בנין ציון/א/פג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א פג

ב"ה אלטאנא, בחדש תמוז תר"י לפ"ק.

להרה"ג וכו' מ"ה יצחק דוב ב"ב הלוי נ"י הגאב"ד דק"ק ווירצבורג יע"א.

מעכ"ת נ"י העירני על מה שכתבתי בספרי ערוך לנר לפרש מה דאמרינן יבמות (דף מ"ב ב') מסתמך ואזיל ר' אבהו אכתפיה דרבי נחום שמעיה וכו' שלכן למדו הלכות בעוד שנסמך עליו משום דאסור להשתמש בשונה הלכות ואפילו הוא תלמידו שכן משמע בהא דריש לקיש במגילה (דף כ"ח ב') ועל זה השיג מעכ"ת נ"י דזה אינו דכל מלאכות שעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו כמו שפסקו הטור ושולחן ערוך יורה דעה סי' רמ"ה וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות פ"א דאבות וגם המהרש"א במגילה שם דאסור לשמש בשונה הלכות לא נאמר על תלמידו.

תשובה – הדין עם מר נר"ו אם הוא תלמידו המובהק דהיינו שלמד רוב חכמתו ממנו כמשכ' הטוש"ע (סי' רמ"ב) דכל הדינים שנאמרו שם בתלמיד נגד הרב הם דוקא בתלמיד כזה שלמד רוב חכמתו ממנו וגם אנכי לא נתכוונתי בכתבי שאסור לשמש בשונה הלכות דמשמע אפילו הוא תלמידו אלא לתלמיד שלא למד רוב חכמתו ממנו דכל שלא נתגדל להיות קרוב לרבו מקרי ג"כ תלמידו כמו שכתב הש"ך שם ס"ק י"ב ועל תלמיד כזה כתבתי שמשמע שאסור להשתמש בו אם הוא שונה הלכות כמו אותו האיש שנשא לר"ל וכן י"ל שרבי נחום שמעי' דרבי אבו' הי' תלמיד כזה שלא למד רוב חכמתו מר' אבו' ולכן לא רצה ר' אבו' להשתמש בו רק לצורך הלימוד שתהי' דעתו צלולה יותר וכה"ג אמרינן במגילה (דף כ"ח) ברבא דעייל לבי כנשתא והתנצל שלא משום מטר נכנס אלא דשמעתתא בעי צילותא הרי מה שאסור משום כבוד ביה"כ מותר כשיש בו תועלת התורה וכן י"ל כה"ג דאף דלהשתמש בשונה הלכות אסור משום כבוד התורה מכ"מ אם יש בו צורך התורה שרי. ונלענ"ד שמה שאסרו להשתמש בשונה הלכות זה דוקא שמוש של עבדות כגון הך דריש לקיש שנשאו האיש על כתפו או כהך דר' אבו' דמסתמיך ואזיל אכתפי' דרבי נחום אבל שמוש בדברים שבדרך גמילות חסד רגיל אדם לעשות לחבירו אינו בכלל זה דאל"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו לקבל שמוש מבני תורה אחר שאין אצלנו תלמיד שרוב חכמתו מרבו כיון שלומדים מהספרים, והנה לכאורה אפשר למצוא התנצלות לזה ולומר דהך דאסור להשתמש בשונה הלכות הוא דוקא באם שואל ממנו שמושו אבל אם נדבה רוחו לשמשו מותר לקבל ממנו וכן הביא בברכי יוסף סי' רמ"ו בשם יש מי שכתב אבל הוא השיג עליו מטעם דהשונה הלכוח אינו יכול למחול כבוד התורה ע"ש ולא ידעתי למה הוצרך לחלוק מכח סברא דממקומו הוא מוכרע שהרי ריש לקיש לא בקש מאותו האיש שישאהו אלא הוא מעצמו עשה כן כדאמרינן שם מטא עורקמא דמיא אתי' האי גברא ארכבי' אכתפי' ואעפ"כ כששמע ר"ל דתנא ד' סדרי משנה אמר לו שדי בר לקישא במיא וגם כשהשיב לו ניחא לי דאשמעי' למר לא קבל ממנו עד ששנה לו הלכות. והנה לכאורה גם מצד זה יהי' התנצלות לקבל שמוש מש"ה אם שנה לו איזה הלכות וכ"כ בברכי יוסף (שם) אם קודם שישתמש בשונה הלכות מלמדו דבר מדברי תורה נראה דיכול להשתמש בו דכיון שלמד ממנו דבר א' צריך לנהוג בו כבוד והכי אשכחן במגילה ד' כ"ח בריש לקיש עכ"ל אבל לא נלענ"ד לומר כן וכי מפני שהוא צריך לנהוג בו כבוד מותר לזה לבזותו ולהשתמש בו ועוד שהרי לפי מה שכתבתי בשם הטוש"ע כל הדינים דבסימן רמ"ב שבתוכם גם הך דכל מלאכות שעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו אינם רק ברבו מובהק הרי דתלמיד שלמד מרבו הרבה רק שלא למד רוב חכמתו ממנו אף שצריך לנהוג ברבו כבוד אינו בכלל דכל מלאכות וכו' וכיון דאין צריך לשמשו אסור לקבל ממנו וכנ"ל. והנה עוד כ' הברכי יוסף שם וז"ל יש להסתפק לפי מ"ש לעיל סי' רמ"ד דת"ח מופלג בחכמה דינו כרבו מובהק אם יהי' גם לענין זה דינו כדין רבו ושונה הלכות יכול להשתמש בו ומעובדא דר"ל אין כל כך ראי' דדלמא בו בפרק לא הי' נחשב בדורו מופלג בחכמה עכ"ל ומלבד שלא הכריע ספקו וגם הצד של ספקו דר"ל לא הי' נחשב אז בדורו דוחק הוא כי שם באותו מקום סמוך למעשה דמייתי שם קרא לר"ל תקיפא דארעא דישראל ומשמע דמייתי גם הך מעשה להשמיענו ענותנותי' דר"ל בלאו הכי מזה אין התנצלות אצלנו דמאן חשיב ומאן ספון להחשיב עצמו ת"ח מופלג בחכמה בשביל להשתמש בשונה הלכות ובפרט שאין אצלנו מי שיש לו דין ת"ח גמור כמבואר סי' רמ"ג. ולכן עיקר ההיתר אצלנו לענ"ד הוא ע"פ ב' דברים דהיינו שאין אסור להשתמש רק בדבר שיש עבדות שיש בזה ביזוי תורה כמו בהך דר"ל ורבי נחום שנשאו על כתפו ושגם אותו שמוש מותר אם הוא לצורך למוד תורה כמו שפירשתי הנך מעשות דר"ל ור' נחום וכן נראה מהא דרב הונא במגילה (דף כ"ח) דדרי מרא אכתפי' וכו' ואי לא אתיקורי אנא בזילותא דידך לא ניחא לי הרי שאף שרב הונא הי' מופלג בדורו כדאמרינן שם (דף כ"ב) דאפילו רב אמי ורב אסי דכהנא חשיבי דארעא דישראל מיכף כייפו לי' וגם רב חנא בר חנילאי בעצמו מיכף כייפי לי כנראה (דף כ"ז) אעפ"כ לא רצה לקבל ממנו שמושו אם לא דרגיל בכך בעירו ואין לו בזה זילותא וגם אין לומר דרב הונא מחמיר על עצמו הי' ולא מן הדין שהרי זה חומרא דאתי לידי קולא דאסור למנוע לתלמידו לשמשו כדאמרינן בכתובות (דף צ') ונפסק בש"ע (סי' רמ"ב) וא"כ ה"ה במי שיש לו דין תלמיד נגד המופלג בחכמה ולכך מהך עובדא דר"ה ש"מ תלת ש"מ דאפילו המופלג בחכמה אין להשתמשי בשונה הלכות וש"מ דאין אסור רק תשמיש שיש בו קצת ביזו' להמשמש וש"מ דאפילו רצה מעצמו לשמשו אין שומעין לו שהרי רב חנא מעצמו בקש לשמש לר"ה ולא בקש לקבל ממנו. כנלענ"ד

הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף