בית מאיר/יורה דעה/רכד

בית מאיר ‏ יורה דעה רכד

ואסורין וכו' כמו בית הכנסת. הוא דעת הרמב"ן והר"ן תמה עליו בדף מ"ח כאשר נמי הוא בש"ך סק"ב בשם האחרונים. ולענ"ד נראה ליישב הרמב"ם כי עיין ריש פרק השותפין בהר"ן מה שנתקשו הראשונים בפסקי ההלכה בדין ברירה ובלי ספק היינו מפני שסוברים שהויתר שאוסר ר"א הוא דאורייתא והרמב"ם סובר דמעיקרא לק"מ כי מה שר"א אוסר ויתר אינו אלא מדרבנן. ובאמת הכי משמע בהר"ן סוף הפרק שכתב שאינו אלא חומרא דנדרים ואולם בח"ר גבי הלכתא כראב"י כתב בפירוש הכי בשם י"א ובדרבנן הא כ"ע ס"ל דיש ברירה. ומה שהסוגי' במס' ב"ק מדמה דין שותפות בור לדהכא היינו משום דמה דקיי"ל בדרבנן יש ברירה ולא בדאורייתא ע"כ הוא משום דהלכתא דברירה הוא ענין מסופק ובדרבנן קים לן ספק דרבנן לקולא משא"כ בדאורייתא ושם הא קתני מאימתי נפטר הראשון הרי הראשון מחויב ועומד אלא שאם אין ברירה ודאי נפטר הראשון ע"י שהשני נעשה שואל דידי' הא ודאי שע"י ספק א"א ליפטר הראשון ולרמי' חיובא על השני אלא נשאר הראשון בחזקת החיוב ועיין מס' ב"ק מ"ו ע"ב ודוק ושפיר. וא"כ תו לק"מ על הרמב"ם דהא פשיטא דדירת בה"כ אינו דומה לדריסת הרגל שאינו אלא ויתר אלא הנאה גמורה דאורייתא ומדקיי"ל גבי' אין ברירה אף אי נימא דראב"י אף בדאורייתא ס"ל יש ברירה מ"מ מדאנן קיי"ל בדאורייתא אין ברירה שפיר פסק לאיסור ומה שהסוגי' מדמה בה"כ לחצר השותפין הוא אך לענין דלא נימא באין בו דין חלוקה לכ"ע יש ברירה אבל ודאי דיש הבדל במיניהם שזה אינו אלא וויתר וזה חשוב הנאה גמורה ודוק. שוב מצאתי נמי בהדיא בחידושי רמב"ן מס' ב"ב דף ק"ו בד"ה והלכתא כתב בא"ד ולי נראה משום דיותר מותר במודר הנאה מן התורה אך לא מדרבנן ובדרבנן יש ברירה. וברור ת"ל שהרמב"ם מיושב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף