בנין ציון/ב/קעג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב קעג

סימן קעג

ב"ה אלטאנא ה' שבט תרי"ג לפ"ק.

להרב מו"ה יצחק פראג מירושלים עיה"ק תוב"ב:

בענין חקירתי בספרי בנין ציון (סי' קס"ז) אם מותר לאדם להציל עצמו מפני פקוח נפש בממון חבירו השיב מר נ"י ממה שהובא בשמ"ק למס' ב"ק (ד' קי"ד) בשם המאירי לחלק בין אם הבעלים לשם או לא והבין מעלתו שלענין להציל ממונו איירי אבל לענ"ד ברור שלענין להציל גופו בממון חבירו איירי כמבואר ממה שהובא שם (ד' קי"ד) בשם הראב"ד דרק בפני בעלים דחייב הבעל ממון משום והשבות לו אבידת גופו להצילו מותר להציל גופו בממון חבירו אבל שלא בפני בעלים לא ושלכך אמרו לדוד שאסור לשרוף הגדיש מפני שלא היו הבעלים שם ע"ש. וכבר כתבתי שזה ג"כ שיטת רש"י:

ומה שהקשה מן הירושלמי דע"ז (פ"ב ה"ד) לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא אמר לו חמוס את איש פלוני מבואר דבממון אמרינן יהרג ואל יעבור וא"כ אם חמור ממון ש"ח כ"כ דאמרינן יוא"י א"כ למה במחתרת דוקא אם בא על עסקי נפשות אמרינן השכם להרגו ולא בספיקא כלילה לענ"ד ג"כ לק"מ דודאי לכ"ע אסור להציל ממונו בגופו של חבירו דלא התירה התורה לענוש מיתה לגנב וגזלן או להצילו מן העבירה בנפשו בקום ועשה אבל מה שאמרו אסור להציל עצמו בממון חבירו היינו שישאר בשב ואל תעשה ואפילו יהרג עי"ז:

ומה שהשיב על מה שכתבתי (שם) דלהציל עצמו בנפש חבירו אפילו חבירו רוצה בכך אסור מטעם מאי חזית ממה דאיתא בספר חסידים (סי' תרע"ט) ובכנה"ג חו"מ ח"ב (סי' קע"ט) ושו"ת ידי אליהו . הנה שני ספרים האחרונים אינם ת"י אבל מספר חסידים לא ראיתי ראיה נגד מה שכתבתי שאסור לאדם למחול על נפשו ששם אמרו בנברר להם ע"י גורל דבשבילו נעשה הסער כמו גבי יונה ושם מותר ודאי שהוא כמו רודף. והרי אפילו אם אינו רוצה בעצמו הם מותרים להפילו לים כמו שפי' שם ועוד שהרי אי לא יפילו אותו הוא יהיה נאבד עמהם ואם כן אין בזה משום ואך את דמכם. ואולי גם בכנה"ג איירי שאם לא ימסור עצמו למיתה יהרג הוא עם אחרים. ובזה פשיטא לי אף דבאם אמרו הרוצחים תנו נפש אחת ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת וכדאמרינן תרומות (פ"ח) מכ"מ כל אחד מותר למסור עצמו להציל האחרים וליכא בזה משום אך את דמכם וכו' כיון דבלא"ה יהרג ג"כ אבל בשאין רוצים להרוג רק אחד אמרינן חייך קודמין כמש"כ התוספ' יבמות (דף נ"ג) דמי שרוצין להפילו על התינוק ובספרי ערוך לנר ביארתי שם שלא בלבד לדעת ר"ע בב"מ (דף ס"ב) הדין כן אלא אפילו לבן פטורא דס"ל שם מוטב ישתו שניהם וימותו מכ"מ מודה בשלא ימות רק א' דחייו קודמין ע"ש וא' פשיטא דאם בכהאי גוונא מוחל על נפשו עובר על ואך ק דמכם ומשו"ת הלכות קטנות סי' רכ"ט (אף שמצד הדין לא מיירי שם) אבל יש ראיה לדברי שגם מצד המוסר לא יפה עשה מי שמוסר עצמו למיתה תחת אוהבו כנפשו שכתב וז"ל הלא תענה מהנמסר אוהב את גופו יותר מחבירו שהנשג בצער לכן נלענ"ד כמו שכתבתי שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף