ברית שלום/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברית שלום א

סימן א

מדבר בדיני ומוסרי השחיטה ובו י"ד סעיפים

א. מצוה מן התורה לשחוט הבהמה או החיה או העוף שרוצה לאכלם שנא' וזבחת ואכלת. ומוזהרים בשלשה לאוין מן התורה, שלא לאכול אבר מן החי, ושלא לאכול נבילה, ושלא לאכול טריפה:

ב. ידע ויבין השוחט כי כל הקהל עליו הם סומכים, והקולר תלוי בצוארו. ולכן יעשה כל מאמצי כחו להיות בקי בהשחזת ובדיקת הסכין כראוי, ובדיני השחיטה, ובבדיקת ודיני הריאה כראוי, ובשאר דיני הטרפיות:

ג. צריך שיהיה מרגיש בפגימה דקה מן הדקה, ולכן בשעת בדיקת הסכין צריך שיהיה בדעת צלולה ומיושבת כי פעמים אם מעביר צפרנו על הסכין ב' או ג' פעמים ונראה לו בודאי שאין בה שום פגימה ואח"ך מוצא בה פגימה. וכמה פעמים נגלית ואח"ך מתעלמת ואח"ך נגלית:

ד. השוחט יהיה ירא וחרד שמא תבא תקלה על ידו להאכיל טריפות לישראל ח"ו כי גדול עונו מנשוא וחטא הרבים תלוי בו. ויתפלל לה' על זה:

ה. השוחט ראוי לו לכוין שאם יש איזה גלגול באותה בהמה או חיה או עוף, יתוקן ע"י הברכה שהוא מברך:

ו. כל דבר ספק וכל דבר הצריך עיון ולא יסמוך על דעתו אלא ישאל למורה הוראות שבעיר לעיין בדבר ולהוציא דין אמת לאמתו. ואמרו בש"ס רבא כי הוה אתי טריפתא לידיה הוה מכניף לכלהו טבחי דמתא כי היכי דלימטי להו כשיבא מכשורא, דהיינו כדי שישאו עמו במשא העון. ומה נענה אנן יתמי דיתמי אבתריה:

ז. כשם שאסור לו להכשיר את הטריפה, כך אסור לו להטריף את הכשירה: א' שמא יש בה איזה גלגול והיתה נתקנת ע"י האכילה. ב' שאסור להפסיד ממון ישראל. ג' מפני מניעת אותה שמחה של אותה סעודה, אם שבת או יו"ט או איזה סעודה של מצוה. ולכן כשהוא מסופק ילך אצל מורה הוראות שבעיר לעיין בפוסקים לעמוד על הדין, ואם אחר העיון עדין מסופקים, ילכו לחומרא:

ח. השוחט צריך שיהיה בקי בבדיקת ודיני השברים של הבהמה, החיה והעוף, שמא יבוא לידי ספק מזה ובפרט בשברי העופות, דכמה פעמים נמצא בהם שברים:

ט. השוחט והבודק צריך שיהיה יודע מנהגי המקום שבא לשחוט בו, כי יש כמה דברים התלויים במנהגי העיר:

י. השוחט והקהל ראוי להם להשתדל ולקנות סכין יפה מברזל חזק שאינו נפגם אחר שחיטה כלל. וכן לקנות להם משחזת טובה. ואין להשחיז בשמן לפי שהשמן חלק והפגימה אינה נרגשת בו:

יא. השוחט יהיה נזהר שלא יבדוק הסכין בשעה שהוא שיכור או כשהוא מרגיש קרירות או כשהוא מתנמנם בשינה, או כשהוא עייף. כי בדיקת הסכין בעיא צילותא וישוב הדעת. וכתב בספר היראה שאין ליתן סמיכה לאותם שרגילים לשתות הרבה, לפי שאינם מרגישים בעצמם אם הם שיכורים, ועוד כי ידיהם כבדים:

יב. הזקן בן ע' שנה אין לו להיות שוחט לפי שאינו מרגיש כראוי. ועוד, דעל הרוב גופו או ידיו מרתתים. ורבני אשכנז מחמירים אפילו קודם שבעים שנה:

יג. השוחט לא יהיה משותף באותה בהמה ששחט, מפני החשד ומפני המכשלה, שאינו רואה חובה לעצמו ומחפש אחר צדדי ההיתר:

יד. הבא ממדינת הים ואינו ידוע שהוא שוחט, ואמר שהוא שוחט, אין לסמוך על דבריו עד שיביא כתב ההסמכה מהשוחטים ומהבית דין בזה:

· מעבר לתחילת הדף