בנין ציון/א/נט
< הקודם · הבא > |
- להרב וכו' מ"ה פנחס שיפפער נ"י בק"ק לעמבערג יע"א.
על מה שכתב מעכ"ת נ"י שהוקשה לו על מה שכתב הר"ן בפ' התקבל והרמב"ן ז"ל הקשה כו' לכך פי' דכל הנשים מותרות לינשא כו' אבל הוא אסור בכל הנשים שיש להם קרובות לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון לפנינו מועלת לו כו' עכ"ל מפורש יוצא מפי' הרמב"ן ז"ל דאין חזקה של אדם שאין אנו דנין עליו מועיל לאדם אחר שאנו דנין עליו וא"כ תיקשי על הרמב"ן מסוגיא דנדה (דף מ"ו) בהקדיש הוא ואכלו אחרים דלוקין עליו משום בל יחל ואמאי לוקין הא התוספ' גיטין (דף ל"ג) הקשו איך מלקין לנזיר ששתה יין הא הוי התראת ספק דילמא ישאל על נזירתו ותירצו דמוקמינן אותו על חזקתו כמו שלא שאל על נזירתו עד עתה כמו כן לא ישאל על נזירתו מעתה והלאה וא"כ כאן קושית התוספ' במקומה למה מלקין אחרים שאכלו הקדשו דילמא ישאל הוא על הקדשו והוי התראת ספק ואין לתרץ כתירוץ התוספ' דמוקמינן אותו על חזקתו שלא ישאל כמו שלא שאל עד עתה דלפי דברי הרמב"ן לא שייך כאן חזקה דהא עליו אין אנו דנין עתה רק על האחרים ואין מועיל חזקת המקדיש ללקות האחרים כפי דברי הרמב"ן וזה דוחק לומר דמיירי דוקא כשבא ליד גיזבר.
עוד הקשתי לדברי הרמב"ן ז"ל מהא דגרסינן נזיר (דף כ' ע"ב) במתניתן מי שאמר הרני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולם נזירים הותר הראשון הותרו כלם והקשתי ג"כ לדעת הרמב"ן קושית התוס' גיטין כאן במקומה עומדת דהא פשט המשנה דהוי כולם נזירים ולוקין כשעוברים על נזירותם ולמה לוקין הא הוי התראת ס' דלמא ישאל הראשון על נזירותו ולא שייך תי' התוספ' דמוקמינן אותו על חזקתו דלא ישאל דז"א לפי דברי הרמב"ן דהא על הראשון אין אנו דנין כעת רק על האחרונים שאמרו ואני ואני שעברו על נזירותם ולא מועיל חזקת הראשונים כפי דברי הרמב"ן.
עוד הקשתי על הרמב"ן ז"ל מהא דגרסינן פסחים (דף ס"ג ע"ב) תניא כוותי' דר"פ השוחט את הפסח על החמץ כו' או לאחד מבני החבורה כו' ובתוספ' שם ד"ה או וז"ל אור"י דלא מחייב בעל החמץ אלא השוחט והזורק כו' ועוד הא לאו שאין בו מעשה הוא והנה ברייתא זאת מוקי לה לקמן בגמרא כר"ש ומבואר לקמן (דף פ"ט) במתניתין דר"ש ס"ל דמושכין את ידיהן עד שיזרוק הדם וא"כ מבואר דיכול למשוך את ידיו אפי' לאחר שחיטה לפ"ז יקשה אמאי לוקה השוחט או הזורק כשיש חמץ לאחד מבני החבורה דילמא ימשוך ידיו זה שיש לו החמץ מבני החבורה והוי התראת ס' דהא כשזה שיש לו החמץ מושך את ידיו מבני החבורה א"כ לא נוכל ללקות את השוחט דהא שוב אין לאחד מבני החבורה חמץ דהא בעל החמץ משך ידיו מבני החבורה ואין לתרץ כאן תירוץ התוס' בגיטין דמוקמינן אותו על חזקתו דלא ימשך ז"א לדברי הרמב"ן ז"ל דהא על בעל החמץ אין אנו דנין דהא אין מלקין אותו דהוי לאו שאין בו מעשה כמ"ש התוספ' רק על השוחט אנו דנין אם מלקין אותו א"כ אינו מועיל להעמיד בעל החמץ על חזקתו לענין השוחט כפי דברי הרמב"ן ז"ל שהביא הר"ן ז"ל שם וצ"ע עכ"ד מר נ"י.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |