בנין ציון/א/קסה
|
< הקודם · הבא > |
- להתורני יניק וחכים כמ"ה אהרן עהרליך נ"י בק"ק נאדאש יע"א.
כתב אלי – בחולין (דף ק"מ) בתוספ' ד"ה למעוטי. כתבו וז"ל: וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלשריפה קאי עכ"ל. והקשתי קושיא עצומה לפי מה דאמרינן בב"ק בשור הנסקל אם הקדישו אינו מוקדש, מכרו אינו מכור, כיון דהוא אסור בהנאה פקע מיני' שם בעלים והוי כמקדיש דבר שאינו שלו. וא"כ בבהמת עיר הנדחת דאסורה בהנאה היאך יעלה על הדעת דיהי' הקרבן כשר, דהרי לא חל עלה שם ההקדש כלל כיון שאינה שלו, ובודאי מיירי שהקדישה לאחר שנעשה עיר הנדחת דאל"כ לא חל שם עיר הנדחת, דאמרינן בגמרא בפ' חלק שללה ולא שלל שמים. וכמו שכתב המהרש"א בתוספ' הנ"ל. והיא קושיא חמורה לענ"ד. וכאשר באתי במכתב לפני הרב הגאון החריף מ"ה שלמה קוועטש נ"י אב"ד דק"ק לייפניק יע"א ושאלתי ממנו מענה, השיבני וז"ל: הא דאמרינן בשור הנסקל אם הקדישו אינו מוקדש, אין הטעם משום דפקע מיני' שם בעלים אלא הטעם הוא כיון דאמרה התורה לסקלו דמי' להך דאמרינן בתמורה (דף כ"ד) אם אמר על הבכור שיהי' עולה ביציאת הרוב דלא אמר כלום, דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. וא"כ גם בשור הנסקל דהתורה צותה לסקלו אינו חל ההקדש משום דדברי הרב ודברי התלמיד וכו', דהרי מבטל מצות התורה לסקלו מה שאין כן בעיר הנדחת דהתורה אמרה לפי חרב, וא"כ גם בשחיטה מקיים לפי חרב לא שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד וכו', וא"כ שפיר חייל ההקדש עכ"ד הגאון הנ"ל נ"י.
תשובה – אם אמנם תקשה הקושיא לא הבנתי תירוץ הרב הגאב"ד דק"ק לייפניק נ"י, שהרי בסנהדרין (דף קי"ב ע"א) בעי רב חסדא בהמת עיר הנדחת מהו דתתהני בה שחיטה וכו' וסלקא בתיקו. א"כ לכאורה צריך להבין איך נסתפקו התוספ' אם הקרבן כשר כיון דעדיין לא נפשט ספק רב חסדא אם שחיטה לא מקרי לפי חרב ועושה אותה נבלה, וצריך לומר דספק התוספ' הוא כיון דדרשינן שללה ולא שלל גבו', ולכן כל שהקדישה קודם שנעשה עיר הנדחת פשיטא שאין איסור עיר הנדחת חל עלי', אבל מסופקים אם נימא דההקדש חל גם אח"כ וממילא הוי שלל שמים ולא צריך לקיים בה דין עיה"נ או דילמא כיון דלשריפה קיימא לא חל שם הקדש עלי', אבל עכ"פ מבואר ע"י אבעי' דרב חסדא דאם נאמר דשחיטה מקרי לפי חרב אזי מקרי נבלה ומטמא, וכמו שפי' רש"י בפירוש בסנהדרין (שם) ואיך רצה הרב נ"י לומר שהתוספ' מסופקים דילמא חל ההקדש כיון דע"י שחיטת הקרבן מקיים לפי חרב.
אבל לענ"ד י"ל ביישוב קושיתו דהנה נסתפקתי לפי המבואר בח"מ (סי' רע"ה ס' כ"ד) המחזיק בנכסי הגר ובהפקר ואין דעתו לקנות אע"פ שגדר ובנה לא קנה עכ"ל. ועוד נפסק שם (סי' שנ"ד ס' ו') גנב או גזל ולא נתייאשו הבעלים אינם יכולים להקדיש לא הגנב והגזלן ולא הבעלים. וכתב הסמ"ע הגנב והגזלן לפי שאינו שלו, והבעל לפי שאינו ברשותו, וכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו. מה ביתו ברשותו אף כל דוקא שהוא ברשותו עכ"ל. ונסתפקתי מי שלפניו הפקר שלא רצה לזכות בו והקדישו אם ההקדש חל עלי', אי נימא כיון שלא זכה בו לא מקרי שלו או נימא כיון שהי' יכול לזכות בו שאינו ברשות אחר יכול להקדישו, ונ"ל לפשוט ספק זה ממה דאמרינן נדרים (דף ל"ד ע"ב) אמר רבא הי' לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש וכו'. ולפי מה שכתב הרא"ש שם בשם הרבינו יצחק איירי שהי' הככר רחוק ממנו, וקמ"ל שחל ההקדש על ההפקר אף שאינו ברשותו כיון שיכול לזכות ע"ש. ולכן אם נימא דע"י הקדשו ראוי להקרא שלל שמים אף אחר שכבר נעשה בהמת עיר הנדחת, א"כ ממילא הוי בידו לזכות וחל ההקדש אף שעתה הוא הפקר ואינו ברשותו.
ובזה נלענ"ד ליישב מה שקשה על מה שכתב הריטב"א בסוכה (דף ל"ה) אמה דאמרינן שם דאתרוג של ערלה פסול משום דאין בו דין ממון, שפירשו רש"י וראב"ד שכיון שאסור בהנאה לאו שלכם הוא, וז"ל: והאי פירושא ליתא וכו' ותו דודאי כל מידי דהוי דידי' וברשותי' דלית בי' זכות לאחרים לכם קרינן בי' עכ"ל. וכבר הקשה עליו בפרי מגדים ממה דאמרינן דחמץ בפסח מדאסור בהנאה מקרי אינו ברשותו של אדם ע"ש. וכן קשה עליו מגמרא דב"ק הנ"ל דאמרינן אינו מוקדש כיון דאינו ברשותו אבל לפי מה שחלקתי בין אינו שלו לשאינו ברשותו אתי שפיר דנראה דשיטת הריטב"א היא כיון דאמרינן שם (דף ל'[1]) לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול, א"כ לא ממועט רק מה שהוא לאחרים אבל מה שאין לאחרים בו זכות ואיננו ברשות אחרים מקרי לכם להיות יוצא בו אף שאינו שלו וברשותו. ומה שכתב הריטב"א דהוי דידי' וברשותי' כוונתו השלילות לבד שאינו ברשות אחרים, אבל רש"י וראב"ד סוברים דלכם לא מקרי רק שיהי' שלו וברשותו, ולא די במה שאינו לאחרים ולכן איסור הנאה לא מקרי לכם (ויש נפקותא לדינא לענין הספק שכתבתי בספרי בכורי יעקב [בסי' תרמ"ט] מי שנטל אתרוג של הפקר ביום ראשון על מנת שלא לזכות בו, דלרש"י לא יצא ולריטב"א יצא) אבל מכל מקום גם לשיטת הריטב"א איסור הנאה לא מקרי ברשותו כיון שאינו שוה מידי, ולכן בשור הנסקל אינו מוקדש וכן חמץ מקרי אינו ברשותו, אבל בעיר הנדחת התוספ' מסופקים שפיר כיון דבשלל שמים אינו נוהג דין עיר הנדחת, א"כ אפשר דאמרינן שיכול להקדישו אף דבשעת הקדש עדיין אינו ברשותו כיון דיכול לזכות בו בשביל ההקדש כמו הפקר שיכול להקדישו בשעה שעדיין אינו ברשותו כיון שיכול לזכות בו לדעת רבינו יצחק, שהרי אם ההקדש חל נעשה שלל שמים ואינו נוהג בו עוד דין עיר הנדחת, או אי נימא כיון דלשריפה קאי לא חל שם הקדש. כנלענ"ד |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |