בנין ציון/ב/קטז
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אלטאנא יום ה' כ"ג תשרי תרי"ג
זה איזה ימים יצא לאור ספר יד מלאכי שנית ואנכי לא ראיתי עד הנה את הספר הנחמד ומועיל הזה אשר גאוני עולם הפליגו בשבחו אכן למען האמת לא אכחיד שראיתי בקראי בו מעט דבר נפלא בתחילת כללי הלמד (סי' שמ"ז) שהקשה על הכלל שכתבו התוס' ב"מ (דף ס"א) דהיכא דליכא מלקות לא אמרינן דאתי קרא לעבור עליו בשני לאווין וז"ל וכן ביבמות (דף צ"ז) קאמר לעבור על דודתו בשני לאווין פי' דאיסור דודתו ובלאו דלא יגלה כנף אביו דמוקי ליה רב ענן אמר שמואל בשומרת יבם של אביו והלכה היא כידוע שאם בא במזיד על דודתו חייב מיתה אם יש עדים והתראה ואי ליכא עדים חייב כרת וכיון שכן אין חיוב מלקות על לאו דידי' אם מצד שהוא חייב מיתה והוי לי' לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו ואם מצד הכרת שאין לוקין ג"כ על לאו שניתן לאזהרת כרת כמש"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות (רפ"ג דמכות) ואפ"ה קאמר לעבור עליו בשני לאוין עכ"ל ונפלאתי שכ' והלכה היא כידוע וכו' ובמכ"ה שגה בדבר שהצדוקים מודים בה ותינוקות של בית רבן יודעים שאין בלאו דדודתו מיתת ב"ד שלא כתוב בה בתורה מיתה ובמתניתין דסנהדרין לא נמנה אצל חייבי מיתות ב"ד אבל נמנה אשת אחי אביו שהיא דודתו כידוע אצל חייבי כריתות שאין בהם מיתה במתניתן ר"פ אלו נערות ובמתניתן ר"פ אלו הלוקין. גם מה שכ' בשם הרמב"ם שאין לוקין על לאו שניתן לאזהרת כרת ושלכן אין לוקין על דודתו במכ"ה מעולם לא עלה על דעת הרמב"ם כך וגם בזה מתניתין דאלו הן הלוקין קשיתי' דקחשיב בפי' דלוקין על ח"כ ובתוכן גם על אשת אחי אביו ובפי' דעת הרמב"ם שם כתבתי בספרי ע"ל על מכות ולכן ודאי מה דאמרינן לעבור על דודתו בשני לאווין שני מלקות קאמר ומה שהרמב"ם לא הביא זה יישבתי בספרי ערוך לנר ביבמות (דף צ"ז):
גם אזכיר עוד מה שראיתי בספר הנחמד הנ"ל (סי' שכ"ג) שהביא הכלל דכל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין דאמרינן בפסחים (דף כ"ז) לענין פלוגתא דאין ביעור חמץ אלא שריפה ובסוכה (דף ל"ו) לענין פלוגתא דאין מסככין אלא בד' מינים והקשה עליו ממתניתן דמנחות (דף פ"ו) אף המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך מה מנורה שאינה לאכילה טעונה שז"ז המנחות שהן לאכילה אינו דין שיטענו שז"ז והרי גם זה הוי דין שסופו להקל שאם לא מצא שז"ז יהא יושב ובטל והתורה אמרה להקריב קרבן מנחה בכל שמן שהוא יכול וא"כ קרא ל"ל למעט ע"ש שנדחק באיזה דחוקים ליישב קושיא זו ולענ"ד לק"מ דכלל זה דכל דין שתחילתו וכו' אינו דין לא שייך אלא אם במה שיושב ובטל ע"י הק"ו מבטל המצוה כגון גבי חמץ שמיד כשאינו מבער עובר בל"ת דלא יראה ובעשה דתשביתו וכן בסוכות כשלא אכל בסוכה ביטל המצוה אבל במנחות לא שייך זה דמנחת נדבה אין לה זמן קבוע ואפילו במנחת חובה שהיא מנחת נסכים אמרינן במנחות (דף מ"ד) מנחתם ונסכיהם אפילו למחר והך מחר פי' לעולם כמש"כ רש"י בתמורה (דף י"ד) דבלא נזדמנו לו מביא לעולם וכן פסק הרמב"ם וא"כ כשיושב ובטל לא מבטל מצוה שיכול להמתין ולקיימה כשימצא אפילו אחר זמן הרבה ועוד דהרי הק"ו לא הוי רק במנחות הנאכלות ומנחת נסכים כולה כליל וכן במנחת חביתין ליכא ק"ו דאינה נאכלת והמנחות הנאכלות שקבוע להם זמן דהיינו לחם הפנים ושתי לחם אינן טעונין שמן כדאמרינן שם (דף נ"ט) ואף דאיכא מנחת העומר שקבוע לה זמן וטעונה שמן אולי לענין מנחת העומר באמת לא הוי אמרינן ק"ו אבל אכתי צריך קרא למעט משום כל שאר מנחות הטעונות שמן דשייך בהו ק"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |