בנין ציון/ב/קב
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אלטאנא יום ה' כ"א תמוז תרי"ב
- להרב וכו' מו"ה געטשליק שלעזינגער נ"י דק"ק האמבורג יע"א:
מעכ"ת נ"י כתב אלי, וז"ל: אחרי דרישת השלום דאמו"ר נ"י, באתי להעיר במה שראיתי בספרו הבהיר ערוך לנר בענין פלוגתת הראשונים בחמותו לאחר מיתה אי קאי גם על שאר עריות דאתין מחמותו דפשיטא לי' לאדמו"ר דפלוגתא זה קאי גם אאם חמותו ואם חמיו. ורצה להעמיס זה בכוונת רש"י ואחר בקשת המחילה תמהתי מאד היאך יהי' אם חמותו ואם חמיו חמיר הא הך דרשא דנ"מ דחמותו לאחר מיתה אינה בשריפה שייך נמי בהו כמו בחמותו ורק לענין ג' דורות דלמטה כגון אשה ובתה ובת בתה ובת בנה בזה הביא הה"מ והרשב"א בחידושיו פלוגתת הראשונים דהרמב"ם ס"ל דבכולם לא חייב לאחר מיתה והרמב"ן סובר דלענין אשה ובתה וג' דורות דלמטה חייב עליהן אפי' לאחר מיתה ואע"ג דעונש שריפה באשה ובתה לא נפקא אלא מחמותו אמרינן דון מינה ואוקי באתרא יע"ש ומבואר בדבריו דלדידן דקיי"ל חמותו לאחר מיתה אינו במיתה רק בכרת או איסורא דעלמא ה"ה באם חמותו ואם חמיו ואפי' הרמב"ן מודה בזה:
מש"כ מעכ"ת נ"י שפשיטא לי' דלשיטת הרמב"ן דוקא בתה ובת בתה ובת בנה לאחר מיתה בשריפה אבל לענין אם חמותו ואם חמיו לא דלא חמירי מחמותו – בהשקפה הראשונה הי' נ"ל דהדין עמו אבל לאחר עיון נראה שאין הדבר כן שהרי הרמב"ן נתן הטעם למה חילק בין חמותו ובין שאר עריות דאתין מחמותו דדוקא בחמותו דמיעטא קרא משריפה איתמעטא הנך דלא מיעטינהו בעונשין קיימי לאחר מיתת אשתו כמחיים עכ"ל הרי אף דעונש שריפה באשה ובתה וב"ב ובב"נ לא אתי אלא מחמותו מכ"מ כיון דמיעוט דלאחר מיתה לא כתיב רק גבי חמותו אמרינן דבהן יש שריפה גם לאחר מיתה דדון מינה ואוקי באתרה והרי המיעוט לאחר מיתה דאתיא מישרפו אותו ואתהן דדרשינן ואת אחת מהן כדאמרי' יבמות (דף צ"ד) מיעוט זה לא כתיב רק גבי חמותו ומהיכי תיתי לומר דגם באם חמותו ואם חמיו אמרינן כן ועוד שהרי. חיוב אם חמותו ואם חמיו לא מחמותו ילפינן אלא מבת בנה ובת בתה דעשה הכתוב ג' דורות למעלה כג' דורות למטה כדאמרינן סנהדרין (דף ע"ה) וא"כ בין למ"ד דון מינה ומינה בין למ"ד דון מינה ואוקי באתרה אם חמותו ואם חמיו לבת בנה ובת בתה מדמינן וכמו שאילו בשריפה כך אילו בשריפה לאחר מיתה ומה שלא הזכיר הרמב"ן רק מבת בנה ובת בתה היינו משום דאילו כתיבי בקרא בפי' ואם חמותו ואם חמיו לא כתיבי בפי' רק אתין מבת בתה ובת בנה לכן לא הזכיר. רק אילו דכתיבי והרי גם איפכא לא הזכיר הרמב"ן שיהיו שוין אם חמותו וא"ח לחמותו להפטר משריפה לאחר מיתה. והיינו שסמך על הטעם שכתב דלא אמרינן כן רק בחמותו דמיעט קרא בה וממילא כל היכי דלא מיעט קרא אוקי באתרה. ואין לומר דהרי כל שכן הוא אם חמותו מחמותו די"ל הלא כן ג"כ כל שכן הוא בת בתה מחמותו דודאי קורבת חמותו שהיא אם אשתו היא יותר מקורבת בת אשתו ובחמותו כתיב עיקר שריפה ואעפ"כ פשיטא להרמב"ן כיון דמיעוט לא כתיב אלא בחמותו לא אמרינן אלא בה וא"כ ה"ה דלא נימא ג"כ לענין אם חמותו ואם חמיו אף דקורבתה יותר.
עוד כתב מעכ"ת נ"י למדנו אתמול במשניות ביבמות (פ"א מ"ג) שש עריות וכו' שהביא הברטנורא פי' הרמב"ם שאם נשאו האחין באיסור דלא קדשי ולא הבנתי דאמו היינו אנוסת אביו אפי' לר' יהודה תפסי הקידושין ואף שבדוחק י"ל דס"ל נמי בהא כר"י דס"ל כר"ע דאין קדושין תבח"ל זה נסתר מסוגיא דלעיל דהקשה לוי לר' ליחשבי' ויע"ש ומטעם זה נמי לא נוכל לתרץ דפי' הוא דגם לאח המת היתה אמו ומחמת זה לא תפסו הקדושין דגם זה נסתר מסוגיא דלעיל:
הקושיא על פי' המשניות להרמב"ם שכתב דבאמו אין קידושין תופסין שהרי משכחת באנוסת אביו שקידושין תופסין בה – לענ"ד מתורצת ע"פ מה שכתב הרשב"א בחדושיו (דף י') שהקשה ללוי דבעא מרבי ליתני ששה עשר היאך מפרש המשנה דשש עריות ותירץ דס"ל ללוי דהך אמו דקתני בשש עריות לאו היינו אנוסת אביו אלא נשואת אביו מדקתני אמו ואשת אביו ולא קתני אשת אביו ואמו בכלל אלא ע"כ דאתי לאורויי דדוק' קתני אמו אשת אביו ואשת אביו שאינה אמו ע"ש וע"פ דבריו פירשתי בספרי ערוך לנר גם דברי רש"י במתניתן דשש עריות ד"ה אמו שכתב שהרי היא לו אשת האב עכ"ל.
וגם תירצתי בזה בספרי שם (דף י') הקושיא שהביאו התוס' שם ד"ה לפי שאינן בשם הר"מ כהן ע"ש וזה נראה ג"כ כוונת הרמב"ם בפי' המשניות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |