בנין ציון/א/מט
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי אודות חולה שיש בו סכנה שצוו הרופאים שצריך לשתות בכל יום דם בהמה, ולמען הצילו מאיסור כרת בששותה פחות מכשיעור בפעם אחת ראיתי לחקור כמה הוא השיעור בדם להתחייב עליו כרת ולכאורה נראה פשוט דהשיעור הוא בכזית ככל שיעורי אכילה שהרי כתובה האזהרה בלשון אכילה שסתמו בכזית וכן כתב רש"י בסוכה (דף ו') ד"ה רוב שיעורים כזיתים, מת ונבלה ואיסור חלב ודם ופיגול ונותר וטמא וגיד הנשה עכ"ל הרי שכלל דם עם שאר איסורי' ששיעורם בכזית, וכן כתב הרמב"ם ה' מאכלות אסורות (פרק ו') האוכל כזית מן הדם במזיד חייב כרת בשוגג מביא חטאת ע"ש וכ"כ גם הסמ"ג וכן מוכח ג"כ ממה דאמרינן בכריתות (דף כ"ב) אהא דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אר"ז א"ר ל"ש אלא בלב עוף הואיל ואין בו כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת ע"ש הרי בפירוש דשיעור להתחייב כרת על אכילת דם הוא בכזית ולכן יש לתמוה ממה דאמרינן ביבמות (דף קי"ד) דבשלש אזהרות כתיב להזהיר גדולים על הקטנים בשקצים ובדם ובטומאת כהנים ומסיק בגמרא שם וצריכי דאי אשמעינן שקצים משום דאיסורן במשהו אבל דם דעד דאיכא רביעית אימא לא ואי אשמעינן דם משום דאיכא כרת אבל שרצים אימא לא וכו' ע"ש הרי בפי' דשיעור חיוב דם הוא ברביעית ולא ראיתי מי שהרגיש בזה וביותר יש לתמו' לפי מה שכתב המהרש"א שם דליכא לאקשויי דלא לכתוב דם ותיתי משרצים וטומאה דאיכא למימר מה להנך שכן כזית אבל דם עד דאיכא רביעית ע"ש דלפ"ז לא בלבד מדברי הגמרא מוכח דדם שיעורו ברביעית אלא גם מקרא מוכח כן מדכתיב קרא גבי דם להזהיר גדולים עה"ק ולא ילפינן משרצים וטומאה וזה תימא דמנ"ל שיעור רביעית כיון דאכילה כתיב ואכילה בכזית ועוד דבכריתות בפי' אמרינן דחייב בכזית וכנ"ל והי' נ"ל לומר ע"פ מה דאמרינן שבת (דף ע"ז) אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית וכן אמרינן גם במנחות (דף ק"ד) והיינו דבטבע הדם שמעורבים חלקי הדם במים וכשהוא נקרש שנפרדים חלקי המים ממנו נשאר מרביעית כזית דם והשאר הוא מים ולכן כשאוכל דם צלול לא חייב רק ברביעית דבפחות מרביעית אין בו כזית דם דהרוב מים וא"כ מה דאמרינן בכריתות וחייב בכזית דם היינו בדם קרוש שכולו דם ואין בו תערובת מים ומה דאמרינן ביבמות עד דאיכא רביעית היינו בדם צלול אבל א"ע נלענ"ד דזה אינו לא בלבד מדלא חלקו הפוסקים בין צלול לקרוש לענין שיעור אלא שגם מהגמרא מוכח דאין חילוק שהרי בחולין (דף פ"ז) אמרינן ר"א מנהרביל אומר בצללתא דדמא רבי ירמי' מדפתי אמר ענוש כרת והוא דאיכא כזית במתניתא תנא מטמאים באוהל והוא דאיכא רביעית ע"ש הרי משמע דרק כשכבר נקרש ונפרש המים מן הדם אז לא חייב רק כשיש כזית דם גמור ולא מצטרפים המים להדם אבל דם צלול חייב אכזית ומצטרפים חלקי המים להדם וכמו לענין רביעית דטומאת אוהל דתניא שם דג"כ הדין כן דבצלול מטמא ברביעית ובקרוש לא מטמא עד דאיכא רביעית דם גמור ע"ש בתוספ' ואין זה תימא שנאמר דבמעורבים חלקי המים עם הדם נחשבים דם ובנפרדו אין נחשבים דם שהרי גם לענין חלב הדבר כן דבחצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זע"ז לוקה על אכילתו ועל בשולו כדאמרינן בחולין (דף ק"ח) ובהעמיד החלב עד שנפרשו מי החלב מן חלקי החלב אינו לוקה עוד דנחסר השיעור דמי חלב אינן כחלב לענין בב"ח כדאמרינן שם (דף קי"ד) אע"כ דכל זמן שלא נפרדו החלקים הכל כאחד נחשב להקרא חלב וכן לענין דם ואין זה מטעם היתר מצטרף לאיסור או משום טעם כעיקר שהרי בזה פליגי תנאי בפסחים (דף מ"ד) והכא לענין דם וחלב ליכא פלוגתא אלא ודאי דכל זמן שלא נפרש הכל נחשב כחלב ודם וא"כ אין טעם לחלק בין דם צלול לקרוש לענין שיעור ועל כן רבה התמי' דביבמות אמרינן דעד דאיכא רביעית לא חייב ובכריתות אמרינן דאכזית חייב ועל מה יש לסמוך ולא ראיתי כעת לאחד מהראשונים ומהאחרונים שהרגיש בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |