בנין ציון/א/קעט
|
< הקודם · הבא > |
- להרה"ג וכו' מ"ה קאפל לעווענשטיין נ"י אב"ד דק"ק בישאפסהיים יע"א.
כתב אלי מעכ"ת נ"י נתקשתי היום בעברי על פרק ט' דתרומות משנה ג' דלמה אסור להדש בתרומה לחסום פי הבהמה, הא במעילה (דף י"ג) אמרינן דישו ולא דישו של הקדש. ומאי שנא תרומה מהקדש, ואדרבא איסור תרומה לזרים מפורש יותר ממעילה, כדאמרינן שם (דף י"ח ע"ב) ובסנהדרין (דף פ"ד), וכן בחלה אמרינן בפסחים (דף מ"ו) לענין בל יראה שאינה קרוי' שלך, וה"נ נימא בתרומה לענין לאו דחסימה ולענ"ד צ"ע.
תשובה: על קושית מעכ"ת נ"י כתב לי חתני הרב מ"ה זלמן כהן נ"י אב"ד דק"ק מאאסטריכט יע"א וז"ל:
לפענ"ד ודאי אי אמרינן טובת הנאה ממון, ובתרומה יש לישראל טובת הנאה שיכול ליתן לכל כהן שירצה (עיין רש"י בפסחים ד' מ"ו ד"ה טובת הנאה ובנדרים דף פ"ז) לא קשיא מידי דכיון שיש לישראל טובת הנאה וטובת הנאה ממון, הנה מאכיל הישראל את פרתו מדידי' ומש"ה עובר על לאו דלא תחסום, דהא לר' אליעזר דס"ל טובת הנאה ממון עובר באמת בבל יראה על חלה, ואף דמסיק בגמרא שם בפסחים כ"ע ס"ל טובת הנאה אינה ממון מ"מ יעו"ש דף מ"ח רש"י ד"ה אהדר לי' ותו הא בן בתירא ס"ל תטיל בצונן ע"כ טעמו משום טובת הנאה ממון, עיי' בתוי"ט שם. והנה רבי ס"ל טובת הנאה ממון שם בפסחים (דף מ"ח) דפסק כר"א (ועיי' נדרים פ"ח ע"א) וא"כ אוקי למתניתן דתרומות דאסר לחסום בדישת תרומה כרבי, מה שא"כ בהקדש דמה טובת הנאה שייך גבי', אבל אפילו אמרינן טובת הנאה אינה ממון נמי לא קשיא, דדלמא אתיא מתניתן דתרומות כמ"ד דאית לי', הואיל וכיון דבתרומה אי בעי לאתשולי' עלי' הוי דידי' (עיי' נדרים נ"ט) לפיכך עובר על לאו דלאו תחסום, אבל גבי הקדש אחר שבא ליד גזבר לאו דידי' מקרי, עיין תוספ' פסחים (דף מ"ח) ד"ה הואיל עכ"ל.
והנה צדק חתני נ"י במה שכתב דתרומה אקרי יותר דידי' מהקדש, אי משום טובת הנאה אי משום הואיל, עיי' קדושין (דף נ"ח) וכל שכן אם היא תרומה שבאה כבר ליד כהן דמקרי דישו, אכן ליישוב הקושיא של מעכ"ת נ"י א"צ לזה, דמעיקרא לא קשיא מידי דאמרינן בב"מ (דף צ') והדשות בתרומה ומעשר אינו עובר משום בל תחסום, אבל משום מראית העין מביא בול מאותו מין ותולה לה בטרסקלין שבפיה ע"ש. וכן פסק הטור ואחריו הרמ"א בח"מ (סי' של"ח), הרי שבאמת בתרומה לא עובר בבל תחסום מדאורייתא, והטעם לפי רש"י שם דסתם דייש אינו בתרומה שהוא קודם מירוח, ולפי התוספ' שם דממעטינן מדישו ותרומה אינו ראוי ליתן לבהמתו ע"ש. ומה שלא פירש רש"י כהתוס' מטעם דישו ולא של תרומה י"ל משום דתרומה מקרי דישו שהיא שלו מטעם טובת הנאה, או מטעם הואיל ועוד דבכלל הדשות בתרומה הוא ג"כ תרומה שבאה כבר ליד כהן דודאי מקרי שלו, ורק מטעם שאינו יכול לתת אותה לבהמתו כתבו התוס' דלא מקרי שלו. ועכ"פ מבואר דאין חילוק באמת בין תרומה להקדש לענין ל"ת דבל תחסום, ומה דאמרינן במתניתן דתרומות (פ' ט') תולה כפיפות בצואר הבהמה, זה אינו רק מדרבנן מפני מראית העין, ומה שלא גזרו רבנן כן מפני מראית העין גם בדש תבואת הקדש י"ל דלא רצו לגזור מפני פסידא דהקדש, ועוד דהקדש אית לי' קלא כדאמרינן בעלמא ולכן לא שייך גבי הקדש מראית העין, דבאית לי' קלא לא חיישינן משום מראית העין, כדאמרינן פסחים (דף ו') בהמה אית לי' קלא ע"ש. וגם אמרינן (שם) הקדש בדילי אינשי מני' ע"ש. הרי דסמכינן דכל א' ידע דהקדש הוא ולא חיישינן דלמא אתי למיכל מני', וא"כ גם בדש הקדש ליכא חשש מראית העין משא"כ גבי דש בתרומה. כנלענ"ד, הקטן יעקב.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |