בנין ציון/ב/קנז
|
< הקודם · הבא > |
[עוד בענין הנ"ל <סימנים קו-קז>
(ביאור שיטת הרמב"ן דחזקה של אדם שאין אנו דנים עליו אינו מועיל לאדם אחר שאנו דנים עליו)
מתי אמרינן אין מזהירין מן הדין]
- עוד להרב הנ"ל:
הקושיא על שיטת הרמב"ן דאין מחזיקין מאדם לאדם מתוס' יבמות (דף ל"ו) מתורצת במה שביארתי שיטת הרמב"ן (בסי' ק"ו ק"ז) דרק אם ב' חזקות מתנגדות זו לזו כמו בחזקת פנויה וחזקת שליח עושה שליחותו בזה ס"ל לרמב"ן דאזלינן בתר החזקה שהיא לפנינו לדון עלי' דאל"כ אלא דאין מחזיקין מאדם שאינו לפנינו לאדם אחר היאך יאסר בכל הנשים שבעולם מטעם חזקת שליח עושה שליחותו הרי השליח אינו לפנינו אע"כ דסברת הרמב"ן היא בלבד בשיש ב' חזקות מתנגדות אז אזלינן בתר החזקה שלפנינו ולכן אין קושיא מהתוס' דיבמות דשם אין מתנגד לחזקה דערוה לא נתגרשה ולכן עלי' אנו דנין להתיר הצרה לשוק:
ומה שתמה על הפני יהושע במש"כ בביצה (ד"ז) דלא שייך לענין חמץ ושאור דאין מזהירין מה"ד כיון דשאור גופיה בכלל חמץ ממה דאמרינן במכות (דף ה') לענין בת אביו ובת אמו דאין מזהירין מ"ה לא ידעתי מאי קושיא דדברי הפ"י פשוטים ונכונים דאין מזהירין מן הדין לא שייך רק אם הדבר שנילף לא כתוב במשמעות כלל כגון באחותו דכתיב בפירוש בת אביו או בת אמו ומדכתיב או מוציא בת אביו ובת אמו רק דק"ו הוא ובזה אמרינן דאין מזהירין מ"ה מטעם דכתב המהרש"א בסנהדרין דדלמא מדחמיר לא סגי בעונש זה או כדכתב הכנסת הגדולה בשם הקדמונים הטעם דדלמא הק"ו יש לו פירכא אבל לענין חמץ ושאור ודאי אם לא הי' כתוב בפסוק רק חמץ גם שאור בכלל דאטו משום דחמוצו קשה לא יקרא חמץ ולכן שפיר אמרינן דלא לכתוב שאור דלא שייך אין מזהירין מ"ה דלא מן הדין נילף אלא דהוא בכלל ולא שייך כאן טעם המהרש"א ולא טעם הכנסת הגדולה:
ומה שהקשה מר נ"י על רש"י בשבועות (דף ל"ז) שכתב דלכך לא מבעי' בשבועת העדות דאם רואים יעידו הם דהרי משכחת בשהם לא ראויים לעדות כגון שאמר אל תפרעני אלא בפו"פ הנה לפי הבנתו בדברי רש"י בפשטות הוי מצי להקשות דלמה לא מבעי' בשהמתרים הם קרובים להתובע או להנתבע ואינם ראויים להעיד אכן לא ידעתי היאך עלה בדעתו לפרש דברי רש"י כן הרי דבריו ברור מללו דמי יודע שהם יודעים לו עדות דהיינו שאין זה שכיח שיודע באחר שיודע בעדות וכן הבינו גם התוס' ועל זה הקשו דגם על ספק יכול להתרות ולכן פירשו דהתראה לענין עדות אינה מועלת שיכולים לומר שכחנו ע"ש ובאמת גם דברי רש"י אפשר לפרש כן שמה שכתב דמי יודע שהם יודעים לו עדות ויכול להתרות בו היינו שלא יכולים להתרות בו לחייבו כיון שלא יכולים לומר בודאי שהוא יודע ולא שכח אבל עכ"פ מהא דאל תפרעני אלא בפו"פ לק"מ.
שוב אחר כתבי זאת ראיתי שהמהרש"ל באמת הקשה כן על פי' רש"י דדלמא איירי שהם קרובים ומה שהשיב המהרש"א על זה דאז אינם יכולים לחייב מלקות לא הבנתי הרי עדותם היא על העדים ולהם אינם קרובים ולמה לא יחייבו אותם מלקות על חטא שמנעו עדות מקרוביהם אבל לענ"ד פי' רש"י או משום דלא שכיח שידעו הם שהעדים ידעו עדות ולכן ניחא לי' לנקוט לאבעי' משבועת הפקדון דשכיח יותר או דכוונת רש"י ג"כ כפי' התוס' וכמו שכתבתי ולשני הפירושים ל"ק עליו שום קושיא מהקושיות הנ"ל וגם מה שהביא המהרש"א בשם מהר"י בן לב ל"ק כמובן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |