בית יוסף/אורח חיים/תקכח

בית יוסף ‏ אורח חיים תקכח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יו"ט א"צ עירובי חצירות ושיתופי מבואות אבל עירובי תחומין צריך כמו שבת כך העלו הרי"ף והרא"ש בפ"ק דביצה וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהל' עירובין וכבר כתבתי בסימן תקי"ח היכא דעירב עירובי חצירות אם מועיל לו לשום דבר:

וכל הלכות תחומין כתבתי בה"ש בסימן שצ"ז נתבאר שכל אדם יש לו ולכליו ולבהמתו אלפים אמה ודין בהמת העיר ושור של רועה ופטם והשואל כלי מחבירו ושנים ששאלו חלוק או שיש להם חבית ובהמה בשותפות ואשה ששאלה מים ומלח וכלים המיוחדים לאחד מן האחים ובור של יחיד ומים הנובעים ומי שפירותיו בעיר אחרת או שהפקיד ביד אחר ומי שזימן אורחים מעיר אחרת ובסימן תקי"ו נתבאר דין שבת וי"ט הסמוכים ודין ב' י"ט של גליות ובי"ט של ר"ה לענין עירובי תחומין:

יו"ט שחל להיות בע"ש אין מערבין לא עירובי חצירות ולא עירובי תחומין מסקנא בגמרא בפ"ב דביצה (טז:) ופי' רש"י דטעמא דעירובי חצירות לא היינו משום דמיחזי כמתקן וטעמא דעירובי תחומין משום דמיקנא ביתא הוא וכתב הר"ן דהא דאין מערבין דוקא כגון שלא עירב בא' אבל אם עירב בראשון מערב ברגליו בב' וכבר נתבאר זה בסימן תי"ו:

ומ"ש אבל אם נזכר ביום הא' בב' י"ט של גליות יכול לערב עירובי חצירות בתנאי שיאמר ביום הא' אם היום חול וכו' בפ"ב דביצה (יז.) אר"ח בר אשי א"ר מניח אדם עירובי תחומין מי"ט לחבירו ומתנה וכ"ש עירוב תבשילין ורבא אמר מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה אבל לא עירובי תחומין דלמיקנא ביתא בי"ט לא כתב הרי"ף והרא"ש הלכתא כרבא דהוא בתרא ומסתברא לן דה"מ בעירובי תחומין דמיקנא ביתא הוא אבל עירובי חצירות דביטול רשות הוא מניח אדם עירובו בא' ומתנה ונימא הכי אי האי יומא חול בהאי עירובא לישתרי לן לטלטולי בשבת וכו' וכבר נתבאר בסימן שקודם זה דהיינו דוקא בב' יו"ט של גליות אבל בב' ימים טובים של ר"ה אינו יכול לערב על תנאי:

כתב הרמב"ם דוקא בזמן שבית דין מקדשין על פי הראייה וכו' אבל האידנא שבני ארץ ישראל סומכין על חשבון וכו' לפיכך אין מערבין בתנאי בזמן הזה לא עירובי חצירות וכו' בפ"ו ומבואר בדבריו שם דה"ה לעירובי תבשילין שאין אדם מערב ומתנה מי"ט לחבירו בזמן הזה והראב"ד השיגו וה"ה טען בעד הרמב"ם והר"ן כתב שאין דברי הרמב"ם מחוורין דרבה דאמר מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה מסתברא דלדידיה הוא דקאמר ואע"ג דבקיאים בקביעי דירחא כן בדין כיון דהשתא לא עבדינן להו אלא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם לית לן לאחמורי טפי מינייהו וכיון דאינהו הוו מצו מתני אנן נמי מתנינן וכ"כ הרשב"א בתשובה שלא נראו לו דברי הרמב"ם בזה:

ומ"ש רבינו על דברי הרמב"ם ז"ל וא"א לא כ"כ היינו מדסתם וכתב ההיא דמניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחבירו ומתנה ולא חילק בין זמן שמקדשים ע"פ הראייה לזמן הזה וכ"נ שהוא דעת הרי"ף ז"ל שגם הוא סתם וכתב דין זה ולא חילק בין זמן לזמן: כתב בכתבי מה"ר ישראל סי' קצ"ה שיש לעשות כדברי האשיר"י דבשל סופרים הלך אחר המיקל. ולפי מ"ש דכמה רבוותא פליגי עליה דהרמב"ם ז"ל בלאו האי טעמא נמי שפיר דמי למיעבד כוותייהו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.