בית יוסף/חושן משפט/ריג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
המוכר פירות שובך וכו' ז"ל הרמב"ם בפכ"ג מה"מ והוא נלמד מדתנן בפרק המוכר את הספינה (דף פ') הלוקח פירות שובך מפריח בריכה ראשונה פירות כוורת נוטל ג' נחילין וכו' ומדמפרש דיני מכירתה אלמא דקנה וכתב הרמב"ם דטעמא משום דאינו מוכר יונים שיולדו וכו' אלא דאכתי איכא למיבעי' מ"ש דכי היכי דבמוכר פירות שובך או פירות כוורת אמרינן דהוי כמוכר שובך או כוורת לפירותיהם ה"נ במוכר פירות דקל נימא דקנה משום דאינו אלא כמוכר דקל לפירותיו ואיפשר דכיון דמוכר פירות אילן או פירות שדה אין לו רשות ליכנס בקרקע שלא ברשות בעל השדה והטעם לפי שרוב האילנות אינם צריכים עבודה אלא פירי ממילא רבו ואע"פ שיש אילנות שצריכים עבודה סתם מוכר פירות לחבירו כבר האילן והשדה נעבדים ואין לו ליכנס בשדה אלא בשעת אסיפת הפירות ואפילו אם מכרם לו קודם עבודה אינו צריך ליכנס בשדה אלא ימים מספר שהם צריכים לעבודה ואחר כך לא יכנס עד האסיף מה שאין כן בלוקח פירות שובך שהוא צריך ליכנס שם בכל יום להאכיל היונים ולוקח פירות כוורת גם הוא צריך לבקרם בכל יום להכניס הנחיל היוצא פן ילך לו ודומה ללוקח אמת המים שאע"פ שכונתו לדגים שלב"ל המכר קיים לפי שבכל יום הולך לצוד ציד ועי"ל דכיון דשובך וכוורת הם טפילים לגבי פירותיהם דסתמן אינם שוים כ"כ הו"ל כמוכר שובך וכוורת לפירותיהם מה שא"כ במוכר פירות אילן ושדה שהם טפילים לגבי אילן ושדה: (ב"ה) והראב"ד כתב על מה שכתב הרמב"ם אלא מוכר הוא שובך לפירותיו או כוורת לדבשו א"א שאמר לו כך עכ"ל אין זה כמשמע מדברי הרמב"ם ועוד דא"כ מאי איצטריך לאשמועינן הא כבר אשמועינן דבית לדירה ואילן לפירותיו מהני וה"ה לשובך וכוורת: והבצים והאפרוחים שהם עתה בשובך וכו' בסוף חולין (דף קמ) לוי בר סימי אקני פירות שובכו לר"י אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינהו למאי אי למקניא נקנינהו ניהליה בסודר הנהו פירי חדתי הוי דלוי בר סימי גופיה לא הוה קני להו וה"ק ליה זיל טרוף אקן דליתגבהו וליקנינהו לוי בר סימי והדר ליקנינהו ניהלך בסודר ופרש"י ביצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם מעולם ולא קנתה לו חצרו ללוי דאסור לזכות בהם כל זמן שהאם רובצת עליהם ולוי היה צריך לילך לקנות ומה שלא קנה אינו יכול להקנות ואם יקנם לו בסודר יכול לחזור בו: זיל טרוף אקן דליתגבהו. אמהות: וליקנינהו. לוי לפירות על ידי חצרו משמע מדבריו שאם עמדה האם מעליהם אפילו שעה א' כבר זכתה לו חצרו ללוי ולא היה צריך שוב לטרוף על הקן אבל הרמב"ם בפכ"ג מה"מ כתב הביצים והאפרוחים עצמם שיש בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל זמן שלא פרחו ודבר זה גזירת חכמים ומשום לא תקח האם על הבנים נגעו בה לפיכך הרוצה להקנות אפרוחים וביצים אלו לחבירו מטפח על השובך שיפרחו האמהות ויגבהו מעל הארץ ואח"כ יקנה אותם בקנין או ע"ג קרקע וכו' ולאו למימרא דלהרמב"ם אפילו עמד האם מעליהם לא זכתה לו חצרו כל זמן שלא פרחו דא"כ אפילו שיטפח על השובך מה בכך הא אם תחזור האם עליהם נמצא שלא זכתה לו חצרו ואף כי יש ליישב דכיון דכשהוגבהה האם מעליהם הקנה לאחרים כיון שנכנסה עליהם רשות אחרים תו לא פקע לענין דלא מצי הדר ביה ומ"מ יקשה דבפי"ג מה"ש בדין שילוח הקן כתב אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם לפיכך אפילו היתה רובצת על הביצים או על האפרוחים בעלייתו וכו' אינן מזומנים ולא קנה לו חצרו ואם איתא הכי הול"ל אסור לזכות בביצים או באפרוחים כל זמן שלא פרחו לפיכך אפילו היו ביצים או אפרוחים שלא פרחו בעלייתו וכו' אלא ודאי כל שעמדה האם אפילו שעה אחת זכתה לו חצרו אבל כשלא עמדה אסור לזכות בביצים או באפרוחים ואע"פ שאינו זוכה באם והתורה לא אסרה אלא שלא ליקח האם על הבנים אבל ליקח או לזכות בבצים ושלא ליקח את האם לא מיתסר מדאורייתא אבל חכמים אסרוהו גזרה שמא יבא ליקח האם על הבנים ושלא פרחו דנקט הרמב"ם לאו דוקא דאע"ג דלא פרחו אם עמדה האם מעליהן זכתה לו אלא אורחא דמילתא נקט דכל שלא פרחו אין דרך האם לעמוד מעליהם וה"ה שכתב ופירש המחבר פירי חדתי שלא פרחו ורש"י פי' שהטיל' אותם האם ולא עמדה מעליהם עכ"ל דמשמע מדבריו דלהרמב"ם אפילו עמדה האם מעליהם כל זמן שלא פרחו לא זכתה לו לא נראו דבריו בעיני מהטעם שכתבתי לעיל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |