בנין ציון/ב/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב טז

סימן טז

ב"ה אלטאנא יום ד' זך למב"י תרכ"ח

להרה"ג וכו' מו"ה זעליגמאן פראם נ"י אב"ד דק"ק האמבורג יע"א

על דבר שאלת מר נ"י וז"ל ישראל אחד הדר בכפר קנה עז אחת מנכרית ונתרצו יחדיו במחיר קראנענטאהלער אחד והקונה לא שילם לה המחיר זה רק נתרצו יחד שיתן הישראל הקונה עבור העז שקנה ממנה עז אחרת. והנה הישראל הקונה הוליך העז שקנה לביתו וטבח אותה ולאחר כמה ימים הביא עז אחרת לחליפין עבור העז שקנה ממנה אבל לאחר איזה ימים חלתה העז והישראל לקח אותה והביאה לביתו ומכר אותה לאיש אחר ואח"כ קנה עז אחרת והביא אותה לבית הנכרית הנ"ל ואמר לה בלשון זה. דא האסטו דא נון איינע אנדערע גייז מוסט מיר אייניגע גולדען אויפגעבין דא דיעזע גייז דיא איך דיר נעבראכט פיעל בעסער אלס דיא דייניגע געוועזען איזט (הילך עז אחרת אבל תצטרך להוסיף לי איזה זהובים כי העז הזה טובה יותר מעז שלך) ולאחר זה הוליך הישראל העז לרפת בהמות של הנכרית והיא נטלה ולקחה חבל וקשרה אותה בו ואמרה אליו שיבוא לאחר איזה ימים לדבר עם הארוס שלה בביתה על דבר העז והמחיר אשר יבקש עוד ובאותו יום קודם שבא הארוס לבית ארוסתו וקודם שדבר עם הישראל ילדה העז המבכרת ולד זכר ושאל אותי אם יש לזכר הנ"ל קדושת בכור או לא.

תשובה

הנה מעכ"ת נ"י הציב אדני היתרו במספר חמשה.

א) דהוי יד נכרי באמצע דהא אם רצתה הנכרית יכולה לעכב העז עם הולד כיון שהישראל צריך ליתן לה עז חליפי העז אשר קנה ממנה והיא קנתה העז במשיכה ובמסירה ולא גרע מבהמת ארנונא בפסחים (דף ו'):

ב) ע"פ מה שכ' בשו"ת צמח צדק (סי' ד') שיש להקל אם יש לנכרי שעבוד על הבהמה וא"כ כיון שהישראל אמר להנכרית שהעז הזאת שהביא לה היא תמורת העז שקנה ממנה יכולה לעכב את העז נגד בעלי חובות של ישראל כיון שעומדת ברפת שלה וא"כ יש לה שעבוד עלי'

ג) אם רצתה הנכרית לילך אל השופט בדין מלכות צריך הישראל ליתן לה עז אחרת ולא יכול להעלות בדמי' שכן משפט המכירה והקנין שביניהם שהוא יתן לה או מחיר קראנענטאהלער או עז אחרת א"כ היא קנתה העז במשיכה ובמסירה.

ד) מה שתלתה הנכרית באם יבוא ארוס שלה לביתה אין זה תנאי גמור שתלתה ברצונו רק לעשות לו נחת רוח והוי פטומי מילי.

ובשם מר חמיו הגאב"ד דק"ק וו"ב הגאון מו"ה יצחק דוב הלוי נ"י הוסיף עוד טעם. ה) שאעפ"י דלפי המבואר באהע"ז (סי' ל"ח) לדעת הרבה פוסקים לא בעינן בד"מ תנאי כפול שהתנאי קיים אעפ"י שלא נכפל מכ"מ לפי מש"כ הבית שמואל שם לכ"ע בעינן שיהא התנאי קודם למעשה ואם לא עשה כן התנאי בטל והמעשה קיים ולפי"ז כיון שלא הקדים התנאי למעשה שבתחלה אמר הילך עז אחרת ואח"כ אמר אבל תצטרך להוסיף לי איזה זהובים א"כ המעשה קיים והתנאי בטל ונעשה העז של הנכרית:

ועל זה אשיב דלענ"ד ענין המכירה לא הי' לחלוטין אחרי שלא נתפשרו על המקח רק באשר שהוצרך הישראל ליתן לה או מחיר קראנענטאהלער או עז אחת תחת העז אשר לקח ממנה הביא לה העז ויש אומדנא שלא הביאה לה שתהי' לה לחלוטין שהרי אמרה הנכרית שיבא אחר איזה ימים על דבר העז והמחיר אשר יבקש עוד הרי שהזכירה גם העז שעדיין ידבר ארוס שלה עמו עלי' ומסתמא למען תדע שלא היתה גרועה מן העז אשר קנה ממנה או שאינה חולה כאשר באמת כבר הביא לה עז ושוב לקחה ממנה בשביל שהיתה חולה ואפילו נימא דעל העז לא הי' ספק אצלה עם כל זה באשר שבקש ממנה מעות ולא הסכימו על המקח אפילו עשתה הנכרית משיכה מכ"מ העז נשארה ברשות ישראל ודמי זה למה דאמרינן בע"ז (דע"א) המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרים מדד עד שלא פסק דמיו אסורים ונפסק כן בטוש"ע יו"ד (סי' קל"ב) ולפי מה שכתב הטור הביאו גם הש"ך שם אפילו עשה הנכרי משיכה ואפילו להנך שיטות דמשיכה בלא מעות קונה בנכרי מכ"מ נעשה יין נסך ברשות ישראל אם לא פסק מקודם דבין המוכר ובין הלוקח לא סומך דעתו על המקח מפני שלא ידעו אם יתפשרו על דמי המקח והכא נמי דכוותי' ולכן לא שייך טעם א' של מעכ"ת נ"י דיד נכרי באמצע דאם תרצה תעכב העז שהרי לא נתחייב לה רק מעות קראנענטאהלער או עז ואם לא תתן מה שתובע ממנה בעד עז שלו שהביא לה לא תוכל לעכבה רק תתבע ממנו או עז אחרת או קראנענטאהלער. וגם טעם ב' של שעבוד וטעם ג' לענ"ד לא שייך שאין לה שעבוד על העז כיון שלא קבלה אותה רק להבחנה ועל מנת שיתפשרו על המעות.

כללו של דבר לענ"ד מה שאמר לה הילך עתה עז אחרת כוונתו הי' בלבד שהזמין והביא אותה לה שתבחין אם תוכשר לה במחיר אשר ישים עלי' אבל מכירה לחלוטין לא הי' אחרי שבקש עוד מעות לגמור המקח ולא הזכיר הסכום והיא לא נתרצה עדיין ליתן לו.

ובזה נסתר גם טעם מר חמיו הגאון נ"י שכתב דהוי מעשה קודם לתנאי וממילא התנאי בטל דלענ"ד לא הי' כאן מעשה כלל כיון שלא הי' המקח לחלוטין. ואפילו הי' הישראל מוסכם בדעתו ליתן לה העז אפילו לא תתן לו מעות מכ"מ הנכרית לא קנתה כיון שלא ידעה כמה תתן לו ע"פ תביעתו ואם העז שוה לה כפי אשר יתבע ממנה ובלא"ה לענ"ד יש לפקפק על היתר זה דאפילו נאמר דבמה שאמר הילך עתה עז אחרת כוונתו וכן כוונת הנכרית לשם קנין גמור הרי מה שחצר קונה בעומד בצידו הוא מטעם יד כמבואר באע"ז (סי' קל"ט) וכל זמן שהחפץ ביד המקנה לא קנה בעל החצר וכיון דמיד כשהביא העז לביתה אמר הילך העז אבל תצטרך ליתן לי עוד מעות ואז מסתמא החבל שבו הנהיג העז עדיין הי' בידו שהרי נאמר בהשאלה שאחר זה הוליך הישראל העז לרפת של הנכרית ושם נטלה העז וקשרה אותה וא"כ הי' המעשה של הקנין אחר התנאי ובזה אפילו לשיטות הראשונים שהביא הב"ש (סי' ל"ח ס"ק ב') דגם באמירה צריך להקדים התנאי ודלא כהרמב"ם שכתב הקדים המעשה מודים דלא נקרא זה מעשה קודם לתנאי שהרי באמירה לא הי' מעשה כלל ובשעת התנאי לא התחיל המעשה עדיין.

וגם יש לפקפק לפי מה שחולק הבית מאיר על הט"ז שכתב דתנאי תוך כדי דיבור לא מהני במתנה דס"ל דבכ"מ שחזרה מועיל תוך כדי דיבור גם תנאי מועיל תוך כדי דיבור דלא גרע מחזרה וא"כ גם אם נאמר דבמה שאמר הילך העז הוי מעשה גמור הרי התנה תוך כדי דיבור שתצטרך להוסיף דמים וא"כ מהני התנאי אפילו לאחר מעשה וכל זה גם אם נאמר דלשם קנין גמור הביא לה העז והיא קבלה ממנו כן. אבל לענ"ד אין הענין כן שלא הי' קנין לחלוטין והעז בשעה שילדה היתה עז של ישראל ובאחריותו עמדה שם שאם מתה הי' צריך להביא לה עז אחרת ולכן העז שילדה הולד אפי' ספק בכור ליכא אלא ודאי בכור הוא.

כנלע"ד הקטן יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף