בנין ציון/ב/נז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב נז

סימן נז

לק"ק עמדען.

ב"ה אלטאנא ת"ר לפ"ק

שאלה

אשה שיש לה סתימת אבר (פלאמבירען) בנקבי שיניה או שיש לה שן תותב אם חוצץ העופרת וכן השן בטבילה:

והנה הרב השואל רצה להתיר ק"ו מחץ שתחוב באדם כל שאינו נראה אינו חוצץ. ושיעור שאינו נראה מבואר בש"ך יו"ד (סי' קצ"ח) שכל שהוא משוקע אע"פ שהוא נראה מקרי אינו נראה ואם חץ שהוא דבר שנכרי אצלה ושלא בכונה בא אליה בטל אגב גופה ואינו חוצץ. ק"ו סתימה זו שברצונה בא אליה ורצונה שלא תסור משם לעולם. אלא שמצא בס' בינת אדם שדעתו בסתימה זו שחוצצת כמו כוחלת לרפואה ורטיה שעל המכה שכל שהוא משום רפואה מקפדת ורצונה להסיר רק שאינה יכולה ולא דמי לנוי ולמלאכה שאינה מקפדת עליה כלל. והשואל לא ניחא לי' בכך דמאי שנא שן תותבת הלא אם לא נפל השן או לא הושחר ג"כ לא ניחא בכך ואעפ"כ ע"י אונס השחירה הוצרכה לכך וא"כ ה"ה לסתימת האבר ע"י כאב ולכוחלת ולרטיה אינה דומה שא"א שמבטלו לגוף שהרי מצפה להסירם ולא הונחו רק בעבור שיוסרו. משא"כ סתימת נקבי שינים שנותנת לשם שלא יסור לעולם עכ"ד השואל:

תשובה

בתחלה אזכיר שמה שפשיטא להרב השואל נ"י מהא דחץ לפענ"ד אדרבא משם יש יותר טעם להחמיר מלהקל דבחץ גופא שנשקע ונראה מבחוץ יש פלוגתא בין הפוסקים דאף דהש"ך פסק להקל דמשוקע לא מקרי נראה. הב"ח פסק להחמיר כנראה מסת"ה והסמ"ג והמרדכי דלעולם חוצץ אפילו משוקע כל זמן שנראה. ואף כי הסדרי טהרה ג"כ הסכים עם הב"ח עכ"פ יש כאן סניף להחמיר. ובלא"ה יש סברא להחמיר מהא דחץ דבחץ משוקע אפילו נראה ליכא חציצה כלל דהחציצה לא שייך בו רק כשנראה מבחוץ דבזה אי אפשר שלא יהי' מקצתו על הבשר וחוצה כמש"כ הרא"ש ולכן כשהוא משוקע אפילו נראה ליכא חציצה כלל מן הדין. דהא תוך הירך לא בעינן ביאת מים. וא"כ לא מכסה החץ רק דבר שלא צריך ביאת מים וטעמא דרבנן להחמיר בנראה ומשוקע אינו רק מטעם גזירה אטו שאינו משוקע כמש"כ הב"י. ובזה פסקינן כרבי דלא גזרינן אבל בהא דשן שנסתם הוי חציצה בדבר שהוא ראוי לביאת מים. דהא קודם שנסתם החלל הי' גלוי ונראה וראוי לביאת מים א"כ דמי לחץ שנראה על הבשר ואינו משוקע דחייץ לכו"ע וא"כ מוכח ג"כ שאי אפשר לומר במתכת שבטל אגב גופא כל שנראה דא"כ גם בחץ הנראה נימא הכי כיון שא"א להוציאו לעולם מפני הצער. אע"כ דאמרינן דהא אם לא יהי' צער יוציאו והוי מקפיד. וא"כ ה"ה בנד"ד דאם יודעת שלא יהי' כאב בשן לאחר הוצאה לא תשאיר אצלה סתימה כזה הוי מקפיד וחוצץ. ולא דמי לשן תותב שעושה לנוי ששם ודאי אינה מקפדת דהא שם אין לה טעם רק שיהא שם לנוי א"כ ודאי אינה מקפדת דהא לא תלי זה בדבר אחר מה שאפשר להיות עוד דכבר סר השן והושחר ועושה כן שיהא זה תחתיו או יכסנו. משא"כ הכא שעושה משום רפואה א"כ תלוי בדבר אחר ומקרי מקפיד דהא אם תדע שלא יהי' לה כאב אחר הוצאה ודאי היתה מוציאו ולא נשאר אצלה רק מטעם רפואה:

ולכן מצד עצמו ודאי יש בסתימת אבר חציצה רק מטעם רפואה יש לצדד להקל עפ"י מה שראיתי בפנים מאירות (ח"ב סי' קמ"ו) באשה שחלתה ואמרו לה הרופאים שאין לה תקנה אלא ע"פ הרפואה שהתיר גם הרמ"א (בסי' קצ"ח ס"ו) שתעשה לה מארלאקן ע"י פזור סמים כתושים והתיר במיעוט שערות שחציצתם הוא רק מדרבנן מטעם שהיא ודאי אינה מקפדת וגם כל הנשים אילו יהי' להם חולי כזה ח"ו ויאמרו להן הרופאים לעשות רפואה כזו לא יהיו מקפידים יע"ש. וה"ה הכא אכן כבר פקפק בסברא זו הסדרי טהרה דסברא קלושה היא ועוד דא"כ גם גבי רטיה שעל המכה ובאגד שעל המכה והבשר נימא הכי דכל בני אדם שיש להם כן אינן מקפידין כיון שמתרפאין בכך אע"כ דמקרי מקפיד כיון שאפשר להסירם לפי שעה וא"כ ה"ה בהני קליעות. ומסיים ואולי כיון שהיא דואגת שלא תשוב לחלי' הוי אינו מקפיד וצ"ע עכ"ל. הרי שמסופק ג"כ בסברא זו שהיא ממש הך דאבר ששם ג"כ אפשר להסירו לפי שעה דרוב פעמים ופעמים הרבה מסירים אותו בכונה כאשר יראו שאינה רפואה בדוקה ויגדל הכאב ע"י האבר. ומי יבדיל ויבחין בין כל אשה ואשה על אופן עשיית האבר בסתימתו. ועכ"פ עפ"י החלוקים האלו נראה שיותר הדעת נוטה שיקרא מקפיד שהוא כמו חץ הנראה וגם מטעם רפואה שהרי אפשר להסירו ומה שאינה מסירו מטעם כאב זה לא מקרי אינו מקפיד כדמוכח מהא דחץ הנראה והרי התם ג"כ היא רוצה שישאר שם לעולם מטעם שיודעת דבהוצאתו יש לה כאב ואעפ"כ חוצץ ולא אמרינן שיבטל אגב גופא דמתכת ומה לי כאב שבששעת הוצאה ומה לי כאב שאחר הוצאה וע"כ לכתחלה קשה להקל בזה אכן אם יודע שלא תקבל האשה אם יצוה להסיר מחמת כאב א"צ למחות מטעם מוטב שיהי' שוגגין ואל יהיו מזידין כדאי' באו"ח (סי' תר"ח ס"ב) לענין תוספת מחול עה"ק זהו מה שנלע"ד:

והנה בשן תותבת לא מצאתי בפוסקים בפירוש שאינו חוצץ אבל מכ"מ פשיטא לי בזה מהא דפליגי רבי ורבנן בשבת (ד' ס"ד ע"ב) בשן של זהב אם תצא בו בשבת מפני דאמרינן שם בגמ' בשל כסף לכו"ע יוצאים דעד כאן לא פליגי אלא בשל זהב דלמא חייכי עלה או דילמא שלפא ומחוויה משא"כ בשל כסף שדומה לשאר שינים וכן פסק בא"ח (סי' ש"ג) והשתא אי ס"ד דחוצץ בטבילה היאך יוצאת בו הא כל דחוצץ בטבילה אין יוצאין בו דדילמא מתרמי לה טבילה של מצוה ואתי לאתויינהו כדאמרינן שם (ד' נ"ג) אע"כ דאינו חוצץ מטעם שכתבתי לעיל דכל שעושה לנוי ודאי אינה מקפדת דאל"כ לא היתה עושה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף