בנין ציון/ב/קעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב קעה

סימן קעה
[זבחים (דף כ"ו) תוס' ד"ה דם המובלע באיברים דם הוא
(על מה שכתבתי לעיל סימן קס"ד)]

ב"ה אלטאנא יום ה' ד' טבת תרט"ז לפ"ק

להתורני מו"ה שמואל שיפפער נ"י בק"ק לעמבערג י"א:

מר נ"י השיג על מה שכתבתי (בסי' קס"ד) לתרץ קושית הרב ר"מ ליב לעבוואהל נ"י על דברי התוספ' זבחים (ד' כ"ו) מדבעי רבא דוקא בדם על גבי דם דמשמע מזה דדם על גבי שאר משקים פשיטא דטעון כיבוס דאדרבא איפכא מסתברא דדם ע"ג דם הוי מין במינו דאינו חוצץ אבל ע"ג שאר משקים הוי מין בשאינו מינו דחוצץ ולא הוי נגיעה והביא ראי' לזה ממה דאמרינן בשבת (דף ה') דמים ע"ג מים הוי הנחתן אבל על שאר משקים לא הוי הנחתן דמזה מבואר דמשקים זל"ז הוי חציצה עכ"ד. וזה אינו מפני שני טעמים בראשון מה שחשב דהטעם דמים ע"ג מים הוי הנחה הוא משום מב"מ אינו חוצץ משא"כ בשאר משקים דא"כ יקשה לר' יוחנן ב"נ דס"ל דשמן ע"ג יין הוי הנחה ונפסל בנגיעת טבול יום ואמאי הרי מין בשאינו מינו לכ"ע הוי חציצה ועוד דשם בטבול יום (פ"ב) תנן אם היו גושין הרבה הרי אלו ימנו ע"ש דאם נגע גוש בגוש ונגע טומאה בא' מהן הרי הוא ראשון והסמוך לו שני והסמוך לשני שלישי ואמאי לא אמרינן כמו במי' ע"ג מים כיון דמב"מ אינו חוצץ נעשה כאלו נגעה הטומאה בשני ובשלישי אלא ודאי דלא שייך בענין טומאה ובענין הנחה דמשוה הגמרא לטומאה ענין חציצה ומה שמים ע"ג מים חשיב הנחה היינו כיון שנתחבר לגמרי עד שאי אפשר להפרד נעשה כדבר אחד ורק בשמן ע"ג יין פליגי דריב"נ מדמה ג"כ למים ע"ג מים כיון שנתחברו לגמרי וחכמים פליגי כיון שניכר כל א' לעצמו ובשנית מה שחשב דדם ע"ג משקים לא נחשב נגיעה דמין בשאינו מינו חוצץ נעלם ממנו מה דאמרינן בשבת (דף ק"ך) חציצה תיפוק לי' משום דיו ומשני בלחה דתניא הדם והדיו הדבש והחלב יבשין חוצצין לחין אינן חוצצין והוא דין פשוט נפסק גם בי"ד (סי' קצ"ח) דמים ע"ג משקין לחין הוי נגיעה ולא נחשבו המשקים חציצה ולכן פשיטא דדם ע"ג שאר משקים חשיב נגיעה דחציצה לא שייך בהם יותר מבדם ומדלא בעי רבא רק בדם ע"ג דם ע"כ היינו טעמא כמו שכתבתי דדוקא דם ע"ג דם שייך ששבע מלבלוע משא"כ בשאר משקים. והחוש מעיד על זה שהרי אם נפל דם ע"ג בגד שנבלע בו מים או שאר משקים לא בלבד שניכר רושם הדם מעבר לבגד אלא שגם צריך כיבוס אחר כיבוס להוציא ממנו רושם הדם שמזה נראה שנבלע הדם בבגד אף שכבר הי' שבע מבליעת מים או שאר משקים ולא נגע בלבד ולכן רק לענין דם ע"ג דם מבעי' לי' לרבא דמסתברא לי' דבזה הדם השני אינו נבלע שמה שבטבע הדם להבלע כבר נבלע מהדם הראשון מה שאין כן בשאר משקים:

עוד השיב על מש"כ דלמסקנא דם האברי' חשיב שמנונית דז"א דא"כ דם שבשלו בחלב ילקה אלא ודאי הפי' ששמנונית מעורב בו כמו שפרש"י. הנה בתחלה אזכיר דאדרבא הביא ראי' להיפך דאם זה פשוט שבכל דם יש שמנונית ג"כ מעורב בו למה לא יתחייב על דם שבשלו משום השמנונית שבו וא"ל שאין בו שיעור דאכתי יקשה להלכה לדידן שכתב הרמ"א בפשיטות (סי' פ"ז) דכל בב"ח שאינו אסור מן התורה מותר בהנאה ובכלל זה גם דם שבשלו בחלב ואמאי לא נאסר בהנאה מפני שמנונית שבו ועוד מנ"ל להגמרא בפשיטות כל כך ששמנונית נבלע בדם. אבל הענין כן שהדם הוא מעורב ממים ומשמנונית וזהו מה דקרי לי' בחולין (דף פ"ז) צללא דדמא דכשנקרש נפרש המים ממנו ומה שנשאר הוא שמנונית אבל כשעדיין לא נקרש נקרא הכל דם ולכן כשרצה להוכיח דדם המובלע באברים הוא דם (דהיינו לענין הדברים שכתבו התוס' לענין דאין מועלין בו ואין חייבין עליו משום פגול) דאי לא הוי דם היאך חל איסור יוצא אמיא בעלמא על זה השיב דלמא משום שמנונית פי' דלעולם לא נחשב דם אלא שמנונית עם מים ועל השמנונית חל איסור יוצא ואפילו אין כוונת רש"י כן אלא שמנונית בעלמא נבלע בדם הרי עכ"פ א"א לפרש הסוגיא בענין אחר אלא שמשיב דלעולם לאו דם הוא אלא מים ומכ"מ נפסל ביוצא משום שמנונית שנבלע בו והרי רק זה רציתי לבאר בדברי התוס' דיש נפקותא דאם דם הוא והתיז דם חטאת עליו א"צ כיבוס אבל לפי מה דמסיק דלמא משום שמנונית דלאו דם הוא צריך כבוס. ומה שכתב מר נ"י בפי' התוס' דנתערב כשר בפסול לא יזה דאמרינן דלא נגע הכשר במזבח רק הפסול לא ראה הסוגיא דזבחים (דף פ' ופ"א) ע"ש והנה כל זה כתבתי רק לבאר הענינים מצד עצמם אבל באמת רחוק בעיני שהתוס' כוונו להפי' שכתבתי ולכן לא כתבתי רק בלשון אולי והבו דלא לוסיף לפרש עוד פירושים רחוקים מזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף