בנין ציון/א/קלג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א קלג

ב"ה אלטאנא, בחדש תמוז תקצ"ט לפ"ק.

להרה"ג וכו' מ"ה אלכסנדר אראן נ"י אב"ד דק"ק פעגערסהיים יע"א.

בדיק לן מר נ"י בשאלה שבאה לפניו נערה הרה לזנונים מאיש נכרי וילדה בן ואחר איזה חדשים ללדתה נשתדכה עם בחור אחד וגם נשאה ע"פ חקי המלכות שקורין קאפולאטיאן בל"א והתחייב עצמו לזון הילד כאלו הוא בנו בדין המלכות וגם כבר מיד כשנולד שכרה לו האם מינקת ולא התחילה להניק כלל ועתה רוצה הבחור לכנסה לחופה אם יש בזה חשש מינקת חבירו. תשובה מעכ"ת בנה דעתו להתיר על ד' עמודים – באשר – א' – שכרה מינקת – ב' – היא זונה ודומה למופקרת – ג – לא התחילה להניק כלל – ד' – באשר שהמשודך כבר נעשה בעלה בדין המלכות ומחוייב לזון הולד וגם קבל עליו בפי' כן.

הנה ג' התירים הראשונים כבר פלפל עליהם בשו"ת שב יעקב (סי' ח') במעשה כזה ולא רצה להתיר והביא ראי' ממהר"י מינץ שג"כ לא רצה להתיר במזנה רק במופקרת והשיג שם על שו"ת אמונת שמואל ומסיק שגם באמונת שמואל לא סמך על דעתו עד שיסכימו עמו עוד שני גדולי רבנים גם בשו"ת כנסת יחזקאל לא סמך על התירים אילו לבד רק בצירוף טעמים אחרי' ובהסכמת ב' גדולי הדור ומי יודע אם הסכימו גם העיד בשב יעקב שבעל שבות יעקב אסר במזנה שנתנה בנה למינקת מיד ולא הניקה כלל גם בשו"ת נודע ביהודה שאלה י"ח החמיר ולא הקל רק בדיעבד שלא להפרישם וגם משום חשש עניות המעבירים את האדם על דעת קונו הן אמת שבשו"ת זכרון יוסף (סי' ד') מיקל בכעין נדון זה ע"י שתשליש מעות אכן לא רצה לסמוך ג"כ רק אם יסכים עמו הגאון החסיד ר' דוד ז"ל אשר מנוחתו כבוד פה קהלתנו וב"ד וגם לא ידענו בזה אם הסכימו ובאמת לא אכחיד כי קשה בעיני להקל בסברות כאלה בגזירות חכמים דא"כ אחר שהזכירו חז"ל איסור נישואין כ"ד חדש אפי' נתנה בנה למינקת למה לא הזכירו ג"כ קולא כזה דבהשליש מעות מותר אלא ודאי לא רצו להקל בזה אף שהסברא נותנת דבזה אין חשש שמא ימות הולד מכ"מ לא רצו ליתן מקום להקל בגזירה דרבנן ומצאנו הרבה כיוצא מזה שהחמירו אפי' במקו' שלא שייך גזירה כלל ואף שח"ו לי להרהר אחר היתר הגדולים נוחי נפש אשר קטנם עבה ממתני מכ"מ הבו דלא להוסיף ושלא להקל רק בענין שהקילו הם והרי הזכרון יוסף לא הקיל רק בסניפי' של שעת הדחק וחרבן בית בני משפחה ובני משפחתה אין רגילים להניק ויש לחוש לפריצי הדור ולא ידעתי אם אפילו רוב הטעמים האלה שייכי' בנדון דלפנינו כיון דכבר הי' אשת איש ע"פ ציווי המלכות ודאי משומרת היא מפני הפריצים שלא תדון כאשת איש מזנה שקשה עונשה ע"פ ציווי המלכות גם בשו"ת בגדי כהונה ראיתי שהקל והורה להתיר בכה"ג ע"י שתשליש מעות המינקת עד סוף כ"ד אכן כתב ג"כ רק מטעם סניפי' להתיר שתנשא לבעל אחותה שתרחם על בני אחותה יותר וג"כ מטעם פריצי הדור.

ברם מעכ"ת נ"י כתב סניף להתיר שתחשב זו כמופקרת באשר שזנתה עם א"י שודאי לא תנשא לו ועל התיר זה תמהתי שהרי מה שהקיל הר"י מינץ ואחריו הרמ"א במופקרת הוא משום קלקול אחרים שיזנו עמה וכעין הא דחצי' שפחה שהתירו בגטין (דף מ"ג) משום קלקול אחרים עמה לשחררה וא"כ כל שאינה מופקרת לזנות לא שייך זה והרי כפי מה שהוזכר בשאלה היא בת טובים ויצרה תקפה לזנות עם זה ובודאי שמטעם זה לא תחשב מופקרת שיש לחוש לקלקול אחרים ובפרט בנדון זה שכבר נעשית אשת איש ע"פ דין המלכות ועוד דלפי סברת מעכ"ת כל שזנתה עם בעל שיש לו אשה ג"כ תדון כמופקרת כיון שלא תוכל להנשא לו מחרם ר"ג ומצווי המלכות וזה ודאי אינו ויראה בשאלת הרב בגדי כהונה הנ"ל שהי' ג"כ הנדון שהבועל כבר נשא אשה ואפי' הכי לא עלה על דעתו לחשדה כמופקרת ועל מה שכתב מעכ"ת נ"י שפשוט בעיניו להתיר עד שכמעט אפי' היתה מינקת בעצמה הי' דעתו להתיר כיון שהבעל התחייב עצמו בדין המלכות הן ע"פ דתי המדינה והן ע"י כתב מיוחד לזון את הולד לענ"ד יש להשיב שאף שמטעם מה שמפקפק מעכ"ת בדינא דמלכותא דינא אין חשש בזה כיון שהתחייב עצמו בשטר גמור שמועיל חיוב כזה אפי' בדיני ישראל מכ"מ מה מועיל תקנה זאת שהרי בש"ס דיבמות בסוגיא דמינקת שם פריך ולתבעיניה ליורשי' ומשני אשה בושה לבא לב"ד והורגת את בנה וא"כ ודאי הסברא נותנת שיותר מזה אשה בושה לתבוע לבעל שלה אשר היא באמנה אתו ובביתו לבא לב"ד וגדולה מזו אמרו בכתובות (דף ק"ד ע"ב) דלכך אלמנה כל זמן שהי' בבית בעלה גובה כתובתה לעולם דאמרינן משום כיסופא מהיורשים כיון שמפרנסי' אותה אינה תובעת מהם כתובתה וכש"כ בנדון דידן שתבוש לתבוע בעלה במשפט לזון בן שודאי אינו בנו וכיון שהוא ודאי אינו אביו ואין לו רחמי אב על הבן יש לחוש שיחזור מדיבורו ולא יפרנסו ולכן אין לזה דמיון לנדון הרב בגדי כהונה ששם התחייב עצמו הבועל שהי' אביו של הבן ממש וגם שייך בזה שתבע אותו לדין אחר שאין לה התקשרות עמו משא"כ שנסמוך שתתבע בעלה לדין ודאי הסברא נותנת אם היא בושה לתבוע ליורשיו לדין כש"כ בעלה לכן קשה בעיני לסמוך על היתרים הללו במקום שנתייראו גדולי המורים אכן מכ"מ לא יחשב פסקי זה כפסק לאיסור אם יסכימו מגדולים שבמדינת מעכ"ת נר"ו או משאר מקומות להתיר כנלענ"ד

הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף