוונו לאסהודי ולפ"ז י"ל כ"כ חילוק בספק שאין אנו יודעין כוונתם דהיכי דלא נצטרפו בהגדה דסתמא לא חשוב צירוף צריך לברר שהיה צירוף שנתכוונו לאסהודי אולם היכי שנצטרפו בהגדה דגם סתמא חשוב צירוף צריך שיתברר מהיפוך שנחלקו בשעת ראי' שכוונו רק למיחזי ולא לאסהודי ולפ"ז שפיר שואלין להפסולין שנצטרפו בשעת ראיה אי למיחזי אי לאסהודי אתיתו דלמיחזי נאמנים דבלי דבריהם היינו מכשירים עדות הכשרי' וכנ"ל וגם לאסהודי נאמנים כיון דיש בידם לצרף בהגדה דאז בלי דבריהם הי' העדות בטל ולדעת הסוברי' דבעינן צירוף בראי' וגם בהגדה י"ל בהיפוך דלאסהודי א"צ לדבריהם ולמחזי נאמנים במגו של"ה מצטרפין בהגדה [אולם צ"ל לפ"ז לדעת הפוסקי' ז"ל אלו דשואלין להו קודם הגדתם דאל"ה הוי מגו למפרע וכמובן] ולפ"ז בהך דעדי קידושין דעיקר מה שאנו דנין הוא על שעת הראי' וההגדה בב"ד לא מעלה ולא מוריד דעל הנאמנות אין לדון כיון ששניהם מודים שפיר לא חשוב נמצא קרוב או פסול דאינם נאמני' לומר לאסהודי כיון שאין להם מגו דאין נ"מ בההגדה ובהצירוף בב"ד והבן זה:
ויש מקום אתי בראש לומר עוד דהנה בהא דס"ל לר"פ דמקדש בע"א חוששין לקדושין צריך להבין דממ"נ אי ס"ל הך גז"ש דדבר דבר מממון יהי' צריך ב' ואי לא גם בלי עדים יהי' קידושין ובאמת כי רש"י ז"ל הרגיש בזה וכתב דע"א כיון דגם לשבועה קם חשוב ג"כ בערוה להתקיים קידושין בפניו אולם גם זה אינו מובן דהרי דבר דבר מממון ילפינן והרי מ"מ אינו קם לממון ורציתי לומר דכוונת רבינו ז"ל דכיון שאנו קיי"ל דמחויב שבועה עפ"י ע"א ואי"ל משלם חזינן דע"א יוכל לחייבו ממון ורק דאמרה תורה דאם נשבע נגד העד יכול להכחישו ולכך חשוב ג"כ להתקיים הקידושין. אמנם אחרי ההתבוננות ראיתי דא"א לומר כן דבש"ס דב"מ דף ו' פריך דנימא מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא וקאמר אביי דחיישינן שמא מלוה ישינה יש לו עליו ולא פירשו מספק ממונא דאיתא בחזרה ופירשו מספק שבועה דליתא בחזרה וכתבו התוס' שם אבל כופר בפקדון אין להכשיר מטעם דשמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו עיין בדבריהם ז"ל וכוונתם מבוארת דבאמת הך דסמ"י היא חששא רחוקה מאוד ורק דמשום זה לא אמרינן דאין תועלת כלל בשבועתו דמגו דחשוד כו' כיון דמ"מ יש מקום לומר דסמ"י יש לו יפרוש ע"י השבועה אבל אין להכשיר משום זה כופר בפקדון דהוא רחוק ואינו מצוי ומעתה אין לומר דע"א מחייבו באמת ממון ורק שהתורה אמרה לטובת הנתבע דאם נשבע נפטר דמה כח יש בהשבועה להכחיש את העד שחייבו ממון אחרי דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ולסמ"י אין חוששין לדידן כלל דמה"ט כופר בפקדון פסול וכנ"ל וע"כ דז"א ורק דהשבועה היא כדי לברר כל מה שנוכל וכיון שיש מקום לומר ע"צ רחוק דיפרוש יותר ע"י השבועה צריך לברר ועיין ברי"ף ז"ל שהביא הך דאביי להלכה והדרא א"כ הקושיא לדוכתיה:
והנראה בזה דהנה הרשב"א ז"ל בחידושיו לקידושין נתקשה בהא דקאמר הש"ס אהא דילף דבר דבר מממון אי מה התם הודאת בע"ד כמאה דמי כו' החם לא מחייב לאחרינא הכא מחייבא לאחרינא דמה כח וזכות יש לאחרים עלי' שנאמר דחשוב מחייבא לאחרינא וא"ת כן גם באמרה נתקדשתי בפני פלוני ופלוני והלכו למדה"י נימא דחב לאחרינא ותירץ דאי לאו דכתיב כי הוא זה דהודאת בע"ד מהני הוי אמינא מצד הסברא דקיום הדבר בעצמו צריך עדי' וקרא דכי הוא זה אתי לגלות דז"א רק בחב לאחרינא ודבשב"ע ילפינן מהך צד ממון דחב לאחרינא משום דדמי קצת עכת"ד עיין עליהם אולם אנכי אמרתי ואחרי כן מצאתי להפ"י ז"ל שכ"כ די"ל דכיון דלגבי אחרים ל"מ הודאתם לא הוי קידושין דבקידושין בעינן שנאסר אכולי עלמא כהקדש וכיון דלגבי עלמא ל"מ ממילא אין כאן קידושין. והנה בש"ס דגיטין דף פ"ב אמרינן אי איתא לדר"א בא ראובן וקדשה חוץ משמעון ואח"כ קדשה שמעון סתם קידושי שניהם תלוים אבל אי קדשה ראובן חוץ משמעון ואח"כ קדשה שמעון חוץ מראובן קידושי שמעון לא הוי קדושין דלא אהני מידי. ומבואר דכל דאהני לא' הוי קידושין ומעתה אמינא דרב פפא ס"ל כאופן האחרון הנ"ל ולכך ס"ל דמקדש בע"א חוששין לקידושין דכיון דמהני לגבי זה העד שפיר הוי קידושין משא"כ בלי עדים כלל דלא אהני לשום אדם. ויומתק לפ"ז לשון חוששין לקידושין דר' אבא בעי לה וספוקי מספקא לי' אי מהני קידושין בשיורא ועי' ברשב"א גיטין שם בשם הראב"ד ז"ל דגם ר"י בקידושין דף ס' חייש לקידושין בשיורא עייש"ה ולכך אמר במקדש בע"א דחוששין לקידושין דרק ספיקא וחששא הוי ולפי הנ"ל לאו דוקא במקדש לפני ע"א כשר אלא אף לפני פסול או לפני קרוב כל שאינו ערוה עליו] חיישינן לקידושין לר"פ ולדעת המחמירים ז"ל כותי' כיון דאהני הקידושין לגבי דידי' וכנ"ל והרי זה חדש[א]:
היוצא מכללות דברינו דאף אם הי' העד השני פסול ודאי מה"ת הו"ל עכ"פ מקדש בעד אחר דחוששין לקידושין לדעת המחמירים ז"ל והמתיר להנשא לאחר לכתחלה לא חש לקמחיה וכנ"ל. אמנם עתה אחר שכבר ניסת בכה"ג פשיטא דלא תצא דגם במקום עיגון ודחק גדול פסק הרמ"א ז"ל דיש לסמוך על המקילין וכ"ש בשכבר נשאת אולם בנ"ד כפי נוסח השאל' אין השני נפסל לעידי קידושין כלל לא מבעי' ע"י זה שהולך גלוח זקן דאולי הוא בסם. וגם בתער אולי ע"י עכו"ם או באופן אחר דלא נפסל מה"ת ועיין נוב"י מ"ת חלק או"ח סי' ק' וק"א עיי"ש אלא גם במה שהעידו שעובד עבוד' בשבת ובאיסורא מלאכה דאורייתא אינו נפסל אם מצד שלא נגבה העדו' בפניו וגם לדעת רבים צריך דו"ח ועכ"פ בלי דו"ח לא נפסל מה"ת דמה"ת בכ"מ צריך דו"ח ואם מצד שלא הודיעו לו חומר האיסור ולדעת הסמ"ע ז"ל בסימן ל"ד ס"ק נ"ז צריך להודיעו ג"כ שיפסל בכך ואם כי מדברי הש"ע אין ראי' לזה רק באיסור דרבנן עיי"ש קשה להקל נגד הסמ"ע ז"ל ועיין בסמ"ע שם סק"י בשם האגודה ז"ל דהמועל בחרם תקנת הקהל אינו נפסל דנעש' להם כהיתר וגם הכא נפרץ שם הרבה באיסורי שבת בעוה"ר ויש לספק אם זה רק בחרם דאינו רק דברי קבלה או גם באיסור תורה] וכיון שכן הו"ל מקודשת גמורה לראשון ואף שנשאת תצא ולענין אם מותרת אח"כ כשיגרשנה אחרי שנשאת ע"פ הוראת טעות עיין באה"ע סוף סימן י"ז ברמ"א ז"ל בשם הרשב"א ז"ל ובט"ז ובאחרונים ז"ל ועדן לא החלטתי בדעתי להתיר זאת או לאסור אחרי שלא ע"ז נשאלתי והנלע"ד כתבתי:
- ↑ אע"ג דהתם היא אסורה אכ"ע מחמת קדושין של ראובן והכא הרי היא מותרת לכ"ע חוץ מהעד מ"מ הא משמע מאיבעי' דר' אבא דאי נימא דשיור בקדושין אינו פוסל גם במקדש רק לאיש אחד נמי תופסין הקדושין דומיא דגרושין לר' אליעזר שסובר דאפי' לא גירשה רק לאיש אחד דמהני כן ה"ה בקדושין לרבנן. ולפע"ד נרא' די"ל עפ"י מאי דאמר רבא בסנהדרין י' ע"א פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו אבל לא להרג' ופשיטא שאפי' לא ידע הבועל שהיא א"א רק על פיהם שהתרו בי' נמי חייב. א"כ לפ"ז לענין לאוסר' אכ"ע הרי שפיר נאסרת ע"י הבעל והעד דהרי לגבי אחרים המה שני עדים מעליא ואם יבא א' עלי' חייב מיתה דלא גרע מפלוני בא על אשתי ואע"ג דגבי דידה ליכא עדים משום דלדבריו קרוב הוא כמ"ש הת"ו כתובות כ"ה. והיא פטור' מ"מ הקדושין תופסין כמו המקדש את הקטנ' דהיא לאו בת עונשין מ"מ הקדושין תופסין. ולפ"ז צ"ל דאם הי' הבעל מפסולי עדות לכ"ע א"ח לקדושין ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |