בנין ציון/א/ה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה – ממורה אחד בעיר נייאיארק[1]:
בקהלה אחת במדינת אמעריקא[2] יש גבר אשר נגע בו יד ד' זה כמה שנים אשר פרחה צרעת על פניו אשר אין יוכל להרפא בשום אופן כי צרעת נושנת היא בעור בשרו, והצרעת מראה בוהקיות המבואר על נשיאת כפים (סי' קכ"ח) הפוסל בכהן, ואיש הזה רוצה להיות שליח צבור וקהל רוצים לקבלו, אם אין זה נגד הדין?
תשובה – דין זה, אם בעל מום כשר להיות שליח ציבור, פלוגתא דרבוותא היא, כבר הביא מהרש"ל בים של שלמה (פ"א דחולין סי' מ"ח) שנשאל מהר"ם על א' שנטלו זרועותיו אם ראוי לש"ץ, והשיב דכשר. דדרך הקב"ה להשתמש בכלים שבורים, והסכים המהרש"ל עמו. וכ"כ גם הב"ח א"ח סי' נ"ג. אכן המגן אברהם שם (סק"ח) חולק על מהרש"ל ממה שכתב הזוהר (פרשת אמור צא.) שבעל מום הוא פגום, ועוד (מלאכי א ח) הקריבהו נא לפחתך, ולכן כתב שיש ליזהר[3]. ואם כי הפוסק הגדול בעל מגן אברהם אשר מימיו שותין בכל הגולה הכריע נגד המהרש"ל, מי יבא אחריו להקל נגדו מבלי ראי' מכרעת. גם ראיתי בשו"ת חות יאיר (סי' קע"ו) שלא ראה הפוסקים הנ"ל, מסברא דנפשי' כתב כהמג"א דבשביל הקריבהו נא לפחתך אין ליקח בעל מום לש"ץ[4]. אכן לכאורה הי' ק"ל על פסק המג"א ממה דפסק בש"ע שם (סי' נ"ג סעיף י"ד) דסומא יורד לפני התיבה. וכי יש לך בעל מום גדול מזה, שוב ראיתי שגם בפרישה (סקי"ב) הסכים מכח טעם זה עם הרש"ל, וא"כ ודאי קשה על המג"א.
אכן לענ"ד אפשר לומר דס"ל כמו שכתב מהר"י ברונא בשאלה ותשובה (סימן כה), הביאה האלי' רבה (סימן נ"ג) דדוקא לש"ץ קבוע אין ליקח בעל מום [5] אבל להתפלל באקראי שרי. ולזה יש הוכחה מלשון שולחן ערוך שכתב דסומא יורד לפני התיבה. ולא נקט הלשון כמו בשאר מקומות בסי' זה שראוי להיות ש"ץ, משמע דדוקא לירד באקראי לפני התיבה שרי לבעל מום וגם לסומא, אבל לא להיות ש"ץ בקביעות דבזה יש לחוש יותר ליקח שליח קבוע מכח הקריבהו נא לפחתך.
וביותר נלענ"ד שאפשר שגם מהר"ם ורש"ל ופרישה וב"ח ואלי' רבה שמכשירים בעל מום להיות ש"ץ, לא איירי רק במום שאין בו משום מיאוס, כגון הך שנפלו זרועותיו שעלי' נשאל המהר"ם, אבל במום כזה שפרחה צרעת על פניו שנמאס לבני אדם להסתכל בו, אולי כולי עלמא מודו שאין בשליח כזה כבוד המקום למנותו לש"ץ ויש בזה משום הקריבהו נא לפחתך, דמי עדיף מפוחח שזרועותיו או כתפיו מגולות מחמת עוני שאין לו בגדים ללבוש ואעפ"כ מדינא דמתניתן אינו יורד לפני התיבה, ולא בלבד מפני שהוא פגם לצבור כמו שפי' רש"י, אלא לפי מה שכתב הב"ח יש בזה מפני כבוד המקום, שכן כתב בסי' נ"ג פוחח אסור לו להיות ש"ץ מפני שאין זה כבוד המקום עכ"ל. וכל שכן באיש אשר נמאס בעיני בני אדם לראותו ולהסתכל בצרעת שבפניו, ולכן אין למנות לאיש הלזה לש"ץ קבוע[6] . כנלענ"ד
- ↑ קישורים למידע על ניו יורק: ויקיפדיה, המכלול.
- ↑ קישורים למידע על ארצות הברית: ויקיפדיה, המכלול.
- ↑ וכ"כ בשו"ע הרב (א"ח סי' נ"ג). ובמ"ב (סקי"ג) כת' שאין מומין פוסלין אלא בכהנים ולא בש"ץ, ואדרבה לב נשבר ונדכה וכו'. אבל יש מחמירין לכתחילה היכא שיש אחר הגון כמוהו. וראה שערי תשובה (סק"ט) שהביא מברכי יוסף ומחזיק ברכה לחלק בין שאר ימות השנה ובין הימים הנוראים. (וראה להלן בהערה)
- ↑ ועיין שעה"צ (סקי"ד) שהעיר דבחוות יאיר לא נזכר רק לענין ימים נוראים, אבל בשערי תשובה (סק"ט) כת' דמ"מ מהטעמים שכת' יש למנעו אף בשאר ימות השנה אם יש אחר שהגון כמוהו.
- ↑ כת' מהרי"ב שראה כן בא"ז ואינו זוכר מקומו, אבל נ"ל להביא ראיה מדדרשי' שלם ולא חסר מו' דשלום קטיעא (קידושין סז:), שלא יעבוד בעל מום לכתחילה במקדש, והואיל ותפילותינו במקום קרבנות שנא' ונשלמה פרים שפתינו אין נכון כלל למנות ש"צ קבוע למי שהוא בעל מום. ובשו"ת חת"ס (יו"ד ס"ז) תמה ע"ז אטו איטר יד לא יוכל להיות ש"ץ למ"ד משום חלישותא (בכורות מה:), ולא שמענו מעולם. אבל בשו"ת חוות יאיר (שם) כת' טעם ע"פ הסוד (עיי"ש) ועוד משום הקריבהו נא לפחתך, ומשמע טובא מדברי רבינו כי זה עיקר הטעם, ולא קשיא משה"ק החת"ס.
- ↑ ראה כף החיים (ס"ק ס"ו) שכת' איש אשר פרחה צרעת על פניו, שנמאס בעיני בני אדם לראותו ולהסתכל בצרעת שבפניו, אין למנותו לש"ץ קבוע. שו"ת בנין ציון לחד מרבני אשכנז סימן ה'.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |