בנין ציון החדשות/קנב
|
< הקודם · הבא > |
במגילה (דף כ"ה) ההוא דנחית קמיה דרבה אמר אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו אתה חסת על אותו ואת בנו אתה חוס ורחם עלינו אמר רבה כמה ידע ההוא מרבנן לרצויי למאריה אמר ליה אביי והא משתקין אותו תנן ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי. וסוגיא זו היא גם בברכות (ד' ל"ה) רק שלא הוזכר שם אלא אתה חסת על קן צפור ולא ג"כ אתה חסת על אותו ואת בנו אכן בספר בית נתן שנדפס מחדש שבו הובאו הגהות על פי גמרא כ"י ישן נושן נאמר שבגמרא כ"י כתוב גם בברכות כמו במגילה [ותמהתי על הצל"ח שהביא בברכות מה שכתב הרמב"ם (בפ"ט מה' תפלה) מי שאמר בתחנונים מי שריחם על קן צפור וכו' או שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום א' משתקין אותו וכתב על זה הנה הוסיף הרמב"ם מצות אותו ואת בנו שאינו שנוי במשנה ואמנם הוא בירושלמי כאן עכ"ל ולמה לו להביא מירושלמי כיון דגם בגמרא שלנו כתוב במגילה כן שמשתקין אותו ולפי הגמרא כ"י גם בברכות כתוב כן] והנה רבים תמהו אמה דקאמר ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי מה חדוד שייך בדבר המפורש במשנה ועיין בצל"ח שם שהביא ג"כ קושיא זו ודחק ביישובה ולענ"ד נראה ליישב דגם על ההוא דנחית קמיה דרבה יש לתמוה איך טעה בדבר המפורש במשנה ובפרט דקרא לו רבה ההוא מרבנן ולפי מה שכתב רש"י בתענית (דף ד') ההוא מרבנן הוא תואר משובח דת"ח בחור נקרא צורבא מרבנן ות"ח זקן נקרא ההוא מרבנן ע"ש ואיך יטעה תלמיד חכם זקן בדבר המפורש במשנה בשני מקומות בברכות ובמגילה אבל י"ל דשם במגילה איתא על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו מ"ט פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר"י בר אבין ור"י בר זבידא חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות ופרש"י מטיל קנאה לומר על העופות חס ועל הבהמות וחיות אינו חס עכ"ל.
והנה יש לחשוב שיש נפקותא בין ב' הטעמים אם מזכיר קן צפור וגם אותו ואת בנו דלטעם עושה מדותיו של הקב"ה רחמים גם זה אסור אבל לטעם שמטיל קנאה יהי' זה מותר שהרי מזכיר שעל העופות חס בקן צפור ועל הבהמות חס באותו ואת בנו ואם כן אין כאן מטיל קנאה אבל באמת מוכח דגם זה אסור דהא תנן משתקין אותו ולשון זה משמע כשהוא מתחיל לומר כן אין מניחין אותו לסיים אלא משתקין אותו וא"כ אי ס"ד דכשמזכיר ק"צ וגם אוא"ב מותר למה משתקין אותו כשהתחיל לומר על קן צפור יגיעו דלמא יאמר אחר זה גם על אותו ואת בנו חסת ולכן לא בלבד שלא יהא חיוב לשתק אותו אלא אדרבא יהא איסור לשתק אותו דכשמשתקין אותו עכ"פ התחיל בקלקול לכן יאמרו לו שיסיים גם באותו ואת בנו לתקן את הקלקול אלא ע"כ מוכח דגם כשמזכיר שניהם אסור דגם בזה שייך הטלת קנאה או משום דאין החמלה שוה בשניהם או מפני שמטיל קנאה בחיות ועופות ובהמות טמאים ולפי זה י"ל דמההוא מרבנן ודאי לא נעלמו המשניות רק שהוא רצה להראות טעמו וחריפותו קמיה דרבה שהוא סובר דטעם דעל קן צפור משום מטיל קנאה ולכן הזכיר שניהם ק"צ ואוא"ב וחשב דבזה אין קפידא ורצה רבה לנסות לאביי אם לא ירגיש בטעות של ההוא מרבנן ושיבח אותו כמה ידע ההוא מרבנן לרצויי למארי' כאלו רצה לומר שיודע לשבח להקב"ה גם במה שנראה אסור מדין המשנה אבל אביי הבין וא"ל והא משתקין אותו תנן ומדמשתקין אותו ואין מניחין אותו לסיים מוכח דגם להזכיר שניהם אסור כנ"ל ולכן שפיר מסיים ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי דבאמת יש חדוד בזה במה שהוציא האיסור מלשון משתקין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |